בכתב התביעה טענה התובעת כי התאונה התרחשה בשל בור שהיה בכביש והנתבעת כמי שאמונה על תקינות הכבישים באזור אחראית לקרות התאונה. מטעם התובעת העידו נהג התובעת וחוקר פרטי שהגיע למקום סמוך לאחר התרחשות התאונה. מטעם הנתבעת העיד נציג הנתבעת, מר יורי סלוצקי, שהיה בשעתו מנהל האזור. נהג התובעת העיד, כי נסע בשעת לילה בכביש המוכר לו וכן ידוע לו שיש במקום בור, מזג האוויר היה סוער וירד גשם חזק, הוא סונוור על ידי משאית והרגיש שהוא בבור, כתוצאה מכך איבד שליטה והתנגש בעץ. לדבריו, בגשם לא ראו את הבור שכן התמלא מים. העד הוסיף, כי נשלחו כמה מכתבים מהמועצה בקשר לכך אולם הדבר לא סודר. העד טען עוד, כי למחרת היום כבר חתכו את העץ שהיה במקום. בחקירה הנגדית, השיב העד, כי ידע שיש שם בור והוא נפל לתוך הבור כיוון שסונוור על ידי משאית, ואם לא היה מסוונר על ידי המשאית זה לא היה קורה. בדו"ח החוקר מטעם התובעת, תועדה גרסת נהג התובעת, לפיה במהלך נסיעה, משאית שנסעה מולו סינוורה אותו, אי לכך סטה מעט לימין ואז הרכב נכנס לבור שהיה מכוסה במי גשמים, הוא איבד שליטה והרכב המשיך והתנגש עם חזיתו בעץ הנטוע בשולי הכביש. לדבריו, בעוברו במקום לאחר יומיים הבחין, כי העץ נכרת. מצילומים שצולמו בזירת הארוע, נראה הרכב כשהוא תקוע בעץ. החוקר ביקר עם עד התובעת בזירת הארוע וערך שחזור. החוקר ציין, כי מדובר בכביש פנימי צר ומשובש בו נתיב נסיעה יחיד לכל כיוון, אשר משני צידיו שטחים פתוחים. בביקור בזירה הבחין החוקר בסימני פגיעה בעץ וכן שברי חלקי הרכב מפוזרים לידו. כמו כן הבחין בבור בכביש. החוקר ציין, כי מדובר בבור באורך של כמטר ובעומק של כ- 50 ס"מ. החוקר תעד את הבור, וכן תעד מקל שהכניס לתוך הבור וצילם את החלק הרטוב שנותר מהמקל לאחר שהוציאו מתוך הבור. במהלך עדותו, חזר החוקר על ממצאיו. החוקר הבהיר, כי היה במקום ביום גביית העדות מנהג התובעת דהיינו 27/1/2010 - שבוע לאחר התאונה. באשר לבור, שכונה על ידי ב"כ הנתבעת שלולית קטנה, השיב החוקר, כי הוא נמצא ממש לצד הכביש, כאשר אין שוליים מסומנים מימין לכיוון נסיעת נהג התובעת וכי מדובר בשלולית די רצינית ועמוקה יחסית. החוקר חזר על כך שמדד עם מקל את גובה המים ומצא שזה עמוק. לדבריו ללא ספק מדובר בבור. בכתב הגנתה טענה הנתבעת, כי לא קיבלה כל דיווח על התאונה, אלא שביום התאונה התקבל דיווח על עץ נוטה ליפול, ארוע אשר טופל ביום 21/1/10 דהיינו יום לאחר התאונה. ארוע נוסף אשר דווח היה ביום התאונה ממש קודם להתרחשות התאונה, היה על בוץ במרכז הכביש שגורם החלקה, הבוץ נוקה והתעלה נפתחה, ומשכך, בעת התאונה לא הייתה כל הפרעה בנסיעה. מטעם הנתבעת העיד מנהל האזור מר יורי סוקלסקי, לדבריו מדובר בכביש המוכר לו, מדובר בכביש צר, והוצבו תמרורים קבועים בו, כי הכביש עומד להיות צר והעקיפה אסורה עם הגבלת מהירות של 30 קמ"ש כ- 400 מטר לפני התאונה, כמו כן קיים תמרור קבוע שמדובר בכביש חלקלק ולמטה שלט צהוב "האט" בערבית, אנגלית ועברית. כל האזור היה לדבריו אתר עבודה והוצבו שלטים משני הצדדים. העד הציג תמונה מ- 10 ימים לאחר התאונה וטען כי לא היה בור אלא שלולית. ורואים בתמונה את המכוניות נוסעות בטור ונמנעות מן השלולית. העד טען, כי הוא מכיר את האזור ולא נתקל בבור של חצי מטר, מה גם שאינו מכיר אפשרות שגלגל נכנס לחצי מטר בו ויוצא. לדבריו, צילם את הכביש באופן אקראי כדי להראות א התקדמות הבניה מבלי שידע שתהיה תביעה. לדבריו, לגבי העץ התקבל אישור מקק"ל ללא קשר לתאונה ולא יכול להיות שהעץ נכרת כעבור יום (על אף דבריו אלה של עד הנתבעת מהמסמכים שצורפו לכתב ההגנה נראה כי הפניה לגבי העץ התקבלה ביום התאונה והוא נכרת יום למחרת). העד אישר כי הנתבעת אחראית על תקינות הכבישים, וכי במסגרת תקינות הכביש עליהם לבדוק שהחלק שצמוד לשפת הכביש יהיה תקין, אולם השיב, כי מדובר היה בשקע קטן ומים וזו לא סיבה לטיפול. לדבריו, היה במקום לפני הארוע ואם היה רואה בור היו יכולים למלא אותו בלי בעיה. המים לטענתו עומדים כשלולית אבל מתחתם יכול להיות שקע לא עמוק. באשר לתעלת הניקוז הנמצאת בסמוך העריך העד את עומקה כחצי מטר או מטר, אולם טען כי לא יכול להיות שהבור הגיע לאותו עומק. דיון והכרעה בחנתי את הראיות ואני קובעת שעל פי מאזן ההסתברויות הוכיחה התובעת, כי התאונה ארעה לאחר שהנהג מטעמה סונוור על ידי משאית סטה ימינה, נכנס לבור שהיה בצד הכביש וכתוצאה מכך איבד שליטה והתנגש בעץ. עדותו של נהג התובעת מהימנה עלי והתיאור שנתן מתיישב עם תוצאות התאונה של הפגיעה בעץ. העובדה שעד התובעת סנוור על ידי משאית, דבר שאילץ אותו לסטות, אינה מסייעת לגרסתו ובכל זאת עד התובעת חזר ופרט, כי כך ארעה התאונה. בנוסף, מהימנה עלי עדות החוקר הפרטי שביקר במקום כשבוע לאחר התאונה, ראה את הבור, צילם אותו ואף תעד את עומקו. לא התרשמתי שהחוקר הפרטי יצר בכוונת מכוון רושם שהבור עמוק ממה שהיה הלכה למעשה. מתמונות החוקר הפרטי שצולמו כשבוע לאחר התאונה נראית לצד שול הדרך שלולית, בה נקוו מים. כמובן שמהתמונה לא ניתן לקבוע את העומק של השלולית, אולם החוקר הפרטי צילם את עצמו עומד בסמוך לסף השלולית ומכניס מקל, ולאחר מכן צילם את סימן המים על המקל, ומכאן שניתן להסיק כי מדובר בשלולית בעלת עומק מסויים ולא שקע קטן בכביש כפי שטען עד הנתבעת. כמפורט לעיל, מעדויות הצדדים עולה שאין מחלוקת שהכביש הנדון נתון לאחריותה של מע"צ אין גם מחלוקת על חובתה של מע"צ לדאוג לבטיחות ותקינות הכביש. מתוך המסמכים שצרפה הנתבעת עצמה לכתב ההגנה, עולה כי יום למחרת התאונה נכרת העץ שהיה במקום ובו פגע רכב התובעת, כמו כן, עולה לכאורה כי ביום התאונה עצמה, היו במקום עובדים שטיפלו בכביש (אם כי מתוך הדיווח עולה שהיה זה במרחק מה ממקום התאונה), פתחו את תעלת הניקוז והסירו בוץ שגרם להחלקה. חרף זאת, לא הובא מטעם מע"צ עד שיכול להעיד על מצב הכביש ביום התאונה עצמה או ממש בסמוך לה, במיוחד העובדים שטיפלו בכביש טרם התאונה ואלו שכרתו את העץ לאחריה, שאולי יכלו לשפוך אור על מצב אותה שלולית שהייתה לצד הכביש. עד הנתבעת שהוא מנהל האזור היה במקום 10 ימים לאחר הארוע וגם מהתמונות שצילם, עולה כי 10 ימים לאחר הארוע ישנן עקבות לאותה שלולית, שאף נהג התובעת זיהה כבור שעליו דיבר, אלא שהיא הרבה יותר קטנה מעת שהייתה בעת צילומי החוקר הפרטי, על אף זאת נקוו מים במרכז השלולית כך שלא ניתן לדעת את עומקה. היקוות המים במקום, מלמדת על עומק מסוים, שאם לא כן, היה מתווה השטח יבש כשאר הכביש ושולי הכביש הנמצאים במקום, שכן פרט למים באותה שלולית, לא נראית היקוות מים במקום נוסף לאורך שולי הכביש. למותר לציין, שעצם הימצאותם של מים בשלולית בשטח חולי מביאה כשלעצמה להנמכת השלולית, עקב סחף משולי השלולית לכיוון המקום הנמוך שבה, כך במיוחד כאשר מדובר בשלולית קיימת מזה 10 ימים. אין חולק, כי לנתבעת חובת זהירות כלפי הנוסעים לרבות חובת טיפול בכבישים והבטחת בטיחות עוברי הדרך, אולם ברי, כי אין הנתבעת יכולה להיות אחראית לכל מפגע הנמצא בכבישים, בפרט כאשר מדובר במפגע אקראי שלא ניתן לצפותו. יחד עם זאת, הוכח בענייננו, הן באמצעות עדי התובעת והן באמצעות עדי הנתבעת, כי לא מדובר היה במפגע אקראי כגון כתם שמן על הכביש, או כביש חלק עקב הגשמים, אלא בבור שהיה קיים בשולי הכביש במשך פרק זמן ממושך ושניתן היה לצפות, שרכב שיסטה לשוליים בכביש צר כגון דא עשוי לאבד את השליטה בשל אותו בור (בכך שונה המקרה דנן מהמקרים אליהם הפנתה הנתבעת בתא"מ 177094-09 מגדל חברה לביטוח נגד מע"צ החברה הלאומית לדרכים בישראל, (3/8/2011), תא"מ 9168-09-09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד מע"צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (2/8/2011), שם דובר בכתם שמן אקראי על הכביש שהנתבעת לא יכלה לדעת על קיומו). כפי שלא היתה הנתבעת מאפשרת קיומו של הבור במרכז הכביש, כך לא ראוי לבור זה שיהיה קיים גם בשולי הכביש. בענייננו, להבדיל ממקרים בהם לא הוכח קיום כתם שמן על הכביש, או קיומו של מפגע אקראי אחר, התובעת הוכיחה קיומו של מפגע סטטי בכביש בתקופה הרלוונטית לתאונה. כאמור, מעבר לעדות נהג התובעת, המפגע תועד גם על-ידי החוקר הפרטי שהגיע למקום וגם על-ידי עד הנתבעת. בנוסף, כאמור, אנשי הנתבעת שהיו במקום ביום התאונה ויום למחרת, לא הובאו לעדות (בכך נבדל המקרה מתא"מ 269-03-10 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית כפר יסיף (12/6/12), אליו הפנתה הנתבעת, שם לא תועד המפגע ולא הוכח). עד הנתבעת אף העיד שהוא נמצא בכביש הספציפי לעיתים קרובות ומשכך חזקה עליו שיכל לאתר את המפגע ולדאוג להסירו. כפי שקבע וציטט כב' השופט חאג' יחיא בת"א 203088/02 הדר חברה לביטוח נ' מע"צ מחלקת עבודות ציבור (28/10/07), השאלה שבית המשפט צריך לשאול את עצמו במקרים מסוג זה היא האם הנתבעת עשתה כל שסביר לדרוש מאדם שבאותו מצב, בהתחשב בכל הנסיבות, לרבות גודל הסכנה מזה והיעילות המעשית מזה. כאשר המדובר בכביש שנציג הנתבעת עצמו הגדיר אותו כביש צר, משובש ומסוכן וכך גם מורים התמרורים שהוצבו בצידו, על הנתבעת היה לדאוג למגר את הכביש מכל מפגע אפילו כזה המצוי בשוליו שעשוי היה לסכן את כלי הרכב העוברים. כפי שהבהיר נציג הנתבעת, לא הייתה כל בעיה מעשית לכסות את הבור. על אף האמור, למותר לציין, כי ממילא אין קיומו של הבור במקום, שהיה ידוע לנהג התובעת, משחרר אותו מחובתו לנהוג בזהירות. כך במיוחד כאשר כפי שהוכח בכביש היו תמרורים רבים המתריעים מפני מתווה השטח. על נהג התובעת היה להתאים את מהירות ואופן נסיעתו לתנאי השטח ומזג האויר וגם כאשר סונוור על ידי משאית לשקול להאט עוד יותר את הנסיעה ולאו דווקא לסטות לימין לעבר שולי הכביש. משכך, במקרה דנן, מוטל על נהג התובעת אשם תורם ממשי. נהג התובעת העיד כי ידע על קיומו של הבור במקום ועל הצורך לעקפו בעת הנסיעה בכביש. אין חולק, כי כלי רכב רבים נהגו לנסוע בכביש והצליחו לעבור חרף הבור. נהג התובעת עצמו אישר, כי התאונה ארעה עקב כך שסונוור וסטה לימין. על פניו, כאשר מדובר במזג אויר סוער, בכביש משובש ובשעת לילה חובת נהג התובעת הייתה להתאים את נסיעתו. בנסיבות כאלה, האחריות המוטלת על הנתבעת היא מוגבלת ואני מעמידה אותה על שיעור של 30% בלבד. התובעת הגישה חוו"ד שמאי ומסמכים נוספים שלא נסתרו, על פיו שילמה התובעת למבוטח את ערך הרכב בסך 32,190 ₪ וכן נשאה בשכ"ט שמאי בסך 418 ₪. מסכום זה יש לנכות את ערך השרידים בסך 2,855 ₪, ומשכך נזקי התובעת עומדים על 29,753 ₪. הנתבעת תשלם לתובעת 30% מסכום זה, דהיינו 8,926 ₪ בצירוף הצמדה מיום התשלום למבוטח, כן תשא בשכר העדים כפי שנפסק (לגבי עד התובעת השכר רק בגין הישיבה האחרונה), אגרה כפי ששולמה ושכ"ט בסך 1500 ₪. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. כביש