התובעים פעלו בחוסר תום לב בכך שלא גילו את כל העובדות על קיומו של חוב במשכנתא התובעים רכשו דירה באשקלון מן הנתבעת 1 עוד בטרם בנייתה (נספח ב' לתביעה). הנתבע 2 הוא הבעלים של הנתבעת 1. צד ג'1, בנק לאומי למשכנתאות הוא הבנק ממנו קיבלו התובעים משכנתא לרכישת דירה. צד ג'2, בנק לאומי, הוא הבנק אשר נתן אשראי לנתבעים למימון הפרוייקט וסיפק ערבויות לרוכשי הדירות. העסקה נכשלה, רכישת הדירה לא הושלמה, והצדדים הסכימו על ביטול ההתקשרות. בתביעה זו תובעים התובעים את נזקיהם והוצאותיהם כתוצאה מעסקה זו וביטולה. ביום 25.10.12 הגיעו הצדדים להסדר דיוני על פיו תוכרע התביעה העיקרית ולאחריה תידון ותוכרע הודעת צד ג' כנגד צד ג'2, ואילו צד ג'1 נמחק. כמו כן הגיעו הצדדים להסכמות מהותיות לגבי המחלוקות שבתיק. לאחר מכן ביקשו הנתבעים לחזור בהם מן ההסכמות. דחיתי בקשה זו אולם ערכתי תיקון בפרוטוקול של ההסכמות, על פי הערות הנתבעים (החלטה מיום 18.12.12). בסופו של דבר כך הן לשון ההסכמות שבפרוטוקול המתוקן: "בכל הנוגע למחלוקת בין התובעים לבין הנתבעים - מוסכמות על הצדדים העובדות הבאות: כל התשלומים אשר שילמו התובעים לנתבעים הינם מתוך המשכנתא אשר לקחו מצד ג' 1. התובעים עמדו בפרעון המשכנתא כסדרה עד ליום 30.9.05 (ככל שהיו פיגורים כלשהם הם לא עלו על 2,000$ ואין מחלוקת שעל התובעים לשאת בסכום הפיגורים, ככל שהיו). ביום 29.9.05 הודיעו התובעים על ביטול ההתקשרות, ואין מחלוקת כי מכתב זה נכתב על דעת הנתבעים. בחודש נובמבר 2005 כבר השכירו הנתבעים את הדירה מטעמם למדינת ישראל (מינהלת סלע). הסכם הביטול נחתם רק ביום 10.8.06. לעניין המשכנתא העתידית קיימת מחלוקת אם זו מאז חודש אוקטובר או נובמבר 2005 או שיש לראותה מיום 10.8.06 (תיקון 16.12.12): אין מחלוקת בין הצדדים כי על הנתבעים היה לפרוע את המשך תשלומי המשכנתא או להגיע להסדר כלשהו עם הבנק המלווה וזאת החל מן התאריך אשר יקבע כאמור לעיל (תיקון 16.12.12). כיוון שהנתבעים לא פרעו את יתרת המשכנתא העתידית אין מחלוקת כי התובעים פרעו אותה בצירוף ריביות והוצאות. לצד ג'1ושולם סך של 510,000 ₪ (מתוך סכום זה 430,000 ₪ שולם על ידי צד ג'2 ו-800,000 ₪ ע"י התובעים). כפועל יוצא מכך אין מחלוקת כי על הנתבעים להשיב לתובעים את הסכום אשר שולם על ידם. המחלוקת היא בשאלה האם על הנתבעים להשיב את הסכומים החודשיים אשר שילמו לפרעון המשכנתא קודם לאוקטובר/נובמבר 2005 או 10.8.06 (תיקון מיום 14.1.13). הצדדים הסכימו להצעתי כי מחלוקת זו תוכרע על דרך של סיכומים כיוון שאין מחלוקת בין הצדדים שעל מערכת יחסים זו חלות הוראות החוק והן ההסכם ביניהם, לרבות המכתב הראשוני. הסיכומים יתייחסו גם לסכומים נתבעים נוספים אשר מופיעים בכתבי הטענות ואינם מוזכרים בהסכמה זו." העובדות הרלוונטיות בהתבסס על ההסכמות ועל החומר שבפניי, עולה התמונה העובדתית הבאה: הסכם הרכישה נחתם ביום 12.12.95 (נספח ב' לתביעה). מחיר הדירה עמד על 193,000$, שהיו אז 600,000 ₪, כאשר על התובעים היה לפרוע סכום זה בתשלומים במועדים שנקבעו, במהלך השנים 1997 ו-1998 (נספח ג' לתביעה). אין מחלוקת כי בפועל שילמו התובעים רק סך של 95,000$, שהיו אז 295,165 ₪, בסמוך למועד החתימה על הסכם המכר. ולא יספו. על פי הסכם המכר התחייבה הנתבעת 1 כי הדירה תמסר לתובעים בשנת 1998 (סעיף 4 להסכם המכר נספח ב' לתביעה). אין מחלוקת כי רק ביום 2.8.01 נתקבל טופס איכלוס (נספח ח' לכתב ההגנה). אין מחלוקת כי רק ביום 29.9.05 הודיעו התובעים על ביטול ההתקשרות (נספח ה' לתביעה). אין מחלוקת כי ההודעה על ביטול ההתקשרות ניתנה על דעת הנתבעת ובשיתוף פעולה איתה (סעיף 3 להסכמות). זוהי נוסח ההודעה המוסכמת (נספח ה' לתביעה): "לכבוד מנשה לוי חברה לבנין בע"מ הנדון: ביטול רכישת דירה אנו החתומים מטה, רונית ואילן X מבקשים לבטל את הסכם רכישת הדירה בשד' בן גוריון 5 אשקלון, מגדלי 'אייל' - דירה 5 חדרים. אנו מוכנים לקבל חזרה את הסכום ששילמנו לכם במשכנתא מבנק בל"ל למשכנאות בסך 95,000$ ובזאת לסיים את תביעתנו כלפיך. אתה רשאי למכור ו/או להשכיר את הדירה לפי ראות עיניך. אני מבקש להכין הסכם ביטול. כמו כן מתאפס חשבון עבודות מכון אור (עד לחשבוניות שהוצאו בהנהלת החשבונות בסך 144,918 ₪). בברכה רונית X אילן X." אין מחלוקת כי לאחר שהתובעים שלחו את הודעת הביטול ביום 29.9.05, הם הפסיקו לפרוע את התשלומים החודשיים של המשכנתא לצד ג'1 (סעיף 2 להסכמות). בשל כך החל להצטבר חוב אצל צד ג'1, ממנו לקחו התובעים את המשכנתאות. כשנה לאחר מכן, ביום 10.8.06, נחתם הסכם בין הצדדים לביטול ההתקשרות (נספח ו' לתביעה). זוהי לשונו של ההסכם: "הסכם לביטול הסכם שנערך ונחתם בירושלים ביום 10 לאוגוסט 2006 בין: מנשה לוי חברה לבנין בע"מ (להלן: "המוכר") לבין: 1. אילן 2. רונית X (להלן: "הקונה") הואיל: ובין הצדדים נחתם ביום 12.12.95 הסכם מכר (להלן: "ההסכם המקורי") בנוגע לדירה בת 5 חדרים מס' (זמני) 12, בקומה 12 במגדל ב' (להלן: "הדירה המקורית"), בפרוייקט "מגדלי אייל" בגוש 1948 ב"סיטי" אשקלון (להלן: "המגרש"); והואיל: ובניית הדירה המקורית טרם הסתיימה וטרם נמסרה החזקה לקונה; והואיל: והקונה מתגורר בחו"ל (קנדה) החל משנת 1998, ויש לו טענות בנוגע לאיחור בהשלמת הדירה; והואיל: ולאור הנסיבות המפורטות לעיל, ביקש הקונה מהמוכר לבטל את ההסכם בתנאים כמפורט בהסכם זה; והואיל: והמוכר הסכים לבקשת הקונה בתנאים כמפורט בהסכם זה; אי לכך הוסכם והותנה בין הצדדים כדלקמן: הסכם המכר בין הצדדים מיום 12.12.95 בנוגע לדירה מס' (זמני) 12 במגדל ב' מבוטל בזאת. היות והסכום היחידי ששילם הקונה עד כה למוכר היה מכספי ההלוואה המובטחת במשכנתא שלקח הקונה מבנק לאומי למשכנתאות בע"מ (מס' הסכם מסגרת 12013571) לצורך רכישת הדירה, מוסכם בין הצדדים כי על המוכר יהא להשיב לבנק לאומי למשכנתאות בע"מ את סכום ההלוואה כפי שיעורה כיום (כפוף להצהרות הקונה כי שילם עד כה את התשלומים ללא איחורים), וזאת כפיצוי סופי, מלא ומוחלט בגין האיחור בהשלמת בניית הדירה וביטול הסכם זה. הצדדים מצהירים כי כפוף לביצוע הוראות הסכם זה אין למי מן הצדדים כל טענות ו/או דרישות ו/או תביעות כנגד האחר. הצדדים יפנו לשלטונות מס שבח וידווחו להם על הביטול. הצדדים יבהירו לשלטונות המס כי היות ונבצר מן הקונה לטפל עד כה בעניין זה עקב שהותו בקנדה, רק כעת הגיעו הצדדים לכלל ההסכמה דלעיל. הקונה מוותר בזאת על כל זכות בדירה מס' (זמני) 12 במגדל ב' אשר תמכר לקונה אחר לכשימצא כזה. ולראיה באו הצדדים על החתום." בסמוך לאחר חתימת הסכם הביטול, הודיע צד' ג'1 כי קיים חוב בשל אי פרעון התשלומים השוטפים של המשכנתא. החוב עמד באותה עת על סך 104,059.32 ₪ נכון ליום 18.8.06 (סעיף 20 לכתב התביעה). התובעים טענו כי על הנתבעים לפרוע חוב זה ואילו הנתבעים סירבו. צד ג'1 פתח בהליכים כנגד התובעים שבסופם, ביום 16.3.09, עמד החוב של כל המשכנתא, לרבות הפיגורים, על סך 510,000 ₪, וניתן פסק דין כנגד התובעים. בפועל, מתוך סכום זה פרעו התובעים סך של 80,000 ₪ ואילו צד ג'2 פרע סך של 430,000 ₪, מתוך חשבון הליווי של הנתבעת 1 (סעיף 6 להסכמות). המסמכים שהוגשו לי של אותו הסדר עם הבנק למשכנתאות אינם קריאים (נספח טז' לתביעה ונספח כב' להגנה). יחד עם זאת, הצלחתי להבין מתוכו כי הוא מהווה הסדר לפרעון המשכנתא כולה ולא רק פרעון חובות שהצטברו. מסקנה זו מקבלת חיזוק מטענת התובעים כי הבנק דרש את פרעון מלוא ההלוואת המשכנתא (סעיף 20.6 לכתב התביעה). המסקנה היא על כן, כי כל חוב המשכנתא, למן יום 1.10.05, נפרע כאשר התובעים שילמו סך של 80,000 ₪ והנתבעת 1 שילמה סך של 430,000 ₪. ניתוח המצב המשפטי בהתבסס על העובדות המפורטות לעיל, אפרט כמה נקודות ותוצאות משפטיות הנובעות מן העובדות. הסכם המכר לעומת המשכנתא בראש ובראשונה יש לזכור כי במסכת האירועים שלעיל יש שתי עסקאות שהן נפרדות זו מזו. העסקה הראשונה היא בין התובעים לנתבעת 1 והיא עסקת מכר הדירה. העסקה השנייה היא בין התובעים לבין צד ג'1, בנק לאומי למשכנתאות, והיא עסקה לקבלת הלוואת משכנתא. ביטול הסכם המכר בין התובעים לבין הנתבעת 1 אינו מביא לביטול עסקת המשכנתא. לנתבעים אין כל קשר וזיקה לעסקת המשכנתא ועל התובעים בלבד מוטלת האחריות לנהל את ענייניהם אל מול הבנק המלווה. הטענות לעניין הפרת הסכם המכר בהסתמך על העובדות המפורטות לעיל, ברור כי נקודת המוצא לבחינת המצב המשפטי היא הודעת הביטול שהודיעו הנתבעים והסכם הביטול אשר נחתם לאחר מכן. לפיכך, כל טיעוני הצדדים במחלוקת מי מהם הפר את הסכם המכר, אינם רלוונטיים. אעיר כהערת אגב, כי דומה ששני הצדדים כאחד הפרו את הסכם המכר. התובעים, בכך ששילמו רק את הסכום הראשוני בסמוך להתקשרות ולא המשיכו ושילמו את התשלומים הנוספים אשר נפרסו עד שנת 1998. הנתבעים, בכך שהדירה לא היתה גמורה במועד לו הם התחייבו אלא רק כ-3 שנים לאחר מכן. בשל כך, הטענות של הנתבעים הנשענות על דיני החוזים, אשר חלות במקרה של ביטול או הפרות חוזה (סעיף 86 לסיכומים), אינן רלוונטיות בכל הנוגע להסכם המכר של הדירה. אעיר רק, כהערת אגב, כי אומנם חובת ההשבה של מה שנתקבל היא החובה הראשונית במקרה של ביטול או הפרת חוזה (סעיף 9(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1971). אולם אין בכך כדי לשלול את זכותו של הצד המופר לתבוע גם פיצויים (סימן ג' לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970) במקרה דנן, כאמור, אינני מכריעה מי הצד המפר ומי המופר, של הסכם המכר, ואף הוראות דיני החוזים לעניין זכויות הצד המופר אינן רלוונטיות. במקרה דנן, כאמור, הצדדים הגיעו להסכמות והתחייבו זה כלפי זה בהתחייבויות - אלה ורק אלה רלוונטיים לדיון. הודעת הביטול מיום 29.9.05 הודעה זו נשלחה על ידי התובעים בידיעה ובהסכמת הנתבעים (סעיף 3 להסכמות). לפיכך זהו ההסדר הראשון של ביטול הסכם המכר והוא הסדר המחייב את הצדדים (נספח ה' לתביעה). בתוך כך אני דוחה את טענות הנתבעים כאילו אין מדובר בהסכמה וכאילו התובעים רק ביקשו לבטל את הסכם המכר וכאילו בקשה זו לא נענתה ע"י הנתבעים. עצם העובדה שלאחר מכן הנתבעים השכירו את הדירה למינהלת סלע, ללא צורך בקבלת הסכמה ספציפית של התובעים, היא הנותנת כי הנתבעים נהגו בדירה מנהג בעלים לכל דבר ועניין. בהודעה זו מבקשים התובעים כי יוחזרו להם הכספים שהם שילמו לנתבעת 1 בסך 95,000$. כלומר, מדובר בהשבה בלבד של הסכום אשר הנתבעת 1 קיבלה בפועל מן התובעים. התובעים אינם מבקשים פרעון של תשלומים שהם שילמו בעבר בעבור המשכנתא ואף לא פרעון של תשלומים עתידים שיהיה עליהם להמשיך ולשלם לפרעון המשכנתא. במילים פשוטות - התובעים מפרידים בבירור בין ביטול עסקת המכר וההשבה הנובעת מן הביטול, לבין עסקת המשכנתא שהיא ביניהם לבין צד ג'1, שאינה חלק מן הביטול של עסקת המכר. התובעים מוסיפים ומציינים בהודעת הביטול, כי בדרך זו נפרע גם חשבון אחר ביניהם לבין הנתבעת 1, על סך 144,918 ₪, ומכאן כי הם שיקללו את מכלול השיקולים וההתחשבנויות ביניהם לבין הנתבעת 1. לו היתה הנתבעת פועלת על פי מסמך זה היה, מן הסתם, העניין בין הצדדים מסתיים ולתובעים לא היה פתחון פה נוסף. אלא שהנתבעת לא פעלה על פי הודעת הביטול, למרות שתוכנה היה מוסכם עליה. הרי שכך, הנתבעת 1 הפרה הסכמות אלה. לו היו הדברים נעצרים כאן, היה ממש בטענות התובעים על כך שהנתבעת הפרה את ההסכמות ועל ההשלכות שיש להסיק מכך. אלא שבכך לא נעצרו הדברים, כיוון שביום 10.8.06 חתמו הצדדים על הסכם ביטול. הסכם הביטול מיום 10.8.06 לאחר שההסדר שבהודעת הביטול לא יצא אל הפועל, הגיעו הצדדים להסדר חדש, הבא לידי ביטוי בהסכם הביטול מיום 10.8.06 (נספח ו' לתביעה). על פי הסכם הביטול על הנתבעת 1 היה להחזיר לבנק למשכנתאות (צד ג'1) את סכום ההלוואה אשר התובעים לקחו ממנו, כפי שיעורה במועד החתימה על הסכם הביטול. עוד נקבע כי התחייבות זו של הנתבעת 1 היא בכפוף להצהרת התובעים כי הם שילמו את תשלומי המשכנתא עד לאותו המועד, ללא איחורים. כמו כן קבעו הצדדים כי בכפוף לכך לא תהיינה להן יותר טענות זה כלפי זה. בניגוד להודעת הביטול, בהסכם הביטול, נוצרה זיקה בין שתי העסקאות, בין עסקת המכר לבין עסקת המשכנתא, בכך שהנתבעת 1 התחייבה לפרוע את יתרת החוב של עסקת המשכנתא. ראוי לשים לב כי אין בהסכם הביטול כל הוראה המחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים כל סכום שהוא, לרבות לא להחזיר להם כספים שהם שילמו עד לאותו המועד. אין גם בהסכם הביטול כל זיקה לכספים שהנתבעת 1 קיבלה בפועל. עוד חשוב לציין כי אין בהסכם הביטול כל התייחסות להודעת הביטול הקודמת ולעובדה שהנתבעת 1 לא פעלה על פי הודעת הביטול. כמו כן, אין בהסכם הביטול כל התייחסות לעניינים האחרים שבין הצדדים, כפי שאלו הוזכרו בהודעת הביטול. ניתן להניח כי כל אלה שוקללו ונשקלו וההסדר, כפי שנקבע, מהווה "השורה התחתונה" של ההסכמות. כך או אחרת, הסכם הביטול הוא ההסכם האחרון, הוא התקף והוא המחייב בין הצדדים. הפרת הסכם הביטול כל אחד מן הצדדים טוען כי הצד האחר הוא זה אשר הפר את הסכם הביטול. מתוך החומר שפניי עדיפה עלי גירסת הנתבעים. כאמור לעיל, הנתבעת 1 לקחה על עצמה לשלם את יתרת החוב שבהלוואת המשכנתא, בכפוף להצהרת התובעים כי הם פרעו את כל התשלומים, עד לאותו המועד ללא איחור. משתמע מכאן כי התובעים לא גילו לנתבעת 1 כי הם לא פרעו את תשלומי המשכנתא החל מחודש אוקטובר 2005 ואילך (סעיף 2 להסכמות). קראתי את סיכומי התובעים וטיעוניהם ולא ראיתי הסבר אשר יכול להצדיק את העובדה שהתובעים לא גילו את האמת לנתבעת 1 בעת שנחתם הסכם הביטול. לכאורה, כיוון שהתובעים לא גילו את כל האמת והסתירו את העובדה שהם לא פרעו את תשלומי המשכנתא וכיוון שהתחייבות הנתבעת 1 היתה בכפוף לכך - הרי שלכאורה התחייבויותיה של הנתבעת 1 כלל לא נכנסו לתוקף. יחד עם זאת, הנתבעת לא ביטלה את הסכם הביטול, גם לא כאשר התברר לה שהתובעים לא גילו את האמת בעת חתימתו. לפיכך, הסכם הביטול שריר וקיים. התובעים טוענים כי הנתבעת היא שהפרה את הסכם הביטול, והם משתיתים את הטענה על כך שהנתבעת 1, לטענתם, לא פרעה את יתרת חוב המשכנתא כפי שהתחייבה בהסכם הביטול. אכן, שוכנעתי מן החומר כי הנתבעת 1 לא פרעה את יתרת חוב המשכנתא נכון ליום 10.8.06, מיד, כפי שהתחייבה לעשות, על פי הסכם הביטול. אולם, בפועל לא נגרם לתובעים כל נזק מכך ובסופו של דבר הנתבעת 1 פרעה את יתרת חוב המשכנתא ואף מעבר לכך והיא, לבדה, נשאה בעלויות הנוספות שצמחו בשל כך. אפרט את העובדות הרלוונטיות למסקנה זו: כזכור, הנתבעת 1 פרעה סך של 430,000 ₪ מתוך יתרת חוב המשכנתא ואילו התובעים פרעו רק 80,000 ₪. בהתחשב בעובדה שאת חוב המשכנתא עד למועד חתימת הסכם הביטול, 10.8.06, היה על התובעים לפרוע, על פי הסכם הביטול, ובהתחשב בעובדה כי סכום החוב האמור נכון למועד החתימה על הסכם הביטול, עמד על סך 104,059 ₪ - הרי שהתובעים פרעו פחות מן הסכום שהיה מוטל עליהם לפרוע על פי הסכם הביטול. מכאן שהנתבעת 1 פרעה את יתרת המשכנתא כפי שהתחייבה וסכום נוסף של כ-24,059 ₪ שהיה אמור להיפרע על ידי התובעים, שהוא ההפרש בין הסכום שהיה על התובעים לשלם בשל הפיגור בסך 104,059 ₪ לבין הסכום שהתובעים שילמו בפועל בסך 80,000 ₪. האמור לעיל הוא מבלי להזכיר את העובדה שמאז יום 10.8.06, בו עמד חוב הפיגורים על סך 104,059 ₪ ועד ליום 16.3.09 בו נפרעה המשכנתא, התווספו לחוב זה, מן הסתם, תוספות נוספות שהיה על התובעים לשאת בהם, אולם בהיותן נכללות בסכום של 510,000 ₪, הנתבעת 1 נשאה בהם. התוצאה היא שהנתבעת 1 לא הפרה את הסכם הביטול, גם אם היא ביצעה את המוטל עליה באיחור, כיוון שהיא זו שנשאה בתוצאות של איחור זה ובפועל לא נגרם לתובעים בשל איחור זה כל נזק, אלא נהפוך הוא, הם שילמו פחות. סעיפי התביעה התובעים תובעים את הוצאותיהם ונזקיהם כתוצאה מעסקה כושלת זו, והם תובעים את הסכומים הבאים: את הסך של 80,000 ש"ח שנאלצו לשלם בשל האיחור בפרעון המשכנתא. סך של 29,250 ₪ אשר שולמו על ידי התובעים כשכר טרחת עו"ד אשר טיפל עבורם בתביעת הבנק. סך של 281,463 ₪ אשר שילמו כפרעון המשכנתא עד לחודש ספטמבר 2005. כל הסכומים הנ"ל משוערכים למועד הגשת התביעה. סך של 100,000 ₪ כפיצוי עבור עוגמת הנפש. אדון להלן בכל אחד מן הסעיפים, לאור מסקנותי שלעיל. סך של 80,000 ₪ אזכיר מקורו של סכום זה. כזכור, התובעים שילמו את המשכנתא רק עד ליום 29.9.05. ביום 17.8.06 עמדה יתרת חוב המשכנתא על 104,059 ₪. הבנק למשכנתאות (צד ג'1) תבע את התובעים, אולם אלה לא מיהרו לפרוע את החוב שהצטבר. ההליכים נמשכו עד שביום 16.3.09 עמדה לפרעון כל יתרת המשכנתא, כולל החוב האמור, בסך כולל של 510,000 ₪. בהסדר שהגיעו התובעים עם הבנק, שולם הסכום האמור (סעיף 20.10 לכתב התביעה), כאשר בנק לאומי (צד ג'2) שילם מתוך חשבון הליווי של הנתבעת 1, סך של 430,000 ₪ ואילו התובעים שילמו בפועל סך של 80,000 ₪ בלבד. לאור העובדות והניתוח המשפטי שלעיל, לא ברור לי המקור המשפטי מכוחו דורשים התובעים כי הנתבעת 1 תשלם להם את הסכום האמור. על פי הסכם הביטול התובעים הם אלה אשר היו אמורים לשלם את החזרי המשכנתא עד לאותו המועד, 10.8.06. העובדה שהתובעים לא עשו זאת והסתירו מידע זה מן הנתבעים, אינה פוטרת אותם מן החבות. ראשית, מכוח הסכם הביטול והנחת היסוד בגוף הסכם הביטול כי כספים אלה שולמו על ידי התובעים. שנית, כיוון שהנתבעת 1 לקחה על עצמה לשלם רק את החוב במשכנתא ממועד הסכם הביטול ואילך. שלישית, מכוח התחייבותם הישירה וההתקשרות של התובעים עם הבנק למשכנתאות (צד ג'1) שאינה תלויה בהסכמים שבין התובעים לנתבעת. לא קיבלתי כל הסבר מן התובעים מדוע הם לא מיהרו לפרוע את החוב שהצטבר בחשבון המשכנתא מיד לכשקיבלו את ההודעה על כך (סעיף 20.1 לכתב התביעה). יתר על כן, יש לזכור כי התובעים הפסיקו לפרוע את תשלומי המשכנתא למן המועד בו שלחו את הודעת הביטול (30.9.05). אולם, בהודעת הביטול עצמה אין התייחסות לתשלומי המשכנתא. נהפוך הוא, שם נדרשת הנתבעת 1 להחזיר לתובעים את מה שהיא קיבלה ותו לא. מכאן כי גם על פי הודעת הביטול היה על התובעים להמשיך ולפרוע את תשלומי המשכנתא השוטפים, ולא היתה להם כל סיבה להפסיק ולשלם תשלומים אלה. לא ראיתי בטיעוני התובעים הסבר מניח את הדעת להתנהלותם זו. היתה זו החלטה חד-צדדית של התובעים ועליהם לשאת בתוצאות לה. לסיום אזכיר את העובדה כי החוב בשל אי פרעון תשלומי המשכנתא, נכון בסמוך ליום חתימת הסכם הביטול, 17.8.06, עמד על סך של 104,056 ₪ ועל התובעים היה לשאת בו כולו. בפועל, לאחר 3 שנים נוספות, ביום 16.3.09, למרות שחוב זה נשא תוספות נוספות, שילמו התובעים פחות מן החוב המקורי, סך של 80,000 ₪ בלבד ויצאו ברווח. לאור כל האמור לעיל, תביעת התובעים להחזר סכום זה אין לה כל מקום. סך של 29,250 ₪ סכום זה הוא שכר טרחתו של עורך הדין אשר טיפל בעבור התובעים בהליכים אל מול הבנק למשכנתאות, צד ג'1. דינה של תביעה זו להידחות מאותם נימוקים שלעיל. על התובעים מוטל לשלם את תשלומי המשכנתא עד להסכם הביטול. אם הם בחרו שלא לעשות זאת אלא להתמקח עם הבנק למשכנתאות, עליהם לבדם לשאת בתוצאות לכך וכן בהוצאות של כך. אין כל עילה המצדיקה להטיל זאת על הנתבעים. סך של 281,463 ₪ התובעים תובעים עוד החזר של תשלומי המשכנתא אשר שילמו עד ליום 30.9.05. לא שוכנעתי כלל כי יש לתובעים עילת תביעה בגין זאת. כאמור, מדובר בשתי מערכות משפטיות שונות ונפרדות. העובדה שהסכם המכר בוטל אינה מקימה חובה של הנתבעת 1 להחזיר לתובעים את תשלומי המשכנתא ששילמו. החבויות של הנתבעת צומחות מתוך הסכם הביטול עליו חתמו הצדדים והוא בלבד. הנתבעת לא לקחה על עצמה להשיב לתובעים את תשלומי המשכנתא ששילמו בעבר ואין מקום להטיל עליה לעשות זאת. סך של 100,000 ₪ התובעים תובעים סכום זה כפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם כתוצאה מהתנהלות הנתבעים. מובן מאליו כי לאור מסקנותיי שלעיל אין מקום להיעתר לתביעה זו. התובעים אחראים בלעדיים לנזקים שנגרמו להם והם לא עשו כל פעולה להקטנתם של הנזקים. הם לא פעלו על פי הסכם הביטול והם הגדילו את הנזקים לאין ערוך. סיכום תביעות התובעים על היחסים בין הצדדים חולש הסכם הביטול עליו הם חתמו. על פי הסכם זה היה על התובעים לפרוע את תשלומי המשכנתא עד למועד החתימה עליו, 10.8.06, והנתבעת 1 לקחה על עצמה לפרוע את יתרת חוב המשכנתא. התובעים הפרו את הסכם הביטול ולא פרעו את כל תשלומי המשכנתא עד ליום 10.8.06, כתוצאה מכך עמד כל סכום המשכנתא לפרעון בסך 510,000 ₪ התובעים שילמו מתוך סכום זה סך של 80,000 ₪ בלבד, שהם פחות מן החוב הנומינאלי שהיה עליהם לשלם ביום חתימת הסכם הביטול, 10.8.06, שעמד אז על סך 104,059 ₪. הנתבעת 1 פרעה את כל יתרת המשכנתא כפי שהתחייבה בהסכם הביטול, כולל כל ההפרשים שנוצרו עד למועד הפרעון וכולל החלק בחוב הקודם שלא שולם על ידי התובעים. כך הנתבעת עמדה בחלקה בהסכם הביטול, גם אם באיחור, היא לבדה נשאה בתוצאות האיחור, ותובעים לא נגרם כל נזק בשל האיחור. נהפוך הוא, התובעים כאמור יצאו ברווח ושילמו פחות מן המוטל עליהם. לאור האמור לעיל, כל תביעות התובעים דינן להידחות. טענות נוספות של הצדדים בשולי הדיון אוסיף ואעיר מספר הערות נוספות. טענת התובעים לביטול הסכם הביטול התובעים טוענים כי הם הגיעו להסדר עם הנתבעים כדי לחסוך בהליכים הוצאות. לטענתם, כיוון שהסכם הביטול הופר על ידי הנתבעים, הוא בטל והם זכאים לתבוע את מלוא נזקיהם (סניפים 32-24 לסיכומי התשובה). אין בטענה זו כדי לעזור לתובעים. ראשית, לא שוכנעתי כי הנתבעת 1 היא שהפרה את הסכם הביטול. נהפוך הוא, שוכנעתי כי התובעים הם שהפרו הסכם זה. שנית, ההליכים וההוצאות שנגרמו לתובעים לא היו במסגרת יחסים ביניהם לבין הנתבעת 1, אלא במסגרת היחסים ביניהם לבין הבנק למשכנתאות, צד ג'1. התובעים הם אלה אשר בחרו שלא להמשיך ולשלם את המשכנתא ועליהם לשאת בתוצאות לכך. אין לכך כל קשר להסכמים עם הנתבעת 1 ואין לנתבעת 1 כל חבות לפרוע סכומים אלה. שלישית, כיוון שהתובעים הם אלה שהפרו את הסכם הביטול, לא נוצרה להם כל זכות כלפי הנתבעת 1 על הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהפרה זו. רביעית, גם אם הנתבעת 1 איחרה במועד פרעון יתרת המשכנתא על פי הסכם הביטול, לתובעים לא נגרם נזק בשל כך, היא לבדה נשאה בכל העלויות הנוספות בשל כך. טענת התובעים כי הפרת הסכם הביטול מקנה להם זכות לתביעת פיצויים התובעים טוענים כי כיוון שהנתבעת 1 הפרה את הסכם הביטול, קמה להם הזכות לתבוע את מלוא נזקיהם (סעיפים 26 ואילך לסיכומי התשובה). טענה זו נופלת ביחד עם הבסיס העובדתי - לא הנתבעת 1 היא שהפרה את הסכם הביטול, אלא התובעים הם שהפרו אותו. התובעים לא גילו כי הם לא פרעו את כל התשלומים עד למועד החתימה ואילו הנתבעת 1 התחייבה לשלם רק את היתרה ממועד החתימה ואילך והיא עשתה זאת. טענת התובעים על חבות הנתבעת 1 התובעים טוענים כאילו היה על הנתבעים לשלם את יתרת המשכנתא הנכונה למועד הודעת הביטול (סעיף 15 ואילך לסיכומי התביעה). טענה זו מוטעית מכל כיוון שלא תיבחן. ראשית, כאמור, מדובר בשתי מערכות שונות של הסכמים. גם אם הסכם המכר בוטל עם מתן הודעת הביטול, אין הדבר, באופן אוטומטי, מביא לחבות של הנתבעת 1 לפרוע את תשלומי המשכנתא והתובעים הם אלה שחייבים בפרעונה, כל עוד אין הסדר אחר מחייב. שנית, גם על פי הודעת הביטול של התובעים, הם לא דרשו זאת מן הנתבעים אלא הסתפקו בכך שיוחזר הסכום שהנתבעת 1 קיבלה. על סמך מה הם טוענים את הטענה שלעיל - לא ברור. שלישית, טענה זו מנסה לעשות שעטנז של שני הסכמים - הודעת הביטול והסכם הביטול. כאילו הסכמת הנתבעת לשלם את יתרת המשכנתא שבהסכם הביטול חלה רטרואקטיבית למועד הודעת הביטול. אין לכך כל בסיס. נהפוך הוא, בהסכם הביטול מודגש כי החבות של הנתבעת 1 היא למועד ההסכם, תוך שימוש במילים "כיום" וכן "עד כה". הפרת ההסכמים לסיום אחזור ואזכיר את ההסכמים השונים בין הצדדים. הסכם המכר - שני הצדדים הפרו אותו, והתובעים היו הראשונים להפרה בכך שלא עמדו בתשלומים אלא הסתפקו בתשלום הראשון בלבד. אין לכך נפקות על התוצאה דנן משום הסכמי הביטול המאוחרים יותר. הודעת הביטול - הנתבעת 1 היא שהפרה אותו בכך שלא שילמה לתובעים את הסכום הנדרש. למרות שבפועל נהגה בדירה מנהל בעלים. אין לכך נפקות על התוצאה ד'כאן משום שהצדדים הגיעו להסכם אחר. הסכם הביטול - הוא ההסכם התקף. התובעים הם שפעלו בחוסר תום לב בכך שלא גילו את כל העובדות על קיומו של חוב במשכנתא. הנתבעת פרעה את יתרת חוב המשכנתא כפי שהתחייבה על פי הסכם הביטול, גם אם עשתה זאת באיחור, מבלי שנגרם לתובעים כל נזק בשל כך. סופו של דבר לאור האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעים. ההסדר התקף והקובע הוא זה אשר בהסכם הביטול, על פיו התובעים קיבלו את אשר הוסכם עליהם בדרך של פרעון המשכנתא לבנק למשכנתאות צד ג'1. אין לנתבעת כל התחייבות נוספת או אחרת כלפי התובעים. כיוון שדחיתי את התביעה, אינני נדרשת לדון בטענה לחבות אישית של הנתבע 2 כבעלים של הנתבעת 1. הצדדים יודיעו לבית המשפט, עד ליום 25.2.14 אם יש צורך בהליכים בהודעת צד ג' כנגד צד ג'2. בהעדר הודעה תדחה הודעת צד ג'. אינני עושה צו להוצאות בשל העובדה שגם לנתבעת 1 יש יד ורגל בהסתבכות העסקה, הן בחלקה בהפרת הסכם המכר והן בכך שהפרה את הודעת הביטול. משכנתאמקרקעיןחוב