הצדדים: התובעת הינה חברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב הפרטי מסוג מאזדה (להלן "הרכב") והנתבעת (להלן "הנתבעת" או "אגד") הינה הבעלים של האוטובוס שהיה מעורב בתאונה (להלן "האוטובוס"). תמצית טענות הצדדים: תמצית טענות התובעת כפי שהעיד הנהג מר אביעד מרציאנו: לטענת נהג הרכב הפרטי, כאשר היה הוא בנסיעה בנתיב הימני ברחוב גולומב סטה לעבר נתיב נסיעתו האוטובוס ודחף אותו ימינה לכיוון המדרכה וגרם לו להתהפך כך שבחלקו היה על המדרכה ובחלקו על הכביש. לטענת התובעת נהג האוטובוס הוא זה שגרם לתאונה בכך שסטה מנתיב נסיעתו לנתיב נסיעת הרכב הפרטי, פגע בו וגרם לו להתהפך. תמצית טענות הנתבעת כפי שהעיד עליה הנהג מר דב שוורץ: לטענת נהג האוטובוס הוא התכוון להיכנס למפרץ החניה אשר נמצא מימין לנתיב הימני ולשם כך עבר מהנתיב האמצעי בו היה לאחר שפנה שמאלה ברמזור שלפני רחוב גולומב. לטענתו, כאשר היה במרחק של 100 ל-300 מטר מהתחנה אותת וכשראה שהכביש פנוי עבר לנתיב הימני והתקרב למפרץ החניה. בשלב זה הבחין במראה שרכב פרטי צמוד אליו מאחור ולכן המשיך לנסוע ישר ולא נכנס למפרץ החניה מתוך מטרה למנוע מגע עם הרכב הפרטי אלא שבשלב זה שמע רעש, נעצר, ירד מהאוטובוס וראה את הרכב הפרטי הפוך כאשר הנוסעים עמדו בחוץ. לטענת הנתבעת התאונה ארעה כתוצאה מנסיעה במהירות מופרזת ובלתי מתאימה לתנאי הכביש באותו מועד ע"י נהג הרכב הפרטי. דיון: בדיון שהתקיים בפניי העידו שני הנהגים שהיו מעורבים בתאונה ונהג אגד נוסף שהיה באוטובוס זעיר שנסע מאחורי הרכבים שהיו מעורבים בתאונה. נהג התובעת חזר בעדותו על גרסתו: "ת. "לא נכנסתי מימין לאוטובוס. אם הוא נוסע ומאט ואני במהירות שבה אני נוסע אז זמן התגובה שלי כשאני מאט אני כבר מגיע אליו. כשראיתי את זה כבר היה מאוחר ואני אכן בלמתי אבל כשבלמתי הוא כבר נכנס פנימה וזה לא עזר". (פרט' עמ' 5 שורות 29-31). נהג האוטובוס לעומתו טען: "ש.ב.מ אתה אומר עכשיו שאתה בעצמך לא כ"כ מבין איך הייתה התאונה ? ת. מה שהתכוונתי להגיד זה שלא הרגשתי מכה באוטובוס, הסתכלתי בראי הימני, ראיתי את הרכב מאחוריי צמוד אליי בחלק הימני כאשר אני הייתי במרכז והוא היה צמוד למדרכה. אותתי, רציתי להיכנס..." (פרט' עמ' 9 שורות 18-21) נהג האוטובוס הזעיר שהיה מאחור העיד: "ש.ב.מ ראית את הרכב הפרטי עוד לפני שהייתה התאונה ? ת. בטוח הוא עבר אותי אבל אני הייתי מרוכז בנהיגה שלי, כשאני שמתי לב לרכב הפרטי זה היה כשהוא התהפך. ש.ב.מ בצומת פניתם שמאלה או ימינה ? ת. שמאלה" (פרט' עמ' 15 שורות 18-22) לאחר שבחנתי את עדויות הנהגים שהיו מעורבים בתאונה ונהג אגד הנוסף ובהתחשב במכלול הראיות, ובמיוחד במיקום הנזקים שנגרמו לרכבים שהיו מעורבים בתאונה ומהות הנזקים שנגרמו להם, אני מגיעה למסקנה כי התאונה ארעה כתוצאה מנהיגה בלתי זהירה של שני הנהגים שהיו מעורבים בתאונה. אמנם נהג התובעת היה בנתיב הימני לאורך כל הנסיעה אך הגעתי למסקנה שהוא נסע במהירות רבה מזו שהייתה מתאימה לתנאי הכביש באותו מועד. אני מגיעה למסקנה זו לאור חומרת הנזקים שנגרמו לרכב התובעת, לו היה מדובר בסטייה של האוטובוס לנתיב הנסיעה של הרכב הפרטי והרכב הפרטי היה נוסע במהירות נמוכה המכה לא הייתה גורמת להתהפכות. במקרה הנדון אותה מכה שקיבל הרכב הפרטי מהאוטובוס ואשר דחפה אותו לכיוון המדרכה בשילוב עם מהירות גבוהה וסטייה לכיוון המדרכה ע"י הרכב הפרטי עצמו, כפי שהעיד על כך הנהג גרמה לאותה התהפכות שאיננה אופיינית לתאונות סטייה במהירות נמוכה. בנוסף לכך העיד נהג האוטובוס שהבחין ברכב הפרטי רק בשלב שכבר לטענתו היה בנתיב הימני וראה את הרכב הפרטי כשהוא "נושק" לאוטובוס. גם מעדות זו אני למדה שהרכב הפרטי כפי הנראה הגיע במהירות שכן אחרת יכול היה נהג האוטובוס לראות אותו בשלב מוקדם יותר, מה גם שאין מחלוקת שנהג האוטובוס האט באותו שלב את מהירות נסיעתו. מכלול עדויות אלו מביא אותי למסקנה שיש להטיל את אחריות לקרות התאונה גם על נהג הרכב הפרטי. לעניין האחריות שיש להטיל על נהג האוטובוס אני קובעת כדלקמן: אין מחלוקת כי נהג האוטובוס סטה בשלב מסוים מהנתיב האמצעי לנתיב הימני במטרה להמשיך ולסטות ימינה לכיוון מפרץ החניה. נהג האוטובוס טוען שהדבר נעשה בין 100 ל-300 מטר לפני מפרץ החניה לאחר שאותת, האט ובדק שהנתיב הימני פנוי, לעומתו טוען נהג הרכב הפרטי שהסטייה הייתה בלתי צפויה. הנזק לאוטובוס נגרם באזור הגלגל האחורי והנזק הוא נזק של שפשוף ולא יותר מזה. ממיקום הנזק ומהיקפו הקטן אני למדה שלא היה מדובר במכה שניתנה תוך כדי סטייה מהירה ומהמיקום של המכה בסוף האוטובוס אני למדה כי האוטובוס היה כבר בסוף ההתייצבות שלו בנתיב הימני כך שעל הרכב הפרטי היה להבחין בו מבעוד מועד ולא ברור מדוע, לו היה נוסע במהירות מתאימה הוא לא הבחין באוטובוס מבעוד מועד. בתיק הנדון התנהלה חקירת משטרה בעקבות כך שהיו גם נזקי גוף. המשטרה החליטה לסגור את התיק מאחר ולא נמצאו ראיות מספיקות להמשך ההליכים, והחלטה זו אף נשארה על כנה לאחר שהתובעת הגיש ערר על ההחלטה המקורית. מכאן אני למדה שגם חוקרי המשטרה, אשר גבו את העדויות סמוך למועד התאונה לא מצאו ראיות מספיקות להטלת האחריות לתאונה בצורה מוחלטת על מי מהנהגים. מסקנה משתמעת זו של המשטרה מחזקת את דעתי כי מדובר במקרה בו יש להטיל את האחריות בחלוקה בין שני הנהגים כפי שפורט לעיל. לאור מכלול הראיות ובהתחשב בחובת הזהירות המוגברת החלה על רכב שמבקש לסטות מנתיב לנתיב, אני קובעת כי יש להטיל אחריות לקרות התאונה על נהג האוטובוס אשר חלה עליו חובת זהירות מוגברת. בנסיבות אלו ולאור האחריות שמצאתי לגבי כל אחד מהרכבים שהיו מעורבים בתאונה אני קובעת שיש לחלק את האחריות שווה בשווה בין שני הצדדים. גובה הנזק: לגבי גובה הנזק לא הייתה מחלוקת של ממש בין הצדדים כך שאני קובעת שעל הנתבעת לשלם לתובעת תוך 30 יום סך של 51,170 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום האירוע ועד התשלום בפועל ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ והחזר אגרה בהתאם לתקנות. כל צד יישא בשכר עדיו. רכבתאונת דרכיםירושליםאוטובוס