עקיפה רשלנית במהלכה לא אמד נכון את המרחק בין הרכבים ומהירותם. בנסיבות האמורות, לטענת התובעים , האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 1 ומשכך על הנתבעים לשפותם בגין נזקיהם הנובעים מהתאונה ודין תביעתה הנגדית של הנתבעת 2 - להידחות. לטענת הנתבעים, במועד הנקוב עת נסע הנתבע 1 באוטובוס בנתיב הימני בכביש 90, השתלב רכב התובע 1 מנתיב השתלבות מימין, תוך שהוא מפר את חובתו ליתן זכות קדימה לאוטובוס . לטענת הנתבע 1 הוא ניסה לבלום את האוטובוס וכן, לסטות לכיוון הנתיב השמאלי וזאת, על מנת להימנע מפגיעה ברכב התובעים ואולם, על אף ניסיונותיו נוצרה פגיעה בין כלי הרכב. בנסיבות אלו- לטענת הנתבעים- האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע 1 ומשכך, דין תביעתם של התובעים להדחות ודין תביעתה הנגדית של הנתבעת 2 להתקבל, באופן שהתובעים, ביחד ולחוד, ישפו את הנתבעת 2 בגין נזקיה הנובעים מהתאונה. במסגרת הדיון בפני, העידו - התובע 1 וכן, עד מטעמו - מר טדליס אורי והנתבע 1. כמו כן, הוצגו בפני הודעות אשר נמסרו על ידי הצדדים לחברות הביטוח, חוות דעת ותמונות הנזק לרכבים המעורבים ותמונות מקום התאונה - לפי טענת כל אחד מן הצדדים. לאחר שבחנתי את הראיות כפי שהוצגו בפני, שמעתי ושקלתי את העדויות אשר הובאו בפני ובשים לב לכל חזקה ראייתית הנובעת מהתנהלות הצדדים ושקילת כל טענותיהם מצאתי כי יש לחלק את האחריות לתאונה בין הצדדים המעורבים לה ובהתאמה לקבל באופן חלקי התביעה והתביעה שכנגד. ראשית, הצדדים חלוקים בשאלת מיקום התאונה ויש בהכרעה במחלוקת זו בכדי להשליך על המחלוקת הנסבה על הגורם לתאונה. כך, לטענת התובע - הוא אמנם הגיע מכיוון איילת השחר ואולם, התאונה ארעה בכביש 90 כקילומטר או שניים לאחר מחלף אילת השחר ומבלי שהגורם לתאונה קשור להשתלבותו בכביש 90 לאחר המחלף. הנתבעים מנגד טוענים כי התאונה ארעה בתחום המחלף והגורם לה הוא מחדל התובע 1 ממתן זכות קדימה עת השתלב במחלף. במחלוקת זו, בין הצדדים, הנני סבורה כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת הנתבעים. כך - כל אחד מן הצדדים העיד בפני וניתן לייחס לעדויות הצדדים משקל זהה באופן שלו הן היו עומדות בפני בית המשפט, הרי שכפות המאזניים היו נותרות מאויינות. אלא שמטעם התובע העיד כאמור עד שהוא חיצוני לתאונה- מר טדליס אורי, הובהר כי אין לו קשר עם מי מן הצדדים והוא נקלע לתאונה עת היה נוסע באוטובוס הנתבעת 2. עד זה - אשר עדותו היתה קוהרנטית ומהימנה - הינו העד האובייקטיבי היחיד לתאונה ומשכך, גירסתו יש בה בכדי להטות את המאזן . באשר למיקום התאונה העיד העד כי : "לשאלת בית המשפט זה לא שנסענו קילומטר שניים אחרי נתיב ההשתלבות ואז קרתה התאונה, זה לא היה בנתיב,אלא בערך כמה מאות מטרים. השיחה שנערכה ביניהם במעמד התאונה היתה שהתובע הגיע מנתיב ההשתלבות ונהג האוטובוס לא אמד נכון את המרחב בינו לבינו כשהתובע סובר שנהג האוטובוס ראה אותו... ש. מציג תמונות, אתה יכול להגיד פחות או יותר היכן קרתה התאונה? ת. זה קרה יותר קדימה. זה היה אחרי תחנת האוטובוס עוד עמוד וחצי של תאונה (צ.ל. תאורה ל.ב.מ.)" מתוך עדותו של מר טדליס, בשים לב לתמונה אשר הוצגה לו נשוא השאלה האחרונה (בה נראית תחנת אוטובוס הממוקמת בערך באמצע נתיב ההשתלבות ומשכך עמוד וחצי תאורה אחריה הוא המיקום בו משתלב נתיב ההשתלבות לכביש)- נמצאתי למדה כי מיקום התאונה היה בסמוך לנתיב ההשתלבות וכי הגורם לתאונה - כפי שעלה כבר בזמן אמת ומיד לאחריה - השתלבותו של התובע מתוך נתיב ההשתלבות לכיוון הכביש ומשכך, הנני קובעת, בהתאמה - כאמור. קביעתי לדעיל יש בה בכדי להשליך על אחריותו של התובע 1 לתאונה, באשר - התובע 1 הגיע מנתיב ההשתלבות ומשכך, חלה עליו החובה ליתן זכות קדימה לרכבים הנוסעים בנתיב הראשי. תקנה 1 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 מגדירה המושג "מתן זכות קדימה" כדלקמן: "אי המשכת הנסיעה או התחלתה כאשר על ידי כך עלול הנוהג ברכב הנדרש לתת זכות קדימה לנוהגים ברכב אחר לאלצם לסטות מקו נסיעתם או לשנות את מהירות נסיעתם". מתוך העדויות נמצאתי למדה כי השתלבותו של התובע 1 הובילה לכך שנהג האוטובוס יאלץ להאט את מהירות נסיעתו וכן, להסיט את האוטובוס לכיוון הנתיב השמאלי והכל על מנת להימנע מפגיעה ברכב התובע ומשכך, הנני קובעת כי התובע 1 הפר חובתו למתן זכות קדימה. בהקשר זה אציין כי תימוכין לאמור ניתן למצוא גם בעדותו של התובע אשר העיד כי התאונה ארעה אגב עקיפת רכבו על ידי האוטובוס- דהיינו, תמך בכך שהאוטובוס סטה לנתיב השמאלי עובר לתאונה. עדותו זו של התובע , בשילוב עם קביעתי ולפיה התאונה ארעה בסמוך לנתיב ההשתלבות - מובילה למסקנה כי האוטובוס סטה מקו נסיעתו, כפועל יוצא מהשתלבות התובע בנתיבו. 7. על אף שלתובע אחריות לתאונה, באשר לא קיים החובה למתן זכות קדימה, הרי שהנני סבורה כי גם לנתבע 1 אחריות לתאונה, באשר - גם על נהג הזכאי לזכות קדימה חלה החובה לנהוג באחריות ובזהירות. לעניין זה, יפים הדברים שנקבעו בבית המשפט העליון בע"א 553/73, אליהו נ' חנחן , פ"ד כט(2), 341 : "נקבע כי זכות קדימה כזאת אינה זכות מוחלטת אלא זכות יחסית, וכדברי השופט גויטיין (שם, בע' 1257) אין להשתמש בה "בעיניים עצומות". "נהג, על-אף היותו בעל זכות דרך, צריך להיות ער לנעשה בכביש" במקרה בפני, העיד נהג האוטובוס כי הוא ראה את רכב התובע פונה מכיוון איילת השחר לכיוון נתיב ההשתלבות וכן, ראה אותו נוסע בנתיב ההשתלבות - בנסיבות אלו, היה על נהג האוטובוס לצפות כי התובע ישתלב לנתיבו בסיום נתיב ההשתלבות והיה עליו לעקוב אחר התנהלות רכב התובע ולא לצאת, "בעיניים עצומות", מנקודת ההנחה ולפיה הואיל וזכות הקדימה הינה שלו, כי אמנם רכב התובע ימלא אחר חובתו כאמור. בנסיבות אלו, הנני קובעת כי חלוקת האחריות הינה באופן שעל התובע תוטל אחריות בשיעור של 60% לתאונה ואילו על הנתבע 1 אחריות בשיעור של 40% לתאונה. באשר לשאלת הנזק- הצדדים לא חלקו על חוות הדעת השמאיות אשר הוגשו על ידי כל אחד מהם על מנת לתמוך בנזקיהם ומשכך, הנני קובעת כי הנזק המפורט בחוות הדעת השמאיות אינו נתון במחלוקת. יחד עם זאת, התובע תבע סך 5,000 ₪ בגין הוצאות - אשר לא פורטו וכן, בגין עוגמת נפש אשר אין מקום לפוסקה בתביעה בגין נזקי רכוש, בהעדר נסיבות מיוחדות- ומשכך, הנני דוחה התביעה בראש נזק זה. בהתאמה לאמור הנני קובעת כי : הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעים סך של 7,283 ₪ וזאת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 28/6/10 ועד למועד התשלום המלא בפועל וכן, ישאו בשכ"ט עו"ד בסך של 1,200 ₪ ובהוצאות אגרה כפי ששולמו או נדרשו. התובעים, ביחד ולחוד ישלמו לנתבעת 2 סך של 6,451 ₪ וזאת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 28/6/10 ועד למועד התשלום המלא בפועל וכן, ישאו בשכ"ט עו"ד בסך של 1,200 ₪ ובהוצאות אגרה כפי ששולמו או נדרשו. בשכר העד ישאו התובעים. התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו בנוסף בהפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל. רכבמשפט תעבורהעקיפהרשלנותמהירות מופרזת / דו"ח מהירות