תביעה עקב ביטול אמצעי התשלום על ידי הנתבעת והפרת הסכם ההתקשרות ובעקבותיה אי תשלום החיובים המגיעים לתובעת כמפורט בפירוט החוב ובחשבוניות חוב בגין שירותים ומוצרים שהעניקה לנתבעת. 2. בדיון שהתקיים ביום 22.6.2011 ניתנה לנתבעת רשות להתגונן והתביעה הועברה להידון בסדר דין מהיר. בתובענה התקיימו מספר דיונים מתוכם שתי ישיבות להבאת ראיות והגשת סיכומים בכתב. עם זאת, נוכח ניהול התובענה בהליך של סדר דין מהיר ובהתאם לתקנה 214 טז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי. טענות הצדדים בקצירת האומר: 3. להלן יובא פירוט תמציתי של עיקרי טענות הצדדים, כפי שהן משתקפות בכתבי הטענות מטעמם ובתצהיריהם. טענות התובעת: 4. אליבא דגירסת התובעת, כפי שעולה מכתב התביעה, התובעת הינה חברה הרשומה בישראל העוסקת, בין היתר, בשיווק, מכירה ומתן שירותי סלולר. הנתבעת הינה חברה מסחרית המאוגדת כחברה בע"מ. במהלך חודש נובמבר 2008 לערך, התקשרה הנתבעת עם התובעת בהסכם התקשרות למתן שירותי רדיו טלפון נייד (להלן: "ההסכם"). ההסכם מפרט, בין היתר, את התחייבות הנתבעת כלפי התובעת להשתמש בשירותי התובעת במשך זמן קבוע ומוסכם מראש של 36 חודשים, שאם לא כן, במידה של הפסקת השירותים לפני תום המועד הנ"ל יהא עליה לשלם את החלק השיורי של מכשירים הטלפונים הניידים שסופקו לנתבעת. כאשר הפסקת תשלום תחשב אף היא כהפרת התחייבויותיה של הנתבעת. 5. התובעת מציינת, כי החל מיום 18.11.2008 נודע לתובעת, כי החשבוניות אינן משולמות, והוראת הקבע שהועמדה לזכות התובעת לא כובדה (מעיון בחשבוניות שצירפה התובעת עולה, כי ככל הנראה נפלה טעות סופר בתצהירה לגבי מועד אי תשלום הנתבעת את החשבוניות והמועד הנכון הוא החל מחשבונית חודש אפריל 2009 "הוראת התשלום שנתת לחיוב לא כובדה"). לשיטת התובעת, הנתבעת נותרה חייבת לה את החיובים כדלקמן לפי הפירוט הבא: 5.1 סך 1,897.99 ₪ בגין שיחות ושירותים אותם צרכה הנתבעת מהתובעת, חשבונית מס' 353710510 , עבור חודש אפריל 2010. 5.2 חוב על סך 22,300.38 ₪, חשבונית מס' 452020610, תאריך החשבונית 1.6.2010 המהווה למעשה חשבונית גמר חשבון המורכבת ממספר רכיבי חיוב כאשר סכום זה כולל סך של 6,465.30 ₪ בגין יתרת תוכנית תעריפים בהתחייבות למשך 36 חודשים לשישה מנויים, סך של 3,342.81 ₪ בגין יתרת ערך שיורי לשישה מכשירים וסך של 12,113.68 ₪ בגין יתרת ציוד קצה שכלל רכישת שבעה מכשירים. 6. התובעת ציינה בתצהירה, כי הנתבעת מעלה בהתנגדותה טענות בעלמא בדבר "חיובים שלא על פי המוסכם". הנתבעת זוכתה בחשבונה בסך 2,150 ₪ ( בחשבונית חודש אפריל 2009 וחשבונית חודש ינואר 2009), בהתאם למוסכם עבור שלושת חודשי ההתקשרות הראשונים והחל ממרץ 2009 ועד מאי 2010 (סיום ההתקשרות) חוייבה הנתבעת בהתאם למוסכם ואף קיבלה זיכויים מעבר לכך. הנתבעת עברה לחברת תקשורת אחרת מתוך שיקולי כדאיות עיסקה ואף צירפה תיעוד של שיחות המעידות על כך בתצהיר העדות הראשית המשלים. טענות הנתבעת: 7. בעקבות הפרות התובעת את התחייבויותיה כלפיה בדמות חיובים גבוהים ממה שסוכם, אי מענה מספק לפניות הנתבעת בעקבות קליטה משובשת, חיוב בגין חבילות תוכן שמעולם לא אושרו וכו', במהלך חודש אוקטובר 2008, פנתה הנתבעת אל התובעת לשם תהליך ניתוק. נציגת התובעת יצרה קשר עם הנתבעת "וערכה פגישה טלפונית" והבטיחה שדרוג בתנאי העסקה, הכולל הטבות כספיות שונות, זיכויים חודשיים (המותנים בשימוש), שני מכשירים במתנה, שדרוג של יתר המכשירים, הדרכות על המכשירים ועוד, נציגת התובעת הבטיחה לשלוח "סיכום פגישה". לאחר "מספר ימים (שבועות)" הגיעה נציגת התובעת אל הנתבעת אשר חתמה על השדרוג בכפוף לסיכום הפגישה, סיכום שלעולם לא קיבלה הנתבעת למרות בקשותיה הרבות. מאז החתימה על השדרוג פנתה הנתבעת פעמים רבות לתובעת בשל הפרת תנאי ההתקשרות. מדו"ח פירוט הפניות, למדה הנתבעת על תיעוד חלק מפניותיה וחלק מן הזיכויים אשר ניתנו לה בעקבות פניותיה. באחת הפניות דרשה הנתבעת זיכוי בגין חיובי יתר, נציגי התובעת הורו לנתבעת לבטל הוראת הקבע כפי שמתואר בעמ' 128, 22.4.09 במטרה שתיכנס לחוב ובכך יוכלו לזכות אותה ולהנחותה להחזיר הוראת הקבע. עם ביטול הוראת הקבע, התובעת הכניסה את הנתבעת להליך גביה וטענה כלפיה טענות סרק. נוכח הסבל והייסורים שנגרמו לנתבעת ונוכח פניותיה לזכותה בחיובי היתר בניגוד להסכם, ולאחר מספר התראות הודיעה הנתבעת על ביטול ההסכם בגין ההפרות החוזרות ונשנות של התובעת. בטרם ביטול ההסכם, דאגה הנתבעת לשלם החשבונית האחרונה בגין השיחות שביצעה באותו חודש. הנתבעת מוכנה להחזיר לתובעת את המכשירים שקיבלה ואינם יותר בשימוש מאחר וקיבלה מכשירים אחרים תחתיהם מחברה מתחרה. 8. המחלוקת הנעוצה בין הצדדים נסובה סביב שאלת קיומה של הפרת הסכם ההתקשרות כהפרה יסודית המזכה את הנתבעת לביטול ההסכם, ככל שהתובעת חייבה את הנתבעת בחיובי יתר במשך תקופה ארוכה, זאת, כאמור, לשיטת הנתבעת, בניגוד להסכם ובניגוד לסיכום הפגישה או שמא לשיטת התובעת התנתקות הנתבעת משירותי התובעת תוך ביטול אמצעי התשלום ומעברה לחברה מתחרה משיקולים מסחריים מהווה הפרה להסכם ההתקשרות? 9. במסגרת ישיבות שמיעת הראיות נחקרו המצהירה מטעם התובעת, גב' יהלי וולף, המשמשת כראש צוות גבייה משפטית אצל התובעת ומנהל הנתבעת מר איתן צדוק. 10. התובעת בסיכומיה חזרה על טענותיה וציינה, כי הנתבעת הפרה את ההסכם עם התובעת אך ורק בשל "כדאיות העסקה" בעקבות הצעה אטרקטיבית שקיבלה מחברת סלולארית מתחרה והפנתה לדו"ח פירוט הפניות של התובעת. התובעת מוסיפה ומציינת, כי אף אם בית המשפט יקבל את גירסת הנתבעת, הרי שאומנם קיום מאוחר של הסכם איננו שולל את עילת הביטול, אולם לתיקון עשויה להיות נפקות לצורך בחינת התקיימותם של הסייגים לביטול- סייג הצדק ( בהפרה שאינה יסודית) וסייג תום הלב ( ראה: ע"א 1368/02, צמנטכל נ' מדינת ישראל, פד"י נ"ז 1, עמ' 516. וכן, ה"פ 260/06 (מחוזי ת"א) זבולון ומאירה כהן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, טרם פורסם). כמו כן, התובעת סבורה, כי יש לקבל התביעה אף מדיני עשיית עושר ולא במשפט בגין ציוד ושירותים שקיבלה מהתובעת ואשר בחרה שלא לשלם עבורם. 11. הנתבעת בסיכומיה ציינה, כי נוכח אי קבלת שירות נאות מטעם התובעת ביקש מנהל הנתבעת להתנהל רק מול נציגה ספציפית אחת, גב' מיטל. כמו כן, הודגשה עדותו של מנהל הנתבעת, כי לפני ביטול הוראת הקבע והמעבר לחברה המתחרה פנה לתובעת בדרישה לעמוד בהבטחותיה. כמו כן, הנתבעת מפנה את בית המשפט לחשבוניות חודשים ינואר-מרץ 2010 מהם עולה לשיטתה, כי התובעת חייבה אותה בסכומים ניכרים. בעניין אי הבאת גב' מיטל לעדות מציינת הנתבעת, כי יש בהימנעות התובעת מלהעיד כדי לשמש לחובתה ( ראה: תק 3068/08, עידו רוויטל נגד רשת דינמיקה-דין; תא 732322/05, סלקום נגד כוכב יפו בע"מ). לטענת הנתבעת 'תיקון' רטרואקטיבי של הטעויות לאחר פניות הלקוח אינה תרופה מספקת. תקלות חוזרות ונשנות של מכשירים מהווה הפרה יסודית של הסכם המזכה לקוח בזכות לביטול ההסכם ללא סנקציות כלשהן בהתאם לחוק התרופות ( ראה: תק(נתניה) 1954/07, כהן צדד אריה נגד סלקום; תא(טב') 2897-05-08 עמר נגד פלאפון). לטענת הנתבעת, כי בנסיבות בהן חוזרת התובעת שוב ושוב על טעויות חישוביות אשר משמען גזילת עשרות ומאות שקלים מידי חודש מחשבונות הנתבעת מזכות בביטול הסכם על ידי הנתבעת. 12. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובמסמכי תיק התביעה, על צרופותיהם, ולאחר שבחנתי את מכלול מסמכי התביעה ואת הראיות שבאו לפני, מצאתי להעדיף את גירסת התובעת על פני גירסת הנתבעת וכפועל יוצא מכך הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל ברובה, ולהלן נימוקיי: 13. בשלהי שנת 2008, בתקופת השדרוג, הנתבעת רכשה מאצל התובעת שמונה מכשירים בעלות 2,484 ₪ לכל מכשיר (שבעה מכשירים במסגרת חשבונית מס מספר 3185977 מיום 3.12.2009), ומכשיר נוסף במסגרת חשבונית מס מספר 3197342 מיום 11.12.2009). 14. התובעת צירפה חשבוניות חיוב מפורטות ורצופות לכל התקופה מחודש 11.2008 עד חודש מאי 2010 (סיום ההתקשרות) כולל החיובים בגין החשבוניות שלא שולמו על ידי הנתבעת, הסכם ההתקשרות וסיכום הפגישה מיום 17.11.2008, וכן צירפה חלק מפירוט פניות הנתבעת אליה. הנתבעת צירפה תצהיר עדות ראשית המבוסס בעיקרו על דו"ח פירוטי פניות הנתבעת שצורף לתגובת המשיבה (התובעת) לבקשת המבקש למתן צו מיום 26/2/12. 15. ממסמך "סיכום פגישה" עולה, כי הנתבעת (להלן: "הלקוח") זכאית (בתמצית):- א. לרכוש עד 6 מינויים במסלול של 1000 דקות בעלות של 350 ₪, הלקוח יקבל זיכוי בסכום של 74 ₪ כך שמחיר החבילה יהיה 276 ₪. מהדקה ה- 1001 עלות דקת שיחה בישראל יהיה 0.39 ₪. (להלן: "המסלול המורחב"). ב. בנוסף, עד מנוי אחד, יהנה הלקוח ממסלול של 500 דקות בעלות של 220 ₪, ויקבל זיכוי בסכום 20 ₪ כך שמחיר החבילה יהיה 200 ₪, מהדקה 501 עלות דקת שיחה בישראל יהיה 0.49 ₪. ג. מנוי אחד יוכלו להצטרף לתוכנית מנויים בתעריף חודשי מנימאלי של 49 ₪ בגין תקשורת פנים ארגונית עד 1500 דקות שיחה, תעריף 0.37 ₪ לכל דקת שיחה. ד. על כל מכשיר שינייד הלקוח מרשת פלאפון, יקבל אותו מנוי 60 ₪ תלוי חשבון של 300 ₪ למשך 36 חודשים. 16. האמור לעיל בעניין היקף התוכנית, עלותה ועלות דקה החל מהדקה 1001, נמצא בהלימה עם האמור בהסכם ההתקשרות וזאת במסגרת תוכנית Simple 4 bus sec - 1000 (עמ' 1 להסכם ההתקשרות). 17. עיון בחשבוניות חיוב לתקופת החודשים הראשונים 12.2008 ו- 1.2009 אכן מעלה, כי התובעת לא זיכתה את הנתבעת ב- 74 ₪ עבור כל אחד מששת המכשירים שבמסלול המורחב וזאת בניגוד ל-"סיכום הפגישה", עם זאת, התובעת זיכתה את הנתבעת בסך 60 ₪ עבור מכשיר אחד שניידה מחברה אחרת אך לא זיכתה אותה באותו סכום עבור מכשיר נוסף שנוייד, ומכאן עולה, לכאורה, כי בחודשים הראשונים לתקופת השדרוג, אכן היו חיובי יתר. עם זאת, החל מחשבונית חודש מרץ 2009 עולה, כי התובעת זיכתה את הנתבעת בסכום 60 ₪ עבור שני מכשירים בגין ניוד מחברה אחרת ובסכום 74 ₪ לכל אחד מששת המכשירים שבמסגרת התוכנית המורחבת. 18. עוד עולה מעיון בחשבוניות החיוב לתקופה החל מחודש יולי 2009 עד לחודש מאי 2010 (חודש התנתקות הנתבעת), כי בחודש יולי 2009 הנתבעת ביצעה שינוי בשימוש במכשירים שרכשה אצל התובעת, כך שלא השתמשה כלל בשני מכשירים שמספרם 050-8565399 ו- 054-6677106, מכשיר אחד שמספרו 054-6677104 נכלל במסגרת תוכנית התעריף המנימאלי ואשר עבורו זוכתה הנתבעת בסכום של 20.69 ₪ לחודש וזאת בהלימה לסיכום, ובנוסף המשיכה הנתבעת להשתמש בחמישה מכשירים במסגרת המסלול המורחב ועבורם קיבלה את הזיכוי בהתאם לסיכום. 19. בכל המסמכים שהגישה הנתבעת הן בתצהיר עדות ראשית, בסיכומיה ובטענותיה במהלך הדיונים העלתה טענות כלליות ובעלמא בגין חיובי יתר ולא הצביעה באף שלב לגבי סוג חיובי היתר ולא הצביעה על סכומים ספציפיים. עיון בתצהיר עדות ראשית שהגישה הנתבעת מעלה, כי כל טענותיה בגין חיובי יתר היו בתקופה הראשונה דהיינו בחודשים הראשונים ונמשכו בתקופת ביטול הוראת הקבע בחודש 4.2009 ועד הסדרת החוב שנצבר כתוצאה מכך במהלך חודש יוני 2009, אך מאותו מועד בו הוסדר הנושא בין הצדדים ואילך, במשך כשנה עד התנתקות הנתבעת משירותי התובעת, לא ציינה הנתבעת אף פנייה בגין חיובי יתר. 20. אף אם התובעת בהתנהלותה בחודשים הראשונים לתקופת השדרוג חייבה את הנתבעת בחיובי יתר, הרי שמהמסמכים שהגישה עולה, כי זיכתה את הנתבעת עבור אותם חיובים, ובאשר לתקופה החל מחודש יוני 2009 ועד מאי 2010, קרי במשך כמעט שנה, לא הוכיחה הנתבעת כלל שהיו חיובי יתר כלשהם, לעומתה, התובעת עמדה בנטל הדרוש במשפט האזרחי בכך שהחיובים והזיכויים נעשו בהתאם להסכם, על כן, סבורני, כי במקרה דנן בנסיבות שפורטו, נותק הקשר הסיבתי הן העובדתי והן המשפטי בין טענות הנתבעת להפרת ההסכם בגין חיובי היתר בגין קיזוז סכומים שהוסכם עליהם הנטענים על ידה לגבי תקופת החודשים הראשונים לתקופת השדרוג לבין החלטת הנתבעת להתנתק משירותי התובעת לאחר כמעט שנה של התנהלות תקינה. 21. הנתבעת אף טענה הן בתצהירה וכן בסיכומיה, כי ניהלה קשר באמצעות הגב' מיטל המשמשת מנהלת השירות האישית של הנתבעת. הנתבעת טוענת, כי בפנייתה מיום 26.7.09 ובהתאם לכתוב בדו"ח פניות עמ' 159 , ביקשה להתנהל אך ורק מול מיטל , ..., "הובטח ללקוח שמיטל תחזור אליו בהקדם האפשרי", שאם זה לא יקרה בזמן הקרוב תנייד את הקווים לרשת אחרת. הנתבעת מוסיפה וטוענת בסיכומים, כי "התובעת נמנעה מלהביא את הגב' מיטל והערימה קושי אפשרי על הנתבעת בניסיונה לאתר עובדת חיונית זו (סעיף 8 עמ' 5). לטענת הנתבעת, התובעת לא טרחה לאתר את העובדת העדה המשמעותית ביותר למחלוקות העובדתיות שבבסיס התיק והערימה קושי בפני הנתבעת אשר ביקשה לזמן עדה מרכזית זו למתן עדות. אעיר, כי לא מצאתי לייחס חשיבות לעדותה של מיטל, זאת, הואיל וסבורני, כי קיימות די ראיות בתיק על יסודן ניתן להכריע בסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים. ככל שמדובר במחלוקת בגין חיובי יתר הרי שהתובעת הגישה את כל המסמכים הרלוונטים והראיות וזאת בניגוד לנתבעת אשר לאורך כל ההליך העלתה טענות כלליות בלבד, משכך, ונוכח כל הטעמים שפורטו לעיל, לא מצאתי באי הבאת גב' מיטל לעדות משום אי הבאת עד רלבנטי. בנוסף בעניין זה יש לציין, כי התובעת סמכה ידיה על דו"ח פירוט שיחות שנערכו עם נציג הנתבעת וחשבוניות החיוב. אומנם, ככלל מבחינה ראייתית, מסמך המתעד שיחה אשר ערך נציג שירות לקוחות שלא הובא לעדות בפני בית המשפט, אינו קביל כראייה בבית משפט וזאת, לאור הכלל הפוסל עדות מפי השמועה. עם זאת, במסגרת סעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א -1971, נקבע חריג לכלל האמור, וזאת, מקום בו המסמך מהווה "רשומה מוסדית". אין ספק, כי התובעת עומדת בהגדרת מוסד לפי סעיף 35 לפקודה וכי דו"ח פירוט השיחות נערך על ידי נציגיה במהלך פעילותה הרגיל וככזו היא נחשבת "רשומה מוסדית" ועונה להגדרה הנ"ל בסעיף 36 לפקודה [ ראה: תאק (ת"א) 74424-06, פלאפון תקשורת בע"מ נ' נתשה ראשד; וגם תא"מ (ת"א) 167401-09, סלקום ישראל בע"מ נ' רפאל ברוך [ ]. בהקשר זה סבורני, כי לא עלה בידי הנתבעת לפגום בקבילות או במשקלה של ראייה זו אף בהינתן העובדה, כי הצביעה בסיכומיה על עדות נציגת התובעת. 22. במקרה דנן עסקינן בהסכם התקשרות בין שתי חברות מסחריות להספקת שירותי רט"ן למשך תקופה בת 36 חודשים, במסגרתו, אף סופק לנתבעת ציוד בדמות טלפונים ניידים שאת תמורתם היה על הנתבעת אמורה לשלם בתשלומים חודשיים שווים לאורך תקופת ההתקשרות, זאת, בנוסף לעלויות עבור השירותים הנוספים. למעשה עסקינן בחוזה מתמשך וככזה לא ניתן לבטלו באחת ואין משמעות הביטול כביטול מעיקרא כאילו החוזה לא היה ולא נברא. מעיון בדו"ח פירוט השיחות עולה, כי משך תקופה ארוכה בה הנתבעת נהנתה משירותי התובעת לא הועלו כל טענות מצד הנתבעת כלפי התובעת. עוד עולה, כי מתיעוד שיחות שנערכו בימים 3/5/10 ו- 4/5/10 עם מנהל הנתבעת (עמ' 165 לדו"ח), הנתבעת דרשה מהתובעת שינוי התוכניות והסכם ההתקשרות באמצעות מתן הטבות שונות ובנוסף הנתבעת העלתה, כי קיבלה הצעה נגדית ממתחרה מסחרית של התובעת. בתיעוד השיחות לא נאמר דבר אודות הפרות התחייבויותיה של התובעת כלפי הנתבעת או חיובי יתר, אלא, השיחות נסובו סביב הפן המסחרי. דומני, כי יש ליתן לראייה זו משקל רב בהינתן העובדה, כי עסקינן בשיחות האחרונות שהתנהלו בין הצדדים מהם עולה גירסה עובדתית התומכת בגירסת התובעת. בנוסף, הנתבעת לא הצביעה על הפרות יסודיות כלשהן מצד התובעת במועדים הרלבנטיים לביטול הוראת הקבע. שילוב הטעמים הנ"ל מביא למסקנה, כי הנתבעת ביקשה לעבור לחברת מסחרית מתחרה משיקולי כדאיות כלכלית בלבד וכך אני קובע. כמו כן, אף לשיטת הנתבעת לא מצאתי, כי היה בהתנהלות התובעת משום הפרה יסודית המקנה לנתבעת זכות ביטול כל התחייבויותיה. על פי סעיף 9 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, משבוטל חוזה חלה חובת השבה על הצדדים את מה שקיבלו על פי החוזה. אין חולק, כי הנתבעת קיבלה שירותי שיחות ומכשירים ניידים בעלות מסויימת בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים ומשכך, אף לשיטתה דומני, כי חלה עליה חובת השבה. 23. באשר לשיעור החיוב סבורני, כי על יסוד הראיות שבאו בפני התובעת לא הצליחה להוכיח את החיובים המפורטים בסעיפים 14.2 (א) ו-(ב) לתצהירה כדבעי ומשכך אין בידי לאשרם. ומשכך, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 14,012 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 7/10/10 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, נוכח ריבוי הליכים בתיק זה לרבות קיומם של מספר ישיבות בית משפט והצורך בהגשת סיכומים בכתב הנתבעת תישא בהוצאות משפט בסך 6,500 ₪. סכומים אלה ישולמו לתובעת תוך 30 יום. אמצעי תשלום