בעת שאופניו נתקלו בגומה המיועדת לשתילת עץ שהיתה נטולת עץ בזמן הנתון, נפל ונחבל בברכו הימנית. 2. השטח הנדון הינו בסמכותה ובאחריותה המוניציפאלית של הנתבעת. 3. התובע פונה ממקום התאונה באמצעות אמבולנס לקבלת טיפול בבית חולים "מאיר" בכפר-סבא. 4. הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות לקרות התאונה והן בשאלת גובה הנזק. תחילה אדרש לסוגית האחריות. האחריות 5. להלן עובדות שאינן שנויות במחלוקת: א. השטח באחריות המוניציפאלית של הנתבעת. ב. בזמן התאונה רכב התובע על אופניו. ג. "הבור" הינו גומה המיועדת לשתילת עץ. ד. לא היה עץ בגומה. ה. התובע נפגע כתוצאה מנפילה עם אופניו שנתקלו בגומה. ו. בזמן התאונה היה במקום "יריד חוגים" והמקום היה הומה אדם. חיזוק לטענות התובע בדבר מקום וזמן התאונה, ניתן למצוא ב"דווח על חולה/נפגע באמבולנס" שצורף כנספח לכתב התביעה. בדווח שמולא ע"י צוות האמבולנס בסמוך לזמן התאונה נרשמו דברי הנפגע התואמים את גרסתו שבכתב התביעה. 6. תמונות מהמקום צורפו לכתב התביעה והוצגו בצבע, בדיון עצמו. 7. מן התמונות ניתן ללמוד כי שטח הגומה תחום בריצוף שונה ובצבע שונה מריצוף המדרכה. החלק שאינו מרוצף, המיועד לשתילה, נמוך מהמפלס התוחם במספר סנטימטרים לא גדול. הגומה אף נמצאת בהמשך לשורת עצים הטמונים בגומות זהות ובמרווחים זהים. הגומה המסוימת נמצאת בקצה השורה מן הכיוון ממנו הגיע התובע. 8. המביט בגומה מצליח לזהותה וללמוד את גובהה והסיכון הטמון בה. 9. מעדותו של התובע, שלא נסתרה, עולה כי המקום המה אדם שכן מלבד השימוש הרגיל במקום נערך יריד חוגים אשר "משך" מבקרים רבים. התובע הדגיש את הצפיפות ששררה במקום. 10. מבקר בגן ציבורי,פארק,או במקרה דנן ה"ספורטק" בא בגדר הקבוצה אשר לגביה חבה העירייה חובת זהירות. דומה כי באם ייקבע כי קיים מפגע אזי אין חולק כי העירייה כבעלים ומתחזקת של השטח אחראית כלפי הציבור בגין נזקים הנגרמים כתוצאה מקיום המפגע. מחד גיסא הגומה מהווה מפגע ,ללא קשר לנהוג ולמקובל ברשויות אחרות(כדברי ב"כ הנתבעת) ולכן היה על הנתבעת להסיר את המפגע ולכל הפחות להזהיר ממנו. ב"כ הצדדים התייחסו לאפשרות של גידור, אך ניתן היה לטעמי לאיין את הסיכון אילו היתה מפוזרת כמות חול קטנה בשטח פנים הגומה על מנת להגביה את שטח הסכנה כך שיהיה במישור אחד עם הריצוף התוחם. הפעולה הינה פשוטה, קלה וזולה ומונעת את הסכנה. מאידך גיסא, לא ניתן להתעלם מן הנתונים הבאים: התובע היה והינו רוכב מיומן ומנוסה שרכב בתנאים קשים מן השטח הנדון. הגומה מסומנת והמסתכל בה יבחין בה. התובע בחר למרות תנאי הנסיעה, קרי, הצפיפות המרובה להמשיך ברכיבה תחת ירידה מן האופניים והולכתם. 11. רוכב אופניים לא אמור לתור אחר מכשולים או מפגעים אך צריך להתאים את רכיבתו לתנאיי הדרך. בשקלול הנתונים סבורני כי מרבית האחריות רובצת לפתחה של הנתבעת. עם זאת, אני מוצא לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 35%. הנכות הרפואית: 12. המומחה הרפואי מטעם התובע, ד"ר קוארטלר, העריך את נכותו הרפואית בשיעור של 10% בגין ארטריטיס רבמטולוגית יוונית או מכל סוג אחר עם השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות. לעומתו המומחה הרפואי מטעם הנתבעת העריך שהתובע אינו סובל מנכות כלל ועיקר. הצדדים הגיעו להבנה דיונית לפיה הנכות הרפואית תעמוד על שיעור של 5%. הנכות התפקודית: 13. בע"א 646/77 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ושני אח' לב (3) 589, (12.10.78) נפסק: "הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו". 14. מעדותו של התובע עלה, כי הוא נוטל חלק באופן עקבי ופעיל ברכיבת אופניים הן במסגרת אישית והן במסגרת קבוצתית. התובע אף משתתף ברכיבות מאורגנות ויתכן אף תחרותיות מחוץ לגבולות המדינה. לראיה הוגש נ/1, צילום של התובע, מ"טור" בקפריסין בשנת 2012. בצילום נראה התובע במהלך רכיבה כשהוא לבוש בבגדי רכיבה ייעודים ונראה שהוא בשעת מרוץ כשמאחוריו רוכבים נוספים להבדיל מדווש קליל בחיק הטבע בכדי להתרשם מן הנוף. 15. סבורני כי הנכות התפקודית פחותה מן הנכות הרפואית. הנזק: 16. בסיכומיו טען ב"כ התובע לשלושה ראשי נזק. האחד הפסד השתכרות לעבר, השני הפסד השתכרות לעתיד והשלישי כאב וסבל. 17. אשר לעבר, עפ"י תקופות אי הכושר-שלושה חודשים בשכר ממוצע של 6045 ₪ אפסוק מחצית עקב הספק אם התובע היה מוצא עבודה,אם לאו - 9067 ₪ ובצירוף הצמדה מאמצע התקופה - 9,306 ₪. בעניין זה ראוי לציין כי הגם ולטענת ב"כ התובע בחודשי החורף אמור היה התובע "לסגור" עבודות לחודשי הקיץ, בחורף שקדם לתאונה לא צלחה דרכו של התובע "לסגור" עבודות לקיץ שלאחריו. 18. בחינת הנזק לעתיד מחייבת התייחסות לגילו של התובע (יליד שנת 1960) , סוג עבודתו, משמעות ההגבלה ומשמעות שכרו לזמן התאונה אשר עשוי להשליך על שכרו לעתיד. 19. בהתחשב בכך ששכרו של התובע לא פחת ואף השביח ובכך שהינו רוכב, פעולה המצריכה עבודה מאומצת של הברך, ומנגד בכך שקיימת מגבלה מסוימת אשר יתכן ותשפיע, גם אם באופן קל, על תפקודו בעתיד, אני פוסק לתובע פיצוי גלובאלי בסך של 10,000 ₪. 20. בראש הנזק של כאב וסבל יש להביא בחשבון כי התובע אושפז למשך 4 ימים, רגלו גובסה והוא סובל מ- 5% נכות רפואית (בהתאם להסכמת הצדדים). אני פוסק סך של 14,000 ₪. סוף דבר: 21. הנזק שנגרם לתובע מסתכם בסך של 33,306 ₪. 22. מן הנזק יש לנכות אשם תורם בשיעור של 35%. 23. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 21,648 ₪ ובמעוגל 22,000 ש"ח. כמו כן, תשא הנתבעת בתשלום ששילם התובע למומחה מטעמו בסך של 3,500 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה מיום 3.11.10, באגרת בית המשפט ובשכ"ט עו"ד בשיעור של 20% + מע"מ מן הסכום הכולל. התשלום ישולם בתוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעת יקבל את פסק דין. ניתן להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין. אופנייםנפילה