תביעה אשר הוגשה בהמשך להסכם, מכוחו היה על התובעת לבצע עבודות שיפוצים עבור הנתבעים בביתם. אין מחלוקת שהיה הסכם בין הצדדים. אין מחלוקת עוד שהתובעת החלה לבצע עבודות מכוחו, אך במהלך הדברים עלו יחסי הצדדים על שרטון ודרכיהם נפרדו. בין הצדדים קיימת, מחלוקת משמעותית - הן באשר לדברים שסוכמו בניהם בתחילה (ובכלל זה גובה התמורה שתשולם בגין העבודות), הן באשר לנסיבות בעטיין התגלתה המחלוקת והעבודות הופסקו במהלכן והן באשר להיקף העבודות שבוצעו עד אותו שלב וכל תשלום, המגיע בגין כך לתובעת, אם לאו. התביעה שבפניי נפתחה עם בקשה לצו עיקול זמני. הדיון בעניין זה נשמע בפני כב' הרשם פלקס כאשר בהסכמה בוטל העיקול. טענות התביעה: התובעת, חברה העוסקת, בין היתר, בעבודות שיפוץ ובניה, התקשרה ביום 22.8.10 עם הנתבעים בהסכם לביצוע עבודות שיפוץ ובנייה בביתם, ברח' רשב"ג 13 בירושלים. בתביעה נטען כי להסכם שנחתם בין הצדדים צורף כתב כמויות, אותו סיפקו הנתבעים לתובעת ואשר בהתחשב בו ניתנה הצעת מחיר ונחתם הסכם העבודה. בהתאם להסכם שצורף לתביעה עמדה התמורה על 600,000 ₪ אשר בתוספת המע"מ דאז, עמדה על סך של 696,000 ₪. נטען כי כתב הכמויות הגדיר גם מועדי תשלום, על בסיס קצב התקדמות העבודה. לפי הנטען בתביעה, הציגו הנתבעים את ההסכם לבנק, על מנת לקבל הלוואה, תמורת משכנתא לצורך מימון העבודות. נטען כי מספר ימים לאחר חתימת ההסכם, ביקש הנתבע להחליף את סוג האבן (טלטיש במקום טובזה) ובהתאם סוכם בעל פה בין הצדדים כי עלות העבודות תעמוד על 500,000 ₪ בתוספת מע"מ (על בסיס המע"מ שנהג אז עסקינן בסך של 580,000 ש"ח). בהתאם לסיכום בין הצדדים, החלה התובעת בביצוע העבודות. בשלב זה נשכרו שירותיו של קבלן משנה בשם שמואל מזרחי שהחל לעבוד בהתאם לחוזה עבודה שנחתם בינו לבין התובעת מיום 27.9.10, שצורף אף הוא. יוער כי בהתאם להסכם זה היה על התובעת להעביר לנ"ל סך הכול סך של 400,000 ₪, בתוספת מע"מ, דהיינו - 464,000 ₪. התובעת החלה בעבודות שכללו הריסת מבנה קיים עפ"י תכניות שסיפקו הנתבעים, באמצעות המהנדס חסידים, מטעמם. העבודות אותן ביצע הקבלן, פורטו בסעיף 12 לכתב התביעה ונטען כי ע"פ ההסכם בין הצדדים, היה קבלן המשנה זכאי לקבל בגינן - סך של 248,240 ₪ (כולל מע"מ, ובלעדיו 214,000 ₪). ביום 5.11.10 מסר הנתבע לידי התובעת המחאה דחויה ע"ס 100,000 ₪ וביקש כי זו תיפרע מאוחר יותר ובתיאום אתו. בהתאם, נפרעה ההמחאה רק ביום 29.11.10. לאחר שהתובעת השלימה את שלב ג', כמוגדר בכתב הכמויות - היה על הנתבעים לשלם לה, לטענתה, 70% מהתמורה המוסכמת בתוספת מע"מ (כ- 350,000 ₪ + מע"מ) וכן תשלום בגין תוספות שהתבקשו בסך 41,000 ₪, ללא מע"מ (ר' המפורט בסעיף 16 לתביעה וכן נספח ד' לתביעה). נטען כי מעבר לסך של 100,000 ש"ח, לא שילמו הנתבעים את יתר חובם, בניגוד למוסכם. התובעת פנתה אל הנתבעים בכתב בשלוש הזדמנויות שונות (5.12.10 ו-22.12.10 ובמכתב נוסף בו מצוין התאריך 25.1.10 - על אף שנראה כי קיימת כאן טעות סופר כלשהי). התובעת אף הודיעה על הפסקת העבודות בשל אי התשלום, המהווה הפרת הסכם. לטענת התובעת עד לשלב בו הופסקה העבודה, עקב הפרת ההסכם, היא התחייבה כאמור כלפי קבלן המשנה בתשלום של 248,240 ₪ (כולל מע"מ). בהקשר זה הוצגה דרישת תשלום מיום 26.12.10, על אותו סכום. נטען כי בהידברות בין הצדדים, ומשהנתבעים נקלעו לקשיים כלכליים, ביקשו אלו לשנות את תנאי ההסכם. כך, לפי הנטען, ביקשו הנתבעים כי מהסכום עליו סוכם, יופחת סכום המע"מ וכי תוספות שבוצעו, מעבר להסכם המקורי ייכללו בו, מבחינת העלות. התובעת סירבה לניסיונות הנתבעים. רק ביום 22.12.10 התקבל מכתב מהנתבעים בו הם מודיעים על ביטול ההסכם על-ידם, למרות שכבר ביום 5.12.10 הודיעה התובעת לטענתה בכתב על הפסקת עבודתה. התובעת טענה לנזקים כדלקמן: 248,240 ₪ עבור העבודות שבוצעו בפועל ע"י קבלן המשנה. 49,648 ₪ המבטאים רווח קבלני של 20% מהיקף העבודה שבוצעה והוערכה בסך של 255,000 ₪. 50,000 ₪ פיצוי המשקף נזק שנגרם לנתבעים, בגין היערכות לעבודה בהיקף של 500,000 ₪ בתוספת מע"מ הכוללת התקשרות עם קבלני משנה, עובדים וספקים, מניעת רווח קבלני ופגיעה בשם הטוב. 2,000 ₪ עבור עבודות איטום שביצעה התובעת בתיאום עם הנתבע 1, לאחר ההודעה על הפסקת ההסכם ומתוך כוונה לצמצם נזקים שהיו נגרמים לשכני הנתבעים עם ירידת הגשמים. התביעה, בניכוי ההמחאה שנפדתה, הועמדה על סך של 249,888 ₪ בצירוף ריבית והצמדה. התובעת ביקשה להתיר לה לפצל הסעדים ולהוסיף ולתבוע הנתבעים, ככל שתתבע על ידי קבלן המשנה. טענות ההגנה: בהגנתם, כפרו הנתבעים בטענות. נטען כי שירותי התובעת נשכרו, על אף שלא היו הזולים ביותר, רק על סמך המלצת קרוב משפחה. עוד נטען כי סוכם בין הצדדים כי עלות העבודה תהא 500,000 ₪ כולל מע"מ. חרף האמור נחתם הסכם למראית עין ע"ס 600,000 ₪, בתוספת מע"מ (696,000) וזאת על מנת שהנתבעים יוכלו לקבל הלוואה תמורת משכנתא, בסכום, המספק למלוא הסכום שסוכם בפועל. יחד עם זאת, הסכימו הצדדים כי ייחתם גם חוזה המשקף את ההסכמות בין הצדדים לאשורן. ע"פ ההסכם היה על הנתבעים להעביר לתובעת מקדמה ע"ס 20% ממלוא הסכום, ואכן ביום 13.10.10 הועברה לתובעת המחאה ע"ס 100,000 ₪, דחויה ליום 5.11.10. הוסבר כי ההמחאה ניתנה למועד דחוי, בכדי שהנתבעים יספיקו לקבל ההלוואה מהבנק, טרם שתפרע. כבר ביום 7.11.10 קיבלה התובעת הודעה כי היא יכולה לפדות ההמחאה, אך מטעמיה עשתה כן רק ביום 29.11.10. הנתבעים טענו כי מנהל התובעת לא פדה את ההמחאה מוקדם יותר שכן ביקש לקבל את הסכום במזומן. משעמד הנתבע על כך שיקבל קבלה עבור כל תשלום שיעביר (בין השאר עקב צורך להציג הנ"ל בבנק), דרש מנהל התובעת כי הנתבעים יוסיפו סכום מעבר למה שסוכם וזאת עבור מע"מ. מנהל התובעת החל בביצוע העבודות, אך התחמק מנגד מחתימה על הסכם והתחייבות ללוחות זמנים, בהתאמה להסכמת הצדדים. נטען כי בנסיבות אלו, לא היה על התובעים להעביר תשלומים נוספים. כמו כן, נטען כי אף אם הייתה נבדקת ההתקדמות בעבודה, הרי שלא הושלמו שלבים המזכים את התובעת בתשלום נוסף. עוד נטען כי העבודות שבוצעו ע"י קבלני המשנה, בוצעו בצורה רשלנית, מה גם שהנתבעים בחרו דווקא בתובעת לביצוע העבודות ולא נתנו הסכמה שזו תבוצע באמצעות קבלני משנה. הנתבעים מסרו הערותיהם לטיוטת הסכם והתובעת השיבה, אך עדיין סירבה לחתום על ההסכם, כאשר היא מפעילה לחצים לקבל התשלום במזומן בלבד וללא קבלות. עד ליום 26.11.10 סירבה התובעת לחתום על ההסכם. במועד זה הגיע מנהל התובעת, עם שותפו, לבית הנתבעים וניסה לשכנעם להעביר לו תשלום במזומן ולא כנגד קבלות. היות שהנתבעים עמדו בסירובם, קם מנהל התובעת בכעס, הודיע על הפסקת הבנייה ומסר לנתבעים מסמכים שהכין מבעוד מועד, בנוגע להפרת הסכם בנייה ונזקים וכן מסמך הערות לטיוטת הסכם שני לביצוע. נטען כי בהתנהגות זו הפעילה התובעת על הנתבעים לחץ, תוך העמדתם במצב של בני ערובה ותוך חשיפתם לנזקים ולעיכובים. הנתבעים טענו כי בניגוד למצג שהציגה, לא ביצעה התובעת את העבודה בעצמה ושכרה כאמור קבלני משנה, ששכרו קבלי משנה נוספים מטעמם, הכול שלא על דעתם. הנתבעים הפסיקו את העבודה עם התובעת על רקע כל האמור. עוד נטען כי הנתבעים מעולם לא התחמקו מתשלום בגין עבודה שבוצעה ואף הציעו לתובעת שמות של שני מעריכים ואולם לאחר מסירת שמם למנהל התובעת, כ"א מהמעריכים, הודיע כי אינו מעוניין לבצע את ההערכה בדירה. משלא נמצא מעריך המקובל על שני הצדדים, פנו הנתבעים למהנדס אורן ורשבסקי. ע"פ חוות-הדעת שולם לתובעת סכום המשקף את העבודה שבוצעה, כשזו הוערכה ביתר. לאור ליקויי הבנייה, איכות העבודה המחפירה והפרת ההסכם, נראה היה כי טוב יעשו הצדדים אם ילכו איש איש לדרכו. בכל הנוגע לנזקי התובעת מול קבלני המשנה, נטען כי אין לתובעת להלין אלא על עצמה. שכן היא שהתקשרה עימם וללא הסכמת הנתבעים. עוד נטען כי מנהל התובעת הציג אותה כקבלן רשום ורק בדף ההערות להסכם ציין שלא כך הוא. כתב הכמויות שהוגש ע"י הנתבעים לתובעת, שונה ע"י התובעת באופן חד צדדי ועל-מנת לחסוך בעלויות והועבר, לאחר השינוי, לקבלן המשנה - מר בזיזה. התובעת הציגה לפני קבלן המשנה מצג לפיו מדובר בדירה המיועדת להשכרה ולכן אין צורך לדייק בחומרים. מעולם לא צוין בפני הנתבעים כי קיים הבדל בעלות אבן כזו או אחרת. הבקשה לשינוי האבן, הוגשה לעירייה כבר ביום 14.9.10 ורק לאחר מכן הועבר התשלום הראשון. השינוי הוא זניח ועלותו אינה מגיעה אפילו כדי שיעור המע"מ. נטען כי העבודות בוצעו בצורה חובבנית ורשלנית. כך, עת בוצעו עבודות ההריסה לא הותקן שרוול לפינוי פסולת הבנייה וזו הושלכה מהחלון, תוך יצירת ענן אבק שחדר אף אל דירת השכנים מלמטה. במהלך העבודות נכח במקום אחיו של הנתבע, מפקח בנייה במקצועו, שהתריע על הליקויים בעת התרחשותם. כאמור, התובעת שכרה את קבלן המשנה מר שמואל מזרחי שהעסיק מטעמו קבלן נוסף בשם נידל שעבד בדירה עם שני נערים. כתוצאה מהעברת העבודה לקבלנים לא מיומנים, נמשכו עבודות ההריסה למעלה מחודש וחצי, כאשר סוכם שמלוא העבודות יושלמו בתוך חודשיים- שלושה חודשים. נטען כי הסכמי התובעת מול קבלני המשנה, נחתמו רק לצורך הגשת התביעה והינם למראית עין בלבד. הנתבעים הכחישו מכל וכל את הטענה לביצוע עבודות בהיקף של 70% מהמוסכם ונטען כי למעשה בוצעו עבודות בהיקף קטן הרבה יותר, ואף האמור בוצע ברשלנות ובחובבנות. לעניין זה הפנו הנתבעים לחוו"ד השמאית לפיה בבית בוצעו עבודות הריסה, יציקה, בניית ממ"ד ויציקת תקרה בלבד. התוספות שבוצעו, בהנחיית המהנדס, חושבו כחלק מהעלות הכוללת. התובעת טוענת להשלמת שבעה שלבים בעבודות, בעוד קבלן המשנה מטעמה - מר בזיזה, טוען בתצהירו (שהוגש בתמיכה לבקשה להטלת עיקולים זמניים, ור' גם להלן) כי שלבים 7-6 בוצעו באופן חלקי. נטען כי עבודות אלו טעונות גם תיקון והתאמה לכתב הכמויות (אעיר כי עלה שמר בזיזה הנ"ל, הוא למעשה עובד של קבלן המשנה, מר מזרחי). באשר לשינויים שהתבקשו לעומת ההסכם המקורי נטען כי במקום בניית שלוש יח"ד, הוסכם על בניית שתיים בלבד, כאשר הנתבעים הודיעו שאת המקלחת והמטבח של היחידה הגדולה מהשתיים רכשו בעצמם. בנסיבות אלו, הפחית השינוי את העלויות. התוספת היחידה שאושרה ע"י הנתבעים היא: "חפירה יסוד בודד + יציקת יסודות בודדים 2 יחידות עם פלטת ברזל ובטון והתקנת שני עמודים עבור המרפסות", אך לא דובר על עלות נוספת של 23,000 ₪, כטענת התובעת בתביעתה. הוכחשה הטענה בדבר מצוקה כלכלית של הנתבעים וכן הוכחש אופן חישוב הרווח הקבלני. באשר לביצוע עבודות איטום, לאחר ההודעה על הפסקת העבודה, נטען כי מנהל התובעת שלח שני עובדים שבצעו סגירה ביריעות פלסטיק, של צדו הדרומי של המבנה. היריעות לא החזיקו מעמד, נקרעו לאחר מספר שעות ולמעשה לא מנעו את כניסת המים לדירת השכנים. למחרת נאלצו הנתבעים לעמול במשך יום שלם, לתיקון המצב, תוך הפסד יום עבודה. נטען כי הנתבעים נאלצו לחזור לדירה מדי יום ורק לאחר פניות חוזרות לתובעת, בצע קבלן המשנה, מר בזיזה, את העבודות תמורת עלות נוספת של 6,000 ₪. נטען כי האיטום בוצע ברשלנות ולא מנע חדירת המים. כשפנו הנתבעים לקבלן בזיזה שיפעל לתיקון, השיב לנתבע במסרון מיום 31.12 כך, לפי הנטען: "נתנאל לא נעים לי מהסיטואציה אבל יוסי לא מסכים בשום אופן שנתקרב לדירה, מאיים שלא ישלם להם מה שמגיע. פתח מלחמה עלינו". לאחר שיחה נוספת נפגשו הנתבע ומר בזיזה בדירה. האחרון הודה כי העבודות בוצעו לא באופן מושלם והבטיח לשלוח עובד לתיקון. הואיל והקבלן קיבל תשלום של 6,720 ₪ עבור איטום הגג ולמרות הסיכום בין הצדדים, הוא לא השיב לטלפונים של הנתבעים, ואלו נאלצו לשלם סך נוסף של 600 ₪ לקבלן שישלים את העבודה. הנתבעים הכחישו כי מסרו לתובעת צ'ק ביטחון וטענו כי זה היה תשלום ראשון, בגובה 20% מהעלות הכוללת של העבודות. עוד העלו טענת קיזוז. נטען כי מכל סכום שיוכח, אם בכלל, שהם חייבים לתובעת יש לקזז העלויות הבאות: סך של 5,000 ₪ עבור תיקון הצנרת שנעשתה מחומרים ירודים ובניגוד לכתב הכמויות (פלסטיק במקום גיבריט). השבה של הסכום המהווה ההפרש בין האמור בכתב הכמויות באשר לגופי התאורה שסוכמו, לבין העבודה שבוצעה בפועל. לעניין זה צוינה פליאת החשמלאי עת הבין את הפער בין כתב הכמויות, לבין הדרישה שקיבל מהקבלן. עלות תיקון ההכנה לניאגרה סמויה. דרישה שלא הוצגה בפני העובד נידל. תיקון קיר ממ"ד עקום. תיקון יציקה מתחת לחלון ממ"ד שבוצעה באופן לקוי. תיקון יציקת המרפסת העקומה. 1,000 ₪ - תיקון הנזקים שנגרמו לדירת השכנים ממי הגשמים. נזקים נוספים שנגרמו לדירה זו במהלך העבודות - סדקים בקירות וחורים בתקרת המקלחת וחדר השינה. עיכוב בסיום הבניה, שגרם לכך שבן הנתבעים, בן 33, שגר בדירה אשר בשיפוצים, לא שכר דירה, העביר את תכולת דירתו לדירת הוריו בהנחה שמדובר בתקופה של חודשיים - שלושה, תוך פגימה באיכות החיים של המשפחה. פגיעה במצבו הבריאותי של הבן, בשל המתח הכרוך בסיטואציה המתוארת. אובדן ימי עבודה של הנתבע ושל בנו והצורך להגיע לדירה מדי יום. נזק תדמיתי וכלכלי לעסק של המשפחה, בעקבות הטלת העיקול. הנתבעים חשופים לתביעה מצד שכניהם, בשל התנהגותה של התובעת. אובדן סכומים שהיו מתקבלים עבור השכרת הדירה המדוברת. ראיות הצדדים; לאחר שניסיונות גישור, לא הועילו, הגישו הצדדים ראיותיהם; מטעם התביעה - הוגשו תצהיריהם של מר בזיזה אברהם, של מר נחום פינקל, של מר יוסי דרעי. מר בזיזה אברהם משמש כמנהל עבודה אצל הקבלן שמואל מזרחי ועדותו הובאה באשר לחוזה עם קבלן המשנה והיקף העבודה שבוצעה בפועל. נטען כי ביחס לחוזה המשנה עם מזרחי בוצעו שלבים 5-1 ובאופן חלקי שלבים 7-6. נטען כי שווי העבודה שבוצעה, עומד על 248,240 ₪ כולל מע"מ. העד הצהיר כי היה מעורב במספר פגישות שהתקיימו בין מר יוסי דרעי, נציג התובעת, לבין הנתבע ונוספים. הוצהר כי הנתבע ביקש לשנות את פרטי ההסכם, את המחיר ואת מפרט העבודה, אך התובעת לא הסכימה. עוד נאמר כי הנתבע אף הציע תשלום נוסף בסך ל 100,000 ₪. ההצעה נמסרה דרך ליאור אבוגוב שנקרא לפשר בין הצדדים. התובעת הסכימה אך הנתבע חזר בו. ע"פ התנהגות הנתבע ניכר היה כי הוא מצוי בקושי כלכלי ואינו מסוגל לעמוד בהתחייבות הכספית שנטל על עצמו בהזמנת הבנייה. הצעותיו והתנהגותו של הנתבע היו לא הגיוניות מבחינה כלכלית וכספית, כמו גם דרישותיו לשנות את ההסכם החתום ולכלול בו תוספות עבודה שלא נכללו מראש וללא תוספת מחיר. לפי האמור בתצהיר, העבודה בוצעה בליווי צמוד ובפיקוח של המהנדס יוסף חסידים, מטעם משפחת הנתבע. לבסוף נאמר כי בשל הפסקת העבודה נגרם למצהיר נזק כבד שכן הפועלים לא הועסקו, החברה לא לקחה על עצמה עבודות נוספות והציוד היה מושבת למשך חודש. נאמר כי בכוונת קבלן המשנה לתבוע עבור הנזקים שנגרמו לו. באמצעות מר נחום פינקל הוגש סרטון שצולם ביום 26.11.10 ואשר בו תמונות מהבית של הנתבעים וכן תמונות של העבודות שבוצעו בו. מר יוסי דרעי, מנהל עבודה אצל התובעת חזר למעשה על הטענות שבתביעה. בין השאר, ציין כי מאחר והנתבעים טוענים שבחרו בתובעת, למרות שלא הייתה הזולה ביותר, אין נפקות לקביעות שמאי, בנוגע לעלות העבודות שבוצעו. התצהיר נתמך בהסכם העבודה בין הצדדים, אשר אליו צורף כתב הכמויות המגדיר גם לו"ז תשלומים. עוד צורף הסכם העבודה מול מר מזרחי שמואל, כקבלן משנה, מכתב דרישה של מר מזרחי כלפי התובעת עבור עבודות שבוצעו ותכתובות שונות בין הצדדים. התובעת הגישה עוד דיסק ותמליל שיחה שבו, ממועד לא ידוע, עם בורר בשם ליאור. לדברים שנאמרו שם אתייחס להלן, אגב הכרעתי. מנגד הוגשו תצהירים של שני הנתבעים ושל מר אבוגוב ליאור. כן הוצגה חווה"ד של המהנדס אורן ורשבסקי; הנתבע נתנאל יעקב, בדומה למנהלת התובעת, חזר בתצהירו למעשה על האמור בהגנה, תוך פירוט הדברים, ור' שם. אף בתצהיר נטען כי הייתה גם הצעה יותר זולה והייתה חזרה על הטענה שסוכם עם יוסי דרעי על תמורה בסך 500,000 ₪ כולל מע"מ. נטען כאמור כי ההסכם ע"ס 600,000 ₪, בתוספת מע"מ, היה למראית עין כדי לקבל מימון מהבנק. הנתבע הצהיר כי בניגוד לנטען הוא אינו מצוי בקשיים כלכליים ולתמיכה צרף תדפיס חשבון בנק. עוד הוצהר כי הנתבעים המשיכו בעבודות ושילמו עד כה עוד 450,000 ₪, כאשר אף הקטינו את היקף העבודה ובמקום לבנות שלוש דירות, בנו אחת. במהלך אחד מניסיונות הפשרה בין הצדדים, תווך מר אבוגוב ליאור, ואז עלתה הצעה שקבלן המשנה ימשיך בעבודתו. נטען כי ההסכם שהוצג עם קבלן המשנה, הוא מפוברק לצורך התביעה. התוספת היחידה שאישרו הנתבעים היא חפירת יסוד בודד ויציקת יסודות בודדים- שתי יחידות עם פלטת ברזל ובטון והתקנת שני עמודים עבור המרפסות - אך לא דובר על העלויות הנטענות על ידי התובעת. הציוד היחיד שהושאר בדירה לאחר סיום העבודה, למשך 28 יום ובהתאם לדרישת המהנדס, היו עמודי התמיכה לתקרה, וכן פסולת בניין שלא פונתה ע"י הקבלן. הנתבעת, הגב' נתנאל יפה, תמכה באמור בתצהיר בעלה. עם זאת ראוי לציין כי בסעיף 11 הצהירה שבעלה הוא זה שהתנהל מול התובעת והיא לא הייתה מעורבת, למעט העובדה שבעלה סיפר לה את שקרה, הכול כמפורט בתצהירו. מר אבוגוב ליאור - מסר תצהירו לבקשת הנתבע בקשר לשיחה שהתקיימה בנוכחות: הנתבע, בנו יוסי וכן שמואל, נחום ואבי. העד הגיע לפגישה על מנת לסייע לצדדים להגיע לפשרה, על בסיס היכרות מוקדמת הן עם הנתבע והן עם קבלני המשנה. למיטב ידיעת העד - הנתבע הינו איש ישר ללא חובות. העד הצהיר כי במהלך השיחה נטה להציג מצבים באופן קיצוני, בניסיון לגשר בין הצדדים, כך למשל הגזים באומרו שלנתבע אין כסף לשלם עבור העבודות ולכן ייאלץ לשלם עבור עלויות העסקה השונות. ר' בתצהירו דוגמאות נוספות באשר להצגת דברים על דרך ההגזמה כדי לבחון אפשרויות שונות לפשרה. כאמור הוגשה עוד חוות דעתו של המהנדס אורן ורשבסקי. איני רואה צורך להידרש לכלל תוכנה, בשים לב לקביעות שניתנו לאחר מכן על ידי מומחה מטעם בית משפט. אציין רק כי הנ"ל העריך את העבודות שבוצעו על ידי התובעת בסך של 128,296 ₪ וסבר שקיימים ליקויים בעבודה בשווי 10,000 ₪. קביעות המומחה מטעם בית המשפט: בהחלטה מיום 7.12.11, מיניתי את המהנדס עמנואל סומר כמומחה מטעם ביהמ"ש לבדיקת שישה עניינים, כפי שפורט שם: בהנחה שקיימת מחלוקת באשר למחיר הכולל המוסכם, מה השווי באחוזים של חלק העבודה שבוצע, ביחס להיקף העבודה, עליו הוסכם. התבקשה אבחנה בין היחס במחיר לבין היחס מבחינת היקף העבודה. המשמעות המעשית של ההבדל בין אבן טובזה לאבן טלטיש. הערכת שווי התוספות הנטענות בסעיף 16 לכתב התביעה ובחינת השאלה האם אלו נכללו בחוזה המקורי, אם לאו. פרק הזמן הסביר הדרוש לביצוע ההריסה והשלמת כל העבודות. המשמעות במחיר, לשינויים שנטענו, בהנחה שהחוזה לא היה פאושלי. בחינת הטענות באשר לטיב העבודה ושינויים ביחס למוסכם. תשובותיו היו כדלקמן; באשר לשאלת השווי באחוזים מכלל העבודה, הבהיר שאין בעיניו הבחנה בין החלק באחוזים מהעבודה לבין החלק מהמחיר. להתרשמותו, הצדדים לא אמינים בטענותיהם אודות המחיר המוסכם, השלבים בתשלום ואף הסכום הכולל. בעיניו האחוז החלקי של העבודה, אמור לשקף את אותו אחוז מהמחיר ולא אמור להיות הבדל בין השניים. אחרי בחינת הצילומים המתעדים את העבודה העשויה, הוא סבור שמדובר ב-35% מסך העבודה שאמורה הייתה להיות מבוצעת. לעניין נפקות השינוי בסוג האבן, ציין ששני הצדדים טשטשו את הנקודה הזו. בתוכניות רישוי הבניה, מחודש מאי 2010, סומן שאבן הקירות חלקה "פראית" - כמו של הבניין הישן וחלקה "נסורה". בתוכניות העבודה של האדריכל מחודש אוקטובר 2010, לא סומן סוג האבן כלל. בהסכמי העבודה, בשתי הגרסאות, נכתב רק שהאבן תהיה בהתאם לתוכנית המהנדס. בתוכניות המהנדס מחודש אפריל 2010 משורטטת האבן כאבן טלטיש. מהאמור הסיק המומחה כי - הטענה שאי-פעם הוסכם על אבן "טובזה", שכלל אינה מקובל כיום, היא חסרת בסיס וככל הנראה הומצאה כתירוץ לעניין אחר. לעניין ההפרש בין עלות אבן "טובזה" לאבן "טלטיש", ציין שמדובר בהפרש קטן מאד ואינו עולה על 6,000 ₪ במבנה הנדון. לפיכך, הסברה שניתן לתלות באלמנט זה הפרש של כמאה אלף שקלים היא מופרכת מיסודה. באשר לתוספות הנדרשות בסעיף 16 לכתב התביעה, בסכום כולל של 41,000 ₪ בתוספת מע"מ הוא לא ידע אם נכללו בהסכם המקורי שהועבר לבנק. העבודות לא פורטו בתוכניות המהנדס, האדריכל או רישוי הבנייה והחוזים שהוצגו למומחה, אינם מפורטים דיים כדי לענות על השאלה המתבקשת. הוא ציין, שככל שביהמ"ש יקבע שמדובר בתוספות הוא מעריך את עלותן ב-18,000 ₪ - 10,000 ₪ עבור הרצפה ו-8,000 ₪ לעמודים. המומחה נדרש לשאלת הזמן הסביר לביצוע שלב ההריסה ולהשלמת כל העבודה. להערכתו זמן סביר לביצוע ההריסה הוא שניים-שלושה שבועות. זמן סביר להשלמת העבודה עד שלב מסירת המפתחות הוא ארבעה-חמישה חודשים. המומחה התייחס לשינויים הטענים בסעיפים 61-60 לכתב ההגנה, כל שינוי בנפרד: - באשר לסעיף 61, זה חופף את הנושא השני בסעיף 16 לכתב התביעה, והמומחה התייחס כאמור שהעלות אינה עולה על 8,000 ₪ לעמודים. הנתבעים מודים שהדבר הוזמן כתוספת. - סעיף 60 כונה ע"י המומחה "מוזר", שכן לא ברור שהיה תכנון והסכם למספר יח"ד. בתוכנית הרישוי מופיעה רק יח"ד אחת גדולה, וכך בוצע למעשה. בהסכם העבודה דובר על "דירת 116 מ"ר" ולא דובר על חלוקה לדירות ובתוכניות האדריכל מנובמבר 2010 דובר על "שיפוץ דירה", אך השרטוט מראה שלוש יח"ד בתכנון משונה ומאולץ. מכל מקום, לא נמצא כל תכנון המורה על שתי יח"ד. - חוזה פאושלי לעבודות בנייה הוא חוזה במחיר מוחלט וסופי, להבדיל מהחוזה המצוי לעבודות בנייה, שבו התשלום תלוי במדידת כמויות העבודה. הובהר כי חוזה פאושלי אפשרי רק כשמצורף אליו פירוט תכנוני ברמה גבוהה מאד, המאפשר לצדדים להסכים מדעת על סכום עלות סופי. המעט ביותר שניתן לומר על ההסכם בין הצדדים הוא שהחוזה הינו ההיפך הגמור מהדרוש לפאושלי. אם אכן היה חוזה מסוג זה, משמע שלפחות אחד הצדדים, לא ידע למה הוא מסכים. עוד העיר כי גם במצב בו נעשה הסכם פאושלי, עלול לחול שינוי תכנוני שיגרור שינוי במחיר, הכרוך במחלוקות קשות. בכל הנוגע לטענות באשר לטיב העבודה והשינויים, ציין המומחה כי לא מצא בטענות ממש שיש בו כדי לייחס רשלנות לתובעת. הנתבעים לא דאגו לפיקוח מקצועי ראוי על ביצוע העבודות ובכלל מפקח מקצועי לא היה מקבל על עצמו לפקח על תכנון חלקי וגולמי כפי שהיה במקרה הנדון. בהתייחסו לכתב הכמויות שהונח בפניו, ציין כי זו טיוטה חסרת משמעות, כיון שלא מופיעים מחירי יחידה. כתב הכמויות עוסק גם רק בעבודות הגימור ולא בכלל הפרויקט. המסמך אינו נושא תאריך, לא כתוב מי ערך אותו, לאיזו מטרה והוא לא רלוונטי לעבודה שעשתה התובעת. הוא ציין שגם לוח התשלומים, שבסוף כתב הכמויות, אינו מזכיר את עבודות השלד, הבטון והאבן. הנזקים שתוארו בסעיפים 106-101 הם מהדברים שהיה על הנתבעים להיערך כראוי למניעתם בפרויקט זה. בהתחשב בכך שדירה שלמה נהרסה כליל לצורך הקמת דירה חדשה, "לא מקובל להבטיח גן של וורדים לתקופת העבודות", כלשונו. באשר לסוגיית הכללת המע"מ בסכום החוזה כתב המומחה כי מקובל בענף הבנייה נוהג אוניברסאלי, מאז החלת המע"מ בשנת 1976, לפיו כל המחירים והתמחורים בענף מחושבים ללא מע"מ, המתווסף לשורה התחתונה בכל חשבון ותשלום. לו רצו הצדדים לנהוג אחרת, היה עליהם לציין מפורשות שהסכום כולל מע"מ. בהעדר ציון מפורש אין לסטות מהנוהג. בשולי חווה"ד התייחס לחלק העבודות שבוצע, ביחס לתצהירו של מר יוסי דרעי. צוין שסעיפים 5-1 בהסכם עם קבלן המשנה, חופפים את סעיפים 14(1)-(5) לתצהיר הנ"ל. ביחס לסעיפים 7-6, בוצעו הכנות בלבד, בערך של כ-3,000 ₪. שיעור הסעיפים שבוצעו מכלל העבודות (136,000 ₪) הוא כ-34% מהסכום הכולל (400,000 ₪). שיעור זה קרוב מאד לשיעור שקבע המומחה לעניין התקדמות העבודות. התמחיר אינו מדע מדויק. שני הצדדים פנו למומחה בשאלות הבהרה; במענה לשאלות הבהרה ששלחה אליו התובעת ובה תהתה מהיכן לקוח הסכום של 400,000 ₪? אשר ביחס אליו גזר את שווי העבודות מתוך כלל העבודה - הפנה המומחה להסכם עם קבלן המשנה. הוא לא מצא להתייחס לאחוז המקובל של רווח קבלני. עסקינן בעניין מסחרי הנתון למו"מ בהתקשרות חופשית. הנתבעים מנגד שאלו כיצד חושב הסכום בסעיף 8.3 לחוות דעתו (הערכת שווי העבודה שבוצעה מתוך כלל העבודות). המומחה השיב כי אף בחוות הדעת ציין שהתמחיר אינו ברמה של מדע מדויק. התיעוד הסותר והמבולבל של הצדדים אינו מאפשר חישוב מקצועי והמודד היחידי הזמין לצדדים הוא הידע והניסיון של המומחה שמונה. באשר לשאלה - האם המחירים בחוות דעתו של ורשבסקי נכונים, השיב שחוות הדעת של אינג' ורשבסקי מתבססת על הערכות בלתי מדויקות במספרים עגולים, אך השורה התחתונה אינה רחוקה מהערכתו. אינג' ורשבסקי הדגיש בהגינותו כי קיבל מהנתבע את הכמויות המופיעות בחוות דעתו, כלומר שאינן תוצאות תחשיב שלו. מחירי היחידות שלו הם אומדנים בסדר גודל סביר. המומחה נדרש להתייחס לפירוט העלויות, "בהתאם למחירים שסוכמו על ידי הצדדים" והשיב כי השאלה מה הם המחירים שסוכמו על ידי הצדדים, היא נעלם יסודי ועיקרי בעניין שלפנינו. הצדדים ערפלו אותה בכישרון רב ובהתמדה והיא תישאר להכרעתו של ביהמ"ש. בתשובה לשאלה האם העבודות שצוינו בחוות דעתו של אינג' ורשבסקי, הן כל העבודות שבוצעו, השיב שזה הזכיר רק שישה נושאי עבודה, שגם אותם תאר בנוסחים סתומים, עמומים וכוללניים, ללא הסבר, ללא מידות וללא כמות. השאלה היא חסרת משמעות שכן לא ניתן לקרוא בחוות הדעת את מה שלא נכתב בה. ביחס לשאלה אלו עבודות נוספות בוצעו מעבר לאמור בחוות דעת ורשבסקי ומחיריהן - השיב כי מדובר בשאלה חסרת משמעות, כשההתייחסות היא לרשימה סתומה, שתוכנה הוכתב על ידי הנתבע. פריטים רבים ומשמעותיים הנראים בצילומים, אינם מוזכרים בחוות דעתו של אינג' ורשבסקי כגון פלדה לזיון בטון, סיתותי חיבורים, צנרת חשמל. לא ניתן לדעת האם הושמטו או נחשבו כלולים. המומחה אמר שלא ברור לו למה הסכימו הצדדים שכן זה דיבר בחיטים וזה בשעורים. לבסוף, בתשובה לשאלה האם נכון כי בהעדר כתב כמויות מפורט, הסכמת הצדדים על מחיר קבוע ועל היקף העבודה מהווה למעשה הסכמה לביצוע פאושלי של העבודה - הוא השיב בשלילה. הכרעה: לחקירות העדים ולסיכומי הצדדים אפנה לפרוטוקול מיום 22.1.14. בסופו של יום, נחקרו כל עדי התובעת אך מנגד הנתבעים וויתרו על עדות אבוגוב ליאור וממילא יש להתעלם מתצהירו. עוד לא נחקרה הנתבעת בעצמה, על בסיס הסכמה של הצדדים, כדי לאפשר סיום התיק ובשים לב לכך שמחמת נסיבות בריאותיות לא יכלה להתייצב, במועד שנקבע. טרם אדרש למחלוקות הפרטניות שבין הצדדים, אני מוצאת להעיר הערות כלליות באשר לעדים שנשמעו; יוסי דרעי שהעיד מטעם התובעת לא זכר למעשה את פרטי המחלוקות שהיו בין הצדדים ועל שאלות רבות הוא לא ידע להשיב באומרו שאינו זוכר את הדברים (למלוא עדותו ר' עמ' 21-7). עם זאת, היה ברור במהלך חקירתו כי זכור לו היטב שהצדדים נפרדו, מאחר והיה קושי מצד הנתבעים לשלם את התמורה בגין העבודה שסופקה. אני מוצאת להעיר כי לא התרשמתי שהעדר הזיכרון, היה נעוץ ברצון להתחמק מלספק מענה לשאלות בעייתיות, אלא להתרשמותי עסקינן בתובע אמין הבטוח בצדקת תביעתו, עד כדי כך שלא נערך לקראת הדיון. בעניין זה ר' לדוגמא את הצורך להפסיק את הדיון כבר בתחילתו, כדי לאפשר לו לרענן את זכרונו (ר' עמ' 8 לפרוטוקול). מר פינקל לא זכר גם הוא את מלוא הפרטים, אך כאשר הוצגה לו קבלה (ר' מוצג א') בגין הסך של 100,000 ₪ ששילמו לבסוף הנתבעים, הוא הבהיר כי עולה ממנה שהשיק נגבה ביום 30.11.10. הקבלה עצמה מלמדת כי הוצאה ביום 12.12.10. באשר לשאלה מדוע הקבלה יצאה שבועיים לאחר מכן הוא השיב: "כי זה היה שיק עירבון שהוא קיבל אותו לפני כן, לא שיק תשלום" (ר' עמ' 22 ש' 22). ביחס להערה זו יש לציין שעל אף שיוסי דרעי טען גם הוא בתצהירו שמדובר בשיק ביטחון, במסגרת עדותו עלה שאינו זוכר את הדברים. הוא טען, בניגוד לכך, שהשיק היה לתשלום ובמועד מסוים הודיעו מתי לפרוע אותו. היה ניכר מתשובתו כי הוא מתבסס על כך שעל השיק עצמו לא היו כתובות המילים שיק ביטחון. כאשר נשאל במפורש האם הוא ניתן כשיק ביטחון הוא השיב: "לא חושב", בהמשך הוסיף: "יכול להיות שעד שהשיק נפרע הוא נתן לנו שיק ביטחון, יכול להיות שאפשר להגדיר זאת שיק ביטחון עד שיתן הוראה להפקיד אותו" (ר' עמ' 21 ש' 13-12). עדות מר בזיזה מטעם קבלן המשנה, הייתה אף היא אמינה בעיני ואף הוא לא זכר חלק מהפרטים מחמת חלוף הזמן. באופן כללי עלה מעדותו כי נסגר הסכם מקביל עם קבלן המשנה, במשא ומתן שהיה מול יוסי דרעי מטעם התובעת. הוא אישר שאת נספח ג' לתצהירו של יוסי (אותו הסכם עם קבלן המשנה), הוא ערך בכתב ידו. הוא אמר שהרבה פעמים עושים הסכמים דומים בכתב יד ותנאי התשלום הם בהתאמה לתשלומי הנתבעים לתובעת. כך כאשר התובעת מקבלת תשלום מהנתבעים היא מעבירה את החלק היחסי מאותו תשלום לקבלן המשנה. כאשר נשאל האם הייתה הסכמה שאם התובעת לא תקבל תשלום, גם קבלן המשנה לא יקבל, הוא השיב: "אני לא זוכר דבר כזה" (ר' עמ' 24 ש' 15). לדבריו התשלומים השוטפים מתבקשים בד"כ בע"פ במהלך העבודות. באשר לסיבה בגינה נעצרה העבודה, על אף שבתצהיר קיימת התייחסות לכך, בעת העדות הוא אמר: "בניהם, אני לא יודע, לא נכנסתי ביניהם" (ר' עמ' 24 ש' 26). בעוד בתצהיר התייחס באופן מפורט לסיבה בגינה נעצרו העבודות (קושי כלכלי של הנתבעים) ובעוד באותו תצהיר התייחס גם למשא ומתן שהיה בין הצדדים (נטען, בין השאר, כי הנתבעים הסכימו להוסיף 100,000 ₪, אך לאחר מכן חזרו בהם) - בעת העדות הוא אמר שאינו זוכר דברים רבים. כך בקושי זכר את הפגישה שהתקיימה במסגרת ניסיון לפשר בין הצדדים (ר' עמ' 26 ש' 9-8). הוא לא זכר עוד את הטענה שהיה ניסיון של הנתבעים לשנות את ההסכם והוא חזר רק על הטענה שהמפשר, ליאור אבוגוב, אמר לנתבע לשלם עוד 100,000 ₪. לדבריו הנתבע עצמו הסכים, אך בן הנתבע לא הסכים. כאשר נשאל באופן ישיר האם הוא יודע מה מצבו הכלכלי של הנתבע הוא השיב: "לא. מה זה קשור אליי?" (ר' עמ' 26 ש' 17). עלה כי גם אם התובעת אינה בגדר קבלן רשום, הרי שקבלן המשנה, כן רשום ככזה (ר' עמ' 26 ש' 22). הנתבע נחקר באריכות (ר' עמ' 36-26) ולטעמי היום דברים בגרסתו אשר פגעו באמינותו; כך לדוגמא בעוד כאמור אשתו אמרה בתצהיר כי ההליכים היו מול הנתבע והיא שמעה עליהם רק מפיו (ר' שם סעיף 11), כאשר נשאל הנתבע בחקירתו מי נכח בעת הסיכום שהתמורה תעמוד על 500,000 ₪ כולל מע"מ - הוא טען כי באותו מעמד נכחה גם אשתו וגם אחיה (ר' עמ' 30 ש' 2, וכן ראה עמ' 32 ש' 14-13). כך גם על אף שכאחת מהסיבות לחוסר שביעות הרצון מהתובעת, צוינה העובדה שזו עבדה באמצעות קבלן משנה, עלה במהלך החקירה כי כאשר עלתה המחלוקת בין הצדדים הייתה נכונות מצדו להגיע להסכמה שתותיר את התובעת מחוץ לתמונה העוד הוא ישלים את העבודות, דווקא באמצעות אותו קבלן משנה, אשר כאמור גם עלה כי הוא קבלן רשום (ר' הדברים בשולי עמ' 31). מהחקירה עלה כי למעשה התכוונו הנתבעים לבצע את השיפוץ ללא כל הון עצמי ובאמצעות ההלוואה שהייתה עתידה להתקבל מהבנק. כתשלום ראשון התקבל סך של 300,000 ₪. הנתבע טען כי סכום זה לא היה קשור להתקדמות העבודות ורק בהמשך מותנים התשלומים הנוספים באותה התקדמות של הבניה (ר' לדוגמא עמ' 29 ש' 13-12). הוא הסכים עם זאת, כי גם כדי לקבל את האישור העקרוני למלוא סכום ההלוואה, היה ביקור של שמאי שבדק את הדירה, עוד בטרם התחילו העבודות. יוער כי העובדה שאושרה הלוואה בסך 500,000 ₪ על ידי שמאי, וזאת על בסיס חוזה המעריך את מלוא העבודות בשווי של 696,000 ₪, עשויה להוות אינדיקציה מסוימת, באשר לשווי האמיתי של העבודות שהיו אמורות להיות מסופקות. הנתבע טען כי את אותו חוזה פיקטיבי, על סך 696,000 ₪, הוא ערך על בסיס המלצה של פקיד בבנק. טענה זו נראית תמוהה וקשה להניח שפקיד בבנק הוא שינחה את הלקוח כיצד להטעות את הבנק. אכן כאשר נשאל הנתבע באופן מפורש האם יוכל להביא את אותו פקיד בנק לאשר את דבריו, הייתה טענתו שאין הוא זוכר מי הוא (ר' עמ' 32 ש' 21). על אף שלמעשה הנתבע הסכים שהיו עבודות נוספות, אשר בגינן היה מקום לתשלום נוסף (ר' לדוגמא סעיף 70 לתצהירו וכן האמור בחוות דעתו של המומחה מטעם בית משפט) - הוא עדיין עמד בנחרצות על הטענה שבין הצדדים הייתה הסכמה על חוזה פאושלי. במהלך החקירה הוא הודה חרף האמור כי למעשה שהייתה הסכמה לתוספות, עם זאת טען שאמרו לו כי הערך של שתי התוספות, עומד בסה"כ על כ- 20,000 ₪ (ולא 41,000 ₪ כנטען בתביעה). בתחילה טען שעל אף שהסכים לכך הוא לא צריך לשלם זאת שכן: "זה חלק מהעבודה", בהמשך אמר: "הסה"כ זה מכלול אחד שלם" (ר' עמ' 36 ש' 15). עם זאת כאשר נשאל על ידי בית המשפט ונאלץ להשיב ברחל בתך הקטנה, האם סכום זה מתווסף לסך הכולל שהוסכם, אם לאו - הוא הודה לבסוף שזה אכן אמור להתווסף (ר' עמ' 36 ש' 19). למרות שהנתבע אישר למעשה שבוצעו כבר שני השלבים הראשונים, אשר כנגד כל אחד מהם היה צריך להיות משולם חלק של 20% מהתמורה (הכל בהתאם להסכמה באשר לתלות שבין התקדמות העבודה לבין התשלומים) - הוא הסכים שלא הוסיף תשלום נוסף מעבר לשיק הראשון. בהקשר זה אמר: "אני יודע שאני צריך לשלם" (ר' עמ' 33 ש' 25). הסברו לכך שבכל זאת לא ביצע את אותו תשלום, היה שהצדדים עדיין לא הצליחו לחתום על חוזה ומאחר והוא ראה בכך הפרה של התובעת, לא מצא לנכון לשלם. הנתבע נשאל עוד מדוע היה צורך להביא מעריכים, כדי לשום את שווי העבודה שבוצעה, שכן ניתן להסתפק בהערכת החלק היחסי שבוצע מתוך העבודה הכוללת ואז לבצע תשלום על בסיס החלק היחסי מהסכום הכולל, לו הוא טוען. לא מצאתי שתשובות הנתבע נתנו מענה מספק לשאלה נכונה זו. בהקשר זה אני מוצאת להפנות לכך שעל אף שבשלב החקירה, הייתה למעשה הסכמה שבוצעה כבר עבודה המצדיקה לבצע תשלום נוסף, בניגוד לכך, עת הוגשה הבקשה לביטול העיקולים, טען שם הנתבע כי עדיין לא הייתה התקדמות בעבודה שמצדיקה את ביצוע התשלום השני (ר' סעיף 14 לבקשה לביטול אותם עיקולים). על אף שבתצהיר של הנתבע, שתמך בבקשה לביטול העיקולים הזמניים, הוא ציין כטעם נוסף לחוסר שביעות רצונו מעבודת התובעת, את העובדה שעבודות ההריסה נמשכו הרבה מעבר למצופה ולמוסכם (נטען כי רק ההריסה לקחה למעלה מחודש וחצי, ר' סעיף 34 לאותו תצהיר) - בעת חקירתו הוא הודה לבסוף שפעולת ההריסה לקחה רק כשבועיים שלושה. בהקשר זה אני מוצאת להזכיר כי גם המומחה מטעם בימ"ש, אמר שזמן סביר לביצוע הריסה הוא אכן שבועיים שלושה (ר' סעיף 4.2 לחוות דעתו). ממילא עולה מהאמור עד כה - כי לא חוסר שביעות הרצון מקבלן משנה ולא איחורים בביצוע עבודה, הם שגרמו לסכסוך שפרץ לבסוף בין הצדדים. אני מוצאת להפנות לאמור בסעיף 19 לבקשה לביטול העיקולים הזמניים, שם נרמז לסיבות בגינן נוצר הסכסוך בעוד העדויות לבסוף שמטו את מרבית הטענות. בהמשך להערות כלליות אלה אפנה להכריע במחלוקות שנותרו בין הצדדים; אפתח במחלוקת הראשונה והיא גובה התמורה שסוכמה בין הצדדים. לא מצאתי שניתן לאמץ באופן מלא אף אחת מהגרסאות והתרשמותי הייתה כי שני הצדדים אינם אומרים את האמת במלואה. אכן אין מחלוקת שהסכום שצוין בחוזה שהועבר לבנק, בסך 696,000 ₪, אינו הסכום שסוכם בין הצדדים. יש לזקוף לטובת התובעת את העובדה שהיא לא ניצלה חוזה זה, אשר הוא החוזה היחיד החתום, כדי לטעון לאותו הסכום והיא הודיעה כאמור כבר בעת הגשת התביעה שבפועל סוכם על סכום נמוך משמעותית. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהתובעת טענה שההפרש המשמעותי, בין אותו סכום לבין הסכום שסוכם, היה נעוץ בשינוי במפרט הבניה לגבי האבן, בעוד עלה חד משמעית (ר' קביעות המהנדס סומר), כי הפרש זה לא יכול להצדיק ירידה כה משמעותית בתשלום. התרשמותי לאחר שמיעת עדות יוסי דרעי היא כי הנ"ל היה מודע היטב לכך שההפרש בתשלום, יסודו בפעילות מטעם הנתבעים להטעות את הבנק, אך הוא בחר בעת תביעתו שלא לציין זאת כדי לא לפגוע בנתבעים, או לחלופין כדי שלא ייראה מעורב עמם באותה עשייה לא הגונה. התרשמותי היא כי אכן הצדדים סיכמו בע"פ כי הסכום הסופי של התביעה יעמוד על 500,000 ₪, בתוספת מע"מ, ברם בהמשך עלתה המחלוקת עת היה צריך להעביר 20% מהתמורה, אך הועבר שיק על סך 100,000 ₪, כלומר ללא מע"מ. באשר לחלק זה של האירוע נראה כי יש ממש בגרסת הנתבע שלנוכח אותה מחלוקת וכדי ליישב אותה, הסכים יוסי דרעי להסתפק ב 500,000 ₪ כסכום כולל, אך כדי להסכים לשינוי זה, הוא ביקש מנגד שהתשלום יהיה במזומן ולא כנגד קבלות. מאחר והנתבע לא הסכים לכך, עמד מר דרעי על התמורה המקורית שהוסכמה והוא ראה בהתנהלות הנתבע כניסיון להתחמק מביצוע התשלום שהוסכם, מחמת קושי כלכלי. לא ברור מדוע לא אמר מר דרעי דברים אלו בצורה ברורה בתצהירו ומטבע הדברים יש לזקוף זאת כנגדו. עם זאת, התרשמותי הכוללת הייתה שאכן התמורה הסופית שסוכמה היא כנטען על ידי מר דרעי. ביסוד מסקנתי זו, מעבר להתרשמות הישירה משני העדים המרכזיים במהלך חקירתם, עומדים גם מספר נימוקים נוספים שיפורטו להלן. סוגית התמורה היא העיקרית בתיק זה ועת טען הנתבע במהלך עדותו כי ההסכמה על סכום כולל של 500,000 ₪ הייתה בנוכחות אשתו וגיסו, ממילא עולות התמיהות מדוע לא הובא גיסו להעיד? מדוע בתצהיר אשתו לא כלולה אמירה מפורשת כי היא נכחה במעמד אותו סיכום? ויתרה מכך, מדוע באותו תצהיר אף נאמר בניגוד לאותם דברים, כי ההתנהלות הייתה מול בעלה, בעוד ידיעתה היא רק על בסיס מה שבעלה סיפר לה. לא ניתן להתעלם מהעדר אותם עדים רלוונטיים ומההלכה הידועה כי הבחירה שלא להביא אותם לעדות, יסודה בחשש הנתבע שעדויות הנ"ל, לא תתמוכנה בטענותיו. זאת ועוד, צודק ב"כ התובעת כאשר הפנה להסכם שנחתם עם קבלן המשנה ואשר לטעמי לא היה ממש בטענה כי הוא היווה חוזה פיקטיבי לצורך תביעה זו. כפי שציינתי לעיל, עדות מר בזיזה הייתה אמינה בעיני וממילא ניתן לטעמי להסתמך גם על ההסכם, שהוצג כנספח ג' לתצהירי התביעה. הסכם אשר נחתם ביום 27.9.10, בין קבלן המשנה מזרחי שמואל, לבין התובעת. בהתאם לאותו הסכם היה אמור קבלן המשנה לקבל בגין מלוא העבודות סך כולל של 400,000 בתוספת מע"מ. כלומר, בהתאם למע"מ באותה עת (16%) מדובר בסך של 464,000 ₪. ביחס לנתון זה, קשה לקבל שהתובעת הסכימה כי הנתבעים ישלמו לה רק סכום של 500,000 ₪ בסה"כ. האמור מותיר לתובעת רווח של כ- 36,000 ₪ בלבד. סכום זה בהפחתת המיסוי מאותו רווח - הוא זעום ולא סביר. סביר יותר כי כשם שסיכמה התובעת עם קבלן המשנה על תמורה בסך 400,000 ₪ בתוספת מע"מ, כך גם כאשר הגיעה להסכמה עם הנתבעים על סכום הפחות מ- 600,000 ₪ - היא הסכימה על 500,000 ₪ בתוספת מע"מ. לעת הכרעה במחלוקת זו, יש ליתן עוד את הדעת לעובדה ששמאי מטעם הבנק אשר בדק את העבודות המתוכננות, עובר לתחילת ביצוען, לא גילה שהחוזה המדבר בתמורה של 696,000 ₪ אינו חוזה אמת. ממילא הפער הסביר בין התמורה בפועל, לבין אותה תמורה - קשה לקבל שעומד על כמעט 200,000 ₪, כמתחייב מטענות הנתבעים. הנתבעים טענו כאמור כי הייתה בפניהם הצעה של קבלן אחר, אשר הסכים לבצע את אותן עבודות, אך בתמורה נמוכה יותר. למרות זאת, עלה כי כאשר עלתה מחלוקת עם התובעת הם לא פנו לאותו קבלן. לא הוצגה הצעת אותו קבלן ולא כל ראיה אחרת תומכת. ככל שאכן היה ניתן לבצע את העבודות, אף בסכום שהוא פחות מהסכום הכולל של 500,000 ₪, חזקה על הנתבעים שהיו מצליחים להוכיח טענה זו, שכן הוכחתה הייתה מסייעת רבות לאפשרות שגרסתם תתקבל. לא רק שלא הוצגה הצעה נמוכה יותר, אלא הנתבעים גם לא הציגו את העלות שנדרשו לשלם בפועל, במהלך השלמת העבודות. זאת, על אף שהנתבע אמר במהלך עדותו כי יש בידיו את הקבלות הרלוונטיות (ר' עמ' 36 ש' 22). יש לזכור חרף טענת הנתבע שהעבודות צומצמו לאחר הסכסוך, עדיין הוא טען במקביל כי הם נדרשו לשלם למשלים העבודות - סך נוסף של למעלה מ- 450,000 ₪ (ר' סעיף 59 לתצהירו). מאחר ואין מחלוקת שלתובעת שולם סך של 100,000 ₪ ממילא עולה כי שולם מעל ל- 550,000 ₪ וזאת גם לאחר שהעבודות הוקטנו. הדבר מלמד שביחס לעבודות המקוריות, קשה לקבל שהוסכם על סכום כולל של 500,000 ₪. הסבר הנתבע כאילו הייתה עלות נוספת עקב ניצול של הקבלן שהשלים את העבודות, לא היה לטעמי הסבר משכנע ומספק, כדי להגיע למסקנה שונה. כפי שנאמר כבר לעיל, על אף שהנתבעים ניסו להעלות שלל טעמים לכך שלא המשיכו את העבודה עם התובעת (ר' במיוחד האמור בסעיף 19 לבקשה לביטול העיקולים הזמניים), עלה כי באותם טעמים לא היה ממש. הטענה שלא היו מרוצים מהעבודה של קבלני המשנה, אינה מתיישבת עם כך שבמסגרת ניסיונות הפשרה הם מצדם היו מוכנים להמשיך לעבוד עם אותם קבלני משנה, אותה טענה גם אינה מתיישבת עם העובדה שהמהנדס סומר למעשה לא מצא ליקוי משמעותי בעבודות שבוצעו. גם הטענה בדבר ביצוע הריסה במשך זמן העולה על המוסכם, עלתה בסופו של יום כחסרת בסיס ועוד לא הוכחה הטענה כאילו היה איזה שהוא שינוי בין כתב הכמויות המקורי או המתוכנן, לבין האופן בו בוצעו הדברים לבסוף. העובדה שהנתבעים הודו למעשה כי התכוונו לבצע את העבודות ללא כל הון עצמי, אלא רק באמצעות כספי ההלוואה מהבנק, מהווה אף היא תמיכה בטענה שהעבודות הופסקו לבסוף כאשר הם לא יכלו לעמוד בהתחייבות שנטלו על עצמם ועת ניסו להתחמק מאותה התחייבות. אומנם לתצהיר הנתבע צורף תדפיס חשבון בנק אשר אינו מלמד על יתרה שלילית. עם זאת, יש ליתן את הדעת לעובדה שבאותו תדפיס, עובר לקבלת השיק הבנקאי ביום 5.11.10, עמדה אכן היתרה בחשבון על מינוס של 34,249 ₪ בקירוב. עלה מעדות הנתבע 1 כי הוא בעל עסק של חברה המבצעת בדיקות חשמל ואם המצב הכלכלי של הנתבעים היה שפיר וטוב - ניתן היה להציג בקלות נתונים באשר להכנסות אותה חברה. כך היה ניתן להפריך את הטענה שהסכסוך לא נולד על רקע קושי כלכלי של הנתבעים לעמוד בהתחייבויותיהם המקוריות, אך האמור לא נעשה. אני מוצאת לציין עוד כי בסופו של יום, וויתרו הנתבעים על עדותו של מר ליאור אבוגוב אשר ניסה לפשר בין הצדדים. יש לזכור כי על אף שבמהלך אותו ניסיון, הוא אמר שלנתבעים אין אפשרות לעמוד בתשלומים, היה ניסיון לטעון בתחילה באמצעות תצהיר הנ"ל כי היה מדובר בדוגמאות קיצוניות והיפותטיות - אשר הועלו כדי לסייע בקבלת פשרה. העובדה שלבסוף אותו עד לא התייצב להיחקר על כך, תומכת במסקנה הפוכה, דהיינו שאכן הוא ידע כי ביסוד הקושי שנוצר עומד אותו חסרון כיס. העולה מהקובץ; אני מקבלת את טענת התובעת כי הוסכם שהתמורה תעמוד על סך של 500,000 ₪ בתוספת מע"מ ובסך הכל 580,000 ₪ (לפי המע"מ דאז, 16%). כן אני מקבלת את טענתה כי מאחר והנתבעים התקשו לעמוד בהתחייבויות הכספיות, הם ניסו לפעול לשינוי התנאים. כך ניסו לפעול להקטנת התמורה לסכום כולל של 500,000 ₪ (ר' טיוטת החוזה לחתימה שהעבירו ואשר סומנה כנספח א' לתצהיר הנתבע וראה במיוחד נספח ג' לאותו חוזה), כך גם, בעוד היה ברור שיש מקום לבצע תשלום נוסף על עבודות נוספות (כפי שכאמור לעיל הודה לבסוף הנתבע) - הם ניסו בטיוטת החוזה שהועברה לחתימה, להוסיף תנאי כי מדובר בחוזה פאושלי (ר' סעיף 4.2 לאותה טיוטה). עוד ניסו לשנות את התלות שבין שלבי הבניה לבין מועדי התשלומים, באופן שעל אף שבתחילה דובר על תשלום של 20% לפני תחילת העבודות, 20% לאחר סיום פירוק והריסה, 30% עם סיום חשמל ואינסטלציה, 20% עם סיום כלים סניטריים והתקנת ריצוף ועוד 10% בסיום העבודה - הם ניסו בטיוטה ביחס לחוזה מחודש, להקטין את החלק המשולם בתשלום השלישי (מ- 30% ל- 15%, ר' באותו נספח ג' דלעיל). כפי שציינתי כבר לעיל, ההתרשמות הכוללת מעדותו של יוסי דרעי, הייתה כי נחרט היטב בזיכרונו שהקושי לעמוד בתשלומים וניסיון עקב כך לשנות את ההסכם - הוא הגורם בעטיו לא היה ניתן לבסוף להמשיך בעבודה. אכן זו גם הייתה התרשמותי הכללית. נותרה אי בהירות באשר לנסיבות בהן נמסר השיק הראשון ונפרע לבסוף במועד דחוי ומאוחר משמעותית ממועד מסירתו. ברור כי חלק מהתקופה, היה מחמת המתנה לקבלת ההלוואה (דבר המלמד שלא היה לנתבעים עצמם יכולת כלכלית לשלם את אותו תשלום) אך לא ברור מדוע השיק לא נפרע - גם לאחר שהנתבע לטענתו מסר שיש לו כבר כיסוי, באמצעות כספי הלוואה שהתקבלו לחשבונו. לא היה ברור בסופו של יום, האם השיק הוצג כשיק ביטחון, אשר יוחלף - או כשיק לפירעון, אשר שימש בשלב ראשון לביטחון עד שתינתן הוראה שניתן להפקידו. בין כך ובין אחרת, ההתרשמות הייתה כי יוסי דרעי קיווה להגיע להסכמות כוללות (כאשר ייתכן ואחת מאותן אפשרויות הייתה שהוא יוותר על חלק מההסכמה הכספית המקורית, אם הנתבע יוותר מנגד על תשלום מע"מ וקבלה) אך כאשר עלה שהדבר אינו אפשרי, אזי רק לאחר אותה פגישה ביום 26.11.10 (בסופה היה ברי כי העבודות יופסקו), הוא הפקיד את השיק. כפי שצוין עוד, לא יכולה להיות מחלוקת שבאותה עת היה על הנתבעים לשלם לפחות עוד 20% מהתמורה וברור כי הם לא פעלו, להשלמת תשלום משמעותי זה. בהמשך לכלל דברים אלה יש אפוא לפנות לרכיבי הפיצוי שנתבעו; המהנדס סומר כמומחה מטעם בית משפט, הגיע למסקנה כי בשלב בו נפסקו העבודות בוצעו כבר כ- 35% מהן. מאחר והמסקנה היא כי בגין כלל העבודות היה צורך לשלם 580,000 ₪, הרי שחלק זה עומד על 203,000 ₪. מקום בו אין מחלוקת שהנתבעים שילמו - רק 100,000 ₪, עליהם להשלים ולשלם סך נוסף של 103,000 ₪. כמו כן, מאחר ובסופו של יום, הודה הנתבע כי בוצעו תוספות וכי אלו לא היו כלולות במחיר הכולל, הרי שעל בסיס קביעות המומחה מטעם בית משפט ובהתחשב בתוספת מע"מ לפי התעריף שנהג במועד הרלוונטי, יש אפוא להוסיף לכך עוד סכום של 20,880 ₪. מעבר לכך טען ב"כ התובעת בסיכומיו כי יש לפסוק למרשתו סך של 59,000 ₪ בגין הפסד לרווח קבלני. באשר לדרישה נוספת זו - לא אוכל לקבלה. לא הובאו ראיות מהו רווח קבלני מקובל וצפוי והתרשמותי הייתה כי מאחר והתובעת עבדה באמצעות קבלן משנה, הרי שבמחיר שסוכם גולמו כבר כל רווחיה, גם בשים לב לסיכונים כמו זה שאירע. איני רואה צורך להתייחס לכל טענה וטענה שהעלו ב"כ הצדדים, במהלך סיכומיהם, אך לקראת סיום, אני מוצאת להוסיף עוד מספר הערות כדלקמן: אין מקום לתלות הנחות אלה ואחרות בעובדה שיוסי דרעי לא שלח דרישות שונות בכתב (כמו דרישה להוסיף את התשלום השני כאשר הושלם גם חלק העבודה המצדיק זאת וכמו טענה שאין תגובה בכתב אשר בה טענה שלא די בשיק ע"ס 100,000 ₪ אלא היה צורך להעביר סכום זה בתוספת מע"מ). התרשמותי ממר דרעי הייתה כי מדובר באיש עבודה, הפועל בשטח, כאשר הוא מנהל את מרבית עסקיו בע"פ על בסיס הסכמות ישירות, מול העומדים מולו. לא ניתן לשפוט חלק זה של התנהגותו כאילו היה עו"ד, אשר ממנו מצופה לפעול אחרת. יש ליתן את המשקל ההולם לכך שאנשי שטח אינם מתעדים כל צעד והסכמה, שכן מדובר בעבודה דינאמית אשר יש לקדמה מיום ליום בשטח. כך גם אין מקום לטענות כאילו היה מצופה ממר דרעי לומר דברים ברורים יותר בשיחת הפישור שהוקלטה, מאחר והוא ידע שזו מוקלטת. באותה שיחה אמר מר דרעי באופן ברור כי ביסוד הדברים עומד העדר תשלום (ר' לדוגמא דבריו בעמ' 10 לתמליל ש' 25-24 וכן בעמ' 13 ש' 24). מכל מקום, אפילו תאמר שלא די בכך (ואין זו דעתי), העובדה שלא הקצין דברים באותה שיחה, אשר ידע שהיא מוקלטת תמכו דווקא לטעמי באמינותו. לא מצאתי ממש בטענות שהעלה ב"כ הנתבעים באשר לליקויים שהיו בכתב הכמויות, כפי שהתייחס לכך המומחה מטעם בימ"ש. יש לזכור כי אין מחלוקת שאת כתב הכמויות סיפק מי מטעם הנתבעים ולפיכך הם אלה שהיו צריכים ליתן מענה לתמיהות שהעלה המומחה. בהקשר זה יש ליתן את הדעת לעובדה שעל אף שעלה שהמהנדס חסידים, ליווה את העבודות מטעם הנתבעים, הם מטעמיהם בחרו שלא להביא אותו לעדות. כן בחרו שלא להביא לעדות גם את אדריכל רוני מור אשר ערך תוכניות עבורם (ר' עמ' 27 ש' 28). אין ספק ששני עדים אלו היו יכולים לשפוך אור על היקף העבודות דברים נוספים שנותרו סתומים. העדר עדויות הנ"ל בלט ויש לזקוף זאת כנגד הנתבעים. אני מוצאת להעיר כי ככל הנראה נפלה שגגה מסוימת בחוות הדעת של המהנדס סומר, שכן עלה באופן ברור מתשובותיו לשאלות ההבהרה, כי כאשר העריך את שווי העבודות שבוצעו, הוא העריך אותן על בסיס הנחה שהתמורה המלאה בגינן עומד על סך של 400,000 ₪, בתוספת מע"מ. הנחה זו הייתה מאחר והמומחה הבהיר שהתבסס על ההסכם עם קבלן המשנה. במקרה דנן, אין מחלוקת שהייתה הסכמה לשכר גבוה מאותו סכום, ביחס לתובעת. בנסיבות אלה התייחסותי לעת ההכרעה באשר לתשלומים שיש עוד לבצע - נסמכת על הקביעה באשר לחלק היחסי שבוצע וזאת ביחס לסכום הכולל שנפסק במקביל כי הוסכם שישולם בגין מלוא העבודות. לטעמי עלה במהלך שמיעת התיק כי הדרישות מטעם התובע, באשר לגובה התשלום הנדרש, עובר להפסקת העבודה - לא היו ברורות. ייתכן גם כי היו גבוהות מהתשלום שהיה צריך להיות משולם באותו שלב (בעניין זה ר' לדוגמא את תגובת מר דרעי לטיוטת ההסכם הנוסף, שם נכתב כי המשך העבודות, מותנה בכל מקרה בתשלום חוב בסכום של 350,000 ₪. האמור הינו בעוד על בסיס הנחה שבאותה עת בוצעה עבודה הצדיקה תשלום 40% מהתמורה, הרי שהיה צורך להעביר אז רק כ- 230,000 ₪) עם זאת, מכל מקום, בשום שלב לא טענו הנתבעים כי עובדה זו היא שגרמה לסכסוך. אני מוצאת להפנות לאמירות של המומחה מטעם בימ"ש המתיישבות גם עם מסקנותיי ובמיוחד דבריו כי לא נראה שמדובר בחוזה פאושלי וזאת בהעדר הפירוט המתחייב בחוזה ממין זה. כן ר' דבריו כי כדי שהסכום יהא כולל את המע"מ יש צורך להגיד זאת במפורש שאם לא כן ההנחה היא אחרת. אשר על כן ובהמשך לכל האמור התביעה מתקבלת - באופן שעל הנתבעים לשלם לתובעת סך של 123,880 ₪. עוד יחזירו הנתבעים לתובעת אגרת בית משפט וכל תשלום למומחה מטעם בית משפט, כאשר כל סכום נושא ריבית והצמדה מהיום בו שולם. כן ישלמו בגין שכ"ט ב"כ התובעת סך נוסף כולל בסך 25,000 ₪. חוזהשיפוצניקשיפוצים