התובע יליד 23.11.70 הגיש תביעה לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים מיום 3.10.10. על פי הנטען בכתב התביעה, במועד התאונה בעת שרכב התובע על קטנוע שפרטיו בכתב התביעה, הוא החל ביציאה מתחנת דלק על מנת להשתלב בתנועה ואז הבחין בשני רכבים עומדים. התובע סבר, כי לא יעלה בידו לעצור ועל כן בלם את הקטנוע בעוצמה רבה, פגע ברכב שנסע לפניו וכתוצאה מכך נפל ונגרם לו נזק גוף במועד התאונה היה הקטנוע מבוטח אצל הנתבעת. התובע נבדק במקום התאונה על ידי צוות מד"א ואובחן כסובל מפגיעה בשיניים ובגפיים. התובע פונה באמצעות אמבולנס לקבלת טיפול רפואי בבית חולים איכילוב. לאחר בדיקה ראשונית שם, אובחן כסובל מכאבים בכתף ושורש כף יד שמאל, ברך ימין וחזה מצד ימין. לטענת התובע, הוא נבדק על ידי אורתופד שאבחן אצלו רגישות בשורש כף יד שמאל ושפשוף בברך ימין מעל הפיקה. התובע שוחרר לביתו עם המלצות לשימוש במשככי כאבים, מנוחה בת שלושה ימים והמשך מעקב רפואי. בהמשך, שב התובע לקופת חולים לאור טענתו לכאבים והחמרה במצבו. בבדיקה, אובחן אצלו שבר ורגישות מעל שקע הטבק ובאיזור פול תחתון של עצם הסקפואיד בשורש כף יד שמאל שטופל באמצעות גבס ספיקה. התובע הופנה לבדיקת סי. טי. שהדגימה, כי סובל מאי סדירות של הקורטקס באספקט הפלמרי של הרדיוס הדיסטלי עם יצירת פגם קורטיקלי בקוטר 5 מ"מ במישור הצדדי פנימי עם שבב גרמי בקוטר 2 מ"מ. בנוסף טוען התובע, כי מהחבלה שסבל עף לו הגשר שהיה מותקן בשיניו ובשל חיסרון כיס טרם ביצע את תוכנית טיפולי השיניים. התובע מבקש לפצותו בגין הפסד השתכרות לעבר ואובדן כושר השתכרות לעתיד וכן אובדן תנאים סוציאליים, הוצאות עבור טיפולים רפואיים ועבור נסיעות, כאב וסבל ועזרת צד שלישי לעבר ולעתיד. לטענת הנתבעת, ככל שהתרחשה התאונה המוכחשת על ידה הרי מדובר בתאונת עבודה ועל התובע לפנות למיצוי זכויותיו במל"ל. בנוסף טוענת, כי הנזקים הנטענים מופרזים בנסיבות העניין. הנכות הרפואית לאור בקשת התובע, מונו בישיבת יום 7.11.11 מומחים רפואיים בתחום האורתופדי ובתחום פה ולסת ושיניים. מומחה מטעם בית משפט בתחום האורתופדי ד"ר דוד יפה קבע בחוות דעתו, כי בבדיקה קלינית שערך לתובע מצא רגישות מעל איזור הרצועה הסקפולונטום ללא הגבלה בטווחי תנועה, יציבות שמורה ללא חולשה בכוח אחיזה וכח הצביטה, ללא פחת עצבי או וסקולרי. לאחר בדיקת התובע, עיון במסמכים לרבות בדיקות הדמיה מעריך המומחה, כי לא נותרה לתובע נכות אורתופדית לצמיתות כתוצאה מהתאונה ועל כן אף אינו צופה מגבלה תפקודית כלשהי בעתיד. המומחה מעריך לתובע נכות זמנית בשיעור 100% למשך תקופה של 6 שבועות וכן נכות זמנית בשיעור 30% למשך חודש נוסף. הצדדים בחרו שלא לחקור את המומחה על חוות דעתו והיא לא נסתרה. מומחה מטעם בית משפט בתחום פה ולסת ד"ר שלמה ברק מצא בבדיקתו הקלינית, כי בקדמת הלסת העליונה היה גשר 4 יחידות וכתוצאה מהתאונה, הגשר נפל ונשברו השיניים המאחזות את הגשר מס' 12,11,22. על פי קביעת המומחה, יש צורך היום לעקור את שלוש השיניים ולשקם את חוסר השיניים באמצעות שני שתלים שיתמכו שני מבנים וארבעה כתרי חרסינה על בסיס זירקוניה. המומחה מציין, כי שתלים ומבנים יש להחליף כל 15 שנים בממוצע. בחוות דעתו נוקב המומחה בעלויות הטיפולים הדרושים. בנוסף מציין המומחה, כי לתובע נכות בשיעור 0.75% בגין אובדן שלוש שינים עם אפשרות לשיקום באמצעות כתרים. המומחה נחקר על חוות דעתו לאור בקשת הנתבעת. ראיות הצדדים התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ונחקר על האמור בו. בנוסף, זימן התובע לחקירה את מר הרצל קוקלייב שערך את דו"ח נפגע מד"א נספח ג' לתצהיר התובע. בנוסף כאמור, נחקר המומחה ד"ר ברק. עוד הוגשו מסמכים בכתב. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. דיון ומסקנות מעיון בסיכומי הנתבעת עולה, כי אינה עומדת עוד על טענתה, כי התובע לא נפגע בתאונת דרכים. משכך, המחלוקת הנסובה בין הצדדים היא בשאלת גובה הפיצוי. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה, האם מדובר בתאונת עבודה אם לאו ומשכך וככל שיוכרע, כי עסקינן בתאונת עבודה, האם יש מקום לבצע ניכוי רעיוני לאחר שהתובע לא פנה למל"ל למיצוי זכויותיו. בתצהיר עדות ראשית טען התובע בסעיף ג', כי התאונה לא ארעה במסגרת עבודה, לא בדרך אליה ולא בחזרה ממנה, אלא התרחשה בעת שהיה בנסיעה פרטית לאחותו המתגוררת בשכונת אפקה הסמוכה למקום התאונה. התובע חזר על דבריו אלו בחקירתו הנגדית בבית משפט (עמ' 23 ש' 1). אף בטופס הודעה על תאונה מיום 3.10.10 שצורף כנספח א' לתצהיר, סימן התובע בטופס את הנסיעה כנסיעה במסגרת פרטית. בישיבה שהתקיימה בתיק ביום 7.11.11 טען ב"כ הנתבעת, כי מהחומר המצוי ברשותם התובע עבד כשליח ועלה חשד מדוחות החקירה שמדובר בתאונת עבודה. דוחות החקירה לא הומצאו ואף לא חומר הגלם שהונח ביסוד דוח החקירה ושמכך לא הונחה לעיוני תשתית כלשהי המבססת את חשדותיה הנטענים של הנתבעת. אוסיף, כי באותה ישיבה ציין ב"כ הנתבעת במענה לשאלת בית משפט, כי נגבתה הודעה מהמעביד והוא שלל שמדובר בתאונת עבודה. בסיכומים מטעמה שבה הנתבעת וטענה, כי עסקינן בתאונת עבודה וכעת מבססת טענתה זו לא על דוחות חקירה, כי אם על אמירה בחוות דעת המומחה מטעם בית משפט בתחום האורתופדי בפרק תולדות המקרה לפיה "לדבריו ועל פי המסמכים שעמדו לרשותי עולה כי ... מר שמואל לוי, העוסק בשליחויות יליד 1970, היה מעורב במסגרת עבודתו בתאונת דרכים כרוכב קטנוע...". טוענת הנתבעת, כי התובע מסר בעצמו למומחה, כי מדובר בתאונת עבודה ועל כן מדובר בהודאת בעל דין והגם שניתנה מחוץ לכתלי בית המשפט אזי ניתנה לשלוחו של בית המשפט. עוד ציינה הנתבעת, כי משבחר התובע שלא לשלוח שאלות הבהרה למומחה בעניין זה לתיקון הטעות או לזמן את המומחה לחקירה על חוות דעתו, אזי יש לקבוע שהתובע נפגע בתאונת דרכים המהווה תאונת עבודה. איני מקבלת טענה זו. לא ברור מהאמור בחוות הדעת איזה חלק רשם המומחה על סמך דברי התובע ומה רשם על סמך עיון במסמכים. לא מן הנמנע, כי התובע מסר למומחה את גילו את העובדה שעובד בשליחויות באמצעות קטנוע וכי נפגע כרוכב קטנוע והמומחה הסיק לאור זאת, כי התאונה הייתה במהלך עבודת התובע. היה מקום לעמת את התובע עם האמור בחוות דעת המומחה מטעם בית משפט ולקבל התייחסותו לדברים האמורים שם. דבר זה לא נעשה. בהיעדר כל אינדיקציה להיות התאונה תאונת עבודה במסמכים שהוצגו לעיוני ולאחר שהתובע מכחיש זאת והמעביד מאשר אף הוא, כי התובע לא נפגע במהלך עבודתו אצלו, לא מצאתי להסתפק באמירה בחוות דעת המומחה מטעם בית משפט שלא ברור על סמך מה נכתבה האם לאור מסמכים, דברי התובע או מסקנת המומחה, על מנת לקבוע, כי המדובר בתאונת עבודה. אציין, כי חוות הדעת ניתנה לאחר שהנתבעת טענה, כי מדוחות החקירה שלה עולה שמדובר בתאונת עבודה. חרף טענתה זו, לא הציגה כל אינדיקציה לכך וכעת מבקשת להסתמך על אמירה של המומחה בחוות דעתו, שלא ברור על סמך מה נכתבה נוכח העובדה שלאורך כל התנהלות התיק הכחיש התובע, כי המדובר בתאונת עבודה וחזר וציין, כי התאונה התרחשה במהלך נסיעה פרטית לאחותו. אי לכך, אני קובעת שהתאונה בה נפגע התובע לא התרחשה בזיקה לעבודה ומשכך אינה מהווה אף תאונת עבודה ואין מקום לביצוע ניכוי רעיוני. שאלת הנזק מחלוקת נוספת הנסובה בין הצדדים היא בשאלה, האם במועד התאונה היה מצוי גשר על שיניו הקדמיות של התובע. לטענת הנתבעת, התובע כלל לא הוכיח זאת ומשכך אין מקום לפצותו במלוא העלויות המפורטות בחוות הדעת מטעם מומחה בית משפט. בתצהיר עדות ראשית מטעמו ציין התובע, כי מהחבלה עף לו הגשר שהיה מותקן בשיניו ובשל חיסרון כיס טרם ביצע תוכנית טיפולית (סעיף ט' לתצהיר). בדו"ח מד"א (נספח א' לתצהיר התובע) נרשם בזמן אמת "הגענו לפצוע כבן 40 במצב קל הסובל מפציעה קלה ובשיניים.... מדו"ח זה ניתן ללמוד על אינדיקציה לכך שהתובע נפגע בתאונה בשיניו ויש בכך לתמוך בטענתו, כי נפל לו הגשר. טוענת הנתבעת, כי מהאמור בדו"ח מד"א לא ניתן ללמוד, כי היה מותקן גשר בשיניו של התובע ועל פי עדות העד מטעם מד"א ככל שהתובע היה אומר, כי נפל גשר הוא היה מציין זאת בהערות (עמ' 9 ש' 32-34). מכאן טוענת, שבהיעדר ציון כאמור לא הוכח, כי נפל גשר מפיו של התובע ולאור זאת ולאור מצב שיניו של התובע עובר לתאונה וללא כל קשר אליה אין מקום לפצותו כאמור על פי חוות דעת המומחה מטעם בית משפט. לעניין זה אוסיף, כי העד מטעם מד"א השיב לשאלה, אם היה התובע בא ואומר שנפגע בגשר האם היה רושם, כי לא ירשום זאת אלא שיבדוק אותו רופא שיניים מאחר והוא לא יכול להסתמך על זה והוא רושם רק את מה שהוא רואה (עמ' 9 ש' 28-31). בחקירתו העיד התובע, כי היה לו גשר מעל 10 שנים אותו התקין אצל רופא בשם ד"ר גיל מכפר סבא (עמ' 21 ש' 15-20). לאור עדותו זו, ניתן צו המופנה לד"ר גיל רז מכפר סבא על מנת שימציא את תיקו הרפואי של התובע. במענה לצו שניתן, מסר ד"ר גיל רז תשובה ראשונה לפיה מאשר שטיפל בתובע במרפאתו לפני למעלה מ- 12 שנים ולמיטב זכרונו במהלך הטיפול הורכב לתובע גשר בשיניים קדמיות ולסת עליונה. עוד ציין הרופא, כי לא שמר את התיעוד במרפאתו לאור העובדה שחלפו למעלה מ- 7 שנים. בעקבות תשובה זו, ביקשה הנתבעת לשלוח שאלות לרופא עליהן השיב, כי אינו מתגורר עוד בארץ ותשובתו מתבססת על זכרונו ועל זכרונה של אשתו שסייעה לו בקליניקה. לדבריו, התובע הינו קרוב משפחה של אשתו ולפי מיטב זכרונו היו לו פגיעות עששתיות בפה ועל כן בוצע ניקיון הפה והטיפול הושלם באמצעות כתרים את החלק הפנימי העליון. אמנם הרופא ענה על סמך מיטב זכרונו ולא הציג מסמכים כתובים אולם מצאתי, כי יש בכך כדי לתמוך בעדות התובע, כי היה לו גשר בפה עובר לתאונה ובמסמך מד"א לפיו התובע נפגע בשיניו וזאת ברמה הדרושה במשפט אזרחי. הנתבעת זימנה לעדות אף את ד"ר ברק המומחה מטעם בית משפט בתחום פה ולסת. המומחה העיד, כי חוות דעתו מבוססת על אנמנזה שהנבדק אומר, על רשומות רפואיות וממצאי הבדיקה. בבדיקה מצא חוסר גשר ושיניים קדמיות שבורות. בנוסף, היה לו את רישום מד"א שהתובע נפגע בשיניו (עמ' 11 ש' 23-27). עוד ציין המומחה, כי יודעים שהיה גשר בשיניים מאחר והשיניים היו מושחזות (עמ' 12 ש' 29-30). המומחה שב ומציין, כי הייתה שן מושחזת והשחזה של השיניים היו הכנה לכתרים ועל כן בוודאות מציין, כי הותקן גשר (עמ' 18 ש' 7-8). עוד הוסיף, כי לא סביר שהתובע יסתובב בלי גשר ככה סתם מאחר ומדובר בשיניים קדמיות וזו בעיה אסטטית (עמ' 12 ש' 32-33). המומחה אף העיד, כי בהיבט רפואי עצם פגיעה בשיניים יכולה לגרום לנפילת גשר (עמ' 18 ש' 24-25) והייתה לו אינדיקציה לשבר בשתי השיניים המאחזות (עמ' 18 ש' 31-32). המומחה מוסיף, כי למרות הזנחת התובע את שיניו ומצב היגייני ירוד של הפה, לא יכול ששתי שיניים תישברנה רוחבית מצד לצד כתוצאה ממוקד עששת (עמ' 19 ש' 1-3). המומחה אף ציין, כי לאחר 18 שנות עבודה בבית חולים ובין היתר גם כמנהל מחלקה, כאשר פצוע מגיע לחדר מיון ויש לו פציעות שונות לרבות פציעות בשיניים הוא לא מתלונן על זה מאחר ומתלונן על דברים אחרים והוא גם מבוהל מהמצב ובדרך כלל גם אין רופא קבוע של פה ולסת בחדר מיון ואם אין תלונה על שיניים אז לא בודקים ולא מתייחסים (עמ' 12 ש' 9-15). המומחה מאשר שחסרות לתובע שיניים נוספות אחוריות שהיו חולות אולי בשל עששת או היגיינה אוראלית גרועה, אולם הוא התעניין רק בשיניים הקשורות לתאונה ולא לשיניים האחוריות (עמ' 13 ש' 2-20). עדותו זו עולה בקנה אחד עם הדברים שמסר ד"ר רז, כי הרכיב לתובע גשר בשיניים קדמיות ובלסת עליונה. לאור כל האמור, אני קובעת שהוכח לי ברמה הנדרשת במשפט האזרחי, כי התובע נפגע בשיניו במהלך התאונה נשוא תיק זה וכתוצאה מכך נפל הגשר בפיו. מצאתי, כי חוות דעתו של ד"ר ברק לא נסתרה והיא משתלבת עם הדברים שמסר ד"ר רז, האמור בדו"ח מד"א וממצאי הבדיקה שערך ד"ר ברק. אי לכך, אני מאמצת את חוות דעת המומחה מטעם בית משפט לעניין הנזק שנגרם לתובע בשיניו. נזק לא ממוני לאור גילו של התובע, העובדה שלא אושפז, תקופת הנכויות הזמניות שקבע המומחה מטעם בית משפט בתחום האורתופדי וכן הפגיעה בשיניו של התובע המצריכה טיפולים חוזרים במהלך השנים אצל רופא שיניים קובעת פיצוי בגין ראש נזק זה בסך 15,000 ₪. הפסד שכר לעבר על פי תלושי השכר שצירף התובע לתצהירו לחודשים מאי עד ספטמבר 2010 כולל עמד שכרו הממוצע של התובע על סך 4,367 ₪. סכום זה משוערך להיום בתוספת הצמדה בלבד מגיע כדי 4,659 ₪. לטענת התובע, הוא שהה בתקופת אי כושר במשך תקופה של חודשיים וחצי. כזכור המומחה מטעם בית משפט בתחום האורתופדי קבע לתובע נכות זמנית בשיעור 100% למשך 6 שבועות וכן נכות זמנית בשיעור 30% למשך חודש נוסף. בנסיבות אלו מצאתי, כי תקופת אי הכושר הנטענת היא סבירה בנסיבות העניין. מעבר לתקופה זו לאור העובדה, כי לא נותרה לתובע נכות בתחום האורתופדי ולאור הנכות הרפואית בתחום פה ולסת שאינה מצדיקה היעדרות מעבודה לא זכאי התובע לפיצוי נוסף בגין הפסד שכר לעבר. אי לכך, הפיצוי המגיע לתובע הינו 4,659 ₪ X 2.5= 11,647 ₪. בצירוף ריבית מאמצע תקופה הסכום הינו 11,840 ₪. אובדן כושר השתכרות לעתיד לא מצאתי כל הצדקה לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה בהיעדר נכות לצמיתות כתוצאה מהתאונה ולאור חוות דעת המומחה בתחום האורתופדי שלא מצא כל מגבלה בתנועה ולאור הנכות הזעירה שנקבעה לתובע בתחום פה ולסת שאין בה כדי להגביל את התובע בעבודתו או להביא לגריעה כלשהי משכרו. לפיכך, התובע אינו זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה. החזר הוצאות בעבור טיפולי שיניים הנתבעת טוענת, כי אין לפצות את התובע בהתאם לסכומים המפורטים בחוות דעת המומחה אלא יש לפסוק סכומים נמוכים יותר מאחר והעלויות אותן לוקח המומחה בחשבון בגין הכתרים הינן בגין כתרים בעלי בסיס של זירקוניה היקרים משמעותית מהכתרים שהיו בפיו של התובע במועד קרות התאונה ואשר היו בעלי בסיס מתכת. ההפרש בין שני הכתרים עומד על סך של 1,500 ₪. לטענת הנתבעת, על מנת להשיב את המצב לקדמותו יש לפצות את התובע בגין עלות כתרים על בסיס מתכת בלבד כפי שהיה בפיו עובר לתאונה. המומחה העיד בסוגיה זו ומסר, כי כל הכתרים הינם חרסינה וההבדל הוא בבסיס. כאשר יש בסיס מתכתי שהינו בצבע אפור ובשנים האחרונות החלו לעשות לשיניים קדמיות מסיבות אסתטיות בסיס זירקוניה וזה בצבע לבן. באזורים אחוריים של הפה עושים חרסינה על בסיס מתכת, כי שם האסתטיקה פחות מהותית. לטענת המומחה, כך מקובל לעשות בחמש השנים האחרונות כתר חרסינה על בסיס זירקוניה שלא תהיה השתקפות של המתכת בחניכיים וכתמים אפורים (עמ' 17 ש' 12-18). עוד הוסיף המומחה, כי הוא מאמין שלפני התאונה לא היה לתובע גשר עם בסיס זירקוניה מאחר ואז לא עשו זאת (עמ' 17 ש' 23). לאחר שקילה מצאתי לקבוע, כי הטיפול המקובל כיום במיוחד לשיניים בקדמת הפה הינו באמצעות כתרים על בסיס זירקוניה וזאת מטעמים אסתטיים ועל כן הפיצוי אותו יש לפסוק לתובע הוא לפי הטיפול המקובל היום. עדות המומחה מקובלת עלי ולפיה זה הטיפול הנוהג בשנים האחרונות. התובע נזקק לטיפול זה אך ורק בשל תאונת הדרכים שעבר ועל כן קובעת, כי גובה הפיצוי יהיה על פי העלויות בחוות דעת המומחה. על פי קביעת המומחה, יש צורך היום לעקור את שלוש השיניים ולשקם את חוסר השיניים באמצעות שני שתלים שיתמכו שני מבנים וארבעה כתרי חרסינה על בסיס זירקוניה. המומחה קובע עלות חד פעמית בסך 1,500 ₪ בגין עקירת 3 שיניים. בנוסף, קובע עלות חד פעמית בגין 4 כתרים על בסיס זירקוניה בסך 16,000 ₪. עלות של שני שתלים הינה 7,000 ₪ עלות של שני מבנים הינה 2,400 ₪. קרי בסך הכל 9,400 ₪. בנוסף, על פי חוות דעת המומחה, יזקק התובע להחלפות של שני השתלים ושני המבנים כל 15 שנים. מצאתי, כי התובע יזקק לשתי החלפות עתידיות בלבד ולא שלוש כנטען בסיכומיו. החלפה ראשונה עוד 15 שנים, כאשר התובע יהיה בן 58 והחלפה שנייה בעוד 30 שנים כאשר התובע יהיה בן 73. התובע טוען, כי יזקק גם להחלפה שלישית בעוד 45 שנים. בעוד 45 שנים, יהיה התובע בן 88 שנים מעל תוחלת חיים ממוצעת לגבר ועל כן לא מצאתי לחייב את הנתבעת בעבור החלפה שלישית לאור גיל התובע בעוד 45 שנים ולאור המצב הכללי של פיו של התובע שלא ברור איך יהיה לכך ביטוי עת יגיע התובע בשיבה טובה לגיל 88. אי לכך, בעבור החלפה ראשונה בהיוון לעוד 15 שנים, זכאי התובע לפיצוי בסך 6,033 ₪.בעבור החלפה שנייה בהיוון לעוד 30 שנים, זכאי התובע לפיצוי בסך 3,872 ₪. סך הפיצוי לו זכאי התובע בגין ההוצאות שייגרמו לו לצורך הטיפול בשיניו הינו 36,805 ₪. החזר הוצאות רפואיות ונסיעות התובע טען, כי נגרמו לו הוצאות רפואיות רבות אולם לא המציא כל קבלה באשר לכך. בנוסף, טוען, כי בשל הטיפולים הרפואיים העתידיים שיידרש לעבור בשיניו ייגרמו לו הוצאות נוספות בגין משככי כאבים וכן הוצאות נסיעות. בהיעדר אסמכתא ועל דרך האומדנא מעריכה את הפיצוי בגין ראש נזק זה בסך 2,000 ₪. עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד התובע העיד בתצהירו, כי כתוצאה מהתאונה נזקק לעזרה ותמיכה של בני משפחה. התובע לא זימן לעדות מי מבני משפחתו על מנת שיעיד על העזרה שהושיט לתובע. משכך, טענתו זו לא הוכחה. לא הוכח, כי למי מבני משפחתו של התובע נגרם חיסרון כיס בשל הצורך החריג בטיפול בתובע. התובע העיד, כי לא שילם למאן דהוא עבור עזרה (עמ' 24 ש' 11-12). יתרה מזאת, לאור פגיעת התובע כפי שעולה מהמסמכים הרפואיים שצורפו לא שוכנעתי, כי נזקק לעזרה החורגת מעזרה רגילה של בני משפחה. אמנם התובע שהה בחופשת מחלה אולם לא התרשמתי, כי היה מרותק למיטתו וכי נזקק לעזרה החורגת מעזרה רגילה של בני משפחה בנסיבות. איני מקבלת אף את טענת התובע, כי בשל הטיפולים שיזקק להם בשיניו יידרש לעזרה חריגה של בני משפחה. אי לכך, בהיעדר הוכחה ולאחר שכאמור לא התרשמתי שפגיעתו של התובע הצריכה עזרה החורגת מעזרה רגילה של בני משפחה, איני פוסקת פיצוי בגין ראש נזק זה. לסיכום, הפיצוי לו זכאי התובע בגין התאונה נשוא תיק זה הינו 65,645 ₪. אי לכך, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע בגין התאונה נשוא תיק זה סך של 65,645 ₪ בצירוף שכר טירחת עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ כחוק וכן החזר אגרה ששולמה משוערכת להיום, החזר עלות חקירת העד מר קוקלייב בסך 600 ₪ והחזר עלות חוות דעת המומחים מטעם בית משפט ככל שנשא בהן התובע. הנתבעת תישא ביתרת האגרה החלה בתיק. הסכומים הנקובים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. תחנת דלקתאונת דרכיםדלק