זיכוי מעבירת תקיפת בעל את אשתו בפתח הדברים יודע על זיכויו של הנאשם מכל האשמות אשר יוחסו לו בכתב האישום. נגד הנאשם הוגש כתב אישום בו יוחסו לו שלושה פרטי אישום, כולם עוסקים במעשים אשר כוונו על פי הנטען כנגד אשתו - המתלוננת. כנטען בכתב האישום מדובר בשני אירועים של תקיפה בנסיבות מחמירות ובאירוע נוסף של איומים. באירועים התרחשו בשלהי שנת 2009 ובינואר 2010. המתלוננת הבהירה בתחילת עדותה בבית המשפט כי היא עדיין אשתו של הנאשם וכי מעולם לא התגרשה ממנו וכי גם עתה בעת עדותה היא חיה עימו יחדיו. היא הבהירה בתחילת עדותה כי מדוב באירוע שהתרחש מספר שנים קודם לכן וכי היא מתקשה בזיכרון וכל שהיא זוכרת כי היו ויכוחים בינה לבין הנאשם שכללו אף קללות. היא זכרה אף דחיפה קטינה מצידו של הנאשם, שבעטיה לא קרה דבר והיא לא נזקקה לטיפול רפואי. לאחר הפסקה שנערכה בדיונים בתיק זה ומששבה העדה לדוכן הדיונים, היא חזרה על כך שמקור כל הבעיה היה בכך שהתגוררו בביתה של אשה רעה "מכשפה" לדבריה, וכי מדובר היה בויכוח שיצא מפרופורציה. היא סיפרה כי במהלך הויכוח היו בין בני הזוג קללות הדדיות וכי הנאשם נתן לה בעיטה קטנה ברגלו ולאחר מכן המשיך הויכוח ביניהם והסלים והנאשם דחף אותה ובשל כך נפגע ראשה מן הדלת. המתלוננת חזרה והדגישה כי הנאשם אינו אלים וכי אותו ויכוח יצא מפרופורציות. משנשאלה על אירוע נוסף עליו סיפרה במשטרה, ציינה כי אין המדובר באירוע שני אלא בהמשך של ויכוח וכי היא סובלת מבעיה נוירולוגית המשפיעה על זיכרונה וכי: "אני לא יודעת מה השוטר כתב שם אולי בגלל שבכיתי הוא התחיל לכתוב כל מיני מילים הוא למשל אמר דפק לך את הראש בקיר ואני בכיתי אז הוא כתב מה שהוא רצה" ושבה וחזרה כי, למעשה, עתה אין ברצונה להתלונן כנגד הנאשם. לאחר שרוענן זיכרונה של המתלוננת היא ציינה כי הגם שנרשם בהודעתה במשטרה כי הנאשם דפק את ראשה בקיר הרי שלא כך היה וכי מדובר בתוצאה מדחיפה וכי "הוא דחף אותי עם הראש" . כתוצאה מכך, כך מסרה, נגרמה לה "נפיחות קטנה" בראשה. משהוטחה בה גירסת הנאשם כי הוא מעולם לא תקף אותה , אלא היא זו שתקפה אותו והשליכה לעברו מאפרות וכן בקבוק, הכחישה המתלוננת את הטענות. היא אישרה כי צעקה עליו וקיללה אותו , אך לא מעבר לכך. בחקירה הנגדית הטיחה במתלוננת ב"כ הנאשם כי הנה היא מסרה שתי הודעות במשטרה ביום בו הגישה את תלונתה - 21/1/10 בהודעתה הראשונה מסרה על אירוע שהתרחש ערב קודם לכן ואילו בהודעתה השניה אשר נמסרה באותו יום ממש הוסיפה את האירוע במהלכו קיבלה מכה בראשה וסיפרה כי לא סיפרה עליו קודם לכן כיוון שריחמה על הנאשם ועוד סיפרה כי מסרה עליו בעל פה לשוטר רן והוא הקליט את דבריה. המתלוננת מסרה כי הדברים אינם זכורים לה ואף לא ידוע לה כי שוטרים מקליטים את דבריה. היא הוסיפה וחזרה על דבריה כי בשל בעיה נוירולוגית ממנה היא סובלת, יש לה בעיות בזיכרון. המתלוננת אישרה כי אותו יום פרץ ויכוח בינה לבין הנאשם בשל שחזר מאוחר. לשאלת ב"כ הנאשם האם היא לא יצאה עימו אותו ערב ונשארה בבית, כיוון שחששה מגנבים שיגיעו לביתה, השיבה כי היחידי אשר גנב ממנה דברים היה הנאשם עצמו והיא אף התלוננה נגדו בשל כך. מההטיחה בה ב"כ הנאשם כי היא הגיעה למקום עבודתו של הנאשם והציקה לו שם וכן קיללה אותו בהזדמנויות שונות ואף כינתה אותו "הומו" נזעקה המתלוננת והגיבה תוך שפנתה אל הנאשם עצמו: "אני אומרת לך שאתה הומו, שאני אגיד לך מה הוא אומר עלי, אוקיי ועכשיו אני לא צוחקת בכלל תפסיקו לעשות ממני שעיר לעזאזאל, תתבייש לך, אם אני אתחיל לפתוח את הפה מה אתה אומר לי ומה אתה עושה לי.. אני לא ארגע, מתעללים בי נפשית, אני לא רוצה לפתוח פה דברים ואני לא רוצה לסבך את כל העניינים בצ'יק אני יכולה לסבך את העניינים, אל תנסו להוציא אותי לא בסדר". היא אישרה כי באירוע ספציפי כינתה את הנאשם "מניאק" ו"הומו" והוסיפה כי אף הוא משיב לה מידה כנגד מידה. היא לא כיחדה כי היא יודעת לקלל היטב, אך שבה וציינה: "מי שעובר התעללות נפשית זו אני". משהתקשתה המתלוננת מאוחר יותר להסביר לב"כ הנאשם מדוע לא מסרה במשטרה מיד את תלונותיה על תקיפתו של הנאשם אותה, היא נשאלה מדוע הגיעה אל המשטרה אותו יום והשיבה: "לא יודעת, על דברים שהוא לקח לי, כל כך הרבה פעמים הלכתי למשטרה במיוחד על גניבות דברים ואז העליתי את זה פתאום תזכירו ל מתוך מאות האירועים איזה אירוע. אני צריכה שתזכירו לי מה עוד אמרתי שם וכך אני אבין. " משנשאלה הכיצד דחף אותה הנאשם עם הרגל כפי שמסרה במשטרה, ציינה המתלוננת: "לא זוכרת, זוכרת בעיטה עם הרגל... כתוצאה מהבעיטה לא קרה לי כלום, אולי נדחפתי אבל לא.. נראה לי שכן נדחפתי אבל לא קיבלתי חבלה או משהו עם זה.. אולי ישנו .. לא זוכרת. אתם באים אחרי שנתיים ומקשקשים את הדברים האלו עכשיו". ב"כ הנאשם ביקשה להגיש את הודעותיה של המתלוננת במשטרה. מהודעתה הראשונה, אשר נגבתה ביום 21/1/10 בשעה 13.08 (נ/1) עולה כי המתלוננת מסרה על כך שהיא והנאשם מצויים בהליכי גירושים ורק בשל חוסר ברירה הם מתגוררים יחדיו. היא מסרה כי הנאשם מנצל אותה ומתעלל בה ומכנה אותה בכינויים . כן ציינה כי הוא מאיים עליה כי יוציא אותה מן הדירה על אף שהוא יודע כי אין לה לאן לפנות. לדבריה הנאשם מעליב אותה תדיר ולעיתים אף דוחף אותה. היא סיפרה כי ערב קודם לכן הוא יצא לחתונה ואילו היא נשארה בבית מחשש כי לבית יגיעו גנבים וכן כי הנאשם רכושני ופרימיטיבי . עוד סיפרה כי כשבועיים קודם לכן ביקרה במקום עבודתו ו"עשתה לו בושות" וכי כל חבריו מצדדים וסבורים כי עליו ל"זרוק" אותה. המתלוננת הסבירה כי הנאשם מתעלל בה נפשית בכך שהוא מתווכח עימה בנוכחותו של הילד. משנשאלה המתלוננת על ידי החוקר האם יום קודם לכן או בכלל היכה אותה הנאשם, השיבה: "לא, אבל הוא דחף אותי לא אתמול לפני שבוע או שבועיים לא זוכרת". היא לא זכרה את המועד וכל שיכולה היתה לומר כי הדבר ארע בבית במהלך ויכוח כאשר הנאשם ישב על הספה ודחף אותה באמצעות רגלו והיא לא נפלה כתוצאה מכך, אלא זזה במקצת לאחור והמשיכה בויכוח .לעומת זאת באשר לערב קודם לכן סיפרה כי פרץ ויכוח ביניהם במהלכו נעלבה מן הנאשם ועל כן בכתה. בהודעתה השניה של המתלוננת אשר נגבתה ביום 21/1/10 בשעה 8.41(נ/2) היא מסרה לאחר שהוזהרה כי תקפה את הנאשם בכך שכשבועיים קודם לכן השליכה מאפרה לעבר ראשו וכן השליכה לעברו בקבוק, כי הטענות אינן נכונות וכי כבר מסרה כי במהלך ויכוח זה דחף אותה הנאשם. באשר למאפרה מסרה כי הנאשם מוסר כך נגדה כיוון שכך הוא מבקש להגן על עצמו. משנשאלה על ידי החוקר מה באשר לבקבוק, היתה תשובתה: "איזה בקבוק, יש כל מיני סוגי בקבוקים, אני לא יודעת על מה שאתה מדבר איתי". המשיך החוקר ושאל מדוע כאשר היא מתווכחת עם בעלה הרי שבכל פעם היא משליכה לעבור בקבוק ועל כך השיבה המתלוננת כי לא השליכה בקבוק כלשהו ועל כן שאלה אותו באיזה בקבוק מדובר. המתלוננת אישרה כי קיללה את הנאשם במהלך הויכוח ואף כינתה אותו בכינויים שונים אך עמדה על כך כי לא תקפה אותו באופן כלשהו ולדבריה הוא משקר ומסלף את הדברים. היא הוסיפה וביקשה להתלונן כנגדו על כך שהוא גונב את בגדיה וציינה כי כאשר התלוותה אל הנאשם שוטרת להוציא בגדים לשהותו מחוץ לבית, הוא נטל מזוודה ובה כל בגדיה היקרים ונעליה ועוד מסרה לחוקר כי היא מבקשת להראות לו כי אותו יום בצהרים דפק הנאשם את ראשה בדלת, אלא שאין היא רוצה להתלונן בשל כך שכן הנאשם אמר לה כי אם תבטל את התלונה הוא ישיב את בגדיה. לשאלת החוקר מתי דפק הנאשם את ראשה בדלת, השיבה כי היה זה לפני שהגיעה אל השוטר רן (רן גייגו אשר גבה את הודעתה הראשונה): "אבל לא סיפרתי לו על זה כי ריחמתי עליו, ואמרתי לרן את זה והוא הקליט את מה שאמרתי אבל לא רציתי להגיד לו ואז באו משטרה ועיכבו לחקירה". החוקר ציין בהודעתה כי הבחין בנפיחות בצד שמאל של המצח ללא דימום אך עם כיחלון המתחיל להתפתח. הוגשו אף שתי הודעות אשר מסר הנאשם במשטרה. הודעתו הראשונה נמסרה ביום 21/1/10 בשעה 14.33 (ת/1) ובה מסר הנאשם כי כשבועיים קודם לכן התווכח עם המתלוננת ויכוח שנסוב אודות כסף, במהלכו היא קילה אותו וכינתה אותו בכינויים עולבים, כן נטלה המתלוננת ממאפרת זכוכית שהיתה על השולחן והשליכה אותה לעברו כך שהמאפרה פגעה במרפק יד שמאל שלו ולאחר מכן נטלה את המאפרה ובאמצעותה היכתה אותו בראשו, תוך שהמשיכה לקלל אותו. לאחר מכן השליכה עליו את המאפרה בשנית ופגעה בברכו, נטלה בקבוק קוקה קולה שהיה על השולחן והשליכה אותו לעברו, אלא שזה לא פגע בו. למחרת היום הגיעה המתלוננת למקום עבודתו, המשיכה בצעקות ובקללות ו"עשתה לו בושות" הנאשם הכחיש כי היכה את המתלוננת או בעט בה וציין כי כלל ועיקר לא נגע בה. לשאלת החוקר השיב כי ככל הנראה התלוננה נגדו כיוון שהיא יודעת שהוא יכול להתלונן נגדה בשל מעשיה וכן בשל שהיא נוטלת תרופות פסיכיאטריות. בהודעתו השניה אשר נגבתה ביום 31/110 (ת/2) מסר הנאשם לאחר שהוזהר כי ביום חקירתו חזר לביתו, הטיח את ראש המתלוננת בקיר וגנב את בגדיה כי באותו יום, לאחר החקירה יצא מן המשטרה יחד עם שוטרים על מנת ליטול בגדים מביתו ולא יצר כל קשר עם המתלוננת, שכן היא לא היתה בבית כאשר הגיע לשם. הוא ציין כי נטל מהבית את בגדיו שלו , בנוכחות השוטרים שהיו לצידו. לדבריו במזוודה נטל עימו גם אלבום תמונות אותו החזיר לאחר מכן למתלוננת. כן הביע את תמיהתו על כך שהמתלוננת לא התלוננה נגדו בתלונתה הראשונה כי הוא הטיח את ראשה בקיר והוסיף וטען כי מעודו לא היכה אותה. משנשאל מהיכן הסימן בראשה של המתלוננת השיב כי יתכן ונפלה: "לפעמים היא מסטולה". בעדות בבית המשפט שב הנאשם ומסר כי כל שמסר במשטרה אמת. בחקירה הנגדית משנשאל האם הוא עומד על אמירתו שבמשטרה כי המתלוננת שקרנית ולמרות זאת הוא חי עימה, השיב כי המתלוננת חדלה מליטול את התרופות אותן נטלה וכן למד הכיצד לנהוג עימה ועל כן התנהגותה השתפרה. הוא הסביר כי הוא חי עם המתלוננת כל השנים הללו למרות נטילת התרופות ומצבי הרוח כיוון שהוא אוהב אותה. הוא מעדיף להבליג על כל התפרצויותיה ואפילו על תקיפותיה ולעיתים הוא עוזב את הבית עד שהיא נרגעת. הנאשם השיב לשאלות התובעת כי לא התלונן נגדה במשטרה כי לא מצא לנכון להתלונן כי אשתו תוקפת אותו . שתי עדויות הובאו בפני בית המשפט, זו של המתלוננת וזו של הנאשם. לא בכל הנקודות עמדו העדויות זו מול זו. בכתב האישום יוחסה לנאשם עבירה של איומים בכך שבהזדמנויות שונות איים הנאשם על המתלוננת כי יוציאה מן הדירה. אמנם המתלוננת מסרה כך בהודעתה שבמשטרה. הודעה זו הוגשה על ידי ההגנה לצורך השוואה ומציאת סתירות בין גרסתה בבית המשפט ובין ההודעה ולצורך זה בלבד. ההודעה לא הוגשה להוכחת אמיתות תוכנה. בבית המשפט לא מסרה המתלוננת דבר וחצי דבר בנושא זה. ועוד יצוין כי גם הנאשם לא הוזהר טרם גביית הודעותיו שבמשטרה באשר לנושא זה וכל שהוזכר בנושא זה בחקירתו כי בחקירה הנגדית הוא נשאל על ידי התובעת האם איים על המתלוננת באופן זה והכחיש. מכאן שנושא זה לא הוכח כלל ועיקר בפני בית המשפט ועל כן יזוכה הנאשם מהעבירה של איומים שיוחסה לו בפרט האישום השלישי של כתב האישום. ניכר היה במתלוננת כי היא עושה כל מאמץ להרחיק עצמה מעצם העדות כנגד הנאשם ומעצם מעמד מסירת העדות והיא לא כיחדה כלל ועיקר כי אין ברצונה עתה, מספר שנים לאחר האירועים הנטענים למסור עדות בבית המשפט והיתה מעדיפה שלא לעשות כן. לעין כל ניכר היה כי היא עושה כמיטב יכולתה לצמצם את האירועים ולמזער אותם עד המינימום האפשרי. כבר מהודעותיה במשטרה עולות תמיהות לא מעטות באשר לתלונה שהגישה. תלונתה הראשונה עוסקת בעיקר בעלבונות ובהתעללות נפשית שהיא סופגת מהנאשם והיא מפרטת אותם בהרחבה רבה. במובלע ובתוך תיאור זה טענה כי לעיתים הנאשם דוחף אותה ומשביקש החוקר לדעת האם היכה אותה הנאשם אתמול או בכלל היא השיבה כי דחף אותה כשבוע לפני כן או כשבועיים אך אינה זוכרת ומסרה תיאור של ויכוח שהתרחש על הספה במהלכו דחף אותה עם רגלו והזיז אותה במעט לאחור ולאחר מכן המשיכו השניים בויכוח. המתלוננת הגיעה להתלונן במועד זה כאשר הסבירה כי ערב קודם לכן פרץ ביניהם ויכוח במהלכו נעלבה ובכתה, אך לא מסרה כל מעשה עבירה שביצע בה הנאשם ואשר הביא אותה להגשת התלונה. רק לאחר מספר שעות ורק לאחר שהיא עצמה נחקרה באזהרה אודות תלונה שמסר הנאשם בעקבות תלונתה שלה, היא הוסיפה כי הנאשם גנב את בגדיה וכן כי הטיח את ראשה בדלת והציגה סימן על ראשה. מסתבר כי אירוע זה התרחש עוד טרם מסירת תלונתה הראשונה. הסברה מדוע לא מסרה אודותיו קודם לכן הוא הסבר מבולבל ומפותל שאף אינו עולה בקנה אחד עם מבחני היגיון, דוגמת כך שהיא לא רצתה לספר על כך מפאת רחמיה על הנאשם, אך כן דיווחה על כך לשוטר שגבה את הודעתה והוא אף הקליט את דבריה. באשר לעדותה בבית המשפט מעבר לאמור לעיל, הרי שדבריה היו לא אחת מבולבלים ומפותלים. המתלוננת לא הוכרזה כעדה עויינת שכן באופן כללי היא חזרה, במידה מסויימת, על האמור בהודעותיה שבמשטרה, אך יחד עם זאת ומעבר לתמיהות שעלו מעצם ההודעות, הרי שגם בבית המשפט היא מסרה תיאורים דלים מאוד של האירועים ומבולבלים אלה באלה. תוכן עדותה ואופן מתן העדות אינם מאפשרים ליתן אמון בעדותה ולקבוע ממצאים כלשהם על סמך עדותה. הנאשם עמד על עמדתו ועל הכחשתו את כל הטענות לאורך כל הדרך מגביית הודעותיו שבמשטרה ועד לגרסתו שבבית המשפט. במצב דברים זה אני מורה על זיכויו של הנאשם אף משתי העבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות אשר יוחסו לו בפרטי האישום הראשון והשני שבכתב האישום. זכות ערעור כחוק. אלימותתקיפה