אני מזכה את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב-האישום. הנאשם הועמד לדין בהליך של ברירת-משפט בגין חניה בניגוד לתמרור, המתיר עצירת רכב לצורך פריקה וטעינה בלבד. היה זה ברחוב סעדיה גאון בתל אביב יפו בסמוך לבית מספר 20. כפי שהעיד המפקח, עורך הודעת-הקנס, וכפי שצילם בתמונות מזמן אמת (ת/1), בקצה המקטע הסמוך לבית מס' 20 אכן מוצב תמרור שכזה. פניו, באופן טבעי, אל כיוון הנסיעה. הנאשם הגיע אל המקום, שבו חנה, מן הכיוון האחר. שכן, רחוב סעדיה גאון באותו חלק הוא רחוב דו-סטרי. הנאשם לא חנה בצדו הימני של הרחוב בכיוון שממנו הגיע. אלא, הוא חרג מן הנהוג, חצה את הנתיב וחנה בנתיב הנגדי, כשפניו בניגוד לכיוון הנסיעה בנתיב זה. במקום, שבו העמיד הנאשם את מכוניתו, אבני שפה צבועות אדום ואפור. הנאשם העיד כי לא ידע מה משמעותו של סימון שכזה, אלא שבסמוך למקום שבו עמד - ומייד מאחורי המכונית, שעמדה כאמור בניגוד לכיוון הנסיעה - מוצב היה תמרור, המתיר חניה במגבלה של תשלום אגרת חניה. הנאשם סבר כי תמרור זה חל גם על המקום, שבו הוא העמיד את מכוניתו, ולפיכך הוא ביקש לשלם אגרת חניה, אלא שלא נדרש לכך באותה שעה, שכן מכוניתו נשאה תו חניה אזורי של האזור הנוגע בדבר. הנאשם טעה. התמרור הנוגע בדבר הוצב על מנת שיציין את הסדרי החניה במקטע שמאחורי מכוניתו, וצולם בתמונת המפקח כשאבני השפה בו צבועות כחול ולבן. כחול ולבן הוא תמרור, המצביע על כך שחניה מותרת בתנאים. אותם תנאים, יש כל מקום לשער כי יהיו כתובים בתמרור ובשלט. אלא שאת הטעות הזאת אין להניח לפתחו של הנאשם. התמרור הנזכר היה כפול. לאמור, הוא הוצב בכל אחד משני צדיו של העמוד הנראה בתמונה העליונה בת/1. המפקח, עורך הודעת-הקנס, לא זכר אם כך אכן היה מצבו של התמרור בעת רישומה של ההודעה. הנאשם, מנגד, העיד כי אלה היו פני הדברים. בדיון ההקראה הוא הציג לבית-המשפט תמונות מודפסות שצילם. בשל כך שסבר, כי די בהצגתן של התמונות הללו בדיון ההקראה - הנאשם איננו בקיא בסדרי הדין - הוא לא הביא עמו היום את התמונות המודפסות. תחת זאת הוא הציג באמצעות מכשיר הטלפון הנייד שלו - ובית-המשפט לא הסביר בדיון הקודם כי אין להציג ראיות בצורה זו מהטעם הפשוט, שבדיון ההקראה הן הוצגו, כאמור, מודפסות - תמונה שצילם בחודש מארס 2013. בתמונה זו רואים היטב את המקום, שצולם בידי המפקח בזמן אמת. רואים את העמוד, שאותו צילם המפקח בתמונה העליונה בת/1 (למען הסר ספק - לא בתמונה השמאלית התחתונה), כשהוא נושא עליו את התמרור הכפול. הנאשם העיד, כי זה בדיוק היה מצב הדברים גם במועד רישומה של הודעת-הקנס. אני מקבל את דבריו אלה כמהימנים. בתמונה, שהוצגה באמצעות מכשיר הטלפון הנייד, נראה גם התמרור המקצה מקומות לפריקה וטעינה כשגבו אל המצלמה, והוא מוצב בתחילת המקטע, כפי שכבר צוין. אדם סביר, המביט בתמרור דו-צדדי שכזה, לא יכול להבינו אלא כחל הן על המקטע שמצדו האחד של העמוד והן על המקטע שמצדו האחר. יש להוסיף לכך את העובדה הפשוטה כי סימון אבני שפה באדום ואפור איננו תמרור מוכר על-פי הדין. לכל היותר מדובר בסימון, הנהוג בידי עיריית תל אביב יפו לסמן, ממש כמו סימון בכחול ולבן, חניה המותרת בתנאים. אין להלין על הנאשם כי סבר, שאותם תנאים קבועים בתמרור הסמוך למכוניתו, ולא בתמרור המרוחק. אינני סבור כי לנוכח המחזה שבו חזה - תמרור דו-צדדי ברור ומפורש - הוא נדרש לפעולה נוספת כמו, למשל, צעידה אל תחילתו של המקטע ועיון בתמרור שגבו אליו. כפי שהעיד מפורשות המפקח בתשובתו בחקירה הנגדית, הודעת-הקנס לא נרשמה לנאשם בשל כך, שחנה בניגוד לכיוון הנסיעה. אמנם, באת כוח המאשימה ציינה, בבקיאותה, כי חניה בניגוד לכיוון הנסיעה היא אסורה על-פי האמור בסעיף 6(ד)(1) לחוק עזר לתל-אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"ד-1983. אלא, שלנאשם לא ניתנה הזדמנות סבירה להתגונן מפני אישום בעבירה זו. כך, לא במה שיוחס לו בהודעת- הקנס שמצא על מכוניתו, לא במה שיוחס לו בכתב-האישום שבפני ולא במה שנדון בדיון ההקראה. מסיבה זו לא מצאתי כל מקום לברר את השאלה אם הנאשם אשם בעבירה אחרת מזו שנקובה בכתב-האישום. בכל הנוגע לעבירה שבה אנו עוסקים, סבורני כי עומדת לנאשם ההגנה, המסורה לחונה סביר אשר מביט על סביבתו ומבין כפי שמבין את הסדרי החניה שבה. המאשימה טענה, אמנם, כי לפי הנחיותיו של משרד התחבורה, והכוונה היא ל"תקנות והנחיות להצבת תמרורים 2010", תמרור מן הסוג, המתיר חניה במגבלות (תמרור מס' 626), יכול שיהיה דו-צדדי "אם יש כיווני נסיעה מותרים אליו משני הצדדים". אלא, שאך מובן כי כוונתה של ההוראה היא כי כך ייעשה במקום, שבו הסדרי החניה הם דו-צדדיים. לאמור, כי אותו הסדר חל בכל אחד מכיווני הנסיעה המותרים כאמור. אין אלה פני הדברים במקרה שבפני, ובו בכל אחד מן המקטעים שמשני צדי הרחוב, כמו בכל אחד מהמקטעים שמשני צדי התמרור, נקבעו הסדרי חניה שונים. כמעט מיותר לציין כי אותה הצבה של תמרור כפול אינה שגורה בתל אביב-יפו. על אף שצוין כי הדבר נעשה לצורך הקלה עם החונה, אינני סבור כי אותה הקלה מתקיימת כל עיקר, אלא היפוכם של דברים - הטעיית החונה הסביר. מוטב תתקן המאשימה את התמרור הזה לאלתר, למען תימנענה טעויות נוספות. מכאן זיכויו של הנאשם. זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתוך 45 ימים. ניתן היום, כ"ד בתמוז תשע"ג, 2 ביולי 2013, במעמד הנוכחים. השופט גיא הימן החלטה כפי שמפורט בהחלטתי מיום 10.3.2013, והוא דיון ההקראה, לאור תמונות שהציג הנאשם בבית-המשפט מזמן אמת - וכפי שהוסבר בהכרעת-הדין, רק בשל סיבה טכנית הוא לא הציגן פעם נוספת היום - קבעתי כי "אם יש ממש בתמונות שהציג הנאשם, הרי שאין כל יסוד לאישום, שכן חונה סביר איננו נדרש לנחש את כוונת העירייה בסימון הסדרי החניה". אך מובן כי באותו מועד לא היה כל יסוד לקבוע כי אכן אין יסוד לאישום, שכן, וגם דבר זה פורט באותה החלטה, באותו מועד טרם עמד הנאשם לחקירה נגדית בענינן של אותן תמונות. היום התקיימה החקירה הנגדית, ובסופה נמצא כי יש לקבל את עמדתו של הנאשם במלואה. המסקנה המתחייבת היא כי לא היה יסוד לעמידה על כתב-האישום, וכי משפרשׂ בפניה הנאשם את טענותיו, היה על התביעה לחזור בה מכתב-האישום. זוהי עילה מובהקת לפסיקת הוצאות. בתוך 30 ימים תשלם המאשימה לנאשם הוצאות בסך 400 ש"ח. ניתן לערער על כך לבית-המשפט המחוזי בתוך 45 ימים. ניתנה היום, כ"ד בתמוז תשע"ג, 2 ביולי 2013, במעמד הנוכחים. השופט גיא הימן החלטה ההבהרה נרשמה. אין כל מקום לשנות מההחלטה בענין ההוצאות. למאשימה ניתנה, בהחלטתי מדיון ההקראה, ארכה על מנת לבדוק את טענות הנאשם. תשובתה נמסרה לבית-המשפט ביום 19.3.2013, אלא שאין בה כל זכר לטענה כי לא הוצגו בפניה תמונות וכי אין היא יודעת באילו תמונות מדובר. אילו כך היה נטען, אך מובן כי ככל שהיה נדרש, היה הנאשם מעביר את התמונות פעם נוספת לעיון התובעת - אשר עיינה בהן (גם אם הייתה זו תובעת אחרת) במועד ההקראה. תחת זאת בחרה המאשימה למקד את טענתה בענין החניה בניגוד לכיוון הנסיעה וטענה זו דחיתי, כאמור לעיל. משפט תעבורהתאונת דרכים בזמן פריקה וטעינהחניהתל אביבדוח חניה