האם תיקון בחוק עזר לתל אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו) חל למפרע ? התיקון לחוק העזר, אפשר חניה לתושבי תל אביב, בכל מקומות החניה המוסדרים בעיר, ללא תשלום אגרה. לו חנה הנאשם את רכבו באותו מקום ובאותן שעות, לאחר תיקון חוק העזר, הרי שלא היו הודעות הקנס נרשמות לחובתו. אין חולק כי בתקופה בה חנה הנאשם כאמור לעיל, היה עליו לשלם אגרת חניה, שכן תו החניה שברשותו (אזור 1), לא כלל את המקום בו חנה. אלא שבין מועד ביצוע העבירות לבין מועד הדיון בבית המשפט, תוקן חוק העזר העירוני. התיקון לחוק העזר, פורסם ביום בתאריך 13.8.12, וזו לשון הסעיפים הרלבנטיים: סעיף 4 - חניה לתושבים במקום חניה מוסדר 4(א): נקבע אזור חניה או חלק ממנו כמקום חניה מוסדר, יהיו רשאים מי שגרים באותו אזור להחנות את רכבם במקום שנקבע כמקום חניה מוסדר באזור מגוריהם, ללא תשלום אגרה ומבלי להשתמש בכרטיסי חניה או במדחן זולת אם הוגבלה הרשות האמורה וההגבלה סומנה בתמרור. במסגרת התיקון, נוסף סעיף 4(א1), שזו לשונו: נקבע אזור חניה או חלק ממנו כמקום חניה מוסדר, יהיו רשאים מי שגרים בשטח העירייה להחנות את רכבם במקום שנקבע כמקום חניה מוסדר שאינו באזור מגוריהם בלא תשלום אגרה ובלי להשתמש בכרטיסי חניה או במדחן, אם הרשות האמורה סומנה בתמרור. 4(ב): ...חניה כאמור בסעיף קטן (א1) מותרת לכל רכב הנושא תווית, בלא קשר לאזור החניה המצוין בה. התיקון לחוק העזר, אפשר חניה לתושבי תל אביב, בכל מקומות החניה המוסדרים בעיר, ללא תשלום אגרה. לו חנה הנאשם את רכבו באותו מקום ובאותן שעות, לאחר תיקון חוק העזר, הרי שלא היו הודעות הקנס נרשמות לחובתו. בעדותו של המפקח מטעם המאשימה, העיד כי "היום, לאחר התיקון, כל תושב העיר יכול לחנות חופשי ללא אמצעי תשלום" (עמוד 2 שורה 20). נשאלת השאלה אם כן, האם תיקון חוק העזר העירוני, חל באופן רטרואקטיבי, כך שפוטר הוא את הנאשם מהודעות הקנס שנרשמו לחובתו. הסעיפים הרלבנטיים לעניינו הם סעיפים 4-6 לחוק העונשין התשל"ז - 1977. מפאת חשיבותם להכרעה, אביאם כלשונם: 4 . נעברה עבירה ובוטל בחיקוק האיסור עליה - תתבטל האחריות הפלילית לעשייתה; ההליכים שהוחל בהם - יופסקו; ניתן גזר-דין - יופסק ביצועו; ולא יהיו בעתיד עוד תוצאות נובעות מן ההרשעה. 5. (א) נעברה עבירה ובטרם ניתן פסק-דין חלוט לגביה, חל שינוי בנוגע להגדרתה או לאחריות לה, או בנוגע לעונש שנקבע לה, יחול על הענין החיקוק המקל עם העושה; "אחריות לה" - לרבות תחולת סייגים לאחריות הפלילית למעשה. (ב) הורשע אדם בעבירה בפסק דין חלוט ולאחר מכן נקבע לאותה עבירה בחיקוק עונש, שלפי מידתו או סוגו הוא קל מזה שהוטל עליו - יהיה עונשו העונש המרבי שנקבע בחיקוק, כאילו הוטל מלכתחילה. 6. הוראות סעיפים 4 ו-5 לא יחולו על עבירה לפי חיקוק שנקבע בו או לגביו שיעמוד בתוקפו לתקופה מסוימת, או שנובע מטיבו שהוא נתון לשינויים מזמן לזמן. המאשימה סבורה כי אין להחיל את התיקון לחוק העזר, שפורסם ביום 13.8.12, על עבירות שבוצעו חודשים אחדים קודם לכן, באפריל ובמאי 2012. לעמדתה העבירה בסעיף 12(א) לחוק העזר העירוני לא בוטלה ועל כן לא חל סעיף 4 לחוק העונשין. מקובלת עלי עמדת המאשימה, כי סעיף 4 לחוק העונשין אינו חל על המקרה שבנדון. סעיף העבירה, לא בוטל. עם זאת, סעיף 12(א), אליו מפנה המאשימה ובגינו הועמד הנאשם לדין, נפתח במילים "בכפוף לאמור בסעיף 4". סעיף 4 תוקן כאמור, תיקון שיש בו לקבוע הגדרות חדשות לעבירה ולאחריות לה, כמובנם בסעיף 5 לחוק העונשין. בעוד שבעבר, על פי הגדרת העבירה, נתפסו בגדרה כל אלו שחנו, ללא תו חניה אזורי מתאים וללא תשלום אגרה, הרי לאחר התיקון, לא עוד. מאז התיקון, גם מי שאין בידיו תו אזורי מתאים, אלא לאזור אחר בעיר, פטור מתשלום אגרה ושוב לא יתפס בין זרועותיו של חוק העזר. לא זו בלבד, שמדובר בשינוי מפורש בהגדרות העבירה, אלא שאין אלא לראות את השינוי, כשינוי המקל עם תושבי תל אביב - יפו. אין זה שינוי קל ערך אלא שינוי קוטבי, בעבור תושבי העיר, שמעתה רשאים לחנות את רכבם באזורים מוסדרים, ללא תשלום אגרה. קשה כמעט להעלות על הדעת דוגמא לשינוי כה ברור בהגדרת העבירה ובאחריות לביצועה. במאמר מוסגר, אציין, כי המאשימה עצמה, לא טענה, כי גם לאחר התיקון, היתה נרשמת לנאשם הודעה לתשלום קנס, באותו מקום. האפשרות שבמקום לא הוצבו תמרורים, המאפשרים חניה, לבעלי תו חניה אזורי כלשהו, כאמור בסיפא לסעיף 4(א1), לא היתה משנה את פני הדברים. גם לעמדת המאשימה, בתקופת הביניים, לאחר פרסום התיקון, ובטרם הוצבו תמרורים כאמור בסיפא לסעיף, לא נעשו עוד פעולות אכיפה כלפי תושבי העיר (דברי התובעת בעמוד 4 שורה 28 וגם עמדת המאשימה בסוגיה העקרונית, כפי שהובעה בענין תיק 5235213 מ"י נ. אביבי רעות, כב' השופטת מי-טל אל-עד קרביס, בעמוד 4 שורה 1 לפסק הדין). המאשימה הוסיפה וטענה, כי גם אם אכן מדובר בנורמה מקלה, במובן סעיף 5 לחוק העונשין, הרי אין מקום להורות על תחולתה באופן רטרואקטיבי, זאת בשל הסייגים הקבועים בסעיף 6 לחוק העונשין. לעמדת המאשימה, מדובר בעבירות, אשר מסוגן ומטבען הן נתונות לשינויים מזמן לזמן. עמדה זו, לא אוכל לקבל. מבחינת מעמדו הנורמטיבי, חוק העזר העירוני, כמוהו כתקנה (סעיף 3 לחוק הפרשנות תשמ"א - 1981 וגם דר' אליהו וינוגרד, דיני רשויות מקומיות, הוצאת הלכות בע"מ 2010, בעמוד 504). משכך, באים חוקי העזר בגדר "חיקוק", הנזכר בסעיפים 5-6 לחוק העונשין. לכלל הידוע, כי נורמה פלילית, חלה על כל ארוע פלילי, שהתרחש החל ממועד כניסתה לתוקף, קיים חריג במקרה של נורמה מקלה. הרציונאל העומד מאחורי החלת נורמה מקלה למפרע, הוא ההנחה שהנורמה המאוחרת בזמן הולמת יותר את צרכי החברה על רקע שינויי העיתים ומשקפת יותר את התודעה המשפטית של הציבור (רע"פ 4562/11 מוחתסב נ. מ"י (ניתן ביום 14.11.12). לחריג זה שני סייגים - האחד, אם כבר ניתן פסק דין שהפך חלוט. השני, אם השינוי המקל נעשה באיסור זמני. "הרציונל הוא שאם מלכתחילה העבירה נועדה לאסור על התנהגות מסוימת לתקופה קצובה, אין מקום להשליך בדיעבד מהמצב בתום התקופה על המצב שהיה קיים במהלכה. משמעות הדבר היא שאיסור לשעה נשלט על ידי החוק שעמד בתוקפו בעת הפרתו, בהתעלם מחיקוק מאוחר המיטיב עם הנאשם, לרבות חיקוק המבטל כליל את העבירה" (פסקה 11 בפס"ד של השופט עמית בענין מוחתסב והפניה לספרו של המלומד פלר שם). אף אחד משני הסייגים הנ"ל, לא מתקיים במקרה שבפני. פשיטא שאין עדיין פסק דין חלוט. לא פחות ברור לטעמי, כי אין מדובר באיסור שמלכתחילה, נועד לאסור התנהגות לתקופה קצובה. בדבר החקיקה עצמו (או לגביו), לא נקבע שיעמוד בתוקפו תקופה מסוימת בלבד. חיוב תושבי העיר באגרת חניה, נבע מתפיסה ערכית, בשעה שהותקן סעיף 4 לחוק העזר. אין כל אינדיקציה, כי בעת התקנתו, היתה כוונה לקבוע איסור זמני בלבד ובוודאי שאף אחד מתושבי העיר, לא יכול היה לצפות, כי בחלוף תקופה קצובה, יפוג האיסור. אין כל בסיס בראיות, לחשש כי נהגים, ובכללם הנאשם, חנו את רכבם, תוך תכנון להתחמק מעבירה, בשל תיקון עתידי לחוק, שיביא הקץ לחובת התשלום. בהתייחסו לתחולת סעיף 6 לחוק העונשין, כתב המלומד י. קדמי את הדברים הבאים (י.קדמי, על הדין בפלילים חוק העונשין, חלק ראשון, תשס"ה - 2004 בעמוד 16): "תכליתו של הסייג הקבוע בסעיף 6 למנוע "הנאה בלתי מוצדקת" משינויים צפויים מראש לקולא, כאשר השינויים אינם נובעים משינוי ערכי בהתייחסות לעבירה, אלא מנסיבות שהזמן גרמן". במקרה שבפני, שינוי לקולא, לא היה צפוי מראש, ומשהתקבל השינוי, לא צוינה בו ולא נרמזה, כל כוונה להיותו בר חלוף. זאת ועוד, שינוי הסדרי התשלום עבור חניה לתושבי העיר, משקף בהחלט שינוי ערכי בהתייחסות לעבירה. כאשר תיקון החוק, מבטא שינוי תפיסה ערכי, שאינו זמני במהותו, אין עוד מקום לענוש אדם, על בסיס תפיסה ערכית קודמת. על שינוי התפיסה הערכית, שהיווה בסיס לתיקון החקיקה, ניתן ללמוד מפרוטוקול ישיבת המועצה, בה נשמעו דברי ההסבר וההתנגדויות לתיקון חוק העזר (ישיבת המועצה התשעה עשרה - ישיבה מספר 49 מתאריך 20.2.12 (פורסמה באתר עירית תל- אביב). עיון בפרוטוקול, מעלה כי הדוברים השונים, הביעו דעותיהם, לענין מעמד תושבי העיר תל אביב והרצון להקל עליהם את החניה ברחבי העיר. הדוברים כולם, שבו והתייחסו לתיקון (איש איש על פי דרכו ותפיסתו) כאל תיקון של קבע, על המשמעויות הנגזרות מכך. לדעת כל הדוברים, תומכים ומתנגדים, שינוי החקיקה, מהווה ביטוי לשינוי תפיסה ערכי. תיקון החוק לא נועד להתמודד עם צורך זמני כלשהו. מצוקת החניה בעיר, איננה מצוקה זמנית, על רקע אירוע מסוים, אלא מצב קבוע. לא מדובר בתיקון שנועד להתמודד עם ענין זמני וחולף המצדיק פתרון לגופו, אלא תיקון חקיקה שבא לעולם על מנת לתת מענה ארוך טווח לבעיה קבועה וארוכת שנים. הטעם שיש בו לשלול תחולה רטרואקטיבית של דבר חקיקה מקל, מקורו בחשש, שהחלת הוראות הסעיפים 4 ו- 5 לחוק העונשין, על עבירות שהזמן גרמן, פותחת פתח להתחמקות מאחריות פלילית ולהנאה משינויים מקלים שלא לשמם. בדברי ההסבר לתיקון 39 לחוק העונשין, (המובאים בספרו של קדמי לעיל בעמוד 18), הועלה חשש כי: "אדם עלול לבצע עבירה מתוך תקווה, ואף תוך תמרון, שלא ייתפס וייענש כל עוד החוק שהופר עומד בתוקף, כאשר יש בטחון מלא שתוקפו יפוג בקרוב ולעיתים אף במועד קבוע מראש". אין זה המקרה שבפני. לנאשם לא יכול היה להיות בטחון, בתיקון חוק העזר העירוני (שהרי תיקון זה מדובר כבר משנת 1998, על פי דברי המועצה, שם בעמוד 158) ואין מדובר במי שחנה תוך תכנון לנצל תיקון חוק עתידי. מהן אם כן, עבירות ש"הזמן גרמן", כאמור בסעיף 6 לחוק העונשין? על כך משיב קדמי, כי אלו עבירות שחומרתן מתחייבת מן הצרכים של הזמן שבו הן תקפות ומחייבות. פרופ' פלר, השיב לאותה שאלה, כי "מדובר בחיקוק לשעת חרום, בה מתחייבים הסדרים ואיסורים יוצאי דופן, שתקופת תוקפם מוגבלת לתקופת החירום, בה מתקיימים אותם תנאים מיוחדים" (ש"ז פלר, דיני עונשין- א הוצאת המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר האוניברסיטה העברית בירושלים, תשמ"ד - 1984, בעמוד 232). עבירות חניה בלתי חוקית, אינן שייכות לקטגוריה זו. לצורך השוואה ניתן לעיין בבשפ 7554/00 הירבאווי נ. מ"י (25.10.00) שם דובר על עבירות שהזמן גרמן, למשל, עבירות שהן תוצאה של מצב בטחוני. עבירות חניה לעומת זאת, היו מאז הומצאו כלי הרכב והוסדרו הסדרי החניה. אין אלו עבירות שקיימות היום ומחר שוב לא יהיה צורך בהן. יש להבחין בין ההסדרים העקרוניים בחוק העזר, לבין מדיניות האכיפה ואופן הפעלתו של חוק העזר. בענין מוחתסב, שהוזכר לעיל, מציין השופט עמית, באמרת אגב, כי יש להבחין בין הוראה מקלה בחיקוק לבין מדיניות אכיפה של נורמה. בענין מדיניות אכיפה, אין לפרט זכות מוקנית כי מדיניות מסוימת תימשך. לא כן, כאשר מדובר בחיקוק ממש. חוק העזר העירוני, מסדיר תיפקוד עירוני ומתמודד עם מציאות משתנה. אין זה אומר שהחוק הוא זמני, כולו, על כל סעיפיו, רק על שום שהתחום אותו הוא מסדיר, הוא תחום משתנה. בעוד שמדיניות אכיפה עשויה להשתנות מעת לעת על פי מציאות החיים המשתנה, צרכי השעה והזמן, או שיקולים של עלות-תועלת, לא כן חיקוק. בעוד שהצבת תמרורים, בהתאם לחוק העזר העירוני, היא אכן עניין משתנה, וכך גם מדיניות האכיפה, לא כן העבירות בחוק עצמו. במקרה שבפני, תיקון החוק, אינו שינוי מדיניות ואינו דומה לשינוי מיקומו של תמרור ברחבי העיר. תיקון החוק מלמד על הכרעה עקרונית באשר לזכאות תושבים לחניה ללא תשלום. מדובר בקביעה ערכית, החלה על כל אזורי העיר ועל כל התושבים, ואינה מתייחסת לפתרון זמני או לבעיה נקודתית, באחת מפינות העיר. דבריו של פרופ' פלר, שנכתבו לפני שנים רבות, מתאימים למקרה שבפני, כאילו נכתבו היום: "פני האחריות הפלילית מופנים כלפי העתיד, מבחינת התפקיד הטיפולי, המניעתי האישי ומבחינת התפקיד המניעתי הכללי, של הנורמה הפלילית. כאשר מדובר במעשה שחדל להוות עבירה פלילית, אין עוד טעם ותכלית בענישה עליו, אין במה לטפל וממה להרתיע ואף לשופט עצמו מותר לעשות את המעשה... גם הגשמת הצדק כתפקיד של הענישה, נפגעת על ידי הטלת עונש או ביצוע עונש בשל מעשה שכבר אינו בגדר עבירה, אף שהיה עבירה בשעת עשייתו. האדם אמנם הוכיח עצמו כמי שלא שמע לציווי הנורמה הפלילית שאסרה בזמנו על מעשהו, אבל הענישה צמודה לעבירה נתונה לפי מהותה וחומרתה, נועדה להרתיע מביצוע עבירה מסוג זה בלבד, ולעשות דין צדק אך ורק לגביה ולא תוך כדי כך, לגבי כל תחום העבירות אשר אותו אדם ואחרים כמותו עלולים לעבור בעתיד" (פלר, שם בעמוד 226). בשולי הדברים, אעיר כי טענת הנאשם לענין הסתמכות על ביטול דוחות בעבר, לא הוכחה כל צרכה ועל כן אינה יכולה לבסס טענת הגנה. ב"כ המאשימה לא מצאה ברישומיה עדות לדוחות קודמים שבוטלו והנאשם עצמו אף הוא לא שמר בידיו כל מסמך או ראיה להודעות קנס קודמות שבוטלו. בנסיבות אלו, לא הוכח כי דוחות קודמים בוטלו וממילא גם לא מה טעם נמסר לנאשם בענין ביטולם. בהעדר פרטים של ממש, לגבי נסיבות רישום הודעות הקנס ונסיבות ביטולן, לא ניתן להסיק מסקנות, המקימות טענת הסתמכות לטובת הנאשם. סוף דבר, מצאתי כי יש לזכות את הנאשם וכך אני מורה. שאלות משפטיותרכבחניהתל אביבחוקי עזר