לפני תביעה בגין עבודות נוספות מעבר לעבודות שסוכמו במסגרת חוזה פאושאלי שנחתם בין הצדדים ביום 14.5.08. רקע עובדתי רלוונטי וטענות הצדדים: 2. התובעת הינה חברה קבלנית העוסקת בעבודות בניה ופיתוח. הנתבעת הינה חברה העוסקת בסחר ושיווק חומרי עץ, גבס, רעפים וכיו"ב. ביום 14.5.08 נערך ונחתם בין הצדדים הסכם פאושאלי (להלן: "ההסכם") לפיו הזמינה הנתבעת את שירותי התובעת לביצוע עבודות שלד לבנין מסחרי בשכונת הר יונה בעיר נצרת עילית, בהתאם לתוכניות ביצוע וכתב כמויות שנמסרו לתובעת על ידי הנתבעת, בתמורה לסך של 1,970,000 ₪. במהלך עבודות הבניה נתבקשו על ידי הנתבעת שינויים ותוספות שלא נכללו בהסכם. לטענת התובעת, העבודות בוצעו על ידה בכפוף לתוכניות הביצוע המאושרות שמסרה לה הנתבעת והיא השלימה את כל שלבי העבודה, לרבות שינויים ותוספות שהוזמנו על ידי הנתבעת במהלך ביצוע העבודה. לטענתה, העבודות שהתווספו על ידי הנתבעת ומעבר לסכום שנקבע בהסכם נאמדות בסך של 338,939 ₪ בתוספת מע"מ, ובגין סכום זה הגישה לנתבעת חשבון. בינואר 2010 נערכה פגישה בין נציגי הנתבעת למהנדס המפקח על העבודה מטעמה - מר רוני מזאוי (להלן: "המהנדס"), אשר בדקו את היקף העבודות הנוספות, ולאחר שקיימו פגישה משותפת עם התובעת, אישרו לתשלום בגין אותן עבודות נוספות סך של 205,333 ₪. עוד הוחלט כי יקוזז סכום של 65,333 ₪ מן הסכום שנקבע כתמורה בהסכם. כך שהיתרה לתשלום נאמדה על סך של 140,000 ₪, בתוספת מע"מ (זאת בהתאם לחשבון מאושר על ידי המהנדס מטעם הנתבעת מיום 28.1.10). עוד העריך מהנדס הנתבעת, ביום 11.6.09, כי עלות ביצוע רמפה חדשה תהא בסך 26,750 בתוספת מע"מ. 4. לטענת התובעת, הסך שאושר בגין העבודות הנוספות אינו משקף את אשר בוצע בפועל, וההפחתה של 65,333 ₪ מסכום ההסכם מנוגדת להוראות ההסכם ומוטעית. 5. מאידך, טוענת הנתבעת, כי רמפת הכניסה למבנה, המחברת בין הבניין לכביש הסמוך (להלן: "הרמפה"), גבוהה מהכביש ב- 50 ס"מ ממפלס הכביש, וכי מדובר בטעות ביצוע של התובעת בניגוד לתוכניות הביצוע המאושרות שנמסרו לתובעת. הבוררות: 6. הנתבעת פנתה לקבלן ומהנדס אזרחי חיצוני - אינג' סאמי נסאר (להלן: "הבורר"), בכדי לברר את נושא בניית הרמפה בניגוד לתוכניות המאושרות, וביקשה למנותו כבורר דן יחיד שיכריע במחלוקת שבין הצדדים, ובאחריות הנטענת של התובעת לביצוע עבודות בניגוד לתוכניות סביב הטענה באשר לגובה הרמפה. התובעת נתנה הסכמתה לנתבעת כי הבורר יכריע במחלוקת בין הצדדים, ובחודש נובמבר 2009 נחתם בין הצדדים הסכם בוררות (להלן: "הסכם הבוררות"). 7. הבורר ערך ישיבה בנוכחות הצדדים, וקבע כי כל הצדדים המעורבים חבים באחריות לטעות שנגרמה, וחילק את האחריות כך: 40% באחריות האדריכל - מר חסנין אבו סיף, 15% באחריות המהנדס מטעם הנתבעת, 20% באחריות הנתבעת, ו - 25% באחריות התובעת. קרי - 75% באחריות הנתבעת או מי מטעמה ו- 25% באחריות התובעת. 8. לטענת התובעת, בהתאם להכרעת הבורר כי אחריותה לטעות בבניית הרמפה מסתכמת ב- 25%, ולאור הערכת המהנדס, מיום 11.6.09, כי עלות ביצוע רמפה חדשה תהא בסך 26,750 בתוספת מע"מ, עליה לשאת בתשלום סך של 6,687.50 ₪, בתוספת מע"מ בלבד. 9. ביום 26.2.10 פנתה התובעת לנתבעת במכתב בו דרשה תשלום היתרה הבלתי שנויה במחלוקת בין הצדדים בסך של 140,000 ₪. ביום 22.3.10 שלחה הנתבעת מכתב לתובעת בצירוף שיק על סך 55,435.50 ₪, כאשר הנתבעת קיזזה מן הסכום הבלתי שנוי במחלוקת סכומים שלטענתה אינם מגיעים לתובעת (סך של 56,212.50 ₪ וסך נוסף של 6,000 ₪). לטענת הנתבעת, הרמפה אמורה היתה להיבנות לאורך כל המבנה, כ- 40 מ"א לאורך כל חזית הכביש, ועל בסיס טענתה זו הגדילה את עלות הביצוע של הרמפה מ- 26,750 ₪, כפי הערכת המהנדס מיום 11.6.09, ל- 224,850 ₪. הנתבעת סומכת טענה זו על מכתב המהנדס מיום 25.2.10 שם ציין כי מדובר בתיקון של כל התקרה ולא רק של הרמפה. 10. לטענת התובעת, פנייתה של הנתבעת אל המהנדס, לאחר הכרעת הבורר, כדי שיגדיל את סך עלות התיקון בכדי שהתובעת תישא בתשלום גדול יותר, וזאת בניגוד לקביעתו מיום 11.6.09 בדבר הערכת עלות בניית רמפה חדשה, נעשתה בחוסר תום לב ותוך ניסיון להתעשר שלא כדין על חשבון התובעת. 11. לטענת התובעת, על הנתבעת לשלם לה סך של 338,939 ₪ בגין העבודות הנוספות, בניכוי 6,687 ₪ עבור חלקה ואחריותה בבניית רמפה חדשה, והפחתת תשלומים ששולמו על חשבון ובסה"כ - 322,638 ₪ + מע"מ. החלטות והליכים קודמים: העברת ההליך לבוררות 12. ביום 25.11.10 הגישה התובעת תביעה כספית ע"ס 322,638 ₪ בגין יתרת התמורה שלטענתה חבה לה הנתבעת בגין עבודות נוספות שביצעה עבודה. ביום 27.1.11 הגישה הנתבעת כתב הגנה. ביום 1.3.11 הגישה הנתבעת בקשה לסילוק התביעה על הסף, ולחילופין, עיכוב הדיון בשל קיומו של הליך בוררות תלוי ועומד או בשל קיומה של תנית בוררות בהסכם שנחתם ביום הצדדים. ביום 27.10.11 הוריתי על עיכוב הליכים והעברת הסכסוך לבוררות, לאור קיומה של תנית בוררות ספציפית הקבועה בסעיף 16 להסכם, הקובעת כי היעדר הסכמה באשר למחיר עבודה נוספת יימסר להכרעת בורר. הבורר התמנה לדון בשאלת חלוקת האחריות בנוגע לאי התאמה בביצוע עבודות הרמפה אך לא בעניין כימות הנזק והמחלוקת הנוגעת לעלות העבודות הנוספות. לאור קרבה משפחתית שנוצרה בין משפחת הבורר למשפחת התובעת, הוריתי כי זהות הבורר החליף תקבע על ידי הצדדים תוך 30 ימים, אחרת ימונה בורר על ידי בית המשפט. 13. על החלטה זו הגישה הנתבעת בקשת רשות ערעור - רע"א 30872-11-11 לבית המשפט המחוזי, בטענה כי הליך הבוררות שהחל בפני הבורר נסאר טרם הסתיים. בדיון שהתקיים בפני כב' השופט - סגן הנשיא אבהרם אברהם, הוסכם, בהמלצת בית המשפט, להותיר את ההחלטה בדבר עיכוב ההליכים על כנה עד להכרעת בית המשפט המחוזי בבקשה למינוי בורר חליף - הליך שנדון בפני כב' השופט יונתן אברהם (פסק דין מיום 2.1.12). 14. כב' השופט יונתן אברהם נעתר לבקשת הנתבעת למינוי בורר חליף, תוך שקבע כי המחלוקת בין הצדדים נוגעת אך לאי ההתאמה ברמפה האמצעית בלבד (עמ' 10 לפסק הדין). לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה בדבר זהות הבורר החליף, מינה כב' השופט יונתן אברהם את השמאי דותן דרעי לשם הערכת היקף הנזק ואומדן עלות התיקון הנדרש לשם יצירת גישה מהכביש הסמוך, אל הרמפה האמצעית בלבד, כאשר חלוקת האחריות תיוותר בהתאם לקביעת הבורר הקודם - מר סאמי נסאר (הפ"ב 47817-02-11 - פסק דין מיום 9.1.12, והחלטה מיום 6.2.12). בהתאם לחוות דעת השמאי דותן דרעי נאמד הנזק בסך של 69,000 ₪. הבקשות לחידוש הליכים ולמתן פסק דין חלקי 15. בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי בדבר מינוי בורר חליף, ולאחר שניתן פסק בוררות מפי הבורר שמונה על ידי בית המשפט, הגישה התובעת בקשה לחידוש הליכים ומתן פסק דין חלקי. לדידה, על הנתבעת לשלם לה יתרת תשלום בסך 60,746 ₪: סך שך 140,000 ₪ (סכום שאינו במחלוקת) ממנו יקוזז סך של 17,250 ₪ (שיעור אחריותה (25%) כקביעת הבורר הקודם נסאר מסך הנזק שקבע הבורר מטעם בית המשפט 69,000 ₪), ובתוספת הסכומים שניכתה הנתבעת שלא כדין, בתוספת מע"מ (62,442.14 ₪ + 6,727 ₪, ראו מכתב הנתבעת מיום 22.3.10). בתגובה לבקשה טענה הנתבעת, כי יש לדחות את הבקשה על הסף מחמת קיומו של עיכוב הליכים בשל תנית בוררות, ומחמת השתק ומניעות משניתן פסק בורר. בתשובה לתגובה טענה התובעת, כי פסק הבורר אינו יוצר מעשה בי-דין בעניינים שלא נדונו בפניו, ועל כן אין מניעה בהגשת הבקשה למתן פס"ד חלקי. בנוסף, טענה, כי הנתבעת עצמה הגישה נגד התובעת ביולי 2012 תביעה ע"ס 748,704 ₪ בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה בגין חיבור הרמפה, אף שאותו עניין נדון והוכרע על ידי הבורר. 16. ביום 27.6.13 התקיים דיון במעמד הצדדים, להשלמת טיעוניהם בעל פה. דיון והכרעה: הבקשה לחידוש הליכים: 17. השאלה העומדת הכרעה היא האם יש מקום, בנסיבות תיק זה, להורות על חידוש הדיון במחלוקת שהועברה להכרעה בהליך בוררות. הנני סבור כי התשובה לשאלה זו, תלויה הן בבחינת הדין המהותי, והן בבחינת תוצאות הליך הבוררות, היינו, האם הכרעת הבוררים הביאה לסיומה של המחלוקת בין הצדדים עד תום, ובכך נסתם הגולל לחידוש ההליך כאן. בחינת הדין המהותי - סעיף 5 לחוק הבוררות 18 הוראת סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות") דנה במצב עניינים בו עובר להגשת התובענה קיים בין בעלי הדין הסכם בוררות או הסכם הכולל תנית בוררות, והנה בכל זאת בוחר מי מבעלי ההסכם להגיש תביעה לבית המשפט. זאת כמו במקרה שלפנינו, בו ההסכם בין הצדדים קבע תנית בוררות בסעיף 16 שבו ועל אף קיומה הוגשה התובענה לבית המשפט. במצב דברים זה, קובעת הוראת הסעיף, כי אז נתונה בידי בית המשפט סמכות לעכב את ההליכים שבפניו, אלא אם יתקיים תנאי מן התנאים הקבועים בסעיף 5 הנ"ל. תכליתו של סעיף זה לאכוף קיומו של הסכם בוררות, על מנת שלא תתקיים בפני בית המשפט התדיינות בתובענה. הגשת בקשה לעיכוב הליכים במקרה שכזה נעשית בהזדמנות הראשונה בה המבקש טוען לגופה של תובענה, משמע בטרם מתחילה ההתדיינות (ס"ק 5(ב) לחוק הבוררות). 19. אם כן, סמכות של בית המשפט לפי סעיף זה מתמצית בעיכוב ההליכים בתובענה, נוכח קיומו של הסכם בוררות. בית המשפט איננו עוסק, בהליך שלפי סעיף 5 לחוק, בקביעת זהותו של הבורר, בתנאי הבוררות, ועוד כיו"ב. כל שהוא עושה - אוכף על בעלי הדין את הסכם הבוררות, על ידי מניעת ההתדיינות בפניו, משמע על ידי עיכוב ההליכים. החלטה שכזו איננה מסיימת את ההליך (אינה "סוגרת את התיק"), שהרי אפשר כי בעתיד ישובו בעלי הדין ויפנו לבית המשפט בבקשה לחידוש ההליכים, אם יתקיים תנאי מן התנאים הקבועים לשם כך בסעיף 5, כגון כאשר מי מבעלי הדין איננו עושה את הדרוש על מנת לקיים את הבוררות או להמשיכה (רע"א 1986/01 המועצה המקומית בנימינה נ' צבי דיקמן ובניו בע"מ, תקדין, 2001). לשם ההבחנה, ראו את הוראת סעיף 79ב לחוק בתי משפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, לפיה מוסמך בית המשפט ליתן החלטה המעבירה סכסוך לבוררות - החלטה המסיימת את ההליך שבפני בית המשפט באורח סופי. 20. מכאן, שמבחינת הדין המהותי, אין כל מניעה כי בעל דין ישוב ויבקש חידוש הליכים בבית המשפט, לאחר קיום הליכי הבוררות, מן הטעמים המנויים בסעיף 5 לחוק הבוררות. בחינת תוצאות הליך הבוררות וקיום טעמים המצדיקים חידוש הליכים בבית המשפט: 21. המחלוקות המרכזיות שנתגלעו בין הצדדים הן שתיים - האחת, עלות העבודות הנוספות שנאלצה התובעת לבצע מעבר לאלו שהוסכם עליהן בהסכם, עבורן טרם שילמה לה הנתבעת תמורה, והשניה - שיעור האחריות שיש לייחס לתובעת בגין ביצוע עבודות בניית הרמפה שלא על פי התוכנית, דבר שהצריך תיקון הרמפה בעלות נוספת. 22. במקרה דנן, לאחר מינויו של בורר מוסכם על דעת הצדדים, אשר מונה לשם הכרעה בסוגיית חלוקת האחריות בבניית הרמפה והטיל על התובעת אחריות בשיעור 25%, מונה בורר נוסף מטעם בית המשפט המחוזי - דותן דרעי, במסגרת הליך הבר"ע שהתקיים שם (הפ"ב 47817-02-11, החלטה מיום 6.2.12, מפי כב' השופט יונתן אברהם), לצורך הכרעה בשאלת היקף הנזק ואומדן עלות התיקון הנדרש לשם יצירת גישה מהכביש הסמוך אל הרמפה האמצעית בלבד. הבורר מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו כי עלות תיקון הרמפה האמצעית הינו בסך של 69,000 ₪. בהתאם לקביעות שני הבוררים יחד, על התובעת לשאת בעלות יחסית של תיקון הרמפה, בסך של 17,250 ₪ (25%X 69,000 ₪). אין חולק, כי את הסכום הנ"ל יש לנכות מסכום העבודות הנוספות שביצעה התובעת עבור הנתבעת. 23. עם זאת, נותרה טענת התובעת לתשלום עלויות נוספות שטרם שולמו לה על ידי הנתבעת, המסתכמות לטענתה בסך של 322,638 ₪ (עבור העבודות הנוספות, ובניכוי אחריותה היחסית בתיקון הרמפה). בנקודה זו קיימת מחלוקת בין הצדדים, אשר טרם זכתה לבירור. הנתבעת טוענת מחד, בהסתמך על הערכת המהנדס מטעמה, כי עלות העבודות הנוספות מסתכמת ב- 205,333 ₪, אולם יש לדידה לנכות מסכום התמורה שנקבע בהסכם (1,970,000 ₪) סכום של 65,333 ₪, כך שהיתרה נאמדת על סך של 140,000 ₪. מאידך, טוענת התובעת, כי עלות העבודות הנוספות מסתכמות ב- 338,939 ₪ (בתוספת מע"מ), כאשר כפי שצוין מעלה, מסכום זה יש לנכות מסכום זה את הסך של 17,250 ₪, בגין אחריותה היחסית לבניית הרמפה בניגוד לתוכניות, כקביעת הבוררים, ובניכוי סכומים ששילמה הנתבעת לתובעת על חשבון. מכאן, שהסכום של 140,000 ₪ אינו שנוי במחלוקת, אך עדיין קיימת מחלוקת אודות יתרת הסכום עבור העבודות הנוספות שביצעה התובעת, שנותרה ללא הכרעה. 24. משמלאכתם של הבוררים לא הביאה לסיום המחלוקות בין הצדדים, סוברני, כי יש מקום לחידוש ההליך בסוגיה זו של יתרת התמורה שעל הנתבעת לשלם לתובעת בגין העבודות הנוספות שביצעה עבורה. 25. לפיכך, דין הבקשה לחידוש הליכים להתקבל. הבקשה למתן פסק דין חלקי: 26. אשר לבקשה למתן פסק דין חלקי, קובעת תקנה 191 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 כך: "בית משפט רשאי בכל שלב משלבי הדיון, להוציא פסק דין באחת התביעות שבתובענה או בחלק מהתביעה, וליתן את הסעד הנתבע, כולו או מקצתו, לאותה תביעה או לחלקה, או לסרב לתיתו, כל אימת שנראה לבית המשפט שאין בהמשך הדיון כדי לשנות את הממצאים לגבי העובדות המהותיות או לגבי השאלות העומדות להכרעה לענין התביעה או הסעד כאמור". פסק דין חלקי יינתן דרך כלל מקום בו המשיבה מודה באותו חלק, או שהוצהר מהו העניין שלא שנוי במחלוקת. 27. ספרו של א. גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", דן, בין היתר, בשאלה מתי יינתן פסק-דין חלקי: "כאשר החלטה מעניקה את מלוא הסעד המבוקש מבין כמה סעדים העומדים לדיון והיא אינה מהווה נדבך או שלב ביניים בקביעת הסעד הסופי - ואין בהמשך הדיון בתובענה כדי להביא לשינוייה או לביטולה של ההחלטה האמורה- הרי לפנינו פסק דין חלקי. במלאכת ההבחנה והזיהוי של החלטה לעומת פסק דין חלקי אין להסתייע בכותרת שנתנה הערכאה הדיונית ויש לבחון את הדברים לגופו של עניין. המפתח להבחנה נעוץ בסעד המבוקש מבית המשפט. אם פסק בית המשפט את הסעד שהתבקש, וסעד זה עומד בפני עצמו כעניין שנפסק, בחזקת סוף פסוק בנוגע לאותו סעד, הרי מדובר בפסק דין חלקי. לעומת זאת החלטה שהיא רק שלב ביניים - בבחינת נדבך ראשון לקראת פסיקת הסעד הסופי- היא החלטת ביניים, שכן אין היא מוצר מוגמר שהדיון בו אכן הסתיים...... יש להתייחס להליך זה שעניינו מתן פסק דין חלקי בזהירות הראויה, יש להימנע מלהיעתר לו במעמד צד אחד וללא הסתמכות על תצהיר. לצורך מתן פסק דין חלקי על בית המשפט לשמוע את בעלי הדין לגבי העניין בו הוא עומד לפסוק, ולאפשר לצד שכנגד להגיב על בקשה זו בטרם יפסוק. את הבקשה יש להגיש בצירוף תצהיר (מהדורה שמינית, ע' 323-324)." 28. מן האמור לעיל עולה, כי פסק דין חלקי יינתן כאשר כל העובדות הנוגעות לסעד שייפסק בו ברורות ונהירות לבית המשפט, ולא יהא בהמשך ההליך כדי להביא לשינוי כלשהוא בנוגע לסעד זה, אשר עומד בפני עצמו. 29. זהו המצב בענייננו. בין הצדדים שנויה מחלוקת בשאלה מה סכום יתרה התמורה לתשלום עבור העבודות הנוספות שביצעה התובעת עבור הנתבעת, אם כי בישיבה שהתקיימה בין הצדדים בחודש ינואר 2010 הסכימו ביניהם הצדדים לחשבון שערך המהנדס מטעם הנתבעת, לפיו היתרה לתשלום בגין העבודות הנוספות הינו 140,000 ₪. סכום זה אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים, והנתבעת אף שילמה תשלום בסך 55,435.50 ₪ על חשבון התמורה בגין העבודות הנוספות באמצעות שיק (ראו מכתבה של הנתבעת מיום 22.3.10). לכן, ניתן ליתן לגבי הסכום הנ"ל, בניכוי הסך ששולם ע"ח, פסק דין חלקי. אשר לטענת התובעת כי הינה זכאית לסכומים נוספים בגין העבודות הנוספות שביצעה, אין מקום ליתן פסק דין בשלב זה בטרם בירור, מאחר ובאשר לו עודנה קיימת מחלוקת בין הצדדים. 30. לאור האמור, בחישוב הסך של 140,000 ₪ בניכוי הסך ששילמה הנתבעת, סכום של 55,435.50 ₪, ובניכוי סך של 17,250 ₪, בהתאם לקביעות הבוררים לגבי אחריות התובעת בעלות יחסית של תיקון הרמפה (25%X 69,000 ₪), היתרה שאינה שנויה במחלוקת היא 67,314.50 ₪. לפיכך הנני מקבל את הבקשה למתן פסק דין חלקי, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 67,314.50 ₪, וזאת תוך 30 ימים מהיום. לסכום הנ"ל יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 23% (כולל מע"מ). בשלב זה, ומאחר ומדובר בפסק דין חלקי, לא אתן צו לעניין הוצאות המשפט, ואלה יישקלו בסוף ההליך. 32. נקבע לישיבת קד"מ לתאריך 20/5/14 שעה 9:30. בקשות בעניינים מקדמיים יוגשו חודשיים לפני מועד הדיון, לכל המאוחר, שאם לא כן, ייראו הצדדים כמי שהשלימו הליכים מקדמיים. חוזהחוזה פאושלי