תביעה לתשלום סך של 118,264 ₪ בטענה לחוב בגין מתן שירותי נגרות בניין במוקד המחלוקות נשוא התביעה עומדת טענת הנתבעים שלפיה הפר התובע בהפרה יסודית את התחייבויותיו, עיכב את השלמת העבודות ובכך גרם לעיכוב הפרויקט ולנזקים גדולים אותם יש לקזז מכל חוב של הנתבעים. העובדות התובע עוסק במתן שירותי נגרות כלליים ובהם גם שירותי נגרות בניין. הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הינה חברה פרטית והנתבע 2 (להלן: "הנתבע") הינו מנהל הנתבעת. בשנת 2008 הייתה הנתבעת בעלת זכויות בבניין הכולל מספר דירות מגורים ברחוב אחד העם 92 בתל אביב (להלן: "הבניין"). אותה עת בצעה הנתבעת פרויקט בנייה ושפוץ הדירות בבניין ובסיומו אמורות היו להיוותר בבעלותה 7 מ- 17 הדירות בבניין (להלן: "הפרויקט"). בין התובע לבין הנתבע הייתה היכרות קודמת, כולל בגין עבודות שבצע התובע בפרויקט אחר של הנתבעת ברחוב מאז"ה בתל אביב, ובמהלך ספטמבר 2008 נוהל בין הצדדים מו"מ בקשר לאפשרות שהתובע יבצע עבור הנתבעת את עבודות הנגרות בפרויקט. בעקבות מו"מ זה נכרת בין הצדדים חוזה ביום 28.9.08 (להלן: "החוזה"). בהתאם לחוזה סוכם בין הצדדים כי התובע יבצע את עבודות העץ בבניין, עבודות אשר כללו דלתות, חלונות, תריסים וכיו"ב. נקבע (בסעיף 1) כי התמורה תשולם על בסיס כמות העבודה שתבוצע בפועל, על פי תעריף שנקבע בחוזה (בסעיף 7) לכל מ"ר מהפרטים השונים שיבוצעו, וכאשר תשולם לתובע מקדמה בשיעור 20% מהתמורה הצפויה ויתרת התמורה תשולם לפי גמר ביצוע הפרטים השונים. עוד נקבע בחוזה (בסעיף 3) כי על התובע לתאם את פרטי העבודה הסופיים מול אדריכל הפרויקט, להתחיל לספק משקופים בתוך 21 ימי עבודה, לסיים את התקנת המשקופים בתוך 45 ימי עבודה, להתקין תריסים בתוך 10 ימים מיום גמר עבודות הצבע הבניין, ולהתקין כנפיים פנימיות וקדם ככל האפשר ולפי התקדמות הפרויקט. ביום 5.10.08 שילמה הנתבעת לתובע מקדמה בסך של 138,600 ₪ (שהם 120,000 ₪ בצירוף מע"מ בשיעור 15.5%) ובסמוך למועד זה החל התובע בביצוע העבודות על פי החוזה. ביום 15.12.08, לאחר שהתובע סיים להתקין את המשקופים בבניין, שילמה הנתבעת לתובעת סך נוסף של 136,800 ₪, שאף הם 120,000 ₪ בצירוף מע"מ (עדות הנתבע בעמ' 25 בפרוט'). ביום 3.3.09 פנה הנתבע לתובע בכתב והתריע בפניו שעליו להרכיב את התריסים בקומת הגג בבניין, שכן הרכבתם מחייבת שימוש בפיגומים ואילו הנתבעת כבר החלה בפירוק הפיגומים. יומיים לאחר כן, ביום 5.3.09, שילמה הנתבעת לתובע סך של 70,000 ₪ ובמהלך החודשים מרץ - מאי 2009 המשיך התובע בביצוע העבודות והנתבעת המשיכה בהעברת כספים לתובע. ביום 10.5.09 התקיימה פגישה בבניין ובמהלכה נערך כתב התחייבות (להלן: "כתב ההתחייבות") שכותרתו "גמר עבודה" ובמסגרתו התחייבות של התובע ללוח זמנים מעודכן להשלמת העבודות להן התחייב בפרויקט (נספח ו' לתצהיר הנתבע), לוח זמנים לפיו התחייב התובע להשלים את העבודות עד ליום 20.6.09. המועד אשר נקבע בכתב ההתחייבות חלף ועבודות התובע בפרויקט לא הושלמו. ביום 20.7.09 שוב התקיימה פגישה ונקבעו מועדים להשלמת עבודות התובע (כאמור בסיכום בכתב יד המצורף לתצהיר הנתבע ואישור התובע בעמ' 8 בפרוט'). ביום 6.8.09 שבה ופנתה הנתבעת לתובע בכתב, הפעם במכתב ששלח בא כוחה של הנתבעת, הודיעה לתובע על הנזקים שנגרמים לה עקב הפרת התחייבותו להשלמת העבודות במועדים שנקבעו ודרשה את השלמתן המיידית של העבודות. במהלך ספטמבר 2009 השלים התובע את ביצוע העבודות בבניין וביום 17.9.09 הודיעה הנתבעת לתובע, במכתב ששלח בא כוחה של הנתבעת, כי נתגלו ליקויים בהרכבת תריסים וחלונות בבניין וכן כי הנתבעת מגבשת את נזקיה עקב הליקויים והעיכוב בהשלמת עבודות התובע. בעקבות דין ודברים בין הצדדים שילמה הנתבעת לתובע ביום 17.11.09 תשלום בסך של 77,225 ₪. בחילופי דברים אלו טען התובע כי מגיעים לו תשלומים נוספים בעוד הנתבעת טוענת שדווקא התובע חייב לה כספים. הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה וביום 4.11.10 הוגשה תביעה זו. תמצית הטענות, ההליך והראיות לטענת התובע, סיכום העבודות שבוצעו על ידו בפרויקט וניכוי התשלומים שקבל בגינן, מביא לכך שהנתבעים חייבים לו 118,264.19 ₪ (נכון ליום הגשת התביעה וכולל מע"מ). הנתבע מצרף פירוט של העבודות שבצע בפועל בפרויקט ולפיו מסתכמת התמורה המגיעה לו בסך של 767,641 ₪ בצירוף מע"מ, בעוד שבפועל שולם לו סך של 676,730 ₪ בלבד בצירוף מע"מ, ולפיכך עותר לחיוב בתשלום ההפרש, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. הנתבע כופר בטענות הנתבעים לאיחור בביצוע העבודות וטוען שדווקא הנתבעים עיכבו שלא כדין את התשלומים המגיעים לו. ביחס למכתבי הנתבעים, טוען התובע שכתב ההתחייבות שמציגים הנתבעים זויף והוספה לו שורה בה, כביכול, הסכים לקיזוז כספים המגיעים לו בשל העיכוב בהשלמת העבודות. ועוד טוען התובע שמכתבים נוספים שמציגים הנתבעים פוברקו ובפועל נשלחו אליו בפקס' דפים ריקים בלבד. עוד טוען התובע כי הנתבע עצמו התחייב אישית בביצוע ההתחייבויות כלפיו לפי החוזה ולפיכך עותר לחיוב שני הנתבעים בתשלומים נשוא התביעה. לטענת הנתבעים, התביעה קנטרנית והוגשה לאחר שדווקא התובע הפר את התחייבויותיו. ראשית, טוענים הנתבעים כי סיכום העבודות שבצע התובע בפרויקט מביא לכך שהסכך הכולל המגיע לו עומד על 733,830 ₪ כאשר בפועל שולם לתובע סך כולל של 677,000 ₪ בצירוף מע"מ. ההפרש, בסך של 56,500 ₪, קוזז על חשבון הנזקים שנגרמו בגין הפרת התחייבויות התובע. שנית, טוענים הנתבעים כי התובע הפר את התחייבותו להשלמת עבודותיו בפרויקט במועדים שנקבעו וכי עקב הפרה זו נגרמו להם נזקים אותם הם זכאים לקזז מכל חוב לתובע. הנתבעים טוענים כי 3 מהדירות שהיו בבעלותם בבניין נמכרו או נמסרו באיחור; כי 4 מהדירות שהיו בבעלותם בפרויקט הושכרו באיחור; וכי נגרמו להם הוצאות מימון, שכר והוצאות נוספות - הכל בשל העיכוב בהשלמת עבודות התובע. סכומי הנזק הללו, לפי תחשיבי הנתבעים, עולים בהרבה על סכום התביעה. ועוד טוענים הנתבעים שממילא אין כל בסיס להגשת התביעה נגד הנתבע שפעל כמנהל הנתבעת ולא התחייב אישית בדבר כלפי התובע. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, הוגשה בקשת רשות להגן ובהודעה מיום 7.4.11 הודיעו הצדדים על הסדר דיוני אליו הגיעו ולפיו נמחקה כותרת התביעה ובקשת הרשות להגן תהווה כתב הגנה. התובע תמך את גרסתו בתצהירו והנתבעים תמכו את גרסתם בתצהיר הנתבע. בנוסף, זימנו הנתבעים 3 עדים מטעמם אשר סירבו להגיש את עדותם הראשית בתצהיר: מר חן שור (להלן: "חן") אשר הינו שותף של הנתבע בפרויקטים אחרים; מר שמעון מלכה יוחאי (להלן: "שמעון") אשר היה מנהל העבודה בפרויקט מטעם הנתבעת; ומר חיים גנון (להלן: "חיים") אשר הינו חבר של הנתבע וסייע לו בתיאום בין בעלי המקצוע בפרויקט וקבלת "טופס 4" בגין הפרויקט. כל העדים העידו ונחקרו ביום 20.3.13 ובתום הדיון ניתנה לצדדים ארכה להגשת סיכומים בכתב. דיון מטיעוני הצדדים מסתבר כי יש להכריע בשלוש מחלוקות עיקריות שנתגלעו ביניהם: המחלוקת בדבר הסכום שמגיע לתובע בגין העבודות שבצע ולפי הכמויות בפועל; טענת הנתבעים להפרת התחייבויות התובע ונזק שנגרם להם עקב זאת שאותו הם מבקשים לקזז; וטענת התובע בדבר אחריותו האישית של הנתבע. מחלוקות אלו יידונו כסדרן. לטענת התובע, היקף העבודות אשר בוצעו על ידו בפרויקט מביא לכך שהסכום המגיע לו לפי החוזה מסתכם בסך של 767,641 ₪ בתוספת מע"מ (סעיף 10 בתצהיר הנתבע), בעוד לגרסת הנתבעים הסכום הכולל עומד על סך של 733,830 ₪ בתוספת מע"מ (סעיף 47 בתצהיר הנתבע). פער של 33,811 ₪. אין בין הצדדים מחלוקת של ממש על הסכום ששולם בפועל לתובע: סך של 676,730 ₪ לפני מע"מ לגרסת התובע (סעיף 15 בתצהיר התובע) לעומת סך של 677,000 ₪ לפני מע"מ לגרסת הנתבעים (סעיף 48 בתצהיר הנתבע). אין בין הצדדים מחלוקת אף על דרך החישוב אשר נקבעה בחוזה וקובעת תשלום מוסכם מראש על כל פרט לפי הכמות שבוצעה ממנו בפועל. הנה אשר התברר נוכח מחלוקת זו: התובע מפרט את חישוביו דירה אחר דירה לכל 17 הדירות בבניין, כשהוא מפרט ביחס לכל דירה את כמויות התריסים, החלונות והעבודה שבצע בכל דירה (סעיף 10 בתצהיר התובע) ואף עבודות שבצע בחדר המדרגות (סעיף 11 בתצהיר התובע). הנתבעים מצידם, מביאים תחשיב נגדי (נספח יא' לתצהיר הנתבע), אך אינם מציינים מי ערך את התחשיב. רק במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע התברר שאת תחשיבי הנתבעים ערך חיים (עמ' 27; ש' 16 בפרוט') אולם חיים נחקר בחקירה ראשית על ידי ב"כ הנתבעים ולא נשאל דבר וחצי דבר ביחס לתחשיב זה. התובע מצרף לתצהירו סיכומים שבצע על יסוד רישומים שערך תוך כדי ביצוע העבודות (נספח 4 לתצהיר התובע, וכן עדות התובע בעמ' 12; ש' 22 בפרוט'). הנתבעים לא מציינים כלל מתי נערך התחשיב עליו הם מתבססים, אם בדיעבד או שמא תוך כדי ביצוע העבודות. במהלך חקירתו הנגדית של התובע, הציג בפניו ב"כ הנתבעים תרשים המציג שיטות מדידה שונות (מוצג נ/1) שאז התברר שהפערים בתחשיבים (או לפחות חלק מהם) נובעים משיטות מדידה שונות. משאלות ב"כ הנתבעים בעניין זה (עמ' 13 - 14 בפרוט') נראה שלטענת הנתבעים יש לחשב את הכמויות בבדיקת ביצוע משקופים לפי שיטה שאיננה מודדת גם את הטיח בשני צדי המשקוף, אלא שתזה זו כלל לא נטענה בתצהיר הנתבע ולא עלתה בעדויות מטעם הנתבעים. עוד נטען בשאלות ב"כ הנתבעים כי הנתבעים בכלל כבר הסכימו להתפשר עם התובע ולכלול בתחשיבים את מחצית שטח המשקופים (עמ' 14; ש' 14 בפרוט'), שאף זו טענה שלא נטענה בתצהיר הנתבע ואף לא ברור מדוע שיסכימו הנתבעים לפשרה שכזו, אם לשיטתם שיטת המדידה צריכה להיות שונה. בנסיבות אלו: כאשר התובע מציג תחשיב המתבסס על רישומי משלוחים תוך כדי העבודות בעוד הנתבעים מציגים תחשיב שנערך בדיעבד אך בלא כל עדות של זה שערך אותו; וכאשר מסתבר שהנתבעים מבססים תחשיביהם על שיטת מדידה שאינם מסבירים בתצהיריהם - אני מעדיף את תחשיבי התובע. לפיכך, אני מקבל את גרסת התובע וקובע שעבור כלל העבודות שבצע התובע בפרויקט זכאי היה התובע לקבל סך כולל של 767,641 ₪, אך בפועל שולם לו סך של 676,730 ₪. נוכח זאת גם לא מצאתי לקבל גם את טענת הנתבעים לתשלום סך של 767,000 ₪, דהיינו פער של 270 ₪. יתרת החוב לתובע ליום השלמת העבודות בספטמבר 2009 עמדה על 90,911 ₪ ובצירוף מע"מ כערכו אז - 105,002 ₪, ולמעשה בסכום התביעה נכון ליום הגשת התביעה. המחלוקת השנייה בין הצדדים נובעת מטענת הקיזוז של הנתבעים. לטענת הנתבעים, הפר התובע בהפרה יסודית את התחייבותו להשלמת העבודות בזמן שנקבע בחוזה ועקב איחור זה נגרם נזק בהיקף שעולה על החוב לתובע. טענה זו למעשה מעוררת ראשית לכל את השאלה אם אכן איחר התובע בביצוע העבודות להן התחייב לפי החוזה; ושנית, אם אכן הייתה הפרה שכזו, אם הוכח שנגרם נזק בסכומים להם טוענים הנתבעים. אשר לעצם טענת האיחור וההפרה, אין מחלוקת על המועדים להם התחייב התובע, כפי שהוגדרו בחוזה. כפי שנקבע בסעיף 3 בחוזה, התחייב התובע להשלים את התקנת המשקופים בתוך 45 ימי עבודה וכן התחייב להשלים את התקנת התריסים והחיפוי בתוך 10 ימי עבודה מתום עבודות הצבע בבניין. אין גם מחלוקת על כך שעבודות התובע הושלמו רק בתחילת ספטמבר 2009, דהיינו כמעט שנה לאחר חתימת החוזה. נוכח זאת, הנה אשר התברר ביחס לטענת האיחור: התחייבות התובע להתקנת המשקופים בבניין לא הותנתה בכל פעולת בנייה אחרת שלא הייתה תלויה בתובע. בחוזה נקבע קטיגורית שעל התובע להשלים את התקנת המשקופים בתוך 45 ימי עבודה מכריתת החוזה, ובהנחה שבשבוע יש 5 ימי עבודה היה על התובע להשלים את התקנת המשקופים בתוך 9 שבועות, דהיינו עד תחילת דצמבר 2009. התובע איננו מציין כלל בתצהירו מתי השלים את התקנת המשקופים. התובע טוען כי ייצור התריסים הושלם על ידו במועד אך לא היה באפשרותו להתקינם בשל עיכובים בעבודות הבניה שלא היו קשורים אליו (סעיף 23 בתצהיר התובע), אלא שהתובע איננו מציין כלל את המועד בו השלים את התקנת התריסים, התובע איננו מפרט מתי הושלמו העבודות אשר לטענתו עיכבו את עבודתו, והתובע איננו מביא ולו מכתב בודד שכתב בעניין זה. התחייבות התובע להשלמת התריסים והחיפוי הייתה כפופה להשלמת עבודות הצבע בבניין. לא ברור מטיעוני הצדדים מתי הושלמו עבודות הצבע בבניין, אך ברור גם ברור האמור בכתב ההתחייבות מיום 10.5.09, בו התחייב התובע כך: "אני מתחייב לסיום לפי הפירוט הבא", כאשר בהמשך לוח זמנים להשלמת כלל עבודות התקנת התריסים והחלונות בבניין עד ליום 10.6.09. אין בכתב ההתחייבות כל התנייה של עבודות בביצוע צביעה או עבודה אחרת שאיננה באחריות התובע. עובדה זו תומכת בטענת הנתבעים שלפיה בעת עריכת כתב ההתחייבות כבר איחר התובע בהשלמת העבודות להן התחייב וכי עבודות הצביעה כבר הושלמו קודם לכן. לפי גרסת התובע, סופקו התריסים על ידו עד 29.3.09, התקנתם הושלמה עד 21.5.09 אך בלא תריסי דירת הגג, והתקנת תריסי דירת הגג הושלמה עד ליום 20.6.09, ברם "למעט שני תריסים שניזוקו במהלך ההובלה" (סעיף 19 בתצהיר התובע). בכתב ההתחייבות התחייב התובע, בין היתר, להשלים את התקנת התריסים בדירת הגג עד ליום 30.5.09. גם לפי גרסת התובע עצמו לא עמד התובע בהתחייבות זו. עצם עריכתו של כתב ההתחייבות תומך בטענת הנתבעים לפיה כבר בתחילת מאי 2009 היה ברור כי התובע מעכב את השלמת העבודות בבניין, וטענה זו נתמכת במכתב הנתבע מיום 10.5.09 (נספח ז' לתצהיר הנתבע). במכתב זה מתריע הנתבע בזמן אמת על נזקים שנגרמים עקב העיכוב בהשלמת עבודות התובע. לטענת התובע, מכתב זה לא נמסר לו ובמקום זאת הגיעו למכשיר הפקס' שלו דפים ריקים מהנתבעים (סעיף 24 בתצהיר התובע). קשה להבין מדוע מצא התובע לנכון לשמור דפי פקס' ריקים (נספח 7 לתצהיר התובע) ואם אכן קבל אותם כך והבין שנשלחו מהנתבעים, קשה להבין מדוע לא פנה מיידית בבקשה לברר זאת. על כל פנים, טענת התובע המכחישה את קבלת מכתב הנתבע מיום 10.5.09 איננה מקעקעת את טענת הנתבע לעצם משלוח המכתב ועצם העלאת הטרוניות כבר במועד זה כאמור במכתבו. גם מכתב הנתבעים מיום 6.8.09 (נספח ח' לתצהיר הנתבע) מעלה תלונה על עיכובים בזמן אמת. התובע מאשר קבלת מכתב זה (סעיף 27 בתצהיר התובע) ואיננו מציג כל מכתב מחאה ששלח במענה לו. שלושת העדים מטעם הנתבע תיארו כולם בעדותם התנהלות לקויה של התובע, עיכובים ובקשות רבות שהופנו אליו כדי שישלים את התחייבויותיו. אמנם, שלושת העדים הללו מצויים בקשרי עבודה עם הנתבע וקשה להניח שהינם חסרי עניין בתוצאות ההתדיינות, ובכל זאת נראה שעדותם אכן משקפת את התנהלות התובע שכן היא מתיישבת עם הראיות הנוספות כאמור לעיל, כתב ההתחייבות והודאת התובע עצמו במועדי ההתקנה. זאת ועוד, העד חן מתאר בעדותו פגישה שקיים עם התובע בנגרייה במהלך אוגוסט 2009, מתאר כיצד במהלכה הודה התובע בעיכובים מסיבות שתלויות בו, התחייב להתייצב בבניין למחרת ב- 07:00 ולא עמד בהתחייבות זו (עמ' 19 בפרוט'). לא סבירה בעיני טענה לפיה קיום הפגישה "הומצא" על ידי חן ולפיכך נראה שעדות זו אכן משקפת את חילופי הדברים. ברור גם שחן לא היה מטריח עצמו לנגרייה של התובע אילולא אכן הייתה בעיה של עיכוב בעבודות התובע. אף העד חיים תיאר מסכת של עיכובים, בפרט כאשר לא הותקנו התריסים בקומת הגג גם לאחר שהוסרו הפיגומים במחצית מאי 2009 (עמ' 22; ש' 28 בפרוט') ועוד תיאר בעדותו כיצד נסע מספר פעמים לנגרייה של התובע (עמ' 23; ש' 16 בפרוט'). התובע עצמו אישר בעדותו כי התקנת התריסים בקומת הגג בבניין קלה בהרבה אם היא נעשית כאשר יש פיגומים סביב הבניין (עמ' 8; ש' 31 בפרוט') ואף אישר שהותירו את הפיגומים 10 ימים לאחר סיום הצביעה, שלא סיים את הרכבת התריסים במועד זה (עמ' 9; ש' 5 בפרוט'), וכי לאחר מכן הזמין איש סנפלינג שיסייע לו בהרכבת התריסים (עמ' 9; ש' 11 בפרוט'). עדות התובע תומכת בגרסת חיים בעדותו בדבר מצוקת הנתבעים עקב העיכוב בהשלמת העבודות וכך גם עדותו לביקורים בנגריית התובע. נוכח הראיות שהוצגו, אני מקבל את גרסת הנתבעים וקובע כי התובע לא עמד בהתחייבותו להשלמת העבודות במועדים שנקבעו בחוזה. התובע לא עמד גם בהתחייבות הנוספת שלו להשלמת העבודות במועדים שנקבעו בכתב ההתחייבות ובמקום להשלים את התקנת התריסים עד 10.6.09 עשה כן רק בתחילת ספטמבר 2009. בנוסף ונוכח מסקנה זו, מהראיות מסתבר שלתובע הובהרה מצוקת הנתבעים והנזקים שעלולים להיגרם להם עקב העיכוב בהשלמת העבודות, ובכל זאת לא פעל התובע מספיק כדי לעמוד בהתחייבויותיו. התובע טוען בתצהירו שהנתבעים עצמם עיכבו את התשלומים המגיעים לו אך הוא עצמו כלל לא טוען בתצהירו שעכב את העבודות עקב זאת. בעדותו (עמ' 10; ש' 11 בפרוט') טען התובע שעכב עבודות בגלל ויכוחים כספיים אך הוא עצמו מתייחס לעימותים בשלב מאוחר ואיננו מפרט קשר של ממש בין עיכוב תשלומים למועדי העבודות, כך שלמעשה אין לתובע כל הסבר שיצדיק את העיכובים מצידו. עוד טוען התובע שהנתבעים הוסיפו לכתב ההתחייבות שורה לאחר שחתם וללא הסכמתו ובה, כביכול, הסכמה מצידו לקיזוז נזקי הנתבעים. הנתבעים מכחישים טענה וטוענים שכך נחתם המסמך על ידי התובע. טענת התובע למעשה מבטאת טענה לזיוף המסמך. זו טענה חמורה שיש להוכיח בראיות והתובע לא מציג כל ראיה שכזו. לפיכך, אני מקבל את גרסת הנתבעים בעניין זה וכך מסתבר שהתובע הסכים לקיזוז נזקי הנתבעים עקב העיכוב בהשלמת העבודות. יחד עם זאת, אינני מוצא מה משמעות יש להסכמה זו, שהרי זכות הקיזוז נתונה לנתבעים מכח הדין על נזקיהם בין אם כך נכתב ובין אם לאו, והחובה להוכיח את הנזקים קיימת בין כך ובין כך. לטענת הנתבעים, העיכוב בהשלמת עבודות התובע הסב להם נזקים בכמה מישורים, כאשר הנתבעים מונים נזקים ביחס לדירות שנמכרו, ביחס לדירות שהושכרו ונזקים כלליים. מהראיות ברור בעליל כי התנהלות התובע הכבידה על הנתבעים והביאה את הנתבע ועובדיו לרדוף אחר התובע ולהשקיע זמן כדי לדרבן אותו להשלים את התחייבויותיו. ועם זאת, אך ברור הדבר כי הקביעה שלפיה הפר התובע את התחייבויותיו ואיחר בהשלמת העבודות להן התחייב איננה מספיקה כדי להשית עליו חיוב בפיצוי כטענת הנתבעים. טענת הנתבעים איננה מתבססת על סעיף "פיצוי מוסכם" שהפעלתו איננה מחייבת הוכחת נזק, שכן סעיף שכזה לא קיים כלל בחוזה. טענת הנתבעים מתבססת על נזקים בפועל ולפיכך שומה עליהם להוכיח הן את הנזקים הנטענים והן קשר סיבתי בין הפרת התחייבויות התובע לאותם נזקים. לטענת הנתבעים, למעשה כבר הסכים התובע לקיזוז סך של 45,000 ₪ (סעיף 28 בסיכומי הנתבעים). טענה זו לא ניתן לקבל. הטענה למעשה מתבססת בלעדית על עדותו של חנן (עמ' 19; ש' 27 בפרוט') אלא שהנתבע עצמו לא מתייחס לכך בתצהירו ובכלל טוען לקיזוז סך של 56,500 ₪ (סעיף 48 בתצהיר הנתבע). אם סוכם על קיזוז 45,000 ₪, כנטען, לא ברור מדוע טוען הנתבע לקיזוז בסכום גבוה בהרבה. לא ברור גם מדוע לא הועלה סיכום זה על הכתב, בפרט כשניכר כיצד הקפידו הנתבעים לערוך תרשומות רבות ביחס להתחייבויות התובע (כגון אלו מיום 10.5.09 ו- 20.7.09). התובע מכחיש כל הסכמה לקיזוז ובנסיבות אלו אני מעדיף את גרסת התובע ודוחה את הטענה להסכמה כלשהי לקיזוז מהכספים המגיעים לתובע. בהיעדר הסכמה לקיזוז ונוכח הקביעה בדבר הפרת התחייבויות התובע ועיכוב בהשלמת העבודות להן התחייב, יש לבחון אם הוכיחו הנתבעים שנגרם להם נזק עקב העיכוב ובאיזה שיעור. הנה אשר התברר בעניין זה: לטענת הנתבע (סעיף 44 בתצהיר הנתבע), האיחור בביצוע עבודות התובע גרם לעיכוב בביצוע עבודות בעלי מקצוע אחרים, כגון התקנת מטבחים וכלים סניטריים, אולם הנתבע איננו טורח לפרט ולהבהיר מתי אמורות היו להתבצע עבודות אלו, באילו מהדירות, ומתי בוצעו בפועל. טענה כוללנית שכזו איננה מספיקה כדי להטיל על התובע אחריות לעיכובים אלו. מטענות הנתבעים (אף שלו במפורש) נראה שהנתבעים תולים בתובע את האחריות לעיכוב בקבלת "טופס 4" לפרויקט. השלמת הפרויקט חייבה קבלת "טופס 4", שזה הכינוי המקובל לאישור הרשות המקומית כי ניתן לחבר את המבנה לתשתיות ולאכלסו, אך הנתבע איננו מפרט כלל בתצהירו קשר בין עיכוב עבודות התובע לקבלת "טופס 4" לפרויקט. העד מטעם הנתבעים, חיים, העיד כי עיכוב בסגירת החלונות בבניין מעכב שורה של בעלי מקצוע אחרים ואף הגשת בקשה לטופס 4 (עמ' 21; ש' 13 בפרוט') אך גם הוא איננו טורח להביא פירוט של מועדים כלשהם. אם טוענים הנתבעים, למשל, שעקב עיכוב בעבודות התובע לא ניתן היה להתקין אביזרי אינסטלציה, שומה היה עליהם לפרט ולהביא ראיות לגבי המועד המתוכנן לביצוע עבודות אלו והמועד בו בוצעו בפועל. אם טוענים הנתבעים לעיכוב בקבלת "טופס 4" בגין הפרת התחייבויות התובע, שומה היה עליהם להסביר ולהביא ראיות למועד בו הוגשה הבקשה ל"טופס 4" ביחס למועד בו אמורים היו להגישה. הנתבעים אינם עושים כן. חיים אף העיד (עמ' 23 בפרוט') כי לעיכוב בקבלת "טופס 4" היו מספר גורמים כאשר התובע הוא "אחד הגורמים המרכזיים...". אין לפיכך כל ראיה לפיה דווקא התובע גרם לעיכוב בהשלמת הפרויקט וקבלת "טופס 4" לפרויקט. הנתבעים טוענים לנזקים בגין עיכוב במסירת 2 מהדירות שנמכרו ועיכוב במכירת הדירה הנוספת שנמכרה. עוד טוענים הנתבעים לנזקים עקב עיכוב של 3 חודשים בהשכרת 4 הדירות הנותרות שבבעלות הנתבעת בבניין. לפי טענת הנתבעים נמסרו 2 מהדירות שנמכרו ביום 30.11.09 (נספח יב' לתצהיר הנתבע), אולם הנתבע העיד כי "טופס 4" התקבל כבר ביום 22.10.09 (עמו' 27; ש' 14 בפרוט') וכלל לא ברור מדוע התעכבה המסירה בלמעלה מחודש נוסף ומה לתובע ולעיכוב זה. הנתבעים טוענים לעיכוב בהשכרת 4 דירות נוספות בבניין. מהראיות שמציגים הנתבעים עולה שאחת הדירות הושכרה ביום 13.12.09 (נספח יד' לתצהיר הנתבע) ושוב לא ניתן להבין מה לתובע ולעיכוב זה ובפרט כאשר "טופס 4" התקבל כחודשיים קודם לכן. הראיות שמציגים הנתבעים מלמדות על עיכוב במסירת דירות לרוכשים ואפשר שאף עיכוב בהשכרת דירות ביחס למועד שתוכנן מראש, ברם אין בהן כל תמיכה לטענה שהתובע, דווקא הוא ולא כל גורם אחר, הביא לעיכובים אלו. התובעים טוענים לעלויות מימון והוצאות שכר עודפות (כולל של הנתבע), אלא שגם בגינן אין כל ראיה הקושרת, אפילו במידה הנדרשת בהליך אזרחי, את ההוצאות להפרות התובע. התובעים טוענים לליקויים בעבודות התובע בפרויקט, אך גם בעניין זה נטענות הטענות בלא כל ראיה שתבסס אותן, ראיה כגון תשלומים שבוצעו לבעלי מקצוע אחרים לתיקון הליקויים. כאשר מסכמם את הראיות שהוצגו, אין מנוס מהמסקנה שטענות הנתבעים לנזק שנגרם להם בגין הפרת התחייבויות התובע לא הוכחו. אכן, התובע התעכב בהשלמת העבודות. ואכן, הנתבעים נאלצו לכתת רגליהם לנגרייה, לשוב ולפגוש את התובע, לשוב ולסכם מועדים, ולהמתין עד בוש כדי שיעמוד בהם. ואכן, לא בכדי הצטברו כעס ומרירות רבה של הנתבע כלפי התובע, כעס שהתבטא בבירור בעדותו. אלא שבכל אלו אין די. לנתבעים עמדה גם עמדה זכות הקיזוז אלא שזו מחייבת הוכחת נזקים בגין ההפרה ואלו - לא הוכחו. משמעות קביעה זו הינה דחיית טענת הקיזוז במלואה. כך נותרה להכרעה הטענה בדבר חיוב אישי של הנתבע. לטענת התובע, בשל ניסיון עבר לא טוב עם הנתבעת הוא דרש אחריות אישית של הנתבע. לטענה זו אין כל תימוכין בחומר הראיות. בחוזה נקבע במפורש כך ביחס לזהות המתקשרת בחוזה: "בין ארטבוקס בע"מ ע"י מנהלה נועם אליקים (להלן: המזמין)" כך הובהר כי "המזמין" בחוזה הינה הנתבעת בעוד הנתבע הינו בסך הכל מנהלה והפועל מטעמה. החוזה אף נושא את הסמליל של הנתבעת וממילא שכל התשלומים בוצעו על ידי הנתבעת. על פניו, לא זו בלבד שאין בסיס לטענת התובע להתחייבות אישית של הנתבע, אלא שהחוזה מלמד בפירוש על כוונה לפיה החוזה נערך בין התובע לנתבעת בלבד. לטענת התובע, אין בחוזה כל הטבעת חותמת של הנתבעת ולפיכך חזקה היא לאחריות אישית של הנתבע. לטענה זו אין כל בסיס. אין בדין כל חובה לצרף חותמת של תאגיד כדי לבסס חבות של תאגיד. הוספת או אי הוספת חותמת עשויות להוות ראיה כאשר יש מחלוקת בשאלת אחריות החברה, ברם אחריות אישית להתחייבויות חברה תוטל רק כאשר תתברר שהייתה כוונה לאחריות אישית שכזו. וכך נקבע: על-פי פסיקת בית-משפט זה, תוטל אחריות אישית על מנהל אשר חתם על גבי מסמך בלי לציין את תפקידו בחברה ובלי לציין כי חתם מתוקף תפקידו זה, רק כאשר מתוך עיון במסמך כולו עולה שהמנהל התכוון להטיל על עצמו אחריות אישית. (ע"א 169/94 מרסל ורנר נ' .1.A .corticiera amorim l. D פ"ד נ (3) 119, 125) הראיות מצביעות על כוונה ברורה להתקשרות של התובע מול הנתבעת. לו בקש התובע אחריות אישית של הנתבע או ערבות שכזו, היה עליו לציין זאת במפורש. התובע לא עשה כן ונראה כי הניסיון לטעון זאת בדיעבד חסר בסיס. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים. אשר על כן ועל יסוד ההכרעה במחלוקות כאמור, אני מקבל את התביעה ביחס לנתבעת ומחייב את הנתבעת, חברת ארטבוקס בע"מ, לשלם לתובע סך של 118,264 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה. כמו כן אני מחייב את הנתבעת לשאת באגרת בית המשפט אותה שילם התובע. התביעה ביחס לנתבע, נעם אליקים - נדחית. מאחר והתביעה נגד הנתבע נדחתה ומאחר ומצאתי שאכן התובע התעכב בביצוע העבודות והפר את החוזה, אינני מוצא מקום להוספת חיוב בהוצאות על מי מהצדדים, שלכן כל צד יישא בהוצאותיו. חובבנייןנגרות