תקופת 60 הימים בה קמה לשר הפנים זכות וטו והתערבות סעיף 258 לפקודת העיריות קובע כי לאחר קבלת החלטה על חקיקת חוק עזר עירוני יחתום ראש העירייה על ההחלטה וזו תפורסם ברשומות למעט אם עשה שר הפנים שימוש בזכותו לבטל את החוק או לעכבו. זכותו של שר הפנים להתערב בהליך החקיקה מוגבלת אפוא לתקופה של שישים יום בלבד וניתנת להארכה רק אם פרסום חוק העזר עוכב כדין. נוסחו של סעיף 258 לפקודה ביחס לחתימת ראש העירייה ולתחילת תקופת שישים הימים הוא כדלקמן: (א) אישרה המועצה חוק עזר, יחתום עליו ראש העיריה וחוק העזר יפורסם ברשומות. (ב) לא יפורסם חוק עזר כאמור בסעיף קטן (א), אלא כעבור שישים ימים מהיום שהביא ראש העיריה את חוק העזר לידיעת השר; הודיע השר או מי שהסמיכו לכך כי אין לו התנגדות לחוק העזר, יפורסם חוק העזר אף לפני תום מועד זה. וכך קובע סעיף 258(ג) לפקודת העיריות ביחס לזכויות שר הפנים במהלך תקופת שישים הימים המתחילה במועד בו קיבל את החלטת מועצת העיר: (ג) השר רשאי תוך התקופה האמורה בסעיף קטן (ב), להורות על עיכוב פרסום חוק העזר ובלבד שלא יחליט כאמור אלא לאחר שהשר או מי שהוא הסמיכו לענין זה פירט את הסתייגויותיו ונתן לראש העיריה או למי שהוא הסמיכו לכך הזדמנות לטעון את טענותיו נגד עיכוב פרסום חוק העזר. הזכות שהוענקה לשר הפנים לבטל החלטות של נבחרי ציבור - היא זכות רבת כוח. לזכות זו ולכוח הרב שהוקנה לשר הפנים התייחסו בעלי הדין בבקשה זו בתגובות ובמסמכים שהוגשו על ידם לבית המשפט. לא אדון בטענות אלה. אין מקום לדון בהחלטה זו בהיקף סמכותו של שר הפנים. הסמכות קבועה בחוק והחלטה זו תינתן על פי החוק. גם לו היה מקום לצמצם את סמכותו של שר הפנים - הרי הדבר נתון למחוקק וכמובן לא לבית משפט זה. כאן יש לציין כי בעבר הייתה סמכותו של שר הפנים גדולה אף יותר. חתימתו על גבי חוק העזר הייתה "חתימת קיום" שבלעדיה אין - והתקופה בה יכול היה להתערב ו/או לעכב את החלטות מועצת העיר לא הוגבלה - לא לשישים יום ולא בכלל. ועל כך בסעיף 5.4 להלן. על ביטול "חתימת הקיום" ועל צמצום זכות ההתערבות של שר הפנים לתקופה בת שישים יום בלבד פקודת העיריות טרם תיקונה - עד לשנת 1988 קבעה פקודת העיריות, ביחס לסמכותו של שר הפנים, כך: (א) לא יהיה תוקף לחוק עזר אלא אם אושר על ידי השר. (ב) כל חוק עזר שאושר כאמור יפורסם ברשומות. (דיני מדינת ישראל, נוסח חדש, 8, 9.8.1964, עמ' 236). כלומר - בעבר קבעה פקודת העיריות כוח בלתי מוגבל לשר הפנים. חוק עזר עירוני לא היה בר תוקף אלא לאחר אישורו הפוזיטיבי של שר הפנים. התקופה בה רשאי היה שר הפנים לדון ולשקול מתן האישור לא הוגבלה בזמן. כך היה בעבר - עד תיקון החוק בשנת 1988. תיקון אליו אתייחס להלן. תיקון פקודת העיריות - בשנת 1988 תוקן סעיף 258 לפקודת העיריות. בדברי ההסבר להצעת החוק לתיקון פקודת העיריות (תיקון), התשמ"ח - 1987, נרשם כך: "יש לפרסם חוק עזר אחר תקופה קצובה, אלא אם כן השר הורה מפורשות לעכב את הפרסום וגם אז מוצע לחייבו לדון עם הרשות המקומית בנושא ולשמוע את הסתייגויותיה" (הצעות חוק 1873, 22.1.1988, עמ' 138). רוצה לומר - במכוון בוטלה "חתימת הקיום" של שר הפנים אשר בלעדיה לא היה נכנס חוק עזר עירוני לתוקף; במכוון נוסח החוק בדרך בה ברירת המחדל היא אישורו של החוק, למעט אם הורה השר "מפורשות" אחרת; במכוון הוגבלה התקופה בה שר הפנים רשאי לעשות שימוש במעין זכות וטו - לשישים יום בלבד; במכוון נקבע כי עיכוב פרסום חוק עזר עירוני ייעשה רק לאחר שנשמעה הרשות המקומית. דברי הכנסת - וההתייחסות הספציפית להגבלת שישים הימים ולשמירת השבת - עיון בפרוטוקול דברי הכנסת המתייחס לתיקון פקודת העיריות מלמד כי עובר לתיקון התייחס המחוקק במיוחד לצורך להגביל את כוחו של שר הפנים. כך נאמר בקריאה הראשונה של הצעת חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות (אישור חוקי-עזר ופרסומם), התשמ"ח-1988 (פרוטוקול מיום 14/3/1988): "הצעת חוק זאת באה בעקבות המלצת ועדת-זנבר, והיא נועדה לקצר את ההליך הביורוקרטי שעוברות רשויות מקומיות כאשר הן נזקקות לאישור שר הפנים" (מפי חבר הכנסת אמנון רובינשטיין). אפילו התקופה בת שישים הימים זכתה לביקורת והובעו הדעות לפיהן יש לצמצם ולהגביל עוד יותר את סמכותו של שר הפנים. כך למשל טען חבר הכנסת בני שליטא: "היה מקום, לדעתי, להגיש חוק ליברלי יותר, שיינתנו בו עוד פחות סמכויות לשלטון המרכזי ביחס לשלטון המקומי"; ואילו חבר הכנסת יאיר צבן טען כי: "במצב שבו אנחנו נתונים, יכול להיות שהיינו צריכים, ולו בגדר הוראות-שעה, לקבל עוד שורה של חוקים שיגבילו את סמכותו של משרד הפנים ... אמליץ שנחשוב על הוראות שעה נוספות, כדי להגביל בנסיבות הקיימות את סמכותו של משרד הפנים". הציטוטים שלעיל הובאו על מנת להראות עד כמה חשובה הייתה למחוקק הגבלת זכותו של שר הפנים. הגבלה אשר כל מטרתה הייתה למנוע מצב בו החלטת מועצת עיר צריכה את אישורו של השר וממתינה ללא הגבלה לאישור זה. במיוחד יש להפנות לדברי חבר הכנסת יצחק ארצי מהם למדים שהמחלוקת בדבר שמירת השבת בעיר תל אביב, בדיוק אותה מחלוקת הנמצאת בבסיס הבקשות שלפני - עמדה אף לפני המחוקק עת הגביל את סמכותו של שר הפנים, ועל כך בפסקה הבאה. שמירת השבת בעיר תל אביב יפו הופיעה במפורש בעת הדיון על תיקון הפקודה אין חדש תחת השמש. כך למדים מדברי הכנסת ומדבריו של חבר הכנסת יצחק ארצי אשר תמך בהגבלת סמכותו של שר הפנים וזאת תוך שהוא מתייחס במיוחד לשמירת השבת בעיר תל אביב יפו. וכך אמר חה"כ יצחק ארצי: "... אספר לכם על מה שקורה בענין זה סביב נושא מיוחד בתל אביב. בתל אביב מתנהלים ענייני מכירת מזון ומשקאות בשבת לפי חוק עזר, שהוא חוק בתי האוכל. לפי החוק, שנתקבל בשנות ה -20, אפשר למכור אוכל רק בתוך המסעדה, ואסור למוכרו מחוץ למסעדה. מותר למכור רק בשעות מסוימות - מ-00:10 בבוקר עד הצהריים - ואסור למכור בשעות הערב, חוץ ממקרים יוצאים מן הכלל. יש הסדר הקובע כיצד מוכרים משקאות, ויש הסדר מיוחד הקובע כיצד מוכרים סיגריות" וחבר הכנסת ארצי ממשיך ומתאר: "... אלה הן גזירות שהציבור אינו יכול לעמוד בהן. ואכן מה קורה בפועל? קיים חוק וקיימת מציאות. מדוע אין עיריית תל-אביב מעיזה להגיש תיקון לחוק העזר, כדי להתאימו למציאות? כי ברור שאם יוגש תיקון כזה, הוא לא יאושר. הוא ייסחב מטעמים אידיאולוגיים של אלה ששלטו ועדיין שולטים במשרד הפנים, שלא יראו אותו בעין יפה. נראה שהם מוכנים יותר לפער שבין המציאות לבין החוק, מאשר להתאמת החוק למציאות". ובסיום דבריו של חבר הכנסת ארצי ניתן לראות כיצד מודגש כי התיקון לפקודה ימנע מצבים של "סחבת" וחוסר ודאות, וכפי שאמר חה"כ ארצי: "... אם יתקבל התיקון, הוא יאפשר לרשות המקומית לדעת שהיא נתונה בידי השלטון המרכזי רק פרק זמן מסוים ואחריו ייכנס לתוקף חוק העזר אשר נתקבל כחוק. התיקון כשלעצמו אינו רק תיקון תחיקתי אלא תיקון חוק חשוב בתחום ההיגיינה הציבורית." צא וראה - הורתו והולדתו של התיקון לפקודת העיריות אשר הגבילה את סמכותו של שר הפנים הייתה עת המחוקק ראה לנגד עיניו את הצורך וההכרח להוסיף ודאות להחלטות מועצת העיר ולמנוע תלות בשר הפנים מעבר לתקופת שישים הימים. המחוקק אף מצא שיש למנוע אפשרות בה יעוכב חוק עזר עירוני ללא הגבלת זמן וללא נימוקים. ומעבר לכך - אין מקום להתעלם מתקופת זמן הקבועה בחוק גם מעבר לאמור לעיל הרי ברי כי תקופת זמן הקבועה בחוק אינה יכולה להיות לה בידי השר כחומר ביד היוצר - ברצותו ירחיבה וברצותו יקצר. לעניין זה אפנה אל בג"צ 5992/97 ערער נ' ראש עירית נתניה (פורסם במאגרים המשפטיים, 30.12.1997) שם נקבע כך: "כאשר קוצב המחוקק זמן לעשייתה של פעולה אין הרשות יכולה ליטול לעצמה חירות להתייחס אליה כאל "עצה טובה" בלבד, ומן הראוי כי תקפיד על לוח הזמנים שנקבע על ידי המחוקק כדי להבטיח סדרי מינהל תקינים" (פסקה 5). בעניינינו הוראת החוק היא "הוראה מחייבת". נמנע שר הפנים מלעשות שימוש בסמכותו במשך תקופת שישים הימים תימנע ממנו זכות זו עם חלוף שישים הימים. שר הפנים