3. הנתבעות 1 - 2 הינן הרשת ומבטחת אחריותה. צדדים שלישיים 1 - 2 הינן חברת הניקיון של הסניף ומבטחת אחריותה ["הסניף" או "מגה" ו "חברת הניקיון"]. 4. באותו יום פנתה התובעת לקופת חולים מכבי, ביצעה צילומים ואזי התברר שהיא סובלת מקרעים בכתף שמאל. בהמשך עברה כ - 20 טיפולי פיזיותראפיה. ב - 31.8.10 נותחה לשחזור רצועות בכתף. 5. התובעת עבדה בידיעות אחרונות במזכירות ובהפקה. עבודתה דרשה עריכת תיאומים ולא הקלדה. שכרה החודשי עמד על כ - 10,000 ₪. לאחר התאונה הנטענת שבה לעבודה סדירה. עובר לניתוח לא עבדה משך כחודש וחצי. לאחר הניתוח שהתה בחופשת מחלה משך כארבעה חודשים. לאחר מכן שבה לעבודה סדירה וכעבור כשנה פרשה לגמלאות. 6. אורטופד מטעם התובעת, ד"ר יהודה, העריך את נכותה הצמיתה ב - 30% בגין פגיעה קשה בכתף והגבלות תנועה בכל הכיוונים. אורטופד מטעם יתר הצדדים, פרופ' נרובאי, העריך את נכותה הצמיתה ב - 10% בגין הגבלה קלה בתנועות הכתף. המומחים חלוקים על ההשלכות התפקודיות של הנכות. לאור הפערים ביניהם, מונה פרופ' בלנקשטיין כמומחה מטעם בית המשפט. הוא מצא שנכותה של התובעת מגיעה כדי 15% לפי סעיף 41 [4] [ב] לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה תשט"ז - 1956 ["התקנות"]. חוות דעת שלושת המומחים הוגשו ללא חקירה. המחלוקות בתמצית 7. לשאלת האחריות: לטענת התובעת נפלה על מפגע שלא הוסר במועד על ידי הסניף. לטענתה היה זה שומן בלתי נראה מרוח על הרצפה, לאחר שעובד של חברת הניקיון ניקה אותו כביכול אך למעשה לא הסיר אותו ["המפגע"]. לטענת יתר הצדדים לא הוכיחה התובעת את עצם קרות התאונה ואת קיומו של מפגע. לחילופין יש לייחס לה אשם תורם בכך שלא הביטה על הרצפה, לו הייתה עושה כן, הייתה מבחינה במפגע ומונעת את התאונה. 8. ביחסים הפנימיים בין מגה לבין חברת הניקיון: לטענת מגה, ככל שתתקבל גרסת התובעת, מדובר במחדל הרובץ לפתחה של חברת הניקיון, בהיות עבודתו של המנקה רשלנית. בנוסף, על חברת הניקיון לשפות אותה על כל נזק מסוג זה לאור חוזה לקבלת שירותים ביניהן. לטענת חברת הניקיון, מוטלת האחריות לפתחה של מגה, שהסתפקה משיקולי חסכון גרידא, בהעסקת עובד ניקיון אחד במשמרת, כאשר עובד כזה אינו יכול להימצא בעת ובעונה אחת בכל רחבי הסניף. חוזה לקבלת שירותים אכן מטיל עליה חובת שיפוי כלפי הרשת, אך זאת אך ורק במקרה בו התרשלה. 9. הצדדים חלוקים על היקף הנזק, מחלוקות שגורות שתובאנה בהמשך. הראיות 10. התובעת העידה כעדה יחידה מטעמה. 11. מגה העידה את גב' מיכל יונגר, עובדת מחלקת התביעות שלה. 12. חברת הניקיון העידה את הסמנכ"ל מר דוד דביר. דיון שאלת האחריות 13. אשר לעצם קרות התאונה : התובעת אכן העידה כעדה יחידה. מגה וחברת הניקיון לא הביאו עדי ראיה. העדים מטעמם העידו על נהלים ואופן התנהלות שגרתי. אין ספק שהנטל לשכנע בתאונה ובגורם לה רובץ על כתפי התובעת מתחילת המשפט ועד סופו. בית המשפט מוסמך לקבוע ממצאים על סמך עדות יחידה של בעל דין כאשר היא נתמכת בראייה מסייעת. מקום בו אין ראייה מסייעת, על בית המשפט לנמק את ממצאיו, הכל לפי סעיף 54 [2] לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א - 1971. מקום בו רוחש בית המשפט אמון מלא ומושלם לעדותו היחידה של בעל דין, יש בכך הנמקה מספקת [ע"א 231/72, עיזבון אלמליח נ' זוטא, פד"י כז [1] 679, 681]. 14. התובעת מסרה גרסה שלמה וקוהרנטית. היא תיארה את נסיבות התאונה באופן חי וצבעוני. היא ידעה לתאר את מסלול הליכתה, לכיוון "שורת הלחמים", את ניסיונות הקימה הכושלים שלה, את מריחת השומן על בגדיה ואת הריח של רוטב עוף בגריל. כמו כן תיארה מה שנמסר לה, אמנם עדות שמועה, על כך שהמנקה שניקה קודם לכן במקום, גרף שברי זכוכיות שהתפזרו כתוצאה משבירת צנצנת אך העובדה היא שהחומר עצמו, השומן, נותר על הרצפה. 15. עוד העידה שלאחר שנפלה, צעק עליה המנקה שיפטרו אותו בגלל שנפלה. בעדותה היום ידעה למסור שהתרשמה כי הוא ממוצא ערבי. הפירוט כשלעצמו, מלמד שאין מדובר בגרסה שהומצאה לצורך המשפט. התובעת העידה באופן ספונטאני בישיבת קדם משפט מ - 12.9.12. שם מסרה שהמנקה הגיע ומסר לה "שזה קנור ואני גם הסרחתי כמו עוף בגריל". היא מסרה את גרסתה על צעקות המנקה עליה. היא אמנם העידה שהעובד ראה את התאונה, אך כשמדובר באזרחית מן השורה, קשה להסיק את מה שביקשו הסניף וחברת הניקיון להסיק, שמדובר בסתירה. שבעדותה היום העידה שאינה יודעת אם ראה את עצם קרות החלקתה ונקרא למקום על ידי אנשים שראו אותה, ובעבר מסרה שראה את התאונה. אזרחים שאינם מצוידים בידע משפטי, אינם בהכרח מבדילים בין התרחשות התאונה והמנגנון שגרם לה, לבין התוצאה, פגיעתם מיד לאחר מכן. 16. התובעת העידה שהייתה במקום אישה שראתה את התאונה, שסגנית מנהלת הסניף טיפלה בה וניגבה אותה לאחר התאונה, שאנשים אחרים קראו למנקה. התובעת לא זימנה את כל אלה לעדות. התובעת לא מילאה טופס הודעה על תאונה. לדבריה לא חשבה שמדובר במשהו רציני. לכן עזבה את קניותיה והלכה לביתה. השאלה הא מדובר במחדלים שבאי הבאת עדים רלוונטיים, מחדלים העלולים לפגום בגרסתה. מגה וחברת הניקיון טענו שהיה על התובעת לזמן עדים אלו, שהיה עליה לברר את פרטי סגנית מנהלת הסניף, שהיה עליה לשוב לסניף ולמלא טופס הודעה על התאונה. איני רואה איתן עין בעין. ראשית, קשה לדרוש מהתובעת ללקט פרטים על עדים כשהיא מרוחה בשומן, לאחר החלקה ועוזבת את הסניף. שנית, איני סבורה שהיה על התובעת לשוב לסניף על מנת לספק את דרישות עורכי הדין או מחלקת התביעות של מגה, למלא טופס הודעה על התאונה. כך גם באשר לזימון בתה שהייתה בבית כאשר שבה מהסניף. התובעת העידה שתחילה לא חשבה שמדובר בפגיעה רצינית ורק לאחר מכן כאשר גברו מכאוביה והבחינה בהתנפחות של מקום הפגיעה, הבינה שמדובר בפגיעה רצינית. לדעתי, דווקא התנהלות זו של התובעת, מחזקת את גרסתה, שכן אין בה האדרה, ההיפך מכך. ככל שנאמין לתובעת, הרי החובה הבסיסית למלא טופס הודעה על התאונה מוטלת על עובדי הסניף ולא על התובעת. חובה זו אינה תלויה בחתימת התובעת או במילוי הטופס על ידיה. נציגת מגה העידה שהטופס דרוש בין השאר על מנת לבוא בדרישות על חברת הניקיון. מכאן, שגם על הסניף מוטלת חובת תיעוד ובעיקר עליו, ביחסים בינו לבין חברת הניקיון. 17. התובעת הרימה את נטל הבאת הראיות והביאה די ראיות על מנת להעביר את הנטל להעביר את נטל הבאת ראיות לסתור - על מגה ועל חברת הניקיון. העדים מטעמם לא עשו ניסיון כלשהו לאתר פרטים רלוונטיים. נציגת מחלקת התביעות של מגה לא ידעה להסביר מדוע לא איתרו ולא ניסו להביא לעדות את סגנית מנהלת הסניף. היא מסרה שבאופן כללי, עובד שאינו מרוצה, לא ישתף פעולה כאשר יוזמן להעיד מטעם הרשת. אך היא הודתה שאין לה מידע על היות הסגנית עובדת לא מרוצה. דרישת באת כוחה של התובעת התקבלה אצל מגה בפברואר 2010, כחמישה חודשים בלבד לאחר התאונה. אין בפיה של מגה הסבר כלשהו להיעדר ניסיונות בירור כלשהם, למעט פנייה לבאת כוחה של התובעת לבירור פרטים. מחדל זה רובץ קודם כל לפתחה של מגה. נציג חברת הניקיון יצא מנקודת הנחה שמגה מדווחת לו על כל תאונה. מאחר שמגה לא דיווחה, מסקנתו היא שהתאונה לא אירעה. מסקנה זו אין לה בסיס כלשהו, שכן מגה לא הראתה שעשתה ניסיון כלשהו לברר האם אירעה תאונה ומהן נסיבותיה. כך לא סותרים ראיות מטעם התובעת. יתר על כן, לאור מועד ההודעה על התאונה למגה, יכולה הייתה מגה למצער לעשות ניסיון לבירור הדברים והיא לא עשתה. 18. למען הסר ספק, ממצאיי מבוססים קודם כל על האמון שרחשתי לעדות התובעת. מחדלי מגה, אין בהם אלא להוסיף נדבך וזאת מעבר לנדרש. אני מקבלת את גרסת התובעת לאופן קרות התאונה. אשם תורם 19. לאור ממצאיי, מדובר בשומן שלא הוסר, על אף שעובד הניקיון ניקה קודם לכן שברי זכוכיות. השומן בעל תכונת שקיפות, אין לצפות מקונה בסניף להלך כשעיניו ברצפה ולהפעיל את חושיו על מנת לאתר חומרים חלקלקים ובלתי נראים ממבט על. בכל הכבוד למגה ולחברת הניקיון, די בכך שנדרשת עבודתם של עובדי ניקיון, על מנת לבסס את המסקנה שעליהם לנקות כראוי, לרבות הסרת שומנים. אין לייחס לתובעת אשם תורם בדרגה כלשהי. חלוקת אחריות 20. חלוקת האחריות בין מגה לבין חברת הניקיון קשורה בטבורה בסיכון שהתממש. הסיכון הוא חומר שומני שנותר על הרצפה, לאחר עבודת ניקיון קונקרטית של עובד חברת הניקיון. בניגוד לטענת ב"כ חברת הניקיון, אין כאן דרישה בלתי סבירה, להעמיד עובד ניקיון בכל מקום ובכל עת. הדרישה מהעובד היא לנקות מפגע וסיכון אותו מצא ואשר נגלה לעיניו בזמן אמת. העובד התרשל. נטל השכנוע בשאלת האחריות מוטל על מגה, בהיותה מוציאת הודעת צד שלישי לחברת הניקיון. התרשלות העובד אינה נבחנת במנותק מתנאי העבודה בסניף. הוכח שמגה היא הקובעת את מספר עובדי הניקיון אותם היא דורשת מחברת הניקיון להעמיד לרשות הסניף והיא בעלת הדעה לגבי הסכומים אותם היא מוכנה לשלם לחברת הניקיון עבור שעות עבודה אותן היא קוצבת. ברור שחברת הניקיון לא תעמיד לרשות מגה עובדי ניקיון עבורם לא מסכימה מגה לשלם. 21. מגה הסתפקה בעובד ניקיון אחד למשמרת, כשמדובר בסניף גדול בשטח של כ - 1,400 מ"ר. לא מגה ולא חברת הניקיון הביאו עדויות לגבי היחס בין כמות עובדי הניקיון לבין דרישות התחזוקה של הסניף. אך הדעת נותנת שמגה לא יכולה הייתה להסתפק בעובד אחד שיתחזק וינקה סניף רחב ידיים שכזה. מטבע הדברים, עובד ניקיון אחד נדרש להתרוצץ ממקום אחד בסניף למקום שני. העובד נתון לפיקוח אנשי הסניף, שעליהם לדרוש ממנו עבודה שוטפת ושגרתית ולהזעיקו בכל עת בה מתגלה מפגע, מעבר לעבודה השוטפת. מצד אחד, מגה לא הוכיחה את סדרי העבודה להם הכפיפה את עובד הניקיון הבודד. מצד שני, חברת הניקיון לא שללה "מריחה" של השומן ואי הסרתו לאחר שהעובד גרף את שברי הזכוכיות מהמקום בו התנפצה צנצנת מזון. מגה יצרה תנאי עבודה מגבירי סיכון. חברת הניקיון מצידה, אחראית לעבודה רשלנית של העובד מטעמה. 22. בשולי הדברים, מגה וחברת הניקיון מפנות לחוזה ביניהן למתן שירותי ניקיון. אין בחוזה כדי לחייב את חברת הניקיון בשיפוי מגה, אלא מקום בו ביצעה עוולה נזיקית ולפי "תרומתה" לנזק. במילים אחרות, החוזה אינו מייצר לחברת הניקיון אחריות מוחלטת, בבחינת מבטחת, לנזקי הנפגע מעבר לתרומתה לנזק. בהיעדר נתונים קשיחים, מצאתי לחלק את האחריות בין השתיים בחלקים שווים. הנזק הנכות הרפואית 23. בית המשפט מייחס לחוות דעת המומחה מטעמו מימד אובייקטיבי. בית המשפט אינו נוטה להתערב בקביעות רפואיות טהורות המבוססות על כישוריו ועל הידע הרפואי של המומחה מטעמו. פרופ' בלנקשטיין, מומחה בית המשפט, לא זומן לחקירה על ידי מגה וחברת הניקיון. לטענת חברת הניקיון, לא ייחס המומחה משקל מספיק להיעדר דלדול שרירים אצל התובעת. אך המומחה הסביר שהיעדר דלדול אינו בהכרח מעיד על היעדר פגיעה בכלל ובטווח תנועות בפרט. מתשובותיו לשאלות הבהרה, עולה שהוא מבצע לנבדק בדיקות פאסיביות ולא רק בדיקות אקטיביות. חברת הניקיון טוענת שאין בחוות דעתו תיעוד לביצוע בדיקות פאסיביות. היעדר תיעוד בחוות דעת אין בו כדי להוכיח שהמומחה לא ביצע בדיקה כזו. סברה חברת הניקיון אחרת, היה עליה לזמנו לחקירה ולעמת אותו עם חשדותיה. היא לא עשתה כן. חוות דעתו, על כל הממצאים המתוארים בה, נותרה בעינה. נכותה הרפואית של התובעת עומדת על 15% כפי קביעת המומחה. הנכות התפקודית 24. נכות זו נבחנת במנותק מנסיבותיו של הנפגע הספציפי. התקנה שהותאמה קובעת דרגת נכות בגין הגבלת תנועות בפרק הכתף מעל גובה השכם. על פני הדברים, מבוססת התקנה על הגבלה תפקודית, על כך ניתן ללמוד מהשוואת הנכויות ביתר הסעיפים הקטנים של התקנה. הנכות התפקודית כשלעצמה עומדת על 15%. יחד עם זאת, יש לבחון את הגריעה בכושר ההשתכרות ואת הצורך בהוצאות ובעזרת זולת, בנתוניה של התובעת, שלעיתים יצביעו על נזק בשיעור גבוה או נמוך מהנכות התפקודית. הפסדי השתכרות לעבר 25. פרופ' בלנקשטיין קבע לתובעת תקופות אי כושר מלא ונכויות זמניות כדלקמן: אי כושר מלא לחודשים מיום התאונה ואי כושר בשיעור של 50% למשך חודש נוסף. בתקופות אלו, כעולה מאישוי מעביד שהגישה התובעת היום, עולה שקיבלה שכר מלא על חשבון ימי מחלה צבורים. 26. המעביד סיכם את הפסדי התובעת בסך של 4,778 ₪ נטו. אני פוסקת לתובעת הפסדים אלו - 4,778 ₪. 27. לאחר מכן ועד לפרישתה לגמלאות, המשיכה התובעת לעבוד וקיבלה שכר מלא. אין לתובעת הפסדים נוספים עד מועד זה. לאחר פרישתה לגמלאות, מסתכמות הכנסותיה של התובעת ב - 7,000 ₪ עבור גמלאות ובנוסף, 2,000 ₪ קצבת זקנה. סה"כ - 9,000 ₪. איני רואה הפסדים עקב התאונה ועוללותיה ומכל מקום התובעת לא הוכיחה קשר סיבתי לתאונה. 28. התובעת סובלת כאמור ממגבלות תנועה בכתף. אך עוד קודם לתאונה, לא חייבו אותה דרישות מקצועה ועבודתה במאמץ פיסי של הכתף. עוד קודם לתאונה, ככל שנדרשה, הקלידה באמצעות אצבע אחת, עיקר עבודתה התבסס על תיאומים טלפוניים. לא ראיתי כיצד הגבלותיה מונעות ממנה, לו חפצה בכך, לעבוד במשרה מלאה או חלקית לאחר פרישתה. איני פוסקת לתובעת הפסדי שכר נוספים. עזרת הזולת לעבר 29. התובעת לא הגישה ראיות לגבי עזרה בשכר, על אף שטענה שנזקקה לעזרה כזו. לטענתה, העוזרת שעבדה אצלה, לא זומנה לעדות משום שהייתה מסרבת כי "עובדת בשחור". התובעת לא הוכיחה נזק מיוחד קשיח. 30. יחד עם זאת, לאור פגיעתה, הטיפולים שעברה, הניתוח ותקופות ההחלמה, הדעת נותנת שנדרשה לעזרת משפחה מוגברת. אכן, התובעת לא ניצלה את תקופת אי הכושר ושבה לעבודתה לאחר התאונה. אכן, היא לא העידה את בתה שנכחה באולם או קרובי משפחה אחרים, אך לבית המשפט שיקול הדעת לפסוק סכום גלובאלי, כאשר הוא מתרשם מצרכי התובעת. צרכי התובעת אינם נלמדים אך ורק משובה לעבודה, אלא בנסיבות העניין, מיכולתה לתחזק משק בית, על כל הכרוך בכך. 31. מגה וחברת הניקיון טענו שלתובעת הייתה יכולת כלכלית לממן עזרה בשכר, שכן נהנתה מהטבות פרישה למיניהן והיא לא עשתה כן משיקוליה שלה. מכאן הן מבקשות ללמוד שהתובעת לא נזקקה כלל לעזרה. התובעת אכן העידה שידה אינה משגת, נוכח מצבה המשפחתי וכלל הכנסות משק הבית, להעסיק עזרה בשכר. אני מוכנה לקבל שהתובעת יכולה הייתה להשיג עזרה בשכר וכך תוכל אף בעתיד. עדיין, אל לו למזיק ל"הרוויח" מהיזקקות הניזוק, גם אם ידו משגת לממן את צרכיו תוצאת העוולה. אני פוסקת לתובעת על דרך האומדן סך של 8,000 ₪. הוצאות רפואיות וניידות לעבר 32. התאונה אינה תאונה בעבודה. התובעת נדרשה להוצאות נסיעה לטיפולים. התובעת זכאית לכיסוי הוצאותיה הרפואיות במסגרת "סל בריאות". אך עדיין עליה לשאת בהשתתפות עצמית. התובעת נזקקה ונזקקת להוצאות עבור משככי כאבים וכד'. מצאתי לפסוק לה, שוב, לפי אומדן, סך של 4,000 ₪. הפסדי השתכרות וזכויות סוציאליות לעתיד 33. ה"עתיד" כבר כאן. התובעת הגיעה לגיל הפרישה המקובל במשק, 67. עד לפרישתה, המשיכה לעבוד כרגיל. לא ראיתי מניעה מהתובעת, לו חפצה בכך, לעבוד במשרה מלאה או חלקית, במקצועה בו עבדה עובר לתאונה. ההפרש בין הכנסותיה עובר לתאונה - 10,000 ₪ לבין הכנסותיה לאחר התאונה - 9,000 ₪, אינו משמעותי, ואינו חורג מהפחתה מסוימת בהכנסות, אצל כל אדם הפורש לגמלאות. התובעת ממצה את זכויותיה הסוציאליות והללו אינן נגרעות לאור מועד פרישתה. התובעת לא הניחה בסיס לפסיקת הפסדים בראש נזק זה. עזרת הזולת והוצאות לעתיד 34. לתובעת מגבלה בטווחי תנועה ובתנועת הכתף. פרופ' בלנקשטיין העריך שהיא מוגבלת בהנעת היד ובהפעלת עומסים על הכתף. עוד קבע שתיזקק לטיפולים רפואיים בעתיד. איני רואה משמעות לאי דומיננטיות של הכתף השמאלית הפגועה. עבודות הבית דורשות שתי ידיים בריאות מה שאין לתובעת. אין בליבי ספק שמגבלות התובעת, אף אם אינן באות כיום לביטוי מלא, עלולות לבוא לביטוי בעתיד, בדרגת הסתברות נדרשת. זאת מעבר למגבלות הפיסיות הכרוכות בהתבגרות ובזקנה. לא ניתן לערוך כיום חישוב מדויק, לא ניתן לחשב את היזקקותה של התובעת לעזרה עקב התאונה לבין היזקקותה הטבעית לעזרה במנותק מהתאונה. אך לא ניתן להתעלם מפגיעותיה של התובעת. חישבתי את תלותה של התובעת בעזרה, עקב מגבלותיה, לפי 800 ₪ לחודש עד לאריכות ימיה. אני פוסקת לה - 140,000 ₪. כאב וסבל 35. התובעת ביקשה לפסוק לה 50,000 ₪ כפיצוי על ראש נזק זה. מגה וחברת הניקיון הציעו להעמיד את הפיצוי על 25,000 ₪ . בכל הכבוד, הצעתן אינה עומדת בכל קנה מידה סביר. עמדת התובעת הגיונית וסבירה. אני פוסקת לה סכום של 50,000 ₪. סה"כ הנזק: 206,778 ₪. 36. בשולי הדברים ולמעלה מהצורך, עיינתי בכל אותם פסקי דין אליהם הפנה ב"כ חברתץ הניקיון. כולם עוסקים בנסיבות ובממצאים קונקרטיים לגופה של כל תביעה ותביעה. אין בהם כדי לשנות את קביעותיי המבוססות על ממצאים במקרה זה. סוף דבר מגה תשלם לתובעת 206,778 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 49,000 ₪ ובצירוף הוצאות משפט: אגרה, שכ"ט המומחה מטעמה וחלקה בשכ"ט פרופ' בלנקשטיין. חברת הניקיון תשפה את מגה כדי חלקה במחצית הסכומים לעיל, בשכ"ט עו"ד בשיעור של 20% + מע"מ על הסכומים וכן באגרת משפט בגין הודעה לצד שלישי. הסכומים צמודים למדד המחירים לצרכן ונושאים ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. תאונות נפילהרצפהתאונות החלקה