התובעת טענה גם כי הנתבע עיכב את התחלת עבודות הבנייה בכך שלא סיפק לה את התוכניות הרלוונטיות, עבודות הטפסנות של היציקה האחרונה עוכבו למשך חודשים וכן בכך שלא סיפק לו חומרי בנייה עפ"י ההסכם. התובענה טענה כי סיימה את העבודות עפ"י ההסכם, כך שהנתבע נותר חייב לה הסך של 147,818 ₪ + מע"מ לפי החישובים הבאים: + 130,000 ₪ + מע"מ - מחיר מוסכם עפ"י הסכם. + 72,300 ₪ + מע"מ - עבור עבודות נוספות שנתבקשו. 63,000 ₪ - תשלום הנתבע ע"ח. מכאן עתרה התובעת לחייב את הנתבע לשלם לה את סכום התביעה. הגנת הנתבע והתביעה שכנגד שהוגשה: הנתבע הגיש כתב הגנה אשר בו הכחיש את כל פרטי החיוב אשר בכתב התביעה. נטען בכללי כי אכן נקשר ההסכם בין הצדדים, כאשר הוא הספיק לשלם לתובעת למעלה מ- 90% משווי ההתקשרות (סה"כ 128,288 ₪ ששולמו) וכי התובעת מצידה ביצעה את עבודות הבנייה באופן רשלני, עיכבה את העבודות, הפסיקה אותן לסירוגין וכי לבסוף התובעת נטשה את אתר העבודה, כך שהיא גרמה לו לנזקים בהיקף של 77,300 ₪ עפ"י חוות דעת שצורפה, שהם תיקון והשלמת העבודה שהתובעת הותירה אחריה. הנתבע הכחיש ביצוע עבודות נוספות כנטען ע"י התובעת מלבד "פרגולה" שבוצעה ע"י התובעת במחיר מוסכם של 10,000 ₪. לפיכך טען הנתבע כי לא הפר כל הסכם עם התובעת. נהפוך הוא הדבר, התובעת היא שהפרה את ההסכם. מכאן ביקש הנתבע לדחות את התביעה בין הואיל ואין לה ביסוס ובין לאור זכות הקיזוז העומדת לו עבור הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהפרת התובעת להסכם. התביעה שכנגד: מנגד הגיש הנתבע כתב תביעה שכנגד נגד התובעת וגם נגד מנהלה מר ויליאם סמארה, (להלן: "הנתבע שכנגד") ע"ס 152,956 ₪, כאשר יש לה שני ראשים: נזקים שנגרמו לו בגין הפרת התובעת להסכם בסך של 77,856 ₪ בתוספת 25,000 ₪ עבור עוגמת נפש. נזקים, לפי עוולת לשון הרע, בסך של 50,000 ₪. תמצית החיוב הנזקים בגין הפרת ההסכם הוא כי הנתבעת הפרה את ההסכם בכך שעיכבה עבודות הבנייה, ביצעה אותן באופן רשלני וכן נטשה אותן, מבלי להשלימן כאשר עפ"י חוות דעת מטעם הנתבע עלות תיקון והשלמת העבודה היא בסך של 77,300 ₪, כאשר הוא מצידו שילם לתובעת סה"כ 128,288 ₪ (במקום 140,000 ₪ = 130,000 ₪ + 10,000 ₪ עבור עבודות נוספות). תמצית העילה של לשון הרע היא כי מנהל התובעת, הנתבע שכנגד, הוציא את דיבתו של הנתבע רעה עת אמר, בפני בני משפחה של הנתבע ואח', בין היתר את הביטויים הבאים: "הבן שלך מהנדס שווה לתחת", שנאמרו לאביו של התובע, "עביד לא משלם לי מה שמגיע לי", שנאמרו לעו"ד שמקורב לתובע. "עביד חסר חינוך, ההורים של עביד לא חינכו אותו טוב, לא ידעו לחנך אותו, אני צריך לחנך אותו", שנאמרו בפני רבים בעת ניסיונות גישור בין הצדדים. ראיות הצדדים: מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית שלו, אשר בו חזר על הנטען בכתבי בי-דין מטעמו, הכחיש קבלת סכומים נוספים, כנטען על ידי הנתבע, מעבר לסך של 63,200 ₪, סכום אשר יש עליו חשבונית. בתצהיר מנהל התובעת לא היתה התייחסות לעילת לשון הרע שנטענה ע"י הנתבע. לתצהיר עדות ראשית של התובע צורפו העתק ההסכם, חשבון סופי אשר בו פירוט העבודות הנוספות שבוצעו, חישוב כמויות, חשבונית מס מיום 10/5/10 שהונפקה על ידי התובעת ע"ס 63,200 ₪ וכן מכתב ב"כ התובע, מיום 11/5/10, אשר בו הועלתה גירסת התובעת בדבר הפרת הנתבע להסכם וכן דרישה לתשלום יתרת השכר בסך של 147,818 ₪ + מע"מ . מעבר לתצהיר מנהל התובעת כנ"ל לא הובאו ראיות נוספות מטעם התובעת. מטעם הנתבע - התובעים שכנגד, הובאו העדויות והראיות כדלהלן: תצהיר הנתבע אשר בו חזר על גירסתו כפי שהובאה בכתבי בי-דין כנ"ל. חוות דעתו של המהנדס אמיר עיסאווי מיום 30/8/10 אשר ביקר באתר הבנייה הרלוונטי וציין כי העבודות הם במצב של "יציקת תקרה אחרונה במפלס + 4.50" וכן פירט את רשימת הליקויים וההשלמות הנדרשות בהיקף כספי כולל של 77,300 ₪. תצהיר שהאב שחאדה אשר הצהיר שהוא מכיר את שני הצדדים ואף תיווך ביניהם. עד זה מסר כי העלות הכוללת המוסכמת, לרבות בעניין הפרגולה, היא 140,000 ₪ כאשר הוא אישית שילם למנהל התובעת סך של 34,000 ₪, באמצעות צ'קים, זאת עוד לפני התחלת העבודה. כן העד מסר כי התנהל הליך של מעין בוררות בפני המהנדס אמיל ג'ריס אשר קבע כי יש להוסיף על העלות המוסכמת הנ"ל עוד 5,000 ₪ (סה"כ 145,000 ₪) וכי בתמורה על התובעת להשלים את הטעון השלמה. תצהיר מוניר עביד, אביו של הנתבע, אשר גם הוא מסר כי ליווה את הצדדים במהלך ההתקשרות, מסר כי הוסכם להוסיף 10,000 ₪ עבור הפרגולה וכי הוא אישית העביר לתובעת שני תשלומים, כ"א ע"ס 20,000 ₪ ואף החתים את מנהל התובעת על מסמכים. כן מסר עד זה כי מנהל התובעת אישר בפניו קבלת כל הסכומים הנטענים: היינו 54,000 ₪ במזומן, 34,000 ₪ עבור רכישת בטון וכן פעמיים 20,000 ₪ כמפורט לעיל. כן מסר העד כי מנהל התובעת ביקש לפגוע בשמו הטוב של הנתבע - בנו, זילזל בכישוריו המקצועיים וכן גם השמיע בפניו כי: "הבן שלך שווה לתחת". תצהיר יעקב עביד, בן דודו של הנתבע. עד זה אישר כי הוסכם על תוספת של 10,000 ₪ עבור הפרגולה וכי היה נוכח בעת העברת מזומנים (45,000 ₪ + 9,000 ₪ מהנתבע אל מנהל התובעת. כן מסר העד כי במהלך הליכי הגישור בין הצדדים הציע לנתבע - בן דודו - להוסיף לתובעת עוד 10,000 ₪. תצהירה של גב' נסרה אנטון, חמותו של הנתבע. העדה מסרה כי היתה מעורבת בשלב בניית הבית וכי חלק מהתמורה שולם בצ'ק אישי שלה ע"ס 23,200 ₪ וכי משכה מחשבונה שני סכומים, ע"ס 43,000 ₪ כאשר מהם שולמו 40,000 ₪ לידי התובעת ע"י אביו של הנתבע. הסכמת הצדדים לדרך דיונית: בישיבת יום 21/1/2013, אשר היתה קבועה לשמיעת ראיות, הסכימו ב"כ הצדדים לאי חקירת המצהירים וכלשונם: "אנו מקבלים הצעת ביהמ"ש, לפיה יינתן פס"ד רגיל מנומק לאחר הגשת סיכומים, ללא חקירת מצהירים". מכאן הורה ביהמ"ש על הגשת סיכומים, שהוגשו. תמצית טיעוני שני הצדדים בסיכומיהם: ב"כ התובעת טען שיש לקבל את התובענה, הואיל והוכח כי התובעת ביצעה את כל העבודות עפ"י ההסכם, כך שמגיעים לה 130,000 ₪ כנקוב בהסכם וכי על סכום זה יש להוסיף מע"מ וכן סכום נוסף של 72,300 ₪ + מע"מ עבור עבודות נוספות כאשר הנתבע שילם ע"ח אך 63,200 ₪. ב"כ התובעת טוען, לגבי התביעה שכנגד, כי אין בה כל עילת תביעה נגד הנתבע שכנגד - מנהל התובעת. ב"כ התובעת טען כי הנתבע לא הוכיח תשלום הכספים הנטענים על ידו (128,288 ₪), כי העדויות מטעמו אינן אמינות וכן לא הוכיח את שאר מרכיבי התביעה שכנגד, לרבות בעניין לשון הרע. כן העלה ב"כ התובעת טרוניה שלא אופשר לתובעת להביא ראיות מטעמה עפ"י החלטות שניתנו במהלך בירור התובענה וזאת תוך כדי סטייה מדיני הראיות ומסדרי הדין. ב"כ הנתבע - התובע שכנגד, טען כי יש לדחות את התביעה מאחר ולא הוכחה. טען כי הסכום המוסכם הוא 130,000 ₪ וכי אין להוסיף עליו מע"מ הואיל והדבר לא נזכר בהסכם וכן כי לא בוצעו כל עבודות נוספות, מלבד הפרגולה בעלות של 10,000 ₪ כאשר עפ"י העדים האמינים והמסמכים שהוצגו, הנתבע הספיק לשלם לתובעת סך של 128,288 ₪. ב"כ הנתבע הוסיף וטען כי מטעמו הוגשה חוות דעת, שלא נסתרה ואף לא הוגשה כל חוות דעת נגדית, עפי"ה סה"כ עלות ההשלמות והעבודות הלקויות 77,300 ₪, כך שנגרם לנתבע חסרון כיס בסכום זה. כן ביקש ב"כ התובעת לפסוק לנתבע סכום נוסף של 25,000, ₪ עבור עוגמת נפש והאיחור בכניסה לבית המגורים שלו. בעניין תביעת לשון הרע, אשר הנתבע שכנגד אף לא הכחישה ולא הזכירה בתצהיר עדות ראשית שלו, ביקש ב"כ הנתבע לקבוע כי מדובר בלשון הרע ולפסוק פיצויים בהיקף של 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק. דיון והכרעה: ההסכם והמחיר הנקוב בו: עיון בהסכם מראה שהוא נקב במחיר של "130,000 ₪ בלבד" וזאת תמורת ביצוע עבודות בניית השלד כאשר ציוד בסיסי לשם ביצוע העבודות כגון מסמרים, חוטי שזור וציוד עזר יסופקו ע"י התובעת. מאידך חומרי הבניין, לרבות בטונים, ברזלים ומשאבות וכו' הם באחריות וע"ח הנתבע. כן בהסכם צויינו מועדי התשלום, לפי התקדמות העבודה, כל זאת מבלי לציין שיעור כל תשלום כאשר מדובר בשישה שלבים: החל מיציקת הכלונסאות ועד למסירה סופית של העבודה. מקרא ההסכם יש בו כדי ללמד כי הסכום הנקוב בו כולל מע"מ, כך שאין להוסיף עליו מע"מ. בהסכם צויין כי המחיר הוא 130,000 ₪ בלבד. באם כוונת הצדדים היתה שיש להוסיף מע"מ עליו מן הסתם היו מוצאים לנכון לציין כן. התשלומים שבוצעו ע"י הנתבע: כאמור קיימת מחלוקת עיקרית בין הצדדים לעניין התשלומים שבוצעו. התובעת טענה לתשלום ע"ס 63,200 ₪ בלבד ובנדון היא צירפה חשבונית מיום 10/5/10 בגין סכום זה, אשר בה צויין: "עבור עבודות בנייה כפר מכר, מזומן 40,000 ₪". אינני סבור כי החשבונית הנ"ל משקפת את התשלומים שבוצעו. החשבונית הוצאה כחלוף כתשעה חודשים מיום ההתקשרות! והיא אינה מתיישבת עם שלבי התשלום כפי שנקבעו בהסכם. כן התובעת לא הציגה כל קבלה על מנת לפרט מועד התשלומים הנקובים בחשבונית המס. כן למחרת מועד הנפקת החשבונית נשלח מכתב ב"כ התובעת אל הנתבע ובו דרישה לתשלום כספים לרבות עבור עבודות נוספות. יש לקבוע כי חשבונית המס הוצאה ע"י התובעת אך לצורכי משפט זה ואין בה כדי להוות ראייה אמינה לעניין התשלומים ששולמו ע"י הנתבע ומכאן אין לקבל את גירסתו של מנהל התובעת כאמינה. מנגד הובאו מטעם הנתבע עדים ומסמכים שיש בהם כדי להוכיח ולקבוע כי תשלומי הנתבע הם כנטען על ידו היינו בהיקף של 128,000 ₪. קיים מסמך כתוב, על דף פירמה של התובעת, אשר מפרט את התשלומים והוא לכאורה מאושר על ידי מנהל הנתבעת והוא מפרט את התשלומים הבאים: 54,000 ₪ - 34,000 ₪ - עבור מחיר בטון. 20,000 ₪ - תשלום במזומן. 20,000 ₪ - תשלום במזומן. כאמור אותו מסמך, החלק התחתון שבו, מאושר בחתימת מנהל התובעת ומכאן יש לקבוע כי המסמך משקף את התשלומים שבוצעו. לציין גם כי חלק מהתשלומים הנ"ל גובו בעדויות מספר אנשים מעבר לנתבע, אומנם קרובי משפחה, אך לאור תוכן העדויות והפרטים שצויינו בהם יש לקבוע שהינם אמינים. מכאן הינני קובע כי הנתבע שילם לתובעת סך של 128,000 ₪ עפ"י ההסכם. העבודות שבוצעו עפ"י ההסכם, העבודות הנוספות והשלב בו הופסקה עבודה: היקף העבודה שבוצעה עפ"י ההסכם כמעט שאינו שנוי במחלוקת והוא מגיע כמעט עד מלוא העבודות עפ"י ההסכם, כנטען ע"י מנהל התובעת. גם עיון בחוות הדעת מטעם הנתבע מראה כי בעת ביקור המומחה באתר, ביום 30/8/10, מצב הבנייה היה של "יציקת תקרה אחרונה במפלס 4.50", כאשר עיון בהסכם ובתנאי התשלום שבו מראה כי תקרה אחרונה היא למעשה השלב האחרון של העבודה. לכך יש להוסיף כי לא הובאה כל ראייה כי הנתבע שכר שירותיו של קבלן לשם ביצוע עבודות בנייה חסרות. מכאן יש לקבוע כי אכן התובע ביצע את כל העבודות עפ"י ההסכם, מלבד השלמות אזוטריות, פה ושם, לשם מסירת האתר לידיו של הנתבע. העבודות הנוספות: סלע המחלוקת, אפשר לומר גם עיקרי, היא עבודות נוספות שלהן טען התובע. התובע טוען לעבודות נוספות בהיקף כספי של כ- 72,000 ₪ ופירוטן בא לידי ביטוי בנספחים ב (1) (2) לכתב התביעה ולתצהירו, כאשר העיקרית בהן היא "תקרות נוספות מעבר לתוכנית ההסכם" בעלות של כ- 30,000 ₪. לא הונחו בפניי תוכניות מקוריות או אחרות כדי לקבוע עפיה"ן שהיו עבודות נוספות ומהו היקפן. יחד עם זאת הנתבע עצמו מאשר עבודה נוספת בצורת פרגולה במחיר של 10,000 ₪. כן עפ"י תצהירי הנתבע עולה כי המחלוקת הובאה בפני המהנדס אמיל ג'ריס אשר הציע תשלום נוסף (מעבר - 140,000 ₪ שאין עליהם מחלוקת) של 5,000 ₪ כאשר מנגד התובעת תשלים כל העבודות החסרות. אין ספק כי במהלך ביצוע עבודות בנייה, אף עפ"י תוכנויות, מדי פעם, קם הצורך לבצע עבודות נוספות שלא נלקחו בחשבון בעת כריתת ההסכם. נטל הראייה בדבר אותן עבודות נוספות ומחירן המוסכם או הראוי מוטל על התובעת והיא לא עמדה בנטל זה. יחד עם זאת, לאור אישור הנתבע שפרגולה במחיר של 10,000 ₪ בוצעה וכן דברי אחד העדים, שהאב שחאדה, כי המהנדס-מגשר אמיל ג'ריס הציע לסיים את המחלוקת על ידי תשלום נוסף של 5,000 ₪, יש לקבוע כי המחיר הראוי של העבודות הנוספות הוא 15,000 ₪, סכום שיש להוסיפו על העלות המוסכמת עפ"י ההסכם (130,000 ₪), כך שהגיע לתובעת, אילו סיימה את כל העבודות כראוי, סך כולל של 145,000 ₪. יוצא איפוא כי הגיע לתובעת, לכאורה, 145,000 ₪ כאשר הנתבע שילם אך 128,000 ₪, כך שהיתרה היא בסך של 17,000 ₪. האם יש מקום לחייב את הנתבעת לשלם סכום זה לתובעת? נטישת העבודה, אי מסירת האתר לידי הנתבע וכן ליקויים בעבודות שבוצעו: אקדים את המאוחר ואציין כי לא הובאה ע"י הנתבע כל ראייה כי אכן ביצע תיקון עבודה לקויה, או ביצע השלמות עבודה וכן מהו העלות שנשא בה. יחד עם זאת הוגשה חוות דעת מטעם הנתבע לפיה ליקויים/השלמות הוערכו בעלות של כ- 72,000 ₪. התובעת טענה בנדון כי נותן חוות הדעת מהנדס אמיר עיסאוי הוא חברו של הנתבע, שהוא מהנדס במקצועו, ועל כן אין לסמוך על חוות דעתו. בנסיבות העניין אין לי אלא להעריך את עלות תיקון הליקויים/ההשלמות לרבות עיכובים וכ' בסכום שנותר לזכות התובעת היינו בסך של 17,000 ₪. מכאן המסקנה המתבקשת היא שאין לחייב אף אחד מהצדדים ,לא בסכום התביעה ולא בסכום התביעה שכנגד. תביעת לשון הרע: נטען בכתב התביעה שכנגד כי הנתבע שכנגד מס' 2 אמר בפני אחרים, כולם קרובים או מקורבים של הנתבע, בין היתר האמרות הבאות: "הבן שלך מהנדס שווה לתחת". "עביד (הנתבע - ז. סאלח) לא משלם לי מה שמגיע לי". וכן גם: "עביד חסר חינוך, ההורים של עביד לא חינכו אותו טוב, לא ידעו לחנך אותו, אני צריך לחנך אותו". ב"כ הנתבעת - התובע שכנגד - טען כי מדובר ב"לשון הרע" כך שהוא ביקש לחייב את הנתבעים שכנגד בפיצויים של 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק (עפ"י סעיף 7 א (א) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"א - 1965). הנתבעים הגישו כתב הגנה לתביעה שכנגד אשר בו הכחישו את אמירת הדברים המיוחסים להם ושהם מהווים לשון הרע. מטעם התובע שכנגד העיד הוא ואחרים כי הדברים, כפי שצוטטו כדלעיל אכן נאמרו ע"י הנתבע שכנגד. מנגד, בתצהיר עדות ראשית של הנתבע שכנגד, לא היתה כל הכחשה או התייחסות לדברים כפי שיוחסו לו. לפיכך יש לקבוע כי אכן הדברים שיוחסו לנתבע שכנגד אכן נאמרו על ידו. לשון הרע הוגדר כדבר שיש בו להשפיל אדם בפני הבריות או לבזותו בשל תכונות המיוחסות לו או בשל מוצאו או דתו או שיש בהם כדי לפגוע במשרתו או במקצועו. סעיף 15 לחוק לשון הרע נתן למפרסם לשון הרע הגנת תום הלב כאשר מדובר בהבעת דעת לגבי אדם בשל התנהגותו או מעשיו. נזכור כי בין הצדדים היתה מחלוקת, כנראה כנה, לעניין כספים שהנתבע שכנגד סבר שמגיעים לו, מהנתבע. כן נזכור כי בין הצדדים התנהלו מגעים, גם בעזרת קרובים ומקורבים על מנת ליישב את הסכסוך שבין הצדדים. כן נזכור כי חלק מהמחלוקת בין הצדדים נוגעת לעניינים הנדסיים הקשורים להסכם ההתקשרות ביניהם כאשר התובע שכנגד הוא מהנדס במקצועו. לפיכך יש לראות בדברים שנאמרו, לאור הקשרם והמחלוקת בין הצדדים, אף שהם עברו את הטעם הטוב, כהבעת דעתו של הנתבע שכנגד מס' 1 לגבי התנהגותו והתנהלותו של התובע שכנגד. במיוחד הדברים אמורים לאור כך שהם נאמרו בפני אביו של הנתבע וקרובים אחרים, אשר ידעו על המחלוקת בין הצדדים ועל הקשרם של הדברים. לפיכך דעתי היא, אף אם דברים שנאמרו יש משום לשון הרע, כי עומדת לנתבעים שכנגד הגנת תום הלב אשר בסעיף 15 לחוק לשון הרע. מכאן אין לפסוק פיצויים לתובע שכנגד בגין לשון הרע. התוצאה: אשר על כן, לאור המבואר כדלעיל, יש לדחות את שתי התביעות, התביעה וכן התביעה שכנגד וכך הינני מורה, הכול ללא צו להוצאות. בניהעבודות בניה