עם סיום העבודה הושאר הכלי באתר - למחרת הוברר שמנוע הכלי נגנב כתוצאה מאירוע זה שילמה התובעת למבוטח א.א. תשתיות עפר סך של 31,261 ₪. כן שילמה שכ"ט שמאי כן שכ"ט חוקר מטעמה שחקר האירוע. סך כל נזקיה העומד בגובה 33,686 ₪. התובעת טענה שנתבעת מס' 1, חברת אליקים בן ארי היא ששכרה את שירותי המבוטח לבצע עבודות בניה באתר הבניה וגבתה מהמבוטח סכומים חודשיים עבור שירותי השמירה כאשר התחייבה לספק לו שירותי שמירה. נתבעת מס' 2, חברת מוקד גל בע"מ היא חברה העוסקת במתן שירותי השמירה והיא שהתקשרה בהסכם עם נתבעת מס' 1 לפיו תספק באתר שירותי שמירה לנתבעת מס' 1 ולקבלני המשנה שלה. נתבעת מס' 3, מגדל חברה לביטוח היא שביטחה את נתבעת מס' 2 בפוליסת אחריות המכסה אירוע זה. משכך הוגשה התביעה כנגד נתבעות אלה אשר התרשלו בשמירה והפרו חובותיהן. נתבעת מס' 1 הכחישה ששכרה את שירותי המבוטח כקבלן משנה לצורך ביצוע עבודות באתר. כן הכחישה שגבתה כספים מהמבוטח. לטענתה היא שכרה את שירותי חברת דחפורי הבקעה מחצבים בע"מ כקבלן משנה לביצוע העבודות באתר. לטענתה לא היתה מופקדת על שמירת הכלים ולא התרשלה כלל ועיקר. נתבעות מס' 2 ו 3 טענו בכתב הגנתן שקבלן המשנה שביצע השמירה בפועל בהתאם להסכם בינו לנתבעת (ההסכם צורף כנספח א' לכתב ההגנה) הינו חברת ח. מוקד המרכז אבטחה ושמירה בע"מ אשר אחראית כלפיהן. כן טענו שלא התקשרו בכל הסכם עם מבוטח התובעת לפיו שולם להן שכר בגין שמירתן. משכך ביקשו הן להגיש הודעת צד ג' כנגד חברת ח. מוקד המרכז אבטחה ושמירה בע"מ. לחילופין טענו שלא נפל כל פגם בשמירה. בהמשך תוקן כתב התביעה ואף חברת דחפורי הבקעה מחצבים בע"מ נוספה כנתבעת נוספת, נתבעת מס' 4. שכן לטענת התובעת היא היתה קבלן משנה של נתבעת מס' 1, קיימים לה יחסי עבודה ויחסים משפטיים עם מבוטח התובעת והשאילה ממנה את הכלי נשוא התביעה במסגרת יחסים אלה. לטענתה התרשלה החברה והפרה חובתה החוקית ומשכך עליה לפצותה על נזקיה. נתבעת מס' 4 טענה בכתב הגנתה שבעל המניות אצל המבוטחת, מר אייל אשל היה גם שותף בנתבעת מס' 4 . יש קשר משפחתי ועסקי קרוב בין בעלי המניות בשתי החברות. בקרות האירוע הכלי היה באחריות נתבעות מס' 1 ו2 אשר גבו כסף עבור שירותי שמירה מנתבעת מס' 4. הנתבעות מס' 1 ו 2 התרשלו ומשכך חבות בתשלום כלפי התובעת. כן הגישה נתבעת מס' 4 הודעת צד ג' כנגד נתבעת מס' 1 ונתבעת מס' 2. בדיון שהתקיים בפני ביום 8.6.13 הסכימו התובעת ונתבעות מס' 2 ו3 כי מאחר וקיימת הגבלת אחריות של 5,000 ₪ בהסכם שירותי השמירה שנחתם בין הנתבעת מס' 2 לנתבעת מס' 1 ביום 8.12.06 (צורף כנספח ב' לתצהיר צד ג' 1) אזי התביעה כנגד נתבעות מס' 2 ו3 תדחה כנגד תשלום הסך של 5,000 ₪ אשר ישולם על ידי צד ג' 1 - ח. מוקדם המרכז אבטחה ושמירה בע"מ. התביעה כנגד נתבעת מס' 1: אין מחלוקת שהסכם ביצוע העבודה מיום 18.10.06 נחתם בין הנתבעת מס' 1 לבין נתבעת מס' 4, שם נקבע שהשמירה תתבצע על ידי קבלן המשנה, דהיינו על ידי נתבעת מס' 4. נתבעת מס' 1 טענה לכך שאין כל יריבות בינה לבין מבוטח התובעת, א.א. תשתיות עפר. מעדות מר אייל אשל שהוא בעל המניות בנתבעת מס' 4 עלה שהוא זה שלמעשה חתם על ההסכם מול נתבעת מס' 1 בשם נתבעת מס' 4. (ראה סעיף 25 שורה 10). הוא עשה כן שכן חברת דחפורי הבקעה, נתבעת מס' 4 הינה קבלן רשום אשר התחייב לבצע העבודות מול הנתבעת מס'1. מעדותו התרשמתי שהיה ברור לנתבעת מס' 1 שהעבודה באתר מבוצעת על ידי א.א. תשתיות עפר. לטענתו כולם ידעו ש.א.א. תשתיות עפר וחברת דחפורי הבקעה חד הן (ראה עמ' 27 שורות 29-32). מנגד לא הגיע מנתבעת מס' 1 אף לא אחד שיסתור גרסא עובדתית זו. בהמשך העיד מר אשל שהסיכום היה שהנתבעת מס' 1 היא שאחראית לספק את שירותי השמירה כנגד תשלום של חברת דחפורי הבקעה. (ראה עמ' 25 שורה 11). כן הציג את נ' 1 שהינו מכתב ברור מהנתבעת לפיו חברת מוקד גל מספקת שירותי שמירה לנתבעת באתר, ואף העיד שהוגשו חשבוניות ע"י חברת דחפורי הבקעה לנתבעת מס' 1 אשר קיבלה תשלום בגין השמירה. מעדותו עלה שלמרות שבהסכם חברת דחפורי הבקעה היא שהיתה אמורה לשאת באחריות לשמירה, אזי הוסכם עם מר דני בן ארי מהנתבעת מס' 1 , שהיא תהיה אחראית לשמירה ותשלם ותקזז מכל חשבון שמולם לה. (ראה עמ' 27 שורות 1-7). עדותו היתה בהירה ובית המשפט נותן אמון בעדותו זו. מנגד מר בן ארי לא הגיע על מנת לסתור עדות זו. לאור האמור לעיל שוכנעתי שנתבעת מס' 1 התחייבה לספק שירותי שמירה באתר הן לנתבעת מס' 4 והן למבוטח התובעת הכל בהתאם להסכמות בעל פה אליהן הגיעו הצדדים וכנגד תשלומים ששולמו עבור השמירה. האם ביצעה הנתבעת המוטל עליה וסיפקה שרותי שמירה כנדרש? בהתאם להסכם שירותי השמירה שנחתם בין הנתבעת מס' 1 לנתבעת מס' 2 אכן הוזמנו שירותי שמירה ואין מחלוקת שבפועל היה שומר כפי שהוסכם בין הצדדים. הצדדים נחלוקו בשאלה היכן הוצב הכלי ממנו נגנב המנוע. לטענת הנתבעת מס' 1 הכלי הוצב שלא במסגרת חניון הלילה שם חנו הכלים בסיום יום העבודה ושם גם בוצעה השמירה על ידי שומר שהיה במקום מוגדר. (ראה עדות מר שי אבנון מנתבעת מס' 2 עמ' 21 שורות 28-29, עמ' 22 שורות 8-9) העד העיד שכאשר הגיע למחרת האירוע למקום נמסר לו שהגניבה בוצעה בכלי שלא עמד עם יתר הכלים במחנה המסודר. איני יכולה לקבל גרסה זו שכן עלה מעדות מר אייל אשל באופן ברור שבהתאם לקצב התקדמות העבודה על תוואי הכביש הוצבו מספר נקודות שמירה שכן כל מספר ק"מ נהגו הכלים להתקבץ בשעות לילה על הכביש ושם התבצעה השמירה. ביום האירוע הכלי הוצב בנקודת השמירה שם היה השומר. (ראה עמ' 25 שורות 19-24), 28-29). עדותו סבירה והגיונית היא, מדובר בכביש בתוואי של מספר ק"מ, ובכלים כבדים אשר מתקדמים באופן איטי ביותר, ועל כן אין זה סביר שבסוף כל יום עבודה יתקבצו הכלים למחנה אחד, והגיוני יותר לקבוע מספר נקודות בתוואי הכביש, כאשר בהתאם לקצב ההתקדמות, יגיעו הכלים לנקודות אלה בסוף כל יום עבודה ושם תתבצע השמירה על הכלים. גם דו"ח החוקר שהוצע על ידי התובעת אינו מחזק גרסאות הצדדים שכן הוא נערך מספר חודשים לאחר האירוע כאשר צוין בו שהתמונות לא צולמו ממקום הגניבה. לאור האמור לעיל מסקנתי הינה שהכלי ממנו נגנב המנוע הוצב יחד עם כלים נוספים באתר במקום בו בוצעה שמירה בהתאם להסכם. האם יצאה נתבעת מס' 1 ידי חובתה בהסכם השמירה ואף התרשלה? לא הוכח בפני שהסכם השמירה אינו מתאים למקום ולאתר בו הוצב הכלי. הגיוני וסביר הוא להציב שומר במקום חניון לילה בו קיימים כלי עבודה רבים. האם התרשלה נתבעת מס' 1? איני סבורה כך, התובעת לא הביאה כל ראיה ממנה ניתן ליחס לנתבעת רשלנות אשר היא שגרמה לגניבת המנוע מהמחפר. אף בסיכומיה לא טענה לכך. לטענת התובעת יש להחיל במקרה זה את הוראות סעיף 6 (ב) לחוק חוזה קבלנות, אשר קובע שכאשר אבד או ניזוק נכס שבעודו בידי הקבלן, אחראי הקבלן לענין חוק השומרים כשומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העקרית של החזקתו. לטענת התובעת אחריות שומר כזה הינה אבסלוטית למעט מקרים של כח עליון. איני יכולה לקבל טענה זו. הנתבעת אינה קבלן של המבוטח. ומשכך לא חל סעיף 1 לחוק חוזה קבלנות אשר קובע: "חוזה קבלנות הינו חוזה לעשיית מלאכה או למתן שירות בשכר שהקבלן אינו עובדו של המזמין". דחפורי הבקעה היא הקבלן שביצע העבודות עבור הנתבעת. יתרה מכך, בעת אירוע הנזק לא היה המחפר בידי הנתבעת אלא בידי דחפורי הבקעה, משכך לא ניתן לקבוע שהנכס היה אותה עת בידי הנתבעת כפי שדורשות הוראות הסעיף לעיל. כן הנתבעת לא מסרה כל נכסים לדחפורי הבקעה, ומשכך אף מן הטעם הזה אין כל מקום להחלת הוראות החוק. התובעת כלל לא הוכיחה שהנתבעת הינה שומרת הנכס במובן חוק השומרים. הלכה היא שלא כל מי שהתחייב לדאוג לשמירה על נכס הינו "שומר" כמשמעותו בחוק השומרים. ראה לענין זה רע"א 270/01 תמנון שירותי מיגון אבטחה וכח אדם (1993) בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פדי נ"ז (2) 817. בעניינו מדובר בשמירה על אתר סלילה גדול, שטח נרחב ביותר בלתי מגודר ללא שמירה היקפית. ראה עדות איל אשל (עמ' 15 שורות 19-24 לפרוטוקול). אף עיון בהסכם השמירה מעלה שאין מדובר בשמירה המהווה החזקה בשטח בו חנה המחפר או שמירה המהווה החזקה פיזית במחפר. ראה סעיף 3.2 להסכם וכן סעיף 3.1 להסכם. מכאן סבורני שלא מוטלת על השומר האחריות לפיצוי המבוטח, למעט מקרים (שאין זה המקרה שבפנינו) של נזקים שנגרמו בשל רשלנות השומר. זאת ועוד, מבוטח התובעת אישר שהנתבעת מס' 1 קיימה כל חיוביה כלפיו כאשר לא התרשמתי מעדותו שראה בעייתיות בשמירה שסופקה באתר (ראה עמ' 28 שורות 21-31 לפרוטוקול). כן העיד: "ש. אבל השומר שהיה במקום סיפק אותך ת. כן. ש. ....אילו היית חושב שהשמירה לא טובה היית צריך להתלונן ת. ....להתלונן הייתי צריך אם הייתי חושב כך". (עמ' 29 שורות 24-29 לפרוטוקול). חיזוק למסקנתי זו ניתן למצוא בעובדה שהמבוטח שנזקו באירוע היה גבוה מהסכום ששולם לו על ידי התובעת לא מצא לנכון לתבוע הנתבעת או כל אדם אחר בגין נזקיו אלה. (ראה לענין זה עמ' 30 שורות 10-18 לפרוטוקול). אף עובדה זו מביאני למסקנה שהנתבעת קיימה חובותיה כלפי דחפורי הבקעה וכלפי מבוטח התובעת בכך שהתקשרה בהסכם השמירה, כאשר השמירה בוצעה כנדרש. לאור כל האמור לעיל לא הוכיחה התובעת רשלנות נתבעת מס' 1 ו/או הפרת התחייבותיה לספק שמירה כנדרש בחוק. חבות נתבעת מס' 4 : התביעה הוגשה אף כנגד נתבעת מס' 4 לאור העבודה שהיא זו שבצעה העבודה עם הכלי בשטח. לאור קביעותי לעיל סבורני שהנתבעת מס' 4 פעלה כנדרש, ולא התרשלה כלל ועיקר. היא הגיעה להסכמה עם נתבעת מס' 1 על הספקת שירותי שמירה, שילמה תמורתם ואף הציבה כלי העבודה במקום שהיה מיועד לחניית הכלים ושנשמר על ידי נתבעת מס' 2. מכאן סבורני שלא הוכחה כלל חבות של נתבעת מס' 4 בתשלום כלשהוא לתובעת. באשר לאירוע הגניבה עלי לציין שהוגשה תלונה על ידי המבוטח למשטרה, אולם לא נעשה דבר. התביעה כנגד נתבעות מס' 2 ו3 נדחתה. משנדחו התביעות כנגד נתבעות מס' 1 ו4 אין כל מקום לדון בהודעת צד ג'. משכך על התובעת לשלם לנתבעות מס' 1 ו 4 לכל אחד שכ"ט בסך 4,000 ₪. בניהאחריות שומריםאתר בניהחברת שמירה