תביעה כספית, על פי פוליסת ביטוח חיים, בסכום של 336,000 ₪ התובע (להלן: "משה") היה נשוי למנוחה ז"ל (להלן: "נאוה"), שנפטרה ביום 22.01.10 והוא יורשה היחיד, על פי צו ירושה מיום 03.06.10. הנתבעת, חברת ביטוח (להלן: "מגדל"), הנפיקה למנוחה פוליסת ביטוח חיים (להלן: "פוליסת הביטוח") בתאריך 01.12.91. לאחר מותה של נאוה שולם למשה, בתוקף היותו יורשה, סכום של כ- 281,000 ₪ כרכיב החיסכון של הפוליסה, אלא שהאחרון טוען בתוקף, כי הינו זכאי בנוסף לתשלום תגמולי הביטוח הנקובים בפוליסה למקרה מוות בסך של כ- 333,000 ₪. מגדל סירבה לשלם את רכיב הריסק בפוליסה, היינו את תגמול הביטוח למקרה מוות. זאת, כיוון שלטענתה סולקה פוליסת הביטוח על ידי נאוה בחייה בשנת 2000, לאחר שקיבלה אותה לבעלותה האישית עם סיום עבודתה בחברת "אבנר" בחודש דצמבר 1999. על מה שארע לאחר מכן חלוקים הצדדים. תמצית טענות הצדדים משה טוען, כי נאוה מעולם לא ויתרה על רכיב ביטוח החיים בפוליסה, שעה שהעבירה את הפוליסה לבעלותה ואילו, מגדל טוענת, כי נאוה ויתרה על רכיב הריסק בפוליסה. גרסת מגדל בעניין זה מבוססת על עדותם של אנשים מטעמה והמסמכים שהוצגו באמצעותם. חלקם של המסמכים הוגשו באמצעות מר דן גור (להלן: "גור"), סוכן הביטוח שטיפל בענייניה של נאוה, והעיד אודות עריכת מוצגים 5, 8 ו- 14. חלקם האחר, מוצגים 7, 10, 12 ו- 15-20 הוגש באמצעות גב' מיטל מבשוב (להלן: "מבשוב"), ששימשה כסגנית מנהלת מחלקת תביעות ביטוח חיים אצל מגדל. מן המוצגים שהוגשו למדנו, כי נאוה ביקשה לבצע שינויים בפוליסה (מוצג 5 מתאריך 12.1.2000, מוצג 8 מתאריך 30.1.2000 ומוצג 14 מתאריך 7.8.2000). מוצג 12 מתעד את התשלום שבוצע על פי הודעתה של נאוה לפי מוצג 8 ואילו מוצג 15 מתעד את העברת הכספים מצד הנתבעת בעקבות בקשתה של נאוה לפי מוצג 14. עוד למדנו מן הראיות שהוצגו, כי תשלום הפרמיה בגין רכיב הריסק של הפוליסה הופסק מאז העברת הפוליסה לבעלותה של נאוה ולמשך אחת עשרה השנים שחלפו עד לפטירתה. השאלה שבמחלוקת השאלה העומדת במחלוקת בין הצדדים הינה אם אכן פג תוקפו של רכיב ביטוח החיים בפוליסת הביטוח. דיון והכרעה מגדל טוענת, כי נאוה הודיעה על ביטול רכיב הריסק בפוליסה ולפי סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח") התבטל החוזה. טענתה זו, מבוססת כאמור על עדותו של גור אשר העיד, כי נאוה ביקשה ממנו במפורש לבטל את רכיב הריסק בפוליסה. לעניין זה ראה עדותו בתצהיר העדות הראשית: "... פניתי אל המנוחה מיד לאחר שעזבה את מקום העבודה, והצעתי לה להמשיך את הפוליסה בתנאי ריסק, כלומר להשאיר את הכיסויים הביטוחיים בלבד, ללא אלמנט של חיסכון, בתמורה לתשלום פרמייה מופחתת. מאחר והמנוחה לא היתה מעוניינת בהמשך תשלום פרמיות בגין הכיסויים הביטוחיים, הבהרתי לה שהפוליסה תכלול מעתה רק ערכי חיסכון. המלצתי למנוחה להשאיר את כספי הפיצויים שנצברו בפוליסה כחיסכון. המנוחה הסכימה לכך וחתמה ביום 10.1.00 על מסמך המאשר זאת, אשר נשלח לחברת הביטוח. לאחר כשלושה שבועות, ביום 27.1.00 חזרה למשרדי המנוחה וביקשה בכל זאת לפדות את כספי הפיצויים הפטורים ממס. בהתאם לבקשת המנוחה, פניתי באותו היום לחברת הביטוח לשם ביצוע הבקשה". גור אישר בעדותו, כי בקשה של נאוה לבטל כביכול את רכיב הריסק בפוליסה לא תועדה בכתב על-ידי מי מן המעורבים. ראה בעניין זה דבריו בחקירתו: "ש: אז כשחברת ביטוח שולחת מכתב כזה היא מיידעת את הסוכן והאם אתה יודע שנשלחו לה מכתבים כאלה? ת: מבחינתי, ברגע שהמבוטח לא רצה להמשיך לשלם, אז הפוליסה מסולקת. טכנית זה לא אני" (פרוטוקול יום 03/09/13, עמוד 14, שורות 20-23). גור סיפר בעדותו על מפגשים שהתקיימו בינו לבין נאווה לפני שנים רבות. לפיכך, לא נראה לי סביר, כי ניתן לסמוך על זכרונו של גור, המטפל לפי גרסתו באלפי מבוטחים, בעניין כה רב משמעות. שורת ההיגיון מחייבת, כי אילו ביקשה נאוה במפורש לבטל את רכיב הריסק בפוליסה, היתה הודעה זו מתועדת בדרך כלשהיא. לא נראה לי סביר, כי מסמכים מסוג זה הושמדו טרם ששולמו כספי הפוליסה במלואם, גם אם חלפו שנים רבות מאז. התוצאה היא, כי גרסת מגדל, לפיה הודיעה נאווה במפורש על ביטול פוליסת הביטוח ברכיב הריסק, אינה יכולה להתקבל לאחר שלא הוכחה ברמת הסבירות כנדרש במשפט אזרחי. לאור קביעתי זו, מתייתר הצורך בדיון בטענתה החלופית של מגדל לפיה התקיימו תנאי סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח באופן מהותי. בחלופה זו ביקשה מגדל לטעון, כי השתלשלות העניינים בעדותו של גור יש בה כדי להוות בסיס לקביעה לפיה, מילאה מגדל את חובותיה להתריע בפני מי שחדל מלשאת בתשלום הפרמיה. ואולם, כאמור לעיל, נוכח קביעתי לפיה, תוכן ההודעות המיוחסות לנאוה מצד גור לא הוכח, ממילא לא הוכחו קיומן של פעולות המהוות מענה לתנאי סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח. מעבר לנדרש אציין, כי היומרה להוכחת עמידה בתנאי ס' 15 לחוק חוזה הביטוח מצדה של מגדל, באמצעות ראיות עקיפות לא היתה ריאלית מלכתחילה. הואיל וכך, יש לקבוע, כי לנאוה עמד רכיב הריסק בפוליסת הביטוח בכל השנים שבהן לא שולמה הפרמיה, כיוון שמגדל לא עמדה בחובתה להתריע בפניה אודות תפוגתו. לפי זה חבה מגדל בתשלום רכיב הריסק בפוליסה, בכפוף להשלמת תשלומי הפרמיה שלא שולמו במשך השנים שחלפו. סיכום התביעה מתקבלת במלואה. הנתבעת תישא כלפי התובע ברכיב הריסק של סכום הפוליסה בניכוי תשלומי הפרמיה שלא שולמו. עוד תישא הנתבעת בהוצאות משפט (שכר עדים ואגרה) ושכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪. ביטוח חייםפוליסה