התובע הוא קבלן לעבודות שלד. הנתבעת היא חברה לקבלנות בניין. אין עוררין כי הנתבעת שכרה את שירותיו של התובע לביצוע עבודות קבלנות שלד ועבודות נוספות בבניין שהוקם על ידה ברחוב החייל 4 בנהריה. בעקבות ביצוע העבודות התגלעו חילוקי דעות בין בעלי הדין שהולידו את התביעה והתביעה-שכנגד שבפניי. 2. בגדר התביעה העיקרית תבע התובע מן הנתבעת לשלם לו סכום של 99,020 ₪. סכום זה מורכב מיתרת חוב לפי סכום ההסכם המקורי בסך 35,000 ₪, סך של 54,520 ₪ (כולל מע"מ) בגין ביצוע עבודות נוספות, סך 2,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה ואבדן זמן עבודה, סך 2,500 ₪ בגין שכרו של שמאי וסך 5,000 ₪ פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם. 3. הנתבעת התגוננה בפני התביעה והגישה נגד התובע תביעה-שכנגד בה תבעה ממנו תשלום סך של 89,621 ₪. על פי תחשיבה של הנתבעת הסכום שהותנה בין הצדדים עולה לסך של 75,400 ₪ ובנוסף לו מגיע לתובע סכום של 2,556 ₪ בגין עבודות נוספות. על חשבון שולם לתובע סכום של 40,500 ₪. מנגד, נאלצה הנתבעת, לבקשת התובע, להעמיד לרשותו עובדים מיומנים שלה ובגין כך היא תובעת השבה בסכום של 27,011 ₪. היא תובעת בגין ליקויי בנייה סכום של 3,050 ₪. היא טוענת לשינויים רבים בעבודות שבגינם חייב התובע לנתבעת כספים הן בגין חיסכון בזמן יקר, בחומרים וכל כיוצא באלה בסכום כולל של 97,016 ₪. התובע התגונן בפני התביעה-שכנגד. לכתב הגנתו צרף התובע חוות דעת של מהנדס הבניין ושמאי המקרקעין חסאן מחמד כאזם (להלן - "כאזם"). 4. משכל אלו עמדו לנגד עיניי, ולאחר שהליכי גישור יגעים לא העלו דבר, הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק על דרך הפשרה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות, שהונחו לנגד עיניי. 5. בחנתי מכלול חומר הראיות והטענות. במרבית הסוגיות, כך בדעתי לקבוע, כפות המאזניים נוטות בבירור לזכות התובע. 6. המחלוקת בין בעלי הדין, ביסודו של דבר, היא מחלוקת מקצועית-הנדסית ועניין היא למומחים לענות בה, בחוות דעת מקצועיות. כך, כהלכה, נהג התובע כאשר הוא נסמך על חוות דעתו של מומחה, הוא כאזם, מטעמו. במצב דברים זה מצפה הייתי מן הנתבעת, חברה שעיסוקה בקבלנות בניין, שתמציא חוות דעת נוגדת של מומחה מטעמה. או-אז, כך סביר להניח, הייתי ממנה מומחה מטעם בית המשפט, שמא הייתי מכריע בין חוות הדעת הנוגדות. משעה שהנתבעת אינה ממציאה כל חוות דעת של מומחה מטעמה, ברי שישנה עמדת יתרון מובהקת לתובע. 7. זאת ועוד: הונחו בפניי מסמכים המתייחסים לפרויקט נשוא המריבה. הנתבעת לא השכילה להוכיח לי כי חלק נכבד מטענותיה נסמך על המסמכים שבפניי. היא התיימרה לצרף לסיכום טענותיה, על דרך הגנבת ראיות בוטה, את התוכניות המקוריות ואין בדעתי להידרש לכך. היא לא הצביעה על כך שיומני העבודה, למשל, מבססים את טענותיה לעניין ליקויי בנייה או לסוגיות אחרות שבמחלוקת, פרט למועד סיום העבודה שבעניינו אכן בדעתי להעדיף את עמדת הנתבעת לכך שהעבודה הסתיימה באיחור של 14 יום, אך איחור זה נראה לי סביר לחלוטין לנוכח העבודות הנוספות הרבות. בעבודה היה מעורב המהנדס ולדימיר מינקין (להלן - "מינקין"). האישור של מינקין, לכאורה, תומך בגרסתו של התובע יותר מאשר בגרסתה של הנתבעת. 8. עיינתי בחוות דעתו של כאזם. שוכנעתי כי עמדו לנגד עיניו המסמכים הרלוונטיים, שהם הסכם העבודה, תוכניות הבניין, עבודות השלד וגרסתה של הנתבעת באשר לחשבון הסופי. חוות דעתו של כאזם הראתה כי התובע זכאי לסכום של 72,641 ₪, כולל מע"מ, דהיינו לסכום הנמוך מסכום התביעה העיקרית. נהיר לי, כנקודת מוצא, כי אין בדעתי לפסוק לזכות התובע סכום קרן הגבוה מן הסך הנ"ל. עיינתי, מנגד, בחשבונה הסופי של הנתבעת אשר צורף לכתב הגנתה אך לא צורף לתביעה-שכנגד, ואין פלא בכך. שהרי חשבון סופי זה מ-20.12.2010 מצביע על יתרה לזכות התובע בסכום של 8,722 ₪ כולל מע"מ, ומכאן שאף לשיטת הנתבעת זכאי התובע לסכום שזכאי, באופן שלא היה שחר להגשת התביעה-שכנגד. משעה שהנתבעת מצרפת את המסמך האמור, וממילא לא ניתן לדבר על גילויו של מסמך שהופק לצורכי פשרה בלבד, נהיר לחלוטין שהאמור שם מחייב את הנתבעת. לנוכח זאת נהיר לי, כנקודת מוצא נוספת, כי בדעתי לפסוק לתובע לפחות את הסכום האמור. 9. חוות דעתו של כאזם תומכת בגרסתה של הנתבעת, חרף הכחשת התובע, שהתובע נעזר בעובדים של הנתבעת (וראו המפורט בסעיף 6.6 לחוות הדעת). אכן כאזם אומד את עלות השכר של עובדים אלו בסכום של 9,123 ₪. לעניין עלות השכר סיפקה הנתבעת נתונים סותרים, אך בסדרי גודל גבוהים פי כמה. על דרך האומדן אקבע כי עלות השכר של עובדים אלו עולה לסך של 14,000 ₪. 10. בכל יתר הנתונים שבפניי לא נמצא לי טעם טוב שלא לקבל את אומדנו של כאזם. ככל שעסקינן בחשבון הסופי של הנתבעת נהיר לחלוטין שאין שחר לדרישה לתשלום שכר טרחתו של פרקליטה, עו"ד גבריאל דויטש, לנוכח המסתמן על ידי. מכאן, לכאורה, כי על פי חשבון סופי זה היה זכאי התובע לסכום של 75,000 ₪, שמתוכו שולם סך של 40,500 ₪ באופן שהתובע זכאי ליתרה בסך של 34,500 ₪. ומשעה שאמדתי את שכרם של עובדי הנתבעת בסכום של 14,000 ₪, היתרה שהייתה מגיעה לתובע, לשיטת הנתבעת, עולה לסך של 20,500 ₪, מינימום. 11. משמע, משעה שאני מתקן את חוות דעתו של כאזם, בהתחשב באומדן עלות עובדי הנתבעת, הרי בהתאם לחישוביי זכאי התובע ליתרה בסך של 67,764 ₪. לסכום זה יש לצרף סכום גלובאלי בגין הפרת הסכם ובגין שכרו של כאזם, שבגינו לא הונחה בפניי כל ראיה. לכאורה לנוכח כל אלו, במעוגל, הייתי פוסק לזכות התובע סכום של 72,000 ₪. הוסמכתי ליתן פסק דין על דרך הפשרה. משעה ששיקללתי מכלול הנתונים שבפניי, הנני רואה לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום מעוגל של 64,000 ₪, במונחי יום הגשת התביעה. 12. לפיכך, הנני דוחה את התביעה-שכנגד. הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 64,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 9.12.2010 ועד למועד התשלום המלא בפועל, אגרת תביעה היחסית לסכום הזכייה וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. הסכומים האמורים ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ התובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה כאשר פגרת בית המשפט לא תקטע את מירוץ המועדים האמור. שלד מבנהקבלןבניין