תביעה לאכיפת הסכם לניכיון שיקים תמצית טענות הצדדים משרקי טוען, כי רווח (להלן: "רווח") חב לו כמושך את תמורת שתי ההמחאות שבהם הינו מחזיק (מוצג 3), כל אחד מהם על סך של 65,000 ₪ (להלן: "ההמחאות"). רווח משך, לטענת משרקי, את ההמחאות בתמורה לסך של 100,000 ₪ שקיבל ממנו במזומן, כחלק מעסקת ניכיון שיקים. רווח, לעומת זאת טוען, כי ההמחאות נעשו בתמורה לרכישת זכויות בקרקע, בעסקה שבסופו של עניין לא יצאה לפועל ולפיכך, היו אמורות להיות מושבות לידיו. לדבריו, לא הצליח לאתר את ההמחאות עד להגשת התביעה כנגדו. עדויות הצדדים משרקי טוען, כי בתחילת שנת 2007 נענה לפנייתו של אדם בשם ניניו אבנר (להלן: "ניניו") לביצוע עסקת ניכיון שיקים. משרקי הסכים לקבל במסגרת זו את ההמחאות מאת ניניו, כל אחד מהן על סך 65,000 ₪ לפרעון עתידי, תמורתם מסר לניניו 100,000 ₪ במזומן. ההמחאות שנמסרו לו נעשו על ידי עורך הדין איל רווח (להלן: "רווח"). השיקים שהוסבו לצד ג' חוללו, בהעדר כיסוי מספיק, הושבו לידיו והוא כנמחה תובע את פירעונם. משרקי קרא את ניניו לתמיכה בעדותו. ניניו סיפר בעדותו, כי היה מעורב בביצוע עסקת הניכיון. הוא זה ששמע מאדם בשם מחאג'נה (להלן: "מחאג'נה"), אותו הכיר כעובד במסעדה שהיתה בבעלותו, על הצורך של רווח במימון כספי. ניניו הכיר גם את רווח, שבאותה עת היה בעליה של אותה מסעדה שהיתה בעבר בבעלותו, שבה המשיך מחאג'נה לעבוד. ניניו הסכים לסייע ופנה למשרקי אותו הכיר כידיד שנים רבות וכאיש בעל אמצעים כספיים והציע לו את העסקה. ניניו מעיד כי הוא גם ביצע את העברת הכסף ממשרקי בסך של 100,000 שח במזומן במסעדה בנוכחות רווח ומחאג'נה. הוא שמסר את הכסף למחאג'נה וקיבל את השיקים מרווח שדיבר איתו והכיר באחריותו לפירעונם. ניניו טוען כי היה מעורב גם בקשיי הפירעון של רווח אחרי מסירת ההמחאות והחלפתן בהמחאות נשוא התביעה שחוללו אף הן. ניניו העיד כי דיבר עם רווח פעמים מספר בקשר לפירעונם של השיקים וזה לא הכחיש מעולם את חבותו לשאת בפירעונם רק שטען לקשיי נזילות ועתר לאורכות זמן. משמע, לפי עדותו של ניניו הוא היה האיש אשר הכיר את כל המעורבים בפרשה, שוחח עם כולם טווה את הקשרים, חיזק אותם ומימש את רצונותיהם. עד נוסף שנקרא לעדות מטעמו של משרקי הינו מחאג'נה שהעיד בעדות ראשית פרונטאלית, ביום 12.5.13. בעדותו, אישר את גרסתו של ניניו לגבי נסיבות מסירת השיקים. עדותם של העדים הנוספים מטעם התובע- אלי בראנץ' וששון אלון אינן חשובות להכרעה ולכן לא מצאתי לנכון להתייחס אליהן. רווח בעדותו, מאשר את עשיית ההמחאות על ידיו אלא, שלדבריו אלה נעשו כחלק מסדרה של שיקים וכסף מזומן ששולם לצורך מימון חלקי של עסקת רכישת קרקע בעיר אום אל פאחם במהלך 2007 . לדבריו, מסר את השיקים לאדם בשם מחאמיד (להלן: "מחאמיד") ולמחאג'נה לפי הסכמים שנעשו (מוצגים 1 ו-2), בסכום כולל של 717,400 ₪ שווה ערך ל- 170,000$, ששולם כך: 20/02/07 - סך של 28,400 ₪, במזומן. שיק על סך 252,000 ₪ ליום 20/02/07. שיק על סך 75,000 ₪ ליום 05/03/07. המחאה על סך 120,000 ₪ ליום 12/06/07. המחאה על סך 112,000 ₪ ליום 25/07/07. המחאה על סך 65,000 ₪ ליום 04/08/07 (אחת ההמחאות נשוא התביעה כאן). המחאה על סך 65,000 ₪ ליום 06/08/07 (ההמחאה השנייה נשוא התביעה כאן). כיוון שההסכם הופר והעסקה לא מומשה בסופו של עניין דרש הוא את החזרתן של ההמחאות שאכן הושבו לו למעט ההמחאות נשוא הדיון כאן. ביחס אליהן, טוען הוא, הודו בפניו מחאג'נה ומחאמיד, כי שימשו לעסקת ניכיון וזאת בניגוד למוסכם, אך התקשו בהשבתן. לתמיכה בטענותיו מפנה רווח לצילומי השיקים (מוצגים 3 ו-4) ולתדפיסי חשבון הבנק (מוצג 5). עד לביטול העסקה טוען רווח פרע סך כולל של 355,400 ₪ שהוא כמחצית מן הסכום הכולל. לפיכך, טוען הוא כי אין עליו כל חובה לשלם את התמורה הנקובה בהן. השאלה שבמחלוקת : השאלה שבמחלוקת בין הצדדים, מתמקדת בחבותו של רווח כלפי משרקי. שני הצדדים הרבו בהצגת מסמכים ופרשו רשת טיעונים רחבה מעבר לנדרש במקרה הקונקרטי שבפני. כשבודקים את עדויות הצדדים מסתבר, כי גדר המחלוקת אף הוא מצומצם ביותר. לכאורה, מוצגים שני סיפורים נוגדים: מצד אחד סיפורו של משרקי, כמי שקיבל שיקים תמורת מתן כסף מזומן ומצד שני, סיפורו של רווח, כמי שמסר שיקים במסגרת עסקה שבוטלה. ואולם, עיון מדוקדק יותר מלמד כי למעשה, אין המדובר בגרסאות נוגדות, אלא בשני סיפורים השזורים זה בזה לכלל סיפור אחד שלם. מעדותו של רווח עולה, כי מראש הסכים למסירת השיקים שעשה בעסקת המקרקעין, לידיו של חלפן כספים (סעיף 25 לתצהיר העדות הראשית שלו). מטרת מסירת השיקים, כך מוכח גם מתוך חקירתו הנגדית של רווח, היתה לצורך ביצוע פעולות ניכיון, זאת על-מנת לקבל תזרים מזומנים נוח לביצוע העסקה כפי שרווח עצמו טוען לה, וכך נשמעו הדברים מפיו: "כיוון שהרעיון היה שהשיקים האלה יעברו באמצעות ניכיון, כיוון שלא היו צדדים ברורים לעסקה, שאני אמור לתת להם שיקים שלי, אחרי שהובהר לי שאני ישראלי, יהודי יותר נכון, זה לא התקבל בעין יפה שאני קונה קרקע באזור הזה. בכל השיקים שהוחזרו, היתה חותמת של חברת ניכיון". רווח ידע אם כן היטב, כי השיקים שעשה ניתנו לניכיון. גרסתו בתצהיר העדות הראשית, כאילו היה על מחאג'נה ו/או מחאמיד למסור את השיקים לחלפן מסוים אינה עולה בקנה אחד עם תשובותיו בחקירה הנגדית, שהן מתחמקות. כך, כשעימתו אותו עם העובדה שמסירת שיקים ללא שם מוטב יכולה לפתוח את הפתח להעברתם לכל אדם. הוא עונה "אף אחד לא הביא כסף". הוא גם מאשר בחקירתו, כי מסירת השיקים לחברת ניכיון, משמעותה חובה לפרוע אותם: "אותה חברת ניכיון סומכת על השיקים שלך, שייפרעו ביום מן הימים, נכון? תשובה: נכון. כשאתה נתת את השיקים שלך ומישהו היה צריך לתת כסף בגינם, ידעת שמישהו צריך להסתמך על השיקים שלך, נכון? תשובה: נכון". רווח גם הודה בחקירה, כי חברת הניכיון איננה מתעניינת במימוש מטרת העסקה: "אני לא מומחה בעניין שטרות, אבל אני מניח". העובדה שרווח הצליח להשיג חזרה חלק מהשיקים שמסר, פועלת לטובתו ואולם, אין היא יוצרת כל הנחה הפוכה. היינו, שאם שיקים נוכו, אז הדבר נעשה בניגוד להסכמתו. צריך הוא לדעתי להודות על מזלו הטוב, ביחס לשיקים שהצליח לקבל חזרה ולא לגזור גזירה שווה מאלה על ההמחאות, כמסקנה הכרחית. בסיכומיו טוען רווח, כי עצם העברת הסכום תמורת ניכיון ההמחאות לא הוכח. הוא מפנה את תשומת ליבי לכך שלא קיים הסכם בכתב, לא תדפיס חשבונאי ולא תדפיס בנק, המתעד את העברת הכסף. משרקי טען, כי אין בידיו תיעוד בעניין העברת הסכום של 100,000 ₪, כיוון שמדובר בכסף מזומן, שהוחזק בכספת במקום עסקו, שהוא עסק משגשג ומצליח. נכון הוא כי משרקי לא זכר בעדותו את המועדים והנתונים המדויקים הכרוכים בהעברת הכסף. קיימת אפוא אך ורק עדותו בעל-פה של משרקי לגבי מסירת הסכום של 100,000 ₪, אותו מסר לדבריו, לידיו של ניניו ואולם, עדות זו נתמכת בעדויות נוספות: ניניו מאשר את גרסתו של משרקי והעיד כי פנה למשרקי בשמו של מחאג'נה, לצורך ביצוע עסקת הניכיון והוא זה שקיבל את הכסף מידיו של משרקי ומסר אותו במסגרת פגישה שהתקיימה במסעדה ברמת החייל, בנוכחות רווח ומחאגנ'ה. באותו מעמד מסר לו מחאג'נה את ההמחאות נשוא התביעה ורווח אישר את תקפותן. עוד הוא טוען, כי באותו מועד סיכם עם רווח כי משרקי יוכל להשלים את השיקים ולעשות בם כרצונו. ניניו גם היה מעורב במגעים מאוחרים יותר עם רווח ובהחלפת השיקים בהמחאות למועד מאוחר יותר. בינו לבין רווח התקיים מפגש נוסף, בבית קפה ארומה, ברמת החייל שבת"א. העובדה שניניו טוען כי מסירת השיקים נעשתה בקשר עם עסקה לרכישת זהב, בניגוד לטענת רווח כי אלה נמסרו במסגרת עסקת מקרקעין אינה משפיעה על ההכרעה כאן. החשוב בעדותו של ניניו הוא, כי ממנה נלמד על ידיעתו של רווח ומעורבותו בעסקת הניכיון. גרסתו של משרקי נתמכת גם בעדותו של מחאג'נה. האחרון טוען כי פנה אל ניניו בבקשה להשיג את הכסף, לבקשתם של רווח ומחאמיד. הוא אף אישר את קיומה של הפגישה בין ניניו לבין רווח, בנוכחותו. גרסתם של שלושה עדים אלה לא הופרכה בחקירתם הנגדית, בפרט משמעותי כלשהו. עדותו של אלי ברנץ' מאששת את גרסתו של משרקי ועדותו של אלון ששון איננה רלוונטית להכרעה. עדותו של עודד לוי, אף היא איננה רלוונטית, כיוון שהעובדה שהצטרף לרווח בנסיונות איתור ההמחאות, איננה תורמת דבר וחצי דבר להערכת העדויות האחרות. מרבית עדותו הינה עדות שמיעה ולפיכך, פסולה. עולה מן האמור לעיל, כי קיימות די והותר ראיות בעלות משקל הסתברותי של למעלה מ- 50%, לעניין ביצוע עסקת הניכיון באמצעות העברת כסף מזומן, ממשרקי אל רווח באמצעות ניניו. רווח למעשה הודה בחקירתו הנגדית וכך גם עולה ומשתמע מעדותו הראשית, כי ידע בוודאות על העברת השיקים לניכיון והסכים לכך. העובדה שהכסף נמסר פיזית למחאג'נה או למחאמיד לצורך מימון עסקאות שבהן היה רווח שותף, אינה משנה לצורך העניין דבר לעניין חבותו. השיקים לניכיון היו אמורים להיפרע תמורת תשלום במזומן וכך נעשה. ככל שנוכו השיקים, הושלמה העסקה והביטול המאוחר של עסקת אום אל פאחם אינו משפיע על כך, בין אם היתה עסקה כזו ובין אם מדובר היה בעסקת רכישת זהב או כל עסקה אחרת. כמובן שקשה לרדת לחקר האמת בסיטואציה מסוג זה, בה למעשה כל הנוגעים בדבר עוסקים בספסרות ובהעברת כספים שלא על-פי חוקי המיסוי. על אף תחושת הרתיעה העולה מתוך ההתוודעות ל"חוקי המשחק" של צדדים אלה, זוהי המציאות עמה יש להתעמת. רווח העלה בסיכומיו טענה לתחולתו של החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות ואולם, לא הוצגו בפני ראיות לכך, שמשרקי עסק דרך שגרה כפי שהחוק דורש, בהעמדת הלוואות ולכן לא מצאתי כל הצדקה להנות את משרקי מהגנות החוק. התוצאה היא כי התביעה מתקבלת במלואה והנתבע ישלם לתובע את הסך של 130,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. בנסיבות העניין, החלטתי שלא ליתן צו להוצאות. חוזהשיקיםאכיפת חוזהניכיון שיקים