תביעה עקב חדירת מי ביוב מקו הביוב הציבורי שבאחריות הנתבעים, חלחולם מתחת לקירות המסד של מבנה שבבעלותה והצטברותם על רצפת קומת המרתף ובתוך פיר המעלית באותו מבנה. לכתב התביעה צירפה התובעת חוות דעת של המהנדס והשמאי חסן כאזם, אשר העריך את הנזק בסכום התביעה. הנתבעים הכחישו את אחריותם לנזקים הנטענים ע"י התובעת וטענו, כי המים שהצטברו במרתף ובפיר המעלים בבניין אינם מי ביוב ואין מקורם בקו הביוב העירוני. הנתבעת 1, מועצה מקומית כפר כנא (להלן: "המועצה"), הגישה חוות דעת של המהנדס והשמאי מר עומר סרחאן אשר קבע בחוות דעתו, כי מקור המים שמצטברים במרתף ובפיר המעלים בבניין אינו בקו הביוב העירוני, אלא מדליפת מים מצינור המצוי בקיר חדר המדרגות של המבנה. לצורך שלילת הקשר בין הצטברות המים וקו הביוב העירוני מסתמך מר סרחאן על דו"ח בדיקת צילום מיום 15/6/09 שבוצעה בקו הביוב הציבורי בקטע הסמוך לביתה של התובעת. בהתאם לבדיקה זו, לא נמצא ממצא או פגם שיכולים להצביע על דליפת מי ביוב. מר סרחאן אף חלק על חוות דעתו של השמאי מטעם התובעת בנוגע לגובה הנזק וקבע, כי אין בסיס לסכומים המפורטים באותה חוות דעת. מטעם הנתבעת 2, תאגיד כרפי גליל תחתון בע"מ (להלן: "תאגיד המים"), הוגשה חוות דעת של מהנדס המים מר ירון גלר. בחוות דעתו מאשר מר גלר כי בפיר המעלית במרתף ביתה של התובעת נקבים מים. לדעתו, מקור המים אינו צינור הניקוז בביתה של התובעת כנטען בחוות דעת מר סרחאן ולא בקו הביוב הציבורי כנטען בחות דעתו של מומחה התובעת, אלא מקורם בעליית מי התהום וחלחולם מתחת למרתף ופיר המעלית. לשיטתו, "קרבתו של בית התובעת אל המעיין ומפלסי מי התהום, העולים בחורף, יחד עם האיטום החיצוני הקלוקל של מבנה הבטון הם להערכתי הסיבה העיקרית להרטבה...". נוכח המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים באשר למקור המים הנקבים בפיר המעלית ובמרתף ביתה של התובעת ובאשר לגובה הנזק שנגרם לה עקב כך, מונה, שלא בהסכמת הצדדים, המהנדס אריה דבורצקי כמומחה מטעם בית המשפט, על מנת שיחווה את דעתו בכל השאלות המקצועיות שבמחלוקת בין הצדדים ושנמצאות בתחום מומחיותו. בחוות דעתו קבע המומחה, כי מקור המים והרטיבות בביתה של התובעת הוא במי תהום ובמי המעיין שנמצא בקרבת הבית, וכי המים הנקבים בפיר ובמרתף אינם מי ביוב. לטעמו, עליית מפלס מי התהום ועליית המעיין על גדותיו גורם לזרימת המים מתחת לביתה של התובעת. מאחר שלא בוצע איטום נכון ומספק לקיר הדרומי של המרתף, ולא בוצע צינור שרשורי להרחקת המים מתחת היציקה הדרומית, חודרים המים לתוך המרתף ומשם לפיר המעלית. באשר לגובה הנזק, העריך המהנדס דבורצקי את הנזק שנגרם לתובעת עקב חדירת המים לפיר המעלית והמרתף בסך 48,600 ₪ בתוספת מע"מ. התובעת לא השלימה עם חוות דעתו של המהנדס דבורצקי וביקשה לחקור אותו על חוות דעתו. בהתאם לכך, הוריתי בהחלטה מיום 22/11/12 על הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים וקבעתי את התיק לשמיעת ראיות. לקראת ישיבת ההוכחות הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית. לתצהיר עדותה הראשית צירפה התובעת דו"ח סיכום בדיקת מים שנערך ע"י מהנדס מים בשם בלאל חסן. בהתאם לדו"ח זה נלקחו דגימות מים ממרתף ביתה של התובעת ומפיר המעלית ובדיקת מעבדה שבוצעה לאותן דגימות הצביעה על רמה גבוהה של זיהום ממקור צואתי, ועל נוכחות קוליפורמים צואתיים במים, דבר אשר מגביר את החשש שמדובר בחדירת מי ביוב. התאגיד הגיש בקשה לפסילת דו"ח סיכום בדיקת המים של חסן בלאל ושצורף לתצהיר התובעת כאמור בטענה, כי מונה מטעם ביהמ"ש מומחה ולפיכך מנועה התובעת מהגשת דו"ח סיכום בדיקת המים שהוא בגדר חוות דעת. בהחלטה מיום 28/1/13 דחיתי את בקשת התאגיד וקבעתי, כי המומחה מטעם בית המשפט מונה שלא בהסכמת הצדדים ולפיכך הצדדים רשאים להביא ראיות מטעמם, לרבות חוות דעת. על כן, אפשרתי לתובעת להסתמך על דו"ח הבדיקה של חסן בלאל, בכפוף לזכותם של הנתבעים לחקור אותו בחקירה נגדית על אותו דו"ח. בעקבות ההחלטה הנ"ל, המתירה צירוף דו"ח המעבדה של מהנדס המים בלאל חסן, הגיש התאגיד חוות דעת משלימה של המהנדס מטעמו, מר גלר. בחוות דעת זו קובע המהנדס גלר, כי אין מחלוקת שבמרתף ביתה של התובעת נמצאים מים מזוהמים, אם כי אין בבדיקה שבוצעה כדי לבסס ממצא כלשהו באשר למקור המים ואין בה כדי לבסס את הקביעה שמדובר במי ביוב. לשיטתו, על מנת לקבוע כי מדובר במי ביוב, היה על התובעת לבצע בדיקת איכות מים כמקובל במי ביוב ולא להסתפק בבדיקה שבוצעה, שאין בה די כדי לבסס את המסקנה שמדובר במי ביוב. ביום 19/6/13 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה נחקרו המהנדסים דבורצקי (מטעם ביהמ"ש) והמהנדס בלאל חסן (מטעם התובעת) בחקירה נגדית. בתום שמיעת עדים אלה הודיעו הצדדים, כי הגיעו להסכמה שחוות הדעת מטעם הצדדים תוגשנה ללא חקירת המומחים בחקירה נגדית. עוד הסכימו הצדדים כי הנזק ייקבע בהתאם לחוות דעתו של המהנדס דבורצקי, וכי התצהירים מטעם הצדדים יוגשו ללא חקירות נגדיות "תוך הסתייגות מעדויות סברה, שמועה ועדויות שבמומחיות הכלולות בתצהיר" וכן "תוך הסתייגות מהרחבת או שינוי חזית". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בראיות הצדדים, בפרוטוקול ישיבת ההוכחות ובסיכומים בכתב שהוגשו מטעם בעלי הדין, הגעתי למסקנה, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח, כי מקור המים הוא במערכת הביוב הציבורית ולפיכך, דין התביעה להידחות. אתייחס תחילה לסיכומי התובעת בהם היא עתרה להורות למומחה מטעם בית המשפט לערוך בדיקות משלימות ולהגיש חוות דעת משלימה ולחלופין, למינוי מומחה נוסף. דין טענות אלה להידחות וכמה טעמים לדבר: ראשית, כפי שהובא לעיל, המומחה מטעם בית המשפט מונה שלא בהסכמת הצדדים ולפיכך פתוחה הייתה הדרך בפני התובעת להגיש חוות דעת מטעמה וכל ראיה רלבנטית אחרת להוכחת טענותיה. ואכן, התובעת הגישה מטעמה חוות דעת של השמאי והמהנדס חסן כאזם וכן דו"ח בדיקת מעבדה של חסן בלאל. ברם, משהבינה התובעת בתום שמיעת הראיות שאין די בראיות אלה כדי לבסס את תביעתה, עתרה בסיכומיה למתן הוראות אלה ואחרות למומחה. גישה זו לא ניתן לקבל. שנית, מינוי מומחה נוסף מטעם בית המשפט בתחום שבו כבר מונה מומחה ייעשה במשורה ורק במקרים חריגים ונדירים, כאשר אין באפשרותו של בית המשפט לקבוע ממצאים על סמך הראיות וחוות הדעת שהובאו לפניו. מינוי מומחה כאמור נעשה, בדרך כלל, מקום שחוות הדעת של המומחה שמונה מטעם בית המשפט היא הראיה היחידה העומדת בפני בית המשפט וכאשר מתגלים פגמים בחוות הדעת היורדים לשורש חוות הדעת. אין זה המצב בענייננו. כאמור, מלבד חוות דעתו של מר דבורצקי, הגישו הצדדים מספר חוות דעת, אשר התייחסו לנושא שבמחלוקת מכל הצדדים. יתרה מכך, לא התגלו בחוות דעתו של מר דבורצקי פגמים וליקויים כלשהם, לא כל שכן פגמים חמורים היורדים לשורש חוות הדעת, המצדיקים מינוי מומחה נוסף. שלישית, התובעת מבקשת בעצם ממומחה בית המשפט לבצע בדיקות שהמומחים מטעמה כלל לא טרחו לבצע. כך למשל, התובעת מלינה על כך שהמומחה לא ביצע בדיקת צילום של קו הביוב בקטע הסמוך לביתה על מנת לקבוע אם קיימת דליפת ביוב ועל כך שהסתמך בעניין זה על דו"ח צילום שבוצע ביום 15/6/09 מטעם התאגיד. ברם, המומחים מטעם התובעת, המהנדסים חסן כאזם ובלאל חסן, אף הם לא ראו לנכון לבצע בדיקת צילום כפי שהיא דורשת היום. התובעת מלינה על כך שהמומחה מטעם בית המשפט לא ערך בדיקת מעבדה למים והסתפק בבדיקה ויזואלית כדי לקבוע שאין המדובר במי ביוב. גם בטענות אלו לא מצאתי ממש. עיון בחוות דעתו של חסן כאזם מטעם התובעת, שעמדה לפני המומחה מר דבורצקי, עולה כי גם הוא לא ביצע בדיקת מעבדה של המים וביסס את קביעתו שמדובר במי ביוב על הטענה שמהמים עולים ריחות צחנה ושהריח של מי הביוב התפשט דרך פיר המעלית לקומות העליונות של המבנה. מלבד העובדה שתיאור זה אינו נכון בלשון המעטה, שכן כל המומחים האחרים שביקרו במקום, לרבות המומחה מטעם בית המשפט, קבעו שאין במקום ריח של ביוב, הרי מה לה לתובעת להלין על מומחה בית המשפט שלא ביצע בדיקת מעבדה מקום שהמומחה מטעמה לא ראה צורך בביצוע בדיקה כאמור. התובעת טענה, כי לאחר הגשת חוות דעתו של מר דבורצקי הוזמנה על ידה בדיקת מעבדה שבוצעה ע"י חסן בלאל, ושתוצאותיה הראו כי מדובר במי ביוב. מכאן, כך נטען, מסקנת מר דבורצקי שאין המדובר במי ביוב היא מסקנה מוטעית, אשר מחייבת ביצוע בדיקות משלימות והגשת חוות דעת משלימה. גם בטענה זו לא מצאתי ממש. גם אם אקבל את טענת התובעת שהמים הקיימים במרתף הם מי ביוב, עדיין אין בכך כדי לבסס אחריות על הנתבעים או על מי מהם, ועדיין מוטל על התובעת הנטל להוכיח שמקור מי הביוב הוא בקו הביוב העירוני שבאחריות הנתבעים, ובכך היא נכשלה. כאמור, המהנדס חסן בלאל נחקר על דו"ח בדיקת המעבדה שהוא ערך, ובחקירתו הנגדית אישר, כי אין באפשרותו לדעת מה המקור של המים שנקבים במרתף ובפיר המעלית, וכי האפשרויות הן רבות ומגוונות. להלן הקטע הרלבנטי מעדותו של חסן בלאל: "ש. אתה אפילו לא מתיימר לקבוע שמקור הביוב הוא בקו הביוב של הנתבעת? ת. ... הבדיקה שלי קובעת שמדובר במי ביוב אבל מה המקור אני לא יכול לקבוע בלי בדיקות. ש. למה לא בדקת את מקור הביוב? ת. יש כמה שיטות לבדיקה. לא עשיתי את הבדיקה כי לא ביקשו ממני לבצע את הבדיקה". בהמשך הוצגו למהנדס בלאל חסן תוצאות בדיקת צילום שבוצעה בקו הביוב העירוני ונדרשה תגובתו למקורות המים האפשריים בהינתן נתון זה, ותשובתו הייתה: "בוצעה בדיקה שאופיינית לקו או צילום או בלונים או שתי השיטות ביחד, ולא נמצא. אפשר לבדוק אם יש בורות ספיגה פרטיים בתוך הכפר. לבדוק אם יש דלף בצנרת המים הפנימית והחיצונית של הבית". בהמשך מאשר המהנדס בלאל, כי יתכן שמקור מי הביוב הוא בצנרת הפרטית החיצונית של בית התובעת המחברת את ביתה לקו הביוב העירוני, או מחיבור פרטי שביצע אדם אחר: "ש. יכול להיות שמקור מי הביוב הם בחיבור הפרטי שעשתה התובעת של הבית שלה לקו המועצה? ת. זה יכול להיות. הזרימה הייתה מתמשכת וזה מעיד על מקור מים שהוא מתמשך. מקור מים מתמשך לא חייב להיות קרוב, הוא יכול להיות גם במרחק מאות מטרים מביתה של התובעת. ש. יכול להיות שיש דליפה מחיבור פרטי של בית אחר שנמצא רחוק? ת. כן. זה יכול להיות גם ממערכת הניקוז כי יש אנשים שמחברים באופן פיראטי את הביוב שלהם למערכת הניקוז". הנה כי כן, מעדותו של המהנדס בלא חסן מטעם התובעת עולה, כי האפשרויות של מקור המים הנקבים במרתף ביתה של התובעת ובפיר המעלית הן רבות ומגוונות, וכי לצורך בדיקת מקור המים ניתן היה לבצע מספר בדיקות, שמשום מה התובעת בחרה שלא לבצע. בנסיבות אלו שבהן התובעת לא טורחת לבצע בדיקה כלשהי, ולו המינימאלית ביותר, על מנת לעמוד על מקור המים, היא אינה יכולה לבוא בטרוניה למומחה מטעם ביהמ"ש שלא ביצע אותן בדיקות. הנטל להוכחת התביעה מוטל על התובעת, אשר נדרש ממנה להגיש חוות דעת שיש בהן כדי לבסס את תביעתה. מקום שהיא אינה עושה כן, אין זה מתפקידו של מומחה בית המשפט להשלים את אשר החסירה. סיכומם של דברים, אין בפני בית המשפט ראיה כלשהי שיש בה כדי לבסס מסקנה שמקור המים הנקבים במרתף ביתה של התובעת ובפיר המעלית הוא בקו הביוב העירוני. נהפוך הוא, תוצאות בדיקת צילום שבוצעה לקו הביוב בקטע הקרוב לביתה של התובעת הראו שאין דליפת ביוב מקו הביוב העירוני ולפיכך סבירה קביעת המומחה מטעם התאגיד וקביעת המומחה מטעם בית המשפט שמקור המים אינו בקו הביוב העירוני. התובעת יכולה הייתה לבצע בדיקות שונות לקביעת מקור המים אך היא בחרה, משיקוליה היא, שלא לבצען ועל כן אין לה להלין אלא על עצמה. סוף דבר התביעה נדחית. התובעת תשלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. פסקתי הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד מתונים מתוך התחשבות במצבה של התובעת ובעובדה שהיא מיוצגת מטעם הלשכה לסיוע משפטי. נזקי מי ביובקו ביובביוב