התובע נפגע בתאונת דרכים כאשר רכב שבו הוא נסע החליק והתנגש בקיר; ממקום התאונה הועבר התובע לבית חולים שערי צדק, שם נבדק בחדר מיון ושוחרר לאחר מכן באבחנה של כאבי גב תחתון והמלצה לנטילת משככי כאבים לפי הצורך, ומעקב רפואי; כן הומלץ על מנוחה של 3 ימים. הנתבעת 2 (להלן:"הנתבעת") הינה חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה בביטוח חובה את הרכב שבו נסע התובע בזמן התאונה. אין מחלוקת בשאלת האחריות, אלא אך בשאלת שיעור הפיצויים להם זכאי התובע. הנכות הרפואית לבדיקת התובע מונו שני מומחים מטעם ביהמ"ש: בתחום הפסיכיאטריה ובתחום מחלות עור ומין. תחום הפסיכיאטריה בתחום הפסיכיאטריה מונתה ד"ר רמונה דורסט לבדיקת התובע. בחוות דעתה מציינת ד"ר דורסט כי האפקט הוערך כמצומצם ומעט ירוד; לצד הסבל האוטנטי, קיימת מידה של הגזמה מכוונת במטרה להשיג רווחים משניים; עונה לשאלות לעניין; אין הפרעה בדרך החשיבה; התפיסה הוערכה כתקינה; דיווחיו של התובע על קיומן של אילוצינציות ראיה ושמיעה אינן אוטנטיות, ותפקודיו הקוגניטיביים של התובע הוערכו כתקינים ברמה הקלינית. ד"ר דורסט מציינת כי התובע קיבל טיפול תרופתי בקלונקס ולוסטריל, אותן נטל לפרק זמן קצר בלבד והפסיק; הוא היה בשני ביקורים אצל פסיכיאטרית עם מרווח של מספר חודשים בין הביקור הראשון לשני; לא הוצגו רישומי מעקב אצל הפסיכיאטרית. ד"ר דורסט מציינת עוד גורם דחק אצל התובע, שאינו קשור לתאונה, אלא מתקשר עם מותו של בן דוד של התובע שנדרס ע"י אחר בכפר לאחר קטטה. ד"ר דורסט מציינת כי קיימת תגובה פוסט טראומתית המועצמת ומוגזמת במכוון במטרה להשיג רווחים משניים גדולים ככל הניתן מתאונה זו. ד"ר דורסט שלחה את התובע לבדיקה נוירו-פסיכולוגית לשם אישוש ושקילת שאלת ההתרשמות הקלינית. הבודקת, ד"ר אורלי קמפף שרף, הגיעה למסקנה שקיימת עדות לקווים של אישיות בלתי בשלה עם אינטליגנציה בתחום הנמוך, ומציינת כי התובע לא השקיע מאמץ הולם בכל המטלות, במידה המחשידה להחמרה מכוונת של ביצועים ירודים להשגת רווח משני; אין במבחנים עדות למשבר או להפרעה נפשית פעילה, או ל- PTSD. עוד מציינת הבודקת כי קיימת עדות לקיומה של הפרעת אישיות בלתי בשלה שמקורה בילדות. לסיכום מציינת ד"ר דורסט, כי ההסתמנות הקלינית מהבדיקה, התיעוד שעמד לראשותה והבדיקה הנוירו-פסיכו-דיאגנוסטית של התובע, מעלים שהתובע סובל מהפרעה נפשית פוסט טראומתית קלה בחומרתה, ולצידה מידת הגזמה מופרזת להפקת רווחים משניים מהתאונה שבגינה מוצגת תמונה קלינית קשה מכפי שהיא באמת. ד"ר דורסט מעריכה את תרומת התאונה בכ-5% נכות נפשית צמיתה, לכל היותר, בהתאם לסעיף 34(ג-ד) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי. תחום מחלות העור והמין בתחום מחלות העור מונה פרופ' א. אינגבר לבדיקת התובע. בחוות דעתו מציין פרופ' אינגבר כי הוא מצא אצל התובע רבדי פסוריאזיס טיפוסיים מפוזרים בגפיים ובגוף, כולל בגניטליה ובקרקפת. עוד מציין פרופ' אינגבר כי אין ספק שהתובע סבל מפסוריאזיס טרם התאונה, כפי שעולה מדבריו ומתיקו הרפואי. פרופ' אינגבר מוסיף כי, מחלת הפסוריאזיס יכולה להתפרץ או להחמיר אחרי סטרס נפשי, ומקובל לקשור בין אירוע סטרסוגני והופעת הפסוריאזיס אם טווח הזמנים בין שני האירועים הוא כחודש ימים; לדבריו, התאונה היתה אירוע סטרסוגני אצל התובע, אשר גרמה להחמרת הפסוריאזיס בשיעור של 50%. פרופ' אינגבר העריך את נכותו של התובע בגין פסוריאזיס בשיעור 30%, לפי סעיף 80(4) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי, מותאם. בתשובתו לשאלות הבהרה מטעם התובע לעניין שיעור הנכות, השיב המומחה כי הנכות לפני התאונה עמדה על 15% והחמירה ל- 30% לאחר התאונה, ואילו בתשובתו לשאלות הבהרה מטעם הנתבעת, אישר המומחה כי הנכות הוחמרה בעקבות התאונה ב-50% באופן שהיא גדלה בעקבות התאונה ב-10%. במהלך חקירתו ע"י ב"כ הנתבעת אישר המומחה פעם נוספת את תשובתו לשאלת ההבהרה מטעם הנתבעת, שלפיה, היה גידול של הנכות עקת התאונה בשיעור של 10%. (ראו: עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 24-26). יוצא אפוא, שעל פי חוות דעתו של המומחה, שיעור הנכות עקב התאונה הינו 10%. הנתבעת חולקת על קביעתו של המומחה. לטענתה, הנכות שנקבעה ע"י המומחה אינה קשורה כלל לתאונה; מדובר במקרה קלאסי שבו בית המשפט אמור להשתמש בסמכותו להתערב במסקנות המומחה ולקבוע כי לא הוכח קשר סיבתי בין התאונה לבין מחלת העור ממנה סובל התובע. לטענת הנתבעת, קביעת המומחה אינה מתיישבת גם עם העובדה שהתלונה על החמרה במחלת הפסוריאזיס הופיעה כשלושה חודשים לאחר מועד התאונה; המומחה ביסס את קביעתו רק על האמון שנתן בתובע, וזאת חרף הקביעות בחוות הדעת הפסיכיאטרית לעניין אמינות התובע, והנטייה שלו להחמיר את מצבו לצורך הפקת רווח משני; חוות דעתו של המומחה אינה מתיישבת עם העובדה שפגיעת התובע בתחום הפסיכיאטריה קלה ביותר ואינה יכולה לשמש עילה להחמרת מחלת הפסוריאזיס. על פי הפסיקה, בית המשפט הוא הפוסק האחרון בענייני רפואה שלגביהם ניתנה חוות דעת על ידי מומחה מטעם בית המשפט (ראו: ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב (מיום 24/11/05) בפסקה 6). בנסיבות העניין סבורני כי יש מקום להתערב בקביעתו של פרופ' אינגבר, וזאת ממספר טעמים: האחד: פרופ' אינגבר אישר בעדותו כי לפי הספרות המקצועית, צריך שיתקיים אירוע דחק נפשי קשה על מנת לגרום להתפתחות, או להחמרה של מחלת הפסוריאזיס ממנה סובל התובע (ראו: עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 4-6), ואילו בענייננו, מחוות הדעת הפסיכיאטרית עולה כי נכותו הפסיכיאטרית של התובע עקב התאונה הינה מזערית, בשיעור 5%, שאין להגדירה כאירוע דחק נפשי קשה; הדבר גם מתיישב עם נסיבות התאונה הקלות, כפי שעולה מהתיעוד הרפואי מחדר המיון. הטעם השני: מחוות דעתו ומעדותו בביהמ"ש עולה כי פרופ' אינגבר נתן אמון מלא בדבריו ובתלונותיו של התובע בכל הנוגע לנסיבות והתפתחות ההחמרה במחלת הפסוריאזיס ממנה הוא סובל, וזאת למרות הקביעות בחוות הדעת הפסיכיאטרית שלפיהן התובע נוטה להגזים בתלונותיו לשם השגת רווחים משניים מהתאונה. הטעם השלישי: מעדותו התברר כי פרופ' אינגבר פירש את התיעוד הרפואי הנוגע לתובע לאור תלונותיו של התובע, וכתוצאה מכך הוא ייחס עיתוי ההחמרה במחלת הפסוריאזיס סמוך לאחר התאונה, על אף שאין לדבר עיגון מפורש בתיעוד הרפואי (ראו: עמ' 4-5 לפרוטוקול הדיון). בנסיבות אלה סבורני כי הערכתו של פרופ' אינגבר בעניין שיעור נכותו של התובע עקב התאונה אינה יכולה לעמוד, ונראה לי כי סביר בנסיבות העניין, להעמיד את נכותו של התובע עקב התאונה, בתחום מחלות העור, בגין החמרת מחלת הפסוריאזיס, על 5%, וזאת בהתאם לשיעור הנכות הפסיכיאטרית עקב התאונה. סיכום הנכות הרפואית יוצא אפוא, כי לתובע נכות פסיכיאטרית בשיעור 5% עקב התאונה ו-5% בתחום מחלות העור. סה"כ 9.75% נכות רפואית צמיתה עקב התאונה. הנכות התפקודית בנסיבות העניין סבורני כי סביר לקבוע לנכויות הרפואיות השונות השלכה תפקודית שונה על כושר תפקודו והשתכרותו של התובע. אשר לנכות הנפשית: בשים לב לאופי פגיעתו של התובע, ולמהות הנכות הפסיכיאטרית המזערית שנקבעה לתובע, סבורני כי ההשלכה התפקודית של נכות זו תהיה על הצד הנמוך, וסביר להעמידה על מחצית מהנכות הרפואית, היינו 2.5%. אשר לנכות בתחום מחלת העור: בנסיבות העניין, אמנם מדובר בנכות מזערית עקב התאונה, ואולם בשים לב לעובדה שמדובר בהחמרה של נכות קיימת ולהשלכתה התפקודית של מחלת הפסוריאזיס בכלל, כפי שעלה מעדותו של פרופ' אינגבר, לרבות דלקת פרקים, וחשש להתפתחות לחץ דם גבוה, סכרת, מחלות לב והשמנה (ראו: עמ' 13 לפרוטוקול הדיון, ש' 1), סבורני כי סביר לקבוע להחמרה זו בנכות התובע בתחום העור השלכה תפקודית מלאה, היינו בשיעור 5%. הפסדי שכר וגריעה מכושר השתכרות כאמור, התובע יליד 1990 ובעת התאונה טרם מלאו לו 18 שנים. בתצהירו מציין התובע כי הוא סיים 12 שנות לימוד ללא תעודת בגרות; במועד התאונה עבד במלון נווה אילן בתור מלצר; בעקבות התאונה נעדר מעבודתו במשך כחצי שנה ובהמשך עבד כמלצר וגם כעובד בנין עם אביו; לאחר מכן החליף מספר רב של מקומות עבודה, לרבות בחב' אוסם, בסודה קלאב, בבניין, במלצרות. לדברי התובע, עקב מגבלותיו הפיזיות והנפשיות, הוא מתקשה בביצוע עבודתו, ולכן נוצר קושי רב להתייצב במקום עבודה קבוע, והוא נודד ממעסיק למעסיק; מאז התאונה חל שינוי משמעותי בדפוסי העבודה שלו; הוא סובל מהתפרצויות זעם, דבר אשר מקשה עליו לעבוד עם ציבור; הוא גם חושש להיראות בחברה עקב מראהו החיצוני. ב"כ התובע מבקש להעמיד את בסיס השכר של התובע לפי השכר הממוצע במשק, וזאת נוכח גילו הצעיר בעת התאונה. על פי הפסיקה, ההנחה המקובלת בחישוב הפסד השתכרות של קטינים וצעירים בתחילת דרכם המקצועית, היא שיש לייחס להם את השכר הממוצע במשק; ואולם הנחה זו ניתנת לסתירה. האפשרות לסטות מהנחה זו מסתברת יותר ככל שגילו של הקטין מתקרב יותר אל עבר תום תקופת הקטינות ותחילת תקופת העבודה. לצד גילו של הקטין, מובאים בחשבון ראיות ונתונים נוספים שעשויים לאפשר סטייה מהשכר הממוצע במשק, כמו למשל, נתונים קונקרטיים שונים בנוגע לנפגע הצעיר - כישוריו, השכלתו ומאווייו, כפי שבאו לידי ביטוי עד מועד הערכת הנזק (ראו: ע"א 10064/02 רים אבו חנה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פד"י ס (3) 13, 14) ; ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ, פד"י נד (4) 450; רע"א 7490/11 פכרי נ' חאג'. בענייננו, בשים לב לעובדה שהתובע סבל לפני התאונה ממחלת הפסוריאזיס, ולנוכח עברו התעסוקתי של התובע כפי שעלה מתצהירו ועדותו, סבורני כי סביר להעמיד את בסיס ההשתכרות של התובע לעתיד על סך של 7,000 ₪ נטו. הפסדי העבר: התובע לא הביא נתונים מדויקים בעניין הפסדי העבר, ומבקש לפסוק לו פיצוי גלובלי בראש נזק זה, בסך 50,000 ₪. כאמור, מתצהירו ומעדותו של התובע עולה כי עברו התעסוקתי אינו מזהיר, בלשון המעטה; הוא היה מובטל תקופות ממושכות והחליף מקומות עבודה רבים. בנסיבות אלה, סבורני כי סביר לפסוק לתובע בגין עבר פיצוי גלובלי בגין ההשפעה שסביר שהייתה על השתכרותו בעבר, בסך של 20,000 ש"ח במעוגל. סכום זה משקלל נכות תפקודית בשיעור 7.5% ובסיס שכר מינימום בסך כ-4,300 ₪. אשר לעתיד: בנסיבות העניין יש לפסוק לתובע סך של 155,000 ש"ח במעוגל. סכום זה משקלל לפי שכר של 7,000 ₪, נכות תפקודית בשיעור 7.5% ומקדם היוון מתאים עד גיל 67. הפסדי פנסיה על פי הדין, התובע זכאי לפיצוי בגין הפסד תנאים סוציאליים (ראו: ע"א 9079/04 לילך אלון נ' חגי לאופר, (מיום 15.4.07)). התובע מבקש לחשב את הפסד ההפרשות הסוציאליות לפי 10% משיעור הגריעה מכושר ההשתכרות. לפיכך, יש לפסוק לתובע בגין הפסד פנסיה סך של 17,500 ש"ח במעוגל. נזק לא ממוני בגין הנזק הלא ממוני זכאי התובע לסך של 19,000 ₪ במעוגל, וזאת על בסיס החישוב על פי הכללים שבתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב הפיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976. עזרת זולת והוצאות בנסיבות העניין, בשים לב לאופי פגיעתו של התובע עקב התאונה, ולכך שעיקר ההוצאות הרפואיות שלו מכוסות על ידי קופת חולים במסגרת סל הבריאות, סבורני כי סביר לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין הוצאות ועזרה לזולת בסך 10,000 ₪ . סוף דבר לנוכח כל האמור, הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: א. הפסדי שכר בעבר 20,000 ש"ח ב. גריעה מכושר השתרות 155,000 ₪. ג. הפסד פנסיה 17,500 ₪. ד. נזק לא ממוני 19,000 ₪. ה. עזרת זולת והוצאות 10,000 ₪. סה"כ: 221,500 ₪ לסכום זה יצורף שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% ומע"מ והחזר אגרה. הסכום ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן, הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. רכבקירותתאונת דרכיםהתנגשות