תביעה לתשלום חובות בגין מוצרי מאפה אשר סיפקה התובעת לנתבע במהלך עסקו רקע התובעת היא חברה העוסקת בייצור ושיווק לחם ומוצרי מאפה (להלן - הסחורה) אשר סיפקה את הסחורה לנתבע בבית העסק שלו בנתניה שהיה ידוע בשם "לחם שלום". התביעה הוגשה בעקבות אי עמידת הנתבע בתשלומים החשבונות שנשלחו ואי כיבוד שיקים שמסר הנתבע לתובעת לפירעון חלק מהחובות הנטענים. תמצית טענות התובעת טענותיה של התובעת הן פשוטות וברורות. הסחורה סופקה בהתאם להזמנות של הנתבע ועל פי הנוהל שהתקיים בין התובעת לנתבע במשך שנים, חשבונו של הנתבע זוכה בגין חסרים והחזרות כל אימת שהנתבע התלונן על כך, ולפיכך רישומי התובעת משקפים נכונה את יתרת חובו של הנתבע לתובעת. תמצית טענות הנתבע בכתב הגנתו, טוען הנתבע כי, התובעת לא ערכה רישום מסודר של הסחורה שסופקה לו וכן לא ערכה רישום מסודר של הסחורה אשר הוחזרה על ידו כדין ומקור החוב באי הסדרים ברישומי התובעת. עוד טען כי לא קיבל תעודות משלוח בגין הסחורה וכי התלונן רבות על חסרים בסחורה שהתקבלה אצלו, וכי התובעת אישרה באזניו לא אחת כי ישנה בעיה של גניבות המבוצעות על ידי נהגיה. לאחר מכן בשלב תצהיר העדות הראשית, שינה הנתבע חלק מטענותיו עד כי הורתי, ביום 09.12.12 על מחיקת חלקים מתצהירו בעקבות בקשה למחיקתם בשל היותם הרחבת חזית אסורה. מעבר לטענות בדבר גניבת הסחורה על ידי הנהגים הוסיף בתצהירו טענות בדבר גניבת הסחורה על ידי עוברי אורח, משום שהנהגים השאירו את הסחורה מחוץ לחנות ולא הכניסו אותה למחסן, כפי שביקש מהם. עוד טען בתצהירו כי הציע לתובעת לשלם על כל תעודת משלוח חתומה על ידו, אך התובעת לא הצליחה להציג אפילו תעודת משלוח חתומה אחת. בחקירתו הנגדית בפניי, טען כי נוהל העבודה לא כלל חתימה שלו על תעודות משלוח, וכי אמנם קיבל החזרים בגין חסרים שדיווח אך טען שלא באופן מלא, והתמיד בטענתו באשר לגניבות של סחורה על ידי נהגים ועוברי אורח. דיון והכרעה מטעם התובעת העידו בפניי מר ערן שפיגל, מנהל מכירות במרחב המרכז, מר יגאל הגאג, סוכן עצמאי של התובעת, וגברת ניבה קאליש, מנתחת מערכות האחראית על השרת המרכזי של התובעת. מטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו. התובעת צרפה לתצהירו של מר ערן שפיגל ולתצהירה של הגברת ניבה קאליש: העתקי תעודות משלוח של סחורה שסופקה לנתבע, העתקי חשבוניות בגין הסחורה שנשלחה לנתבע ושתמורתה לא שולמה והעתק כרטסת הנתבע אצל התובעת. לאחר ששמעתי את עדותה של הגברת קאליש מצאתי לקבל את האמור במסמכים אלו כראיה קבילה לאמיתות תוכנם בהתאם להוראת סעיף 36 לפקודת הראיות: "36.(א) רשומה מוסדית תהא ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי, אם נתקיימו כל אלה - (1) המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו; (2) דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה; (3) היתה הרשומה פלט - הוכח בנוסף, כי - (א) דרך הפקת הרשומה יש בה כדי להעיד על אמינותה; (ב) המוסד נוקט, באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר מחשב ומפני שיבוש בעבודת המחשב." תצהיריהם ועדויותיהם של הגברת קאליש ומר שפיגלר בדבר ניהול הרישומים, איסוף הנתונים, דרך הפקת הרישום ואמצעי ההגנה הננקטים להגנה מפני חדירה לחומר המחשב, לא נסתרו ודי היה בהם כדי לשכנע שהרישומים נעשו בזמן אמת ומשקפים נכונה את הנתונים כפי שהוזנו למערכת במהלך העסקים הרגיל בזמן אמת. מעבר למסמכים אלו, אשר הצביעו על חוב של הנתבע לתובעת בסך כולל של 112,712 ₪, הציגה התובעת ארבעה שיקים שמשך הנתבע לפקודתה על מנת לכסות חלק מהחוב, בסך כולל של 61,314.74 ₪ ואשר חוללו מהסיבה של "אין כיסוי מספיק". הנתבע בעדותו חזר בו מטענותיו לאי קבלת תעודות משלוח והעיד, כי היה מקבל תעודות משלוח, אולם הנוהג היה שלא חתם עליהן, משום שהיה מגיע לחנות רק בשעה מאוחרת, לאחר השארת המשלוח: "לשאלת בית משפט - אני מקבל על אחד הארגזים תעודת משלוח. האם אני חתמתי על תעודות המשלוח אני משיב שאין חתימות. לא חתמנו על תעודות משלוח. לא הייתי רואה אותם הם היו שמים את זה בחמש בבוקר והחנות היתה נפתחת בשבע וחצי. אם היתה בעיה הייתי מתקשר ליגאל ואומר לו חסר לחם." (עמוד 18, שורות 10-7 לפרוטוקול). הנתבע אף חזר בו למעשה מטענתו שלא זוכה על ידי התובעת בגין חסרים: "ש. מפנה אותך לנספח 2, אני מקריא לך - יש שם כמעט בכל יום זיכויים, מינוס אחד, מינוס עשר, מה זה. ת. זה החוסרים. הזיכוים האלה זה חוסרים. ש. למשל אני פותח את העמוד הראשון רואה ביום 21.4 רואה זיכויים, בתור השני, ביום 22.4 אני רואה זיכויים, יום אספקה נוסף ביום 23 אין. 24 אין אספקה, 25 יש אספקה וגם זיכוי, כמעט כל יום יש זיכויים, איך זה מתיישב עם טענתך שתלונה אחת מתוך עשר כן טיפלו, שהרי כמעט כל יום של אספקה רואים זיכויים? ת. זה בפועל, אני הייתי משלם על חשבונית מלאה ובפועל לא הייתי מוכר את אותה כמות ששילמתי עליה. הנה עובדה חוסרים חוסרים כל יום חוסרים, הזיכויים האלה על מה? על חוסרים שהיו. ש. זיכו אותך כמעט בכל יום, כמעט מדי יום שבו סופקה הסחורה היו גם זיכויים? ניתן מענה מיידי לחוסרים שלך. איך אתה מסביר את זה? ת. אתה מדבר על תהליך של חמש שש שנים שעבדתי איתם. היו הרבה מאוד חוסרים" (מעמוד 18, שורה 26 עד עמוד 19, שורה 6 לפרוטוקול). בכך חזר בו למעשה הנתבע מהטענה שלא קיבל את הסחורה, והגנתו הפכה לטענת הגנה מסוג "הודאה והדחה". הנתבע הודה למעשה ברכיבי עילת התביעה, אך העלה טענה אחרת שבגינה הוא פטור מלשלם. בסיטואציה כזו, מוטל על הנתבע נטל השכנוע לגבי העובדות "המדיחות" הנטענות על ידו, וכאשר הוא אינו מרימו, מתקבלת התביעה שכן הנתבע הודה בעילת התביעה (ראו לעניין זה ע"א 11100/02 חצור נ' דותן, (16.2.2004) פסקה 18). הנתבע לא תמך את גרסתו בכל מסמך או עדות למעט עדותו שלו. הנתבע פרש בפני בית המשפט גרסאות שונות, כפי שתיארתי לעיל ואף עלו הסתירות בין עדותו בפניי לבין תצהירו, אף זאת כפי שציינתי ביחס לתעודות המשלוח. בנסיבות אלו, הרי שאינני נותנת אימון בגרסתו, והנני קובעת, כי לא ניתן ליחס לה מהימנות רבה. לאור האמור לעיל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעת שהייתה עקבית, סדורה ואף הנתבע הודה, כאמור בסופו של דבר, ברוב רובה של גרסה זו. התובעת סיפקה הסברים מספקים לכל טענותיו של הנתבע, כך הוצגו לנתבע זיכויים כמעט על בסיס יומיומי בתגובה לטענותיו כנגד התובעת שלא זיכתה אותו בגין חסרים של סחורה (ראו ציטוט לעיל). בנושא הגניבות להם טען הנתבע הוסבר על ידי התובעת, כי גניבות הנגרמות כתוצאה מהנחת הסחורה מחוץ לחנות לפני הפתיחה מסתכמות בפריטים בודדים ואינן יכולות להגיע לסדרי הגודל שהנתבע מייחס להן, ומכל מקום כל חוסר שהנתבע התלונן עליו ממילא הנתבע קיבל זיכוי לגביו או שהנהג סיפק לו סחורה תחתיו ללא חיוב תוך שהסוכן העצמאי נושא בעלות. "מההכרות שלי עם שוק הלחמים, אם זה לקוח שפותחים לו בכניסה אין לו חוסרים, אם זה לקוח שמשאירים בחוץ כמו בשוק, יכול להיות שאנשים מסתובבים שם, אני אומר קודם כל התדירות לא גדולה וראינו במקרה הזה, אין כמויות גדולות, מאחר והיה כאן חשד שיכול להיות שאנשים יקחו עד שיפתחו את החנות, הנהג בטוב בא על חשבונו של יגאל הוא זה שסופג את זה, הדבר הזה מבחינתו לספוג משהו מטוב לב מה שנקרא. גם אם היה דברים לא תקינים, עדיין אין סיכוי שמדובר בחוסרים בסדר גודל שלהם טוען הנתבע. לא בהיקף החוב אפילו לא קרוב לזה." (מעמוד 14, שורה 31 עד עמוד 15 שורה 5 לפרוטוקול) מכל אלו השתכנעתי כי יש לתת אמון בגרסתה של התובעת ומצאתי לקבל את האמור ברישומי התובעת בנספח 3 לתצהיר מר שפיגל ביחס לחובו של הנתבע כראיה לאמיתות התוכן, ולקבוע כי חובו של הנתבע לתובעת עמד על 112,712.54 ₪ נכון ליום 11.07.2010. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, מצאתי לקבל את התביעה במלואה ולחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 114,419 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף ישלם הנתבע לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל. אספקהחובמוצר