תביעה לפיצוי נזקים שנגרמו לאופנוע התובע מסוג הונדה CBR בתאונת דרכים מיום 27.1108. התאונה התרחשה סמוך לשעה 07:00 בבוקר ברחוב לוי אשכול בחולון לאחר היציאה הצפונית לכיוון תל אביב מכיכר קוגל בעיר (להלן: "הכיכר") והיתה בין אופנוע התובע כאמור, לבין מכונית מסוג שברולט שננהגה ע"י הנתבעת מס' 2 ואשר נסעה מלפני האופנוע. בתאונה הייתה מעורבת מכונית נוספת מסוג מונית מסחרית להסעת תלמידים (להלן "המונית") שננהגה על ידי הנתבע מס' 3 ואשר נסעה מלפני רכבה של הנתבעת 2. כפי שיתואר, ליבת המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה העקרונית והיא מי מנהגי הרכב הנתבעים אחראי בהתנהגותו לתאונה בעטיה נפגע האופנוע. טענות הצדדים: התובע: התובע טוען שרכב על האופנוע בדרכו לעבודתו במשטרה במהירות של כ- 50 קמ"ש בנתיב האמצעי של רחוב לוי אשכול זאת לאחר שבעת הנסיעה בכיכר נסע בנתיב הימני שהתמזג לנתיב האמצעי ביציאה ממנה, כאשר לפתע סטה רכב הנתבעת 1 מהנתיב השמאלי שבו נסע לנתיב נסיעת התובע. לעמדתו, הוא ניסה למנוע את ההתנגשות בכך שהסיט את האופנוע לימין אך ניסיונותיו עלו בתוהו והאופנוע פגע עם הדופן השמאלי קדמי שלו בדופן אחורי ימיני של רכב הנתבעת 1. התובע טוען כי הותך ארצה, בעת שהאופנוע החליק ביחד עימו כ-10 מטרים לפחות. עוד נטען ( לראשונה במסגרת מתן הודאת התובע במשטרה) כי לאחר התאונה ובעודו שרוי על הכביש, מסרה לו הנתבעת 2 כי הסיבה לסטייה לנתיבו נעוצה במונית שנסעה לפניה אשר חסמה בכוונה את נתיב נסיעתה, כפי שיתואר להלן. הנתבעות 1 ו-2: הנתבעות 1 ו-2 טוענות שבמהלך נסיעה בנתיב האמצעי בכיכר צפרה הנתבעת 1 אל עבר המונית ש"חתכה" את נתיב נסיעתה. ביציאה מהכיכר השתלבה הנתבעת 1 בנתיב השמאלי של רחוב לוי אשכול לכיוון צפון, בעוד המונית נוסעת מלפניה. לעמדתה, לאחר יציאת הרכבים מהכיכר עצרה המונית פתע את נסיעתה ללא כל טעם או הסבר הגיוני לכך שכן מלפניה לא היה רכב, הנתבעת 1 בלמה אף היא אך בכדי להימנע מתאונה עם המונית הסיטה את רכבה לשול השמאלי של הכביש אלא שתוך כדי כך שמעה חבטה מאחור שהסתברה מאוחר יותר כהתנגשותו של התובע ברכבה מאחור. הנתבעת 1 טוענת כי התנהגות נהג המונית היא זו שגרמה לה לסטות מהדרך. מדובר בהתנהגות מכוונת מטרה מתוך רצון "ללמד את הנתבעת 1 לקח" על כך שלא אפשרה לנתבע 3 להשתלב בנתיב נסיעתה בכיכר והיא זו אשר גרמה לתאונה. ביחס לתובע נטען כי להבדיל מעמדתו ביחס למיקום נתיב נסיעתו באמצע הכביש, זה בכלל נסע בנתיב נסיעת הנתבעת 2 ומאחר ולא שמר מרחק מרכבה מאחור אחראי הוא לנזקיו. כתימוכין בין היתר לטענה זו נטען מפי הנתבעת 1 ובעלה שהעיד בפני בית המשפט כי בתכוף לאחר התאונה, התקשר התובע לנתבעת 1. בשיחה זו ביקש התובע מאת הנתבעת 1 להודות בסטייתה אל עבר נתיב נסיעתו היות והיא מבוטחת בביטוח צד ג' בעוד אופנועו אינו מבוטח כלל. הנתבעים 3 ו-4: הנתבעים 3 ו-4 מכחישים כל אחריות לתאונה ו/או תרומה להיווצרותה באמצעות בלימה מכוונת שקדמה לה, כנטען על ידי הנתבעת 1. וכך הם מסבירים את האירועים שקדמו לתאונה: עובר לאירוע התאונתי, הנתבע 3 הגיע מרחוב הלוחמים והשתלב בכיכר במסלול השמאלי שלה, כאשר פניו מיועדות לרמת גן ועל כן הוא נזקק ליציאה הצפונית של הכיכר המובילה לרחוב לוי אשכול בואכה איזור תל אביב ורמת גן. לקראת היציאה ובכדי השתלב במסלול האמצעי בכיכר, המאפשר יציאה מהכיכר מהנתיב השמאלי ביותר שבכיכר שאינו מאפשר זאת בהיותו מסלול עוקף פנימי, הוא הבחין בנתבעת 1 נצמדת עם רכבה לרכבו מאחור ועל כן סימן לה עם היד על מנת שתאפשר לו להשתלב במסלול אליו ביקש לפנות ושבו נסעה. בכך הצליח הנתבע 3 להשתלב בנתיב האמצעי המוביל ליציאה מהכיכר. לטענתו, פרט לסימון עם היד לנתבעת 1 שתאפשר לו להשתלב בנתיב אליו ביקש לפנות לא היה ביניהם אירוע חריג. הנתבע 3 טוען כי לאחר ההשתלבות ובנסיעה של כ-100 מטרים מהכיכר בעודו מצוי בנתיב השמאלי של רחוב לוי אשכול, הוא שמע מכה מאחור, עצר את רכבו בצד ביחד ביחד עם אדם נוסף שגם עצר את רכבו, ראה שניים עד שלושה אנשים מתווכחים עם הידיים באיזור שבו שמע את ההתנגשות, סומן לו על ידי אחד מהם שלא קרה כלום והוא המשיך בנסיעתו. לעמדתו, זה בלבד קרה בענייננו. הוא לא ייחס לאירוע חשיבות מיותרת שכן לא היה קשור בו אך בחלוף מספר ימים קיבל לידיו זימון להיחקר במשטרה, אודות התאונה. לשיטתו, בתום חקירתו, משטרת ישראל סגרה את התיק נגדו מחוסר ראיות הקושרות אותו כמעורב פעיל באירוע התאונה. עמדת הנתבעים לעניין הנזק: הנתבעים, בצוותא, כובלים אחר הנזק אותו תובע התובע. לשיטתם, חלקם של הרכיבים הכוללים חלפים לא הוכחו בקבלות, חלקם לא ניזוקו וחלקם אינם ברי פיצוי כדוגמת רכיב העבודה בחוות דעת שמאי התובע שכן הלה תיקן את האופנוע בעצמו. החומר הראייתי והמשפטי: מלפני בית המשפט עמד החומר הראייתי הבא מטעמם של הצדדים שאלו עיקריו: הודעות התובע והנתבעת 1 במשטרה. חקירתו באזהרה של הנתבע 3 במשטרה. דו"ח פעולה של המשטרה בעקבות התאונה. תמונות צבע של נזקי האופנוע ורכב הנתבעות 1 ו-2. מסמכים רפואיים של התובע בעקבות התאונה. כתבי בי דין על נספחיהם וסיכומי הצדדים. פרוטוקול דיון במעמד הצדדים מיום 11.4.13 במהלכו העידו התובע, הנתבעת 1 ובעלה וכן הנתבע 3. דיון ומסקנות: בהינתן העובדה שאופנועו של התובע נפגע בעת נסיעתו מלפני הרכבים המעורבים, היינו מאחורי רכב הנתבעת 1, עומדות מלפניי שתי שאלות עקרוניות על הפרק ואלו נוגעות לשאלת מעורבותו של הנתבע 3 בתאונה כטענה אותה הטיחה כלפיו הנתבעת 1 ושאלת אי שמירת מרחק התובע מהרכב שמלפניו, כטענה שנטענה כלפיו על ידי הנתבעת 1. ככל שימצא מענה חיובי לשאלות אלו ביחד או לחוד אזי תיבחן שאלת האחריות לתאונה כנגזרת שלהן. שאלה נוספת התלויה בקביעת מסמרות בסוגיית האחריות נוגעת להיקף הנזק המוכח והבר פיצוי. שאלת שמירת מרחק התובע מהרכב שמלפניו: כאמור, טוענת הנתבעת 1 כי התובע לא שמר מרחק מרכבה שמלפנים והלכה למעשה לא נסע כטענתו במסלול המקביל לה מימין כפי טענתו אלא מאחוריה ועל כן לכל הפחות וללא קשר לטענותיה כלפי הנתבע 3 יש לראות בתובע כמי שתרם באשמתו לנזקיו. ברקע יצוין כי הנתבעות 1 ו-2 הודיעו כי בכוונתן לתבוע את נזקי רכבם מאחור בבוא העת ממי שימצא אחראי לתאונה ועל כן חשיבות בירור טענה זו כפולה היא ומכופלת: הן לתובע והן לנתבעים גם יחד. כבר בשלב זה אציין כי לאחר זיקוק העדויות שבפניי, כפי שאפרט בהמשך, כי לא מצאתי את עמדתו של התובע על כך ששמר מרחק מהרכב שמלפנים אמינה עליי ועל כן דינה להידחות. זיקוק העדויות הכולל הביאני לכלל מסקנה כי אמנם הנתבעת 1 אינה יכולה להעיד פוזיטיבית אודות המסלול שבו נסע התובע מאחוריה עובר לתאונה, לרבות המרחק ששמר ממנה שכן פעמיה היו נתונות לרכב שמלפנים ואולם תוצאת הפגיעה על מסקנות העולות מעדותו של התובע בפני ביהמ"ש והמשטרה המה שמלמדות על גרסתה במקור לעניין זה. שאלה זו של מיקום המסלול שבו נסע התובע לפני התאונה עלתה כבר בראשית הדרך עת זו נבחנה בידי חוקרי המשטרה. קיימת חשיבות מעשית לאמור בדוחות המשטרה ביחס למשקל הסגולי שיש ליתן לטענת צד, ככל שזו ניתנת לאימות מדברים שנכתבו בדו"ח. נזכור כי לרוב עסקינן בדברים הנכתבים בידי שוטרי התנועה ו/או חוקרי התנועה המגיעים למקום התאונה בזמן אמת, והללו מתעדים התרחשות אובייקטיבית כביכול, חפה מכל אינטרס כזה או אחר על בסיס אמרות הנהגים ובהתייחס על מסקנות העולות מבדיקותיהם. כמובן, אין בקיומם של הדוחות הללו בבחינת "כזה ראה וקדש" שכן על ביהמ"ש לבחון לצידם את יתר הראיות בתיק ובכללן הודעות הצדדים במשטרה, לחברות הביטוח ועוד, ואולם נראה כי טבעם לנוכח מהותם האובייקטיבי והאותנטי של הדוחות יכול לחזק או להחליש טענת צד ביחס לעובדות הנטענות על ידו. כזהו המקרה שלפנינו- עיון בדו"ח הפעולה של המשטרה מיום התאונה מאזכר דבר קיומו של האופנוע מלפני רכב הנתבעת 1 טרם התרחשות התאונה: :" היום בשעה 7:40 לערך ארעה ת"ד בה מעורב שוטר בעיר חולון ברחוב לוי אשכול .... ובלם עקב רכב שסטה מלפניו". מסקנה דומה ניתן למצוא בשרטוט מסלולי הנסיעה בידי בוחן התנועה שהגיע למקום האירוע כמחצית השעה לאחר סיומו בו נראים ארבעת נתיבי הנסיעה במקום התאונה ריקים, פרט לנתיב השמאלי ביותר על גביו צויר חץ המסמל כביכול את המסלול שבו נסעו הרכבים עובר לתאונה. אין בשרטוט עדות לנסיעת האופנוע במקביל לרכב הנתבעת 1 טרם שאירעה ההתנגשות. גרסה דומה באשר להימצאותה של הנתבעת 1 בנתיב הנסיעה השמאלי עובר לתאונה מבלי שסטתה לנתיב לימינה בעת הבלימה, ניתן למצוא בתיעוד האירוע של השוטרת גנית ברדואן שהגיעה אף היא למקום האירוע עם סיומו. וכך תיארה השוטרת ברדואן את עדותה של הנתבעת 1 עם תום האירוע בהתייחס למסלול נסיעתה עובר להתרחשותו ולאחריו: " לטענתה נסעה על כיכר קוגל לכיוון צפון ופנתה לשד' לוי אשכול כשמונית שנסעה לצידה "חתכה" אותה. הנהגת צפרה לנהג המונית, היתה על הנתיב השמאלי מתוך 3, כתוצאה מכך שצפרה לנהג המונית לטענתה החל הנהג משחק איתה "מישחק" בכביש ובלם בלימת חרום לאורך כל הדרך מכיכר קוגל עד למקום התאונה תוך כדי שהוא מסתכל עליה במראה. לטענתה כדי לא לפגוע בו מאחור מכיוון שבלם בכוונה, בלמה היא בלימת חרום והרגישה מכה מאחור". (ההדגשה שלי-ע.ס). בדו"ח המשטרה שנרשם במעמד האירוע אף ניתן למצוא התייחסות כהאי לישנא לעדות התובע בפני השוטרת אשר נגבתה ממנו לאחר התאונה ובזירת האירוע: " לטענתו, נסע על שד' לוי אשכול מכיוון דרום לצפון, כשהנהגת שלפניו בלמה לפתע בלימת חירום, כתוצאה מנהג מונית "ששיחק" איתה בכביש "זיגזג" ובלם. נהג האופנוע לא הספיק לברוח ולבלום ופגע בה מאחור, מצד ימין".(ההדגשה שלי-ע.ס). לצד האמור בדוחות המשטרה, הנתבעת 1 והתובע מסרו את גרסאותיהם במשטרה, הודעות שנכתבו מפיהם ונגבו בסמוך לתום התרחשות התאונה. בהתאם להודעות אלו, שבא הנתבעת 1 וחזרה על עמדתה כי התאונה אירעה במסלול השמאלי תוך תיאור השלבים שקדמו לה הקשורים בנסיעתה במסלול זה לאחר היציאה מהכיכר. במסגרת עדותה בפני בית המשפט העידה הנתבעת 1 כי בעת שהתובע התנגש בה מאחור היא היתה מצויה בנתיב השמאלי אך הסיטה את רכבה לשמאל בכדי להימנע מפגיעה ברכב שמלפנים ואף עלתה עקב כך במעט על אי התנועה שבצד הדרך. כן העידה כי לאחר התאונה ראתה את האופנוע בנתיב האמצעי, זה המצוי מימין לה (עמ' 4 שורות 28-30 לפרוטוקול הדיון מיום 11.4.13). בהקשר לכך, העידה הנתבעת 1 בכנות כי אינה יכולה לומר באם האופנוע היה בנתיב נסיעתה עובר לתאונה (שם, בעמ' 5 שורות 6-7 לפרוטוקול הדיון). כן העידה על שיחת טלפון שבה נכח בעלה במסגרתה התובע פנה אליה וביקש ממנה להודות בסטייה לנתיבו אך היא סירבה לכך. על גרסה דומה חזר בעלה של הנתבעת 1. עדותם של הנתבעת 1 ובעלה לעניין שיחת הטלפון ותוכנה לא נסתרה ולא נמצאו בקיעים חיצוניים שיעידו על העדר אמיתותה. במסגרת עדותו במשטרה מסר לראשונה התובע גרסה בנוגע לסוגיית הסטייה ומיקום אופנועו עובר לתאונה. בהתאם לעדות זו המנויה בשורות 23-29 שלה, טען התובע כי נסע בחלקו השמאלי של נתיב המצוי מימין לנתיב רכב הנתבעת 1 ומלפניו לא נסעו רכבים. הוא הבחין לראשונה ברכב הנתבעת 1 בעת שזה סטה למסלול נסיעתו וסטה לצד ימין של נתיבו. התובע אף ציין כי הנתבעת 1 הודתה בפניו לאחר התאונה כי נאלצה לסטות ימינה מפאת רכב שחסם את נתיב נסיעתה מימין. במסגרת עדותו בפני בית המשפט, התובע אינו מאזכר את דבר הימצאותו בחלקו השמאלי של נתיב נסיעתו מימין לרכב התובעת אלא אך את טענתו כי נסע בנתיב האמצעי ובמילותיו שלו:" המשכתי בנתיב האמצעי, נתקלתי ברכב שסוטה בפתאומיות לנתיב שלי השמאלי" (שם, בעמ' 1 שורה 13 לפרוטוקול הדיון). מכאן שעדותו של התובע בפני בית המשפט שונה באופן עקרוני מעדותו במשטרה וזאת לכל הפחות ביחס למיקום נסיעתו בנתיב נסיעתו האמצעי. בהתאם לעדות זו כאמור, ההבחנה השיורית הינה שלכל הפחות הנתבע 1 נסע בחלקו השמאלי של הנתיב האמצעי ולא במרכזו של הנתיב כפי שנכון היה לעשות. בהקשר לענייננו, לכל הפחות ניתן לומר כי האופנוע היה מצוי קרבה מיותרת לימין רכב הנתבעת 1 , בסמוך לקו המפריד שבין הנתיבים וייתכן שחלף אותו אל עבר נתיב נסיעתה של הנתבעת 1. כך או כך בין שהאופנוע היה מצוי בנתיבו מימין ובין בנתיב הנתבעת 1 מאחור, דבר שלא הוכח פוזיטיבית, עדיין לכל הפחות ניתן להסיק כי זה יצר קרבה מיותרת לרכב הנתבעת 1, קרבה אשר יצרה סיכון תעבורתי מוגבר. לנוכח כך, יכול ובעת בלימת רכב הנתבעת 1 והסטת רכבה לשמאל, פנה במעט רכבה ימינה, דבר שהספיק ליצירת ההתנגשות שבין הרכבים שהובילה להטחת התובע ארצה. לטעמי, אילו התובע היה רוכב עם אופנועו במרכז המסלול האמצעי שלטענתו נסע בו, ואילו שמר מרחק סביר מהרכב שמשמאלו, הפגיעה בו היתה נמנעת, שכן וכפי שצוין, הספיקה אך סטייה קלה ולא חדה של רכב הנתבעת 1 שמאלה בכדי ליצור מפגש בין הרכבים שנסעו צמוד זה לצד זה כעדותו השיורית לפחות, עליה העיד התובע. על כן, אין לטעמי רבותא לשאלת נסיעתו של התובע בנתיב הדרך עת הסקתי כי לכל הפחות נסיעתו, בהתאם לגרסתו שלו במשטרה, בוצעה בקרבה מיותרת לנתיב השמאלי שבו נסעה הנתבעת 1 וללא שמירת מרחק רצוי ממנה, זאת ובפרט בעת שעסקינן באופנוע הנצרך בשמירת מרחק מוגברת מהרכבים שלפניו ומצדיו על בסיס חוסר האיזון הגאומטרי שבין הרכבים. האמור מתיישב עם גרסת הנתבעת על פיה הסיטה את רכבה לשמאל ולא לימין כטענת התובע. שכן אילו היתה הנתבעת 1 מסיטה את רכבה לימין ולא לשמאל אזי חלקו של רכבה רכבה היה מתרחק מהתובע ולא פוגע בו. סוגיית אי שמירת המרחק מקבלת חיזוק לנוכח עדות הנתבעת 1 ובעלה שלא נסתרה, בנושא שיחת הטלפון של התובע עימם ותוכנה, כפי שצוין לעיל. על כן בסוגיה זו אני קובע כי התובע לא שמר מרחק סביר מרכבם של הנתבעים 1 ו-2 עובר לקרות התאונה, שכן לכל הפחות ניתן לומר כי נסע בצמידות מיותרת לימין הרכב, ולא במרכז המסלול האמצעי כפי שטען במסגרת תביעתו. שאלת מעורבותו של הנתבע 3 בתאונה, היה או לא היה? כזכור ובתמצית, הנתבע 3 שולל כל אחריות לתאונה. בשלב זה אקדים מסקנה לניתוח ואומר כי אני שותף לעמדת הנתבעת 1 בכל הנוגע לחלקו של זה בפרשה. סוגיית הגורם לתאונה מלפני רכבה של הנתבעת 1 עלתה כבר בשלביו הראשונים של תחקיר התאונה והיא עבר כחוט השני לכל אורך עדויות הצדדים במשטרה ובפני בית המשפט. (בהקשר לכך, ראוי לציין כי להבדיל מהנתבעת 1 והתובע, הנתבע 3 נחקר בידי המשטרה בתור חשוד, היינו תחת אזהרה). כך, דו"ח האירוע של המשטרה שנרשם כשעה לאחריו, מלמד כי הן הנתבעת 1 והן התובע ידעו לספר על רכב "שחתך" את רכב הנתבעת 1 מלפנים וגרם לה לסטות ממסלולה. הנתבעת 1 סיפרה את האירוע הנ"ל מדברים שחוותה על בשרה, היא ידעה לתאר את שאירע לה לפרטי פרטים ובכלל זה את דבר העובדה עליה העיד הנתבע 3 אודות יציאתו מרכבו לאחר התאונה ובחינת המתרחש מצד הדרך (עמ' 2 שורה 9 לדו"ח). על דברים דומים חזרה הנתבעת 1 בעדותה בפני בית המשפט, ועדותה לא נסתרה (ראה עמ' 6 שורות 6-8 לפרוטוקול הדיון אודות תיאור מפורט ביחס לסיבת ההתנכלות כביכול). על מתכונת זהה אך מפרספקטיבה שונה העיד מתחילת הפרשה גם התובע. זה החל את עדותו במתן עדות בזמן אמת לשוטרת התנועה, שם תיאר דברים דומים שמסרה לו הנתבעת 1 כאמור והמשיך במתן עדות במשטרה שם חזר על הדברים. לטעמי, די במתן עדות אותנטית של התובע ביחס לרצף האירועים שקדמו לתאונה ואשר נגבו ממנו באופן מידי לאחריה בכדי לחזק את עמדתה של הנתבעת 1 בסוגיה זו ולחילופין ליתן לאמרות אלו משקל מחזק לעמדת הנתבעת 1 . על פניו לתובע אין אינטרס לספר על דברים שקשורים במעורבות של אחר בתאונה אשר יכולים להשליך על זכותו לפיצוי מהרכב שלטענתו פגע בו מלפנים. עדותו של התובע לאחר התאונה בזמן אמת כאמור ואזכור טענותיה של הנתבעת 1 בהקשר לכך, כטענות שנשמעו מפיה מייד לאחר התרחשות התאונה, אינם עניין של מה בכך ומעידים לכל הפחות על גרסה מידית של הנתבעת 1 לתאונה ולא על פרטים שבדתה מליבה מאוחר יותר בכדי להטיל על אחר את האחריות לה. עם זאת לא רק בכך סגי, שכן הוכח בפניי כי בעת התאונה נאלצה הנתבעת 1 לבלום את רכבה באופן מידי ולסטות עימו בכדי להימנע מתאונה מלפנים. בלימה מעין זו כאשר העדויות שבפני ביהמ"ש מצביעות על תנועה יחסית זורמת אך עמוסה טרם ההתנגשות, אינה מצב שגרתי ויש בה בכדי להעיד יותר מהכל על מצב חירום, אשר חייב בריחה, הקשורה ברכב שמלפנים. בהעדר כל ראייה פוזיטיבית אחרת לסיבה בגינה נאלצה הנתבעת 1 לבלום את רכבה, לא ניתן לקבל את גרסתו של הנתבע 3 כי לא היה שותף לבלימה זו. בהקשר לכך אציין, כי הנתבע 3 אינו טוען לסיבה אחרת לבלימת הנתבעת 3, שכן הוכח גם על דעתו כי היה ער לתאונה שהתרחשה בינה ובין התובעת. כל שטען היה כי נסע מלפני רכב הנתבעת 1 אך לא היה מעורב בתאונה. חיזוק למעורבותו של הנתבע 3 בתאונה ניתן גם למצוא בדברים שתיאר בחקירתו במשטרה ביחס לגרסתו לאירוע וזאת לצד סתירות שעלו בעדותו בבית המשפט לעומת חקירתו זו בנוגע למיקום רכבו בנתיב הנסיעה עובר לתאונה. כך עפ"י חקירתו במשטרה הלה טען כי נסע בנתיב האמצעי בעת שנכנס לכיכר (שורה 11 לפרוטוקול החקירה) בעוד שבעדותו בבית המשפט טען כי נסע בכלל במסלול השמאלי ממנו ביקש להשתלב במסלול הנסיעה הימני היוצא מהכיכר שבו נסעה הנתבעת 1 (עמ' 8 שורה 22 לפרוטוקול הדיון). הנתבע 3 אינו מספר כי עבר בין מסלולים בתוך הכיכר, היינו מהנתיב האמצעי לשמאלי ואז ביקש לחזור לאמצעי ואך הגיוני הוא כי החל את כניסתו מהנתיב השמאלי ביותר וביקש להשתלב בימיני, כעדותו בפני בית המשפט כאמור אך לא בפני החוקר. זאת ועוד, בעוד שבחקירתו תיאר הנתבע 3 את נהיגתה של הנתבעת 1 בתוך הכיכר כפרועה בתור מי שכמעט פגעה בו בהפתעה גמורה בעת ביצוע הסיבוב בכיכר (שורה 12-13 לפרוטוקול החקירה) במסגרת עדותו בפני בית המשפט, עידן מעט הנתבע 3 את גרסתו לעניין זה בעת שתיאר כי הדברים לא באו לו בהפתעה, שכן הוא שם לב לנהיגתה של הנתבעת 1 מבעוד מועד אשר נצמדה אליו טיפה בלבד כהגדרתו (עמ' 8 שורה 22 לפרוטוקול הדיון כן ראה עמ' 9 שורה 14 בהקשר לעדות בעניין זה שחזרה על עצמה). ככלל, זיקוק עדותו של הנתבע 3 לעניין זה מלמדני כי הוא לא ביקש מאת הנתבעת 1 להשתלב במסלולה, בנועם ובדרך ארץ כפי שביקש להציג זאת בפני בית המשפט אלא עשה להשתלבות כפייתית בנתיבה, דבר אשר הוביל לאסקלציה ביחסים התעבורתיים שבין השניים מאוחר יותר. גם מסקנה זו נובעת בין היתר מזיקוק עדותו של הנתבע 3 במשטרה לצד עדותו בפני בית המשפט. בעדותו מתאר הנתבע 3 כי הנתבעת 1 נצמדה אליו יתרה על המידה תוך שאין מחלוקת שהוא היה זה דווקא שביקש להשתלב בנתיבה ולא היא בנתיבו שכן השתלבותו של הנתבע 3 נצרכה בעת היציאה מהכיכר, דבר שאילץ את הנתבעת 1 לבלום את רכבה לפי עדותו בכדי לאפשר לו לעבור (עמ' 8 שורה 24 לפרוטוקול הדיון). מאחר והוכח גם על דעתו של הנתבע 3 כי הוא לא פעל להשתלב בנתיב היציאה מבעוד מועד בתוך הכיכר אלא לקראת היציאה ומאחר ובמסגרת חקירתו הנגדית הנתבע 3 אינו מצביע על סימן של הסכמה מצידה של הנתבעת 1 בכדי לאפשר לו להשתלב בנתיבה ממש בסמוך ליציאה מהכיכר ומאחר ולטענתו די היה בהפעלת וינקר והרמת יד בכדי להסיק כי זו מאפשרת לו השתלבות כאמור (שם, בעמ' 11 שורות 7-9 לפרוטוקול הדיון) אני למד כי קיימת סתירה עובדתית והעדר הגיון בין גרסתו של הנתבע 3 ביחס לדרך שבה ביקש להשתלב בנתיב נסיעת הנתבעת 1 לבין הדרך שבה עשה כן בפועל. דברים אלו ואחרים העולים מעדותו של הנתבע 3 מחזקים את עמדת הנתבעת 1 כי הלכה למעשה אולצה לפנות את נתיבה לטובת רכבו של הנתבע 3. רחוקה לטעמי עד מאד הדרך בכדי להובילני למסקנה כי הנתבע 3 קיבל את אישורה של הנתבעת 1 לעבור לנתיבה. זיקוק עדויות הצדדים בעניין זה בהתחשב בחוסר קוהרנטיות שעלתה בעדותו של הנתבע 3 מובילני לכלל מסקנה כי הנתבע 3 ביקש להשתלב בכח בנתיב נסיעתה של הנתבעת 1, הוא עשה כן בסמוך מאד ליציאה מהכיכר במקום שבו ההשתלבות יחסית מאוחרת, תוך שהוא מציב את רכבו במסלולה בבחינת עובדה מוגמרת ועל הדרך עשה להרמת ידו על מנת להזהירה מפני סטייתו שלו אל עבר נתיבה. עקב כך, הנתבעת 1 נאלצה לבלום את רכבה או ביקשה למנוע בדרכה שלה מהנתבע 3 להשתלב בנתיבה לנוכח הדרך שבה בחר לעשות כן. הדבר מלמד על מתח שנותר בין הנתבעים אשר קיבל נופך אלים משהו על בסיס עדותה של הנתבעת 1 שלא נסתרה בדמות דרך נסיעתו של הנתבע 3 לפניה. זאת ועוד, הוכח כי הנתבע 3 ורכב נוסף עמדו לצד הדרך לאחר התאונה. הנתבע 3 ביקש להציג את עמידתו זו כאירוע תמים שאין בו ממש ביחס לאחריותו לתאונה. איני סבור כי עסקינן באירוע תמים. דווקא תיאורו של הנתבע 3 במשטרה את הנתבעת 1 כמי שנצמדה אליו בעת הסיבוב ויתר השלבים שבאו לאחר מכן, מעידים כי בין הנתבע 3 והנתבעת 1 היה דין ודברים שקדם לתאונה כפי שתיארתי לעיל. זו הסיבה ככל הנראה שבעת שהנתבע 3 שמע רחש התנגשות מאחוריו הוא ביקש לבחון מה קרה והלכה למעשה את אחריותו לתאונה. לא ניתן לטעמי לנתק בין מסקנתי אודות האירועים שקדמו לתאונה ביחס למערכת היחסים שבין הנתבעת 1 לנתבע 3 לבין עמידתו התמימה של זה בצד הדרך. אין מדובר בעמידה וולנטרית של אדם שהיה עד לתאונה וביקש לעזור. מכלול הנסיבות והאירועים מעיד על עצירה מתוך רצון לנקות אחריות כביכול, אחריות הקשורה קשר ישיר להתרחשותה של התאונה בין רכב התובע לרכב שמלפניו. מעברם של הדברים, הוכח בפניי כי לצדו של הנתבע 3 ישבה במונית ההסעות מלווה של משרד החינוך. זו לא הובאה למתן עדות , מקום בו על פניו יכולה היתה עדותה לחזק את גרסת הנתבעים 3 ו-4 לעניין זה ועל כן, העדרה של זו פועלת לחובתם. סוף דבר לעניין האחריות לתאונה- אני מקבל את עמדת הנתבעת 1 ביחס לשתי הטענות המרכזיות הבאות: הנתבעת 1 לא סטתה לנתיב נסיעתו של התובע ואם פנתה עם רכבה ופגעה בתובע היה זה מפאת הרצון למנוע תאונה מלפנים. כמו כן לכל הפחות ניתן לומר כי התובע נסע צמוד לצד שמאל של רכב הנתבעת ובין שהיה זה בנתיב האמצעי של הכביש ובין בנתיבה השמאלי של הנתבעת 1 הוא יצר סיכון תעבורתי דומה. בשני מקרים אלו יש להטיל אשם תורם על התובע. טענה הנוספת נוגעת למסקנתי כי יש לקבל את עמדת הנתבעת 1 ביחס למעורבותו של הנתבע 3 בתאונה. בהקשר לכך אציין כי איני סבור שיש להטיל אחריות על הנתבעת 1 בכך שלא מנעה את התאונה על ידי נסיגה ממקום האירוע טרם התרחשותו עת הוכח בפניי כי התאונה התרחשה כ-100 מטרים מהיציאה מהכיכר וזאת היות ובכך נמצא מקלים עם הנתבע 3 מקום בו על פניו אשמתו להתרחשות האירוע גוברת בהרבה על אחריותה של הנתבעת 1 למנוע אותו. אני סבור כי לנוכח אי שמירת המרחק שבין רכב התובעת לנתבעת 1 יש להטיל על כתפיו אשם תורם בשיעור 30 אחוזים. הנזק הנתבע: חובת הוכחת הנזק מצוייה בדרך השגרה במגרשו של התובע. התובע צירף כתימוכין לטענותיו בעניין הנזק חוות דעת שמאי מטעמו. אף לא אחד מהנתבעים, טרח להציג בפני בית המשפט חוות דעת נגדית על חוות דעתו של התובע כל שכן השמאי מטעם התובע לא זומן לחקירה על שמאותו בהתאם לתקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי. הבאת שמאות נגדית בדבר עלותם של חלקי האופנוע הניזוק על עלות העבודה הנצרכת יכול והיתה מביאה לבחינת הדברים בצורה מעמיקה יותר ומתוכה היינו למדים על נתונים אחרים הקשורים בתיקון האופנוע, אך זאת כאמור לא נעשה. בהקשר לכך ולטובת התובע יצויין כי זה הטעים כבר בתחילת הדרך במסגרת מתן עדותו במשטרה כי מדובר באופנוע חריג בתחומו המצריך ייבוא חלקים מחו"ל. משמעות הדברים הנלמדת היא שאין בפנינו ראייה על "הלבשת" נזק שלא במקומה. מאידך, אין לקבל את עמדתו של התובע ביחס לרכיב העבודות שנתבע במסגרת התביעה שכן למרות טענתו של התובע כי תיקן את האופנוע בעצמו ניתן לומר לכל היותר כי בכך פעל כמתחייב ממנו להקטנת הנזק אך בוודאי שאין לפסוק לו שכר בגין עבודה שלא שולמה. אני נכון לקבל עם זאת תשלום ע"ס 1,155 ₪ בו נשא התובע בהתאם לקבלת תשלום שצורפה לתיק. על כן יש לזכות את התובע בעלות הסך האמור ביחס לרכיב העבודות בלבד ולפסוק לו את היתר בהתאם לחוות דעתו. הוא הדין ביחס ליתר הפריטים שנתבעו ובכללם עלות המעיל שניזוק והקסדה. הוכח בפניי כי עסקינן בפרטים שניזוקו עד תום עקב התאונה וזאת על בסיס עוצמת הפגיעה ועדותו של התובע. התובע הציג בפני בית המשפט הצעת מחיר אחת בלבד ולא הצעות נוספות כמתחייב עבור המעיל והקסדה אך לא הטעים להביא קבלה בגין רכישת רכיבים נצרכים ומהותיים אלו מאחר ולטענתו היו בביתו פרטים חלופיים לאלו. בהעדר הוכחה בדבר תשלום ו/או הצעות מחיר נוספות אך בשים לב לכך שהתובע נצרך בפריטים חלופיים אלו אשר ניזוקו אני מעמיד את הסכום לפיצוי בגין הקסדה והמעיל על מחצית כסכום הכולל של 1,515 ש"ח. לא מצאתי מקום לפסוק לתובע פיצוי מלא בגין רכיב עוגמת נפש ו/או אובדן ימי עבודה שכן רכיבים אלו שמורים לתביעה על פי הפלת"ד מה גם שלא הוכח בפניי פוזיטיבית הכרח בפסיקה כאמור. סוף דבר- התובע זכאי לשיפוי בגין רכיבי הנזק הבאים: מחצית הפיצוי בגין המעיל והקסדה בסך 1,515 ₪. עלות נזקו בהתאם לחוות הדעת בניכוי רכיב העבודות אך בתוספת 1,155 ₪ שהוכח כי שולמו על ידו בגין רכיב זה וזאת בסך 25,412 ₪. עלות חוות דעת השמאי מטעמו בסך 3,176 ₪ בשים לב להיקף העבודה לה נצרך השמאי ובהיותה שמאות פרטית. עלות גרירת האופנוע בסך 100 ₪ לגביה הוצגה חשבונית מס. סה"כ 30,203 ש"ח. מתוך הסך האמור יש לנכות 30 אחוזים בגין אשם תורם. כך שסך הפיצוי לו זכאי התובע מאת הנתבעים 3 ו-4 לאחר ניכוי רכיב זה יעמוד על סך 21,142 ₪. אשר על כן, אני מורה כי הנתבעים 3 ו-4 ישלמו לתובע את הסך של 21,142 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום 27.11.08, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק בסך 588 ₪, והוצאות משפט לטובת התובע בסך 1,000 ₪. התביעה כנגד הנתבעות 1 ו-2 נדחית בזאת והתובע יישא בהוצאותיהן בסך של 3,000 ₪. מלוא הסכומים האמורים ישולמו על ידי הצדדים בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד שנועד לתשלום ועד למועד התשלום בפועל. פיצוייםאופנועתאונת דרכים