טענה לתסמונת פוסט טראומטית עקב התאונה שהתבטאה בין השאר בנדודי שינה ובצורך בטיפול פסיכולוגי. לאור תלונותיה מונה מומחה בתחום הפסיכיאטרי, פרופ' טיאנו מטעם ביהמ"ש בתחום הנפשי. הנ"ל קבע בחוות דעתו מיום 1.11.12 בסעיף "סיכום": "הריני קובע את נכותה הפסיכיאטרית ל- 10% לפי סעיף 34א(2) למל"ל למשך 3 שנים מיום התאונה ו- 5% לצמיתות לפי סעיף 34(א)1-2 מותאם בגין התאונה נשוא חוות דעת זו. כמו כן טיפול פסיכותרפויטי למשך 20 פגישות נוספות בעלות ממוצעת של 350 ₪ לפגישה". יודגש, כי לא הוצגו לי שאלות הבהרה שנשלחו לפרופ' טיאנו או כי מי מהצדדים חלק על חוות דעתו וביקש לחקור את פרופ' טיאנו בביהמ"ש. משכך, חוות דעתו של מומחה בימ"ש יחד עם התרשמותי מעדותה הקצרה של התובעת שניתנה ביום 10.12.13 במסגרת קדם משפט מורחב ובמהלכה נשאלה התובעת מס' שאלות, הם שיהוו את הבסיס לחישוב הפיצויים בתיק זה. ביחס לחוות דעת פרופסור טיאנו אבקש לציין מס' דברים: א. בסעיף "דיון" - מדגיש המומחה את המסמכים הרפואיים המלמדים כי גם לפני אירוע התאונה מיום 7.9.08 סבלה התובעת מכאבי ראש. עוד מצויין, כי בנובמבר 2008 אובחנה כסובלת מתסמונת דחק בתר חבלתית. הרופאה קבעה ע"ס הדיווח מצב שלאחר זעזוע מוח ותוך המלצה לטיפול פסיכולוגי. בנובמבר 2001 - מסמך מסכם מפסיכולוג מטפל - הופנתה דרך קופ"ח לפסיכולוג אילן יונה אצלו טופלה ב- 12 פגישות. ניתן לסכם קיום כאבי ראש שהוחמרו לאחר התאונה והתעוררות של רצון להתגרש מבעלה שהתגבש בעיקר לאחר התאונה. במסמך מינואר 2012 מצויין כי התאונה היוותה טריגר להרגשת הקשיים בזוגיות. ב. בחוות דעתו מדגיש הרופא, כי בתקופה שמייד לאחר התאונה הופיעו אצל התובעת תסמיני חודרנות שבאו לידי ביטוי בהפרעות שינה, סיוטים אודות תאונות ופלשבקים מידי פעם במשך היום. התובעת המשיכה לנהוג ברכב אולם היתה בחרדה כאשר ישבה ברכב בו מישהו אחר נוהג. הופיעו פחדים להישאר לבד עם הילדים, הופיעה עוררות יתר, בעיקר בתקופה שלאחר התאונה. אחד הביטויים של עוררות היתר היתה החמרה בתדירות ועוצמת כאבי הראש שהיו קיימים גם קודם והחמירו. ג. המומחה קובע כי אין סימנים להתחזות. ד. המומחה מדגיש, כי בעברה של התובעת היו כאבי ראש על רקע תורשתי, שהיו מוחרפים בעיתות לחץ ואולם התאונה הביאה להחמרה בתסמין זה שהיווה גורם להפרעה תפקודית יום יומית ולסבל. כמו כן, הופיעו התנהגויות של חרדה באוטו כאשר ישבה עם הילדים ולא נהגה ולבסוף מציין המומחה, קיומה של הפרעה בזוגיות והתלבטות לגבי פרידה מבעלה. כאמור, מומחה ביהמ"ש לא נחקר על חוות דעתו ולא נשלחו לו שאלות הבהרה. המומחה קשר בקשר סיבתי רפואי בין אותן תלונות של התובעת, אשר הופיעו גם בעדותה הקצרה בפניי ביום 11.12.13 ובין אירוע תאונת הדרכים נשוא כתב התביעה ואף התייחס לאלמנט תפקודי הקיים בתלונות אלה. משכך, אינני יכול לשלול לאור חוות דעת המומחה ועדותה הקצרה של התובעת, כי לנכותה יש פרמטרים תפקודיים, וזאת חרף עמדתה של הנתבעת בסיכומיה כי אין לייחס כביכול כל פרמטר תפקודי לנכותה של התובעת ולכן אין לפסוק לה כל סכום בגין הפסד השתכרות לעתיד. עם זאת, אינני מקבל גם עמדתה של התובעת, כי נכותה של התובעת הינה תפקודית לחלוטין ולמעלה מזה יש לפצותה לפי 10% נכות תפקודית, הגם שנכותה הרפואית הינה בשיעור של 5% בלבד. אני אפצה את התובעת בראש נזק של הפסד השתכרות לעתיד, תוך מתן פיצוי גלובאלי המבוסס על פרמטרים תפקודיים מסוימים. שאלה נוספת שעלתה לדיון נגעה לבסיס השכר של התובעת ולעובדה שלטענת הנתבעת למעשה התובעת לא הוכיחה כל הפסדי שכר. בעניין זה עלי לציין, כי עובר לתאונה עבדה התובעת, אך היתה בזמן התאונה בחופשת לידה אותה האריכה בחודש. הטענה שכביכול התובעת עובר לתאונה לא הוכיחה כי מגיע לה הפסדי שכר בעבר דינה להידחות ואין ספק כי גם אם האריכה את חופשת הלידה בחודש, לא היתה מפוטרת מעבודתה לאחר הלידה והיתה חוזרת לעבודתה אלמלא התאונה. מדובר בבחורה צעירה מאוד שעבדה במקומות שונים, כפי שעולה מתוך עדותה הקצרה בביהמ"ש ולמעשה כיום עובדת ומשתכרת פחות או יותר את אותם סכומים שהשתכרה עובר לתאונה, דהיינו בין 4,000 ₪ ל- 5,000 ש"ח לחודש. עם זאת, התובעת ציינה כי אינה מסוגלת לעבוד את כל שעות העבודה הנדרשות והיא מסיימת את עבודתה בשעה מוקדמת יותר. הנתבעת ציינה כי אין כל קשר בין סיום העבודה בשעה 15:00 ולא בשעה 17:00 למשל, והדבר נעשה על רקע העובדה שלנתבעת ילדים קטנים, בינם הילד שנפגע בתאונת דרכים נשוא כתב תביעה זה וכן כי היתה בהריון ונולד לה ילד נוסף. לאחר בחינת טענות הצדדים וסיכומיהם ועיון במסמכים, להלן פסיקתי בתיק זה: א. כאב וסבל - לטענת התובעת, הנסיבות הכוללות של התיק מצביעות על כך שיש מקום לפסוק לה את מלוא הסכום על פי ראש הנזק הממוני, לפי 10% נכות, העומד על פי חישוב המשערכת שצורף כנספח לסיכומים (סומן מ/1), בסכום של 18,994 ₪. אמנם נכותה הרפואית של התובעת היא 5% בלבד ואולם יש לסטות כאן מפיצוי על פי הנכות הרפואית בלבד, כפי שקובעת הפסיקה, ולפצות אותה על מלוא ראש הנזק של כאב וסבל. הנתבעת מצידה מתנגדת לכך וטוענת שאין הצדקה לסטות מפרמטר הנכות הרפואית, כאשר יש לפצותה בסכום של 8,865 ₪ בלבד המבוסס על נכות של 5% בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. לאחר עיון בטענות הצדדים, החלטתי לפצות את התובע בראש נזק זה בסך של 10,000 ₪. ב. הפסד השתכרות לעבר - התובעת לא עבדה 3 חודשים על פי מסמכים רפואיים ואני מפצה אותה בראש נזק זה על פי שכר עבודה של 4,765 ₪ בסכום של 15,000 ₪ כהפסד השתכרות מלא לעבר. בנוסף, לאור העובדה שהתובעת, על פי חוות הדעת של פרופ' טיאנו ב- 3 השנים הראשונות מזמן התאונה היתה בנכות זמנית של 10%, מצאתי הצדקה להוסיף הפסד השתכרות חלקי על פי השיטה הגלובאלית בשיעור של 10,000 ₪ נוספים. סה"כ הפסד השתכרות לעבר - 25,000 ₪. ג. הפסד השתכרות לעתיד - על פי חישוב אקטוארי מלא לפי 5% נכות תפקודית (לא מצאתי הצדקה בכל מקרה לקבל עמדה שנכותה התפקודית גבוהה מנכותה הרפואית ויש להעמידה על 10% כמופיע בסיכומי התובעת) ובסיס שכר של 4,765 ₪, עד פרישה לגימלאות בגיל 65 מדובר בסכום של כ- 82,000 ₪. עדותה של התובעת וחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש אינם מלמדים על כך שיש לתת את הפיצוי האקטוארי המלא ולראייה העובדה שהתובעת חזרה למעגל העבודה והיא מתפקדת. עם זאת, כאבי הראש מהם היא סובלת, העובדה שהיא אינה ישנה היטב בלילות, טענתה כי אינה יכולה לעבוד את מלוא שעות העבודה והתסמונת ממנה היא סובלת מצדיקים פיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד, אך על פי השיטה הגלובאלית. לאור האמור לעיל, אני מפצה את התובעת, בנסיבות העניין, בסכום גלובאלי של 45,000 ₪ בגין הפסד השתכרות לעתיד. ד. לא מצאתי הצדקה לפיצוי התובעת בראש נזק של הפסדי פנסיה ולמעשה ראש הנזק של השתכרות לעתיד הינו ראש הנזק המרכזי הלוקח בחשבון גם פרמטר זה. ה. הוצאות כולל טיפול פסיכולוגי וכן עזרת צד ג' (הוריה) - על פי עדותה עברה התובעת בין השאר, בניסיון להקטין את נזקה, טיפולים פסיכולוגים שהתבצעו באמצעות ד"ר אילן יונה. טיפולים אלה לא עזרו לה על פי עדותה. טיפולים אלה ניתנו במסגרת קופ"ח. בחוות דעתו התייחס פרופ' טיאנו לצורך ב- 20 טיפולים פסיכותרפויטים בעלות ממוצעת של 350 ₪ לפגישה. מדובר בסכום של 7,000 ₪. הנתבעת טענה שאין הצדקה לפצות אותה על טיפולים שממילא על פי הצהרתה לא עזרו לה וכן שהתובעת יכולה להקטין את עלות הטיפול תוך פנייה לקופ"ח. מאחר וראש נזק זה מופיע במפורש בחוות הדעת של פרופ' טיאנו ומתייחס ישירות לנושא הנכות, לא חשבתי שיש מקום לא לפסוק סכום זה לתובעת אך אני מעמיד את סכום הטיפולים הפסיכולוגיים, לאור היכולת לקבל אותם גם במסגרת הציבורית בסך של 5,000 ₪ ומוסיף לסכום זה סך של 3,000 ₪ בגין הוצאות שונות על נסיעות ועזרת צד ג' שנגרמו לתובעת על פי עדותה. סה"כ פסקתי בסעיף זה סכום של 8,000 ₪. הסכום הנפסק לתובעת הינו סך של 88,000 ₪, כאשר לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 11% + מע"מ. סכום זה ישולם תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק. ניתן בזה פטור מיתרת האגרה החלה. אני מורה לסרוק את הסיכומים שהוגשו על ידי הצדדים במעמד הישיבה בתיק ביהמ"ש. התחום הנפשירפואההפרעות שינהפוסט טראומה