תביעה: דרישת תשלום בגין כרטיסי טיסה אשר לטענתה הוזמנו על ידי הנתבעת ולא שולם בגינם. הצדדים: התובעת הינה ספקית שרותי תיירות ותעופה (להלן: "התובעת"), ובמסגרת עסוקה זה נוצר הקשר עם הנתבעת, שהינה סוכנות נסיעות המוכרת שרותי תיירות ותעופה ליחידים ולקבוצות (להלן: "הנתבעת"). רקע כללי: במסגרת היחסים העסקיים שבין הצדדים פנתה הנתבעת לתובעת ביום 16.5.10 והזמינה 21 כרטיסי טיסה לסיציליה בטיסה היוצאת ביום 7.7.13 (להלן: "ההזמנה"). התובעת אישרה את קבלת ההזמנה והנתבעת הודיעה על קבלת האישור. בפועל לא שולמה מקדמה ואף לא כל תשלום אחר בגין הזמנה זו ולא הונפקו כרטיסי טיסה בהתאם להזמנה זו. בתביעה הנדונה דורשת התובעת את התשלום בגין 21 הכרטיסים שהוזמנו בקיזוז הכרטיסים שהצליחה למכור ובמחיר בו מכרה אותם. הנתבעת לעומתה טענה שמאחר ולא שולמה מקדמה עבור הכרטיסים, כנהוג בהתקשרויות קודמות, הרי שההזמנה "נפלה" ולא קיימת כל התחייבות של הנתבעת לתשלום כל שהוא. תמצית טענות הצדדים: תמצית טענות התובעת: לטענת התובעת מבחינה עובדתית נוצרה התחייבות של הנתבעת לתשלום עבור הכרטיסים ביום 16.5.10 . התחייבות זו נובעת מהמיילים שהועברו בין הצדדים באותו מועד ואשר יצרו את ההתקשרות לפיה התחייבה התובעת לספק לנתבעת 21 מקומות טיסה לסיציליה ביום 7.7.10 במחיר של 473$ כל כרטיס, ואילו הנתבעת התחייבה לשלם לה תשלום זה. התובעת רואה בשרשרת המיילים את ההסכם שנכרת בין הצדדים, אשר לא כלל דרישה למקדמה ואף לא קבע דרכי ביטול. ההסכם, אליבא דתובעת כלל למעשה התחייבות אחת מכל צד, על התובעת לספק את הכרטיסים למועד וליעד המבוקש, ועל הנתבעת לשלם עבור כרטיסים אלו. התובעת דחתה את טענת הנתבעת כי ליצירת המחויבות היה על הנתבעת לשלם מקדמה בסכום השווה ל 35% מערך ההזמנה, וכל עוד לא שולם סכום זה אין לתובעת מחויבות לשמור את מקומות הטיסה ואין לנתבעת מחויבות לשלם עבור ההזמנה. הקטנת הנזק: לטענת התובעת משקבלה את בקשת הנתבעת למכירת הכרטיסים במכירה חופשית עשתה כמיטב יכולתה למכור כרטיסים אלו, והצליחה למכור 12 כרטיסים אשר תמורתם קוזזה מסכום התביעה הכולל . תמצית טענות הנתבעת: לטענת הנתבעת לא נוצרה התקשרות מחייבת בינה לבין התובעת. לטענתה, הנוהל שהיה נהוג בין הצדדים מזה מספר שנים היה שלאחר אישור ההזמנה היה על הנתבעת לשלם מקדמה בסך של 35% מערך ההזמנה , המשמשים כדמי ביטול אם מבקשת הנתבעת לבטל את ההזמנה. לא שולמה המקדמה בוטלה ההזמנה. במקרה הנדון לא שולמה המקדמה, כך שאליבא דנתבעת לא נוצרה כל התקשרות מחייבת. הנתבעת ציינה בתצהירה מספר דוגמאות בהן בוטלה ההזמנה כתוצאה מכך שלא שולמה מקדמה. כמו כן טענה הנתבעת שבהתאם לנוהל פנתה אליה הגברת דפנה אשכול (להלן: "דפנה") מטעם התובעת כחודש לפני מועד הטיסה, כפי שנהגה לעשות במקרים הקודמים בדרישה לביצוע התשלום עבור ההזמנה. לאחר שדפנה הודיעה לה שההזמנה בעינה עומדת ועליה לשלם את כל התמורה בגינה הודיעה לה הנתבעת טלפונית על ביטול ההזמנה והפנתה את תשומת ליבה לכך שלא שולמה כל מקדמה ולכן ראתה הנתבעת את העסקה כמבוטלת. הקטנת הנזק: לטענת הנתבעת לאחר שהבינה שהתובעת עומדת על קבלת תשלום מלא עבור ההזמנה , ועל מנת להקטין את הנזק בקשה כי התובעת עצמה תמכור את הכרטיסים במכירה חופשית. התובעת מודה כי מכרה 12 כרטיסים, כך שיש לקזז את מלוא הסכום בגין 12 הכרטיסים מסכום התביעה. כמו כן לטענתה בעקבות מסע פרסום אגרסיבי שערכה, שלחה עוד עשרה לקוחות אשר קנו כרטיסים על חשבון ההזמנה, כך שבפועל לא נותר כל סכום לתשלום. החשבונית שצורפה לתצהיר התובעת, ואשר לטענתה נשלחה לנתבעת, לא הגיעה מעולם לידי הנתבעת שכן היא ממוענת לחברה אחרת אשר כתובתה בנתניה ולא ברור הקשר לתובעת. דיון: בדיון שהתקיים בפניי העידו חשב התובעת ומנהלת הנתבעת. שני הצדדים טענו כי על הצד שכנגד היה לזמן עד אחר מטעמו אשר היה מעורה בפרטי ההתקשרות בפועל. התובעת טענה כי מר ירין היה בקשר עם התובעת אך לא זומן לעדות. לטענה זו השיבה מנהלת התובעת כי כל אשר נעשה על ידי ירין היה תחת פיקוחה והיא הייתה מעורבת בעסקה והמתאימה לתת תצהיר. לטענת הנתבעת על התובעת היה לזמן את דפנה, איתה ניהלה הנתבעת את הקשר הישיר, על כך השיבה התובעת כי חשב החברה בדק את הנושא וקבל את כל המידע הנדרש, ומכאן שהוא העד המתאים. הצדדים בחרו כל אחד את העד שנראה להם המתאים ביותר מטעמיהם הם, ובהתאם לחומר הראיות שהוגש על ידי הצדדים ניתן פסק הדין. בשולי הדברים יוער כי כל צד רשאי היה להגיש בקשה לזימון עד אשר לטעמו היה נחוץ לברור המחלוקת, גם אם לא הוגש תצהיר מטעמו על ידי הצד השני. (אין זו כמובן חובה , אך זו אפשרות). ממכלול הראיות עולה כי לגבי העובדות שבכתב אין מחלוקת בין הצדדים , אך קיימת מחלוקת לגבי המשמעות שיש לייחס להן. כמו כן קיימת מחלוקת לגבי השיחות שבע"פ והנהלים המקובלים בין הצדדים. אתייחס תחילה לעובדות שאין לגביהן מחלוקת: ביום 16.5.10 נשלח מייל על ידי הנתבעת בו בקשה לבצע הזמנה ל21 - כרטיסים ליום 7.7.10 לסיציליה. באותו יום התקבל מייל תשובה בו אושרה ההזמנה תמורת סך של 473ִ$ לכרטיס. עוד באותו יום נשלח מייל תשובה ולפיו אישרה הנתבעת את הודעת התובעת. לא שולמה כל מקדמה עבור ההזמנה ואף לא שולם כל סכום אחר עבורה. כמו כן לא הועברה רשימה שמית של נוסעים לצורך הכנת הכרטיסים. ביום 7.6.13, כחודש לפני מועד הטיסה נשלח מייל מהתובעת לנתבעת בדרישה לשלם עבור ההזמנה. מאותו מועד קיימת התכתבות מיילים בין הצדדים המתייחסת לשאלה באם הייתה התקשרות אם לאו. העובדות המהותיות בהן קיימת מחלוקת: האם היו נהלים בין הצדדים אשר על פיהם בעת ההזמנה היה על הנתבעת לשלם 35% מערך ההזמנה, שאם לא כן ההזמנה "נופלת", דהיינו מתבטלת. מהות המיילים שלאחר ה7.6.13 ושיחות הטלפון שבין הצדדים. הנזק הממשי שנגרם לתובעת. המחלוקות המשפטית המהותיות: מעדויות הצדדים עולה כי הם חלוקים בשאלה באם יש לראות במיילים מה 16.5.13 כהצעה וקיבול כטענת התובעת, או הצעה בלבד כטענת הנתבעת. מחלוקת זו מובילה אותי למחלוקת השנייה העולה מטיעוני הצדדים, והיא האם יש לראות את שרשרת המיילים בלבד כהסכם ספציפי שבין הצדדים לעסקה זו, כטענת התובעת, או יש להתייחס גם לנוהל הקבוע שהיה בין הצדדים (במידה והיה) והתדיינות הטלפונית (אם הייתה), כטענת הנתבעת. לאחר עיון בכתבי הטענות וראיות הצדדים מצאתי כי מדובר למעשה בשאלה של התנהלות בתום לב, בין אם במסגרת המו"מ לקראת סגירת ההסכם ובין אם לאחר סגירת העסקה. בשני המקרים יש להחיל את חוק החוזים , כאשר באפשרות הראשונה יחול סעיף 12 לחוק ובאפשרות השנייה יחול סעיף 39 לחוק. שני הסעיפים גם יחד קובעים את חובת תום הלב של הצדדים בהתנהלותם החל מהמשא ומתן לצורך כריתת ההסכם וכלה בביצוע ההסכם. בנוסף לכך קובע חוק החוזים את חובת הקטנת הנזק שגם בה יש סממן של סיום התקשרות, גם במצב של הפרה, בתום לב. בהתאם לעקרונות אלו אתייחס לראיות הצדדים ולמחלוקות שביניהם. מלכתחילה ביום 16.5.10 בקשו הצדדים שניהם לבצע את עסקת רכישת הכרטיסים, כך שהתובעת תמכור לנתבעת 21 כרטיסי טיסה לסיציליה במועד של ה- 7.7.10. לאחר מועד זה ועד למייל מה- 7.6.13 בו בקשה התובעת מהנתבעת לבצע את התשלום המלא לא מצאתי כל קשר בכתב בין הצדדים ואף לא מצאתי טענה על קשר טלפוני. הנתבעת טענה כי משלא העבירה את המקדמה המקובלת ראתה את העסקה כמבוטלת מאליה, ואילו התובעת טענה שאין לה כל מחויבות לדרוש מקדמה. שני הצדדים נהגו ב"עצימת עיניים" שיש בה משום פגיעה בחובת תום הלב. מצאתי כי יש לקבל את טענת הנתבעת על קיומו של נוהל על פיו היה עליה לשלם מקדמה של 35% על מנת לשמור על ההזמנה. אך, גם אם זה הנוהל, הרי שלאור חובת תום הלב היה על הנתבעת להודיע לתובעת אם בכוונתה לבטל את ההזמנה. מאידך גם התובעת לא פעלה בהתאם לחובת תום הלב, כאשר לא פנתה לנתבעת לברר אם ההזמנה בעינה עומדת לאחר שלא שולמה המקדמה המקובלת. אני מאמינה שלו הייתה פנייה אל התובעת לרכישת כרטיסים אלו על ידי גורמים אחרים לא הייתה היא משאירה מקומות אלו עבור הנתבעת ללא פנייה מידית לתשלום. מאידך, גם לנתבעת היה המצב נוח, שכן היא עדיין יכלה לקבל הזמנות בגין כרטיסים אלו. לא בכדי דורש חוק החוזים ניהול הליכים בתום לב מתחילת המשא ומתן ועד סיום ההסכם, גם במצב של הפרה. אין ספק כי במקרה הנדון לו מי מהצדדים היה מדבר עם חברו מספר ימים לאחר ביצוע ההזמנה, תביעה זו הייתה מתייתרת. לא עשו כך הצדדים, הרי שיש לבחון את התנהלותם בהתאם לעקרונות שפורטו לעיל. הגעתי למסקנה כי בשלושת המיילים מה-16.5.13 יש לראות קיבול של ההצעה על ידי הנתבעת ולמעשה בשלב זה נכרת ההסכם ביניהם. יחד עם זאת אני מקבלת את טענת הנתבעת שהיה נוהל של תשלום מקדמה בסך של 35% מסכום ההזמנה, אשר מהווה פיצוי מוסכם מראש למקרה בו לא תמומש ההזמנה. אין מחלוקת כי במקרה הנדון לא נדרשה מקדמה מיד עם ביצוע ההזמנה או במועדים המקובלים בין הצדדים בעסקאות אחרות. יחד עם זאת גם הנתבעת לא הודיעה בצורה מפורשת שהיא מבטלת את ההזמנה. כתוצאה מכך נוצר מצב בו כל אחד מן הצדדים מפרש את התנהלות הצד השני בפרשנות המתאימה לו. התובעת טוענת שכל עוד לא הודיעה הנתבעת על ביטול ההזמנה ולאחר שההזמנה אושרה, הרי יש לראות את הנתבעת כמי שמחויבת בתשלום עבור ההזמנה, ואילו הנתבעת טוענת כי כל עוד לא שולמה המקדמה, הרי שאין לראות את ההזמנה כמחייבת את מי מהצדדים. התנהלות זו של הצדדים למעשה יצרה מצב בו היה והתובעת הייתה מקבלת הזמנות נוספות, אני מניחה שהיא הייתה פונה לנתבעת לוודא אם בכוונתה לממש את ההזמנה אם לאו. מאידך אני מניחה כי גם הנתבעת לו הייתה יכולה לממש את ההזמנה, למרות שלא שילמה את המקדמה הייתה פונה לתובעת לצורך מימושה גם לאחר שלא שילמה את המקדמה. בנסיבות אלו מצאתי לנכון להתייחס למקרה הנדון בהתאם לנהלים שהיו קיימים בין הצדדים במקרים דומים ובהתאם לחובת תום הלב הקבועה הן בסעיף 12 לחוק החוזים בזמן ניהול המו"מ ,והן בסעיף 39 לחוק החוזים המתייחס לביצוע ההסכם. גובה הנזק: התובעת טוענת כי הסכום הנתבע הינו בקיזוז הכרטיסים אשר נמכרו על ידה. כמו כן טוענת התובעת שאותם כרטיסים שנקנו באמצעות חברת אחרת אינם ברי קיזוז כנגד הזמנת הנתבעת. הנתבעת לעומתה טוענת שלא נגרם כל נזק שכן מלכתחילה הזמינה הנתבעת 21 כרטיסים. התובעת מכרה 12 כרטיסים ואילו הנתבעת הזמינה באמצעות חברה אחרת 10 כרטיסים נוספים כך שבפועל נמכרו כל 21 הכרטיסים. הנתבעת בהתייחסותה לגובה הנזק בודקת את מס' הכרטיסים שנמכרו, ואילו התובעת מתייחסת לסכום שנגבה בגין כל כרטיס וכרטיס. באופן עקרוני צודקת התובעת שיש לבדוק מה הייתה התמורה שהתקבלה בגין הכרטיסים, שכן המקובל שכרטיסים הנמכרים סמוך למועד הטיסה נמכרים במחיר נמוך יותר, ואילו המקומות המשוריינים בשלב מוקדם יותר, התמורה הנדרשת בגינם גבוהה יותר. יחד עם זאת במקרה הנדון אין הסכום מעיד על גובה הנזק ואף אחד מן הצדדים לא המציא ראיות מדויקות לגבי גובה הנזק. מכל מקום לאור עיתוי ההפרה והתנהלות הצדדים בעבר, הרי שהפיצוי המתאים הוא הפיצוי המוסכם מראש כפי שיפורט להלן. לאור האמור לעיל וכפי שכבר צוין אני רואה את ההזמנה כהזמנה שהתקבלה, שכן חובת תום הלב שהייתה על הנתבעת חייבה אותה להודיע במפורש שהיא מבטלת את ההזמנה, אך יחד עם זאת אני קובעת שלאור ההפרה שהייתה הרי שיש להחיל על המקרה את הפיצוי המוסכם מראש בגובה של 35% מערך ההזמנה. מצאתי כי פיצוי זה הוא הפיצוי הנכון במקרה הנדון, מאחר והצדדים במקרים אחרים קבעו שזה הפיצוי לאי מימוש הזמנה. כמו כן, לא הובאו ראיות המעידות על הנזק הממשי שנגרם לתובעת. בנוסף לאמור לעיל הרי שגם התנהלות התובעת לוקה בחוסר תום לב הנדרש לפי חוק החוזים, שכן היה עליה לערוך בירור מוקדם יותר לגבי מימוש ההזמנה ובכך למנוע את המחלוקת שנוצרה בעקבות הזמנה זו. סוף דבר: בנסיבות אלו אני קובעת כי הפיצוי ההולם הוא בהתאם לעיקרון שקבעו הצדדים, דהיינו 35% מערך ההזמנה, אך במקרה הנדון מערך ההזמנה יש לקזז את הסכום שהתקבל בגין הכרטיסים שנמכרו בהתאם להודעת התובעת במייל מיום 27.7.10 (נספח ב' לתצהיר התובעת), דהיינו סך של 2,510$. בהתאם לאותו מייל היתרה לתשלום עמדה על סך של 5,729$. בהתאם למוסכם בין הצדדים במקרים אחרים הרי שהפיצוי המוסכם מראש הוא סכום המקדמה המהווה 35% מערך ההזמנה. על אותו משקל אני קובעת כי הפיצוי המוסכם במקרה הנדון יעמוד על סך השווה ל 35% מסכום של 5,729$ המהווה את הסכום של יתרת ההזמנה. סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום סך בשקלים של 2,005 $ בהתאם לשער היציג ביום 7.7.10 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד זה ועד התשלום בפועל. לאור התוצאות אין צו להוצאות. תביעות נגד חברות תעופהתעופה