תביעה קטנה כתוצאה מחיובי מים מופרזים בכתב התביעה נטען כי התובע חויב ביתר כתוצאה ממד מים לא תקין שהסתובב לשני הכיוונים ומדד צריכות אדירות ולא נכונות של מים ולאחר התקנת "אל חזור" ע"י אינסטלטור מטעמו, ירדה צריכת המים. התובע טוען כי הנתבעת לא פעלה כראוי בכך ששינתה את גרסותיה לגבי הסיבות לצריכה החריגה, כך שתחילה טענה כי מדובר בנזילה ולאחר מכן באוויר בצנרת בדירת התובע ובכך שלא השיבה לפניית התובע לוועדת נזילות במשך זמן רב ולכן היה עליו לפנות אל הנתבעת פעמים רבות. בכתב ההגנה נטען כי הנתבעת לא יכולה הייתה לדעת מהי הסיבה לצריכת המים החריגה אצל התובע ומשהתגלתה צריכת מים חריגה (בחודשים מרץ- אפריל 2012), נשלחה לתובע התראה על כך. התובע היה רשאי לפנות לוועדת נזילות, ככל שהצריכה החריגה נבעה מנזילה או לבצע פעולות נוספות לבדיקת תקינות מד המים אך הוא לא אישר את ביצוע הבדיקות. לפני התקופות שבהן טוען התובע לקיומה של צריכה חריגה, לא נרשמה כל צריכה חריגה ולכן טענתו לגבי מדידת אוויר במקום מים, אינה נכונה. הנתבעת טוענת כי עוד לפני התקנת "אל חזור" ירדה צריכת המים בדירת התובע ולכן החריגה לא נבעה מאוויר בצנרת כפי שטוען התובע. בנוסף, טוענת הנתבעת כי התובע לא צירף לבקשה להקלה בחיובי המים, את חשבונית האינסטלטור, התומכת בבקשה, והשלים למעשה את הליך הפניה לנתבעת רק ביום 21/02/13 ובחר להגיש תביעה זו בטרם הגיע המועד למתן תשובה לפנייתו. להלן ההליכים שקדמו להגשת התביעה, כפי שעולה מכתבי הטענות של הצדדים: התובע קיבל מהנתבעת חשבונות מים המעידים על צריכה גבוהה מהצריכה הממוצעת בדירתו, בתקופות 2 (11/03/12-10/01/12) ו- 3 (16/05/12-12/03/12). ביום 22/03/12 שלחה הנתבעת לתובע התראה בדבר צריכת מים חריגה. ביום 13/06/12 שלח התובע לנתבעת טופס "בקשה לעריכת בירור של חיוב בעד צריכת מים", עקב הנחיות הנתבעת שנמסרו לתובע בשיחת טלפון עם מוקד השירות של הנתבעת. ביום 20/06/12 נערכה בדיקה של תקינות הצנרת בדירת התובע, ע"י אינסטלטור פרטי, ונמצא כי אין נזילה בנכס וכי קיימת בעיה במד המים ולשם טיפול בבעיה זו, התקין האינסטלטור "אל חזור". ביום 05/07/12 קיבל התובע מכתב תשובה מהנתבעת, בו כתוב כי לאחר בדיקת החיוב התברר כי קיימת נזילה בנכס וכי התובע רשאי לבקש מהנתבעת לבצע בדיקות נוספות בתשלום. ביום 15/07/12 בשיחה שנערכה בין התובע לבין נציג המוקד הטלפוני של הנתבעת, הייתה הסכמה כי אין טעם בביצוע בדיקות נוספות בתשלום משהבעיה במד המים תוקנה ע"י האינסטלטור מטעם התובע ונציג הנתבעת הסביר לתובע כי האחרון רשאי לפנות למחלקת פניות הציבור עם הסבר ובקשה לשערוך החשבוניות לפי ערכן הריאלי וכי יש לתובע אפשרות לערער על ממצאי בדיקת השטח. ביום 17/07/12 הגיש התובע בקשה למחלקת פניות הציבור לשערוך החשבוניות לפי ערכן הריאלי ואושרה קבלת הבקשה במוקד הטלפוני. ביום 15/08/12 קיבל התובע מכתב תשובה מהנתבעת לבקשת השערוך, בו נכתב כי החיובים הגבוהים נובעים מנזילה שזוהתה ב-4/2012, בבדיקת שטח שנערכה ע"י הנתבעת. ביום 14/11/12 התובע שלח לנתבעת מכתב ערעור בצירוף חוות דעת האינסטלטור. קבלתו אצל הנתבעת אושרה באותו יום. ביום 06/11/12 התקשרה אל התובע מנהלת מוקד הנתבעת עקב בקשת התובע יום לפני כן, במוקד שירות הלקוחות, לשוחח עם מנהלת. בשיחה זו טענה המנהלת כי החיובים הגבוהים של התובע נבעו מאוויר בצנרת הנכס ושלפי מדיניות הנתבעת לא מזכים לקוחות בגין חיובי אוויר, אך מסרה שניתן להעביר את פניית התובע לוועדת נזילות, כאשר תשובה לתובע תינתן בתוך 30 ימי עסקים. ביום 29/01/13, משלא קיבל התובע תשובה מהנתבעת, פנה אל המוקד הטלפוני שמסר לתובע כי עדיין אין תשובה והציע להעביר את פנייתו לזירוז. התובע ביקש באותה שיחה, מנציגת השירות שמנהלת מטעם הנתבעת תחזיר לו שיחת טלפון אך הדבר לא קרה. ביום 20/02/13 קיבל התובע מכתב תשובה מוועדת הנזילות ובה כתוב כי חסרה חשבונית מהאינסטלטור. ביום 21/02/13 פנה התובע למוקד הטלפוני של הנתבעת כדי לברר מה פשר המכתב שנשלח בדבר חשבונית האינסטלטור שלטענת הנתבעת לא נמסרה לנתבעת. נציגת המוקד אמרה כי לא מוצאת את החשבונית וביקשה מהתובע לשלוח אותה שוב. התובע שלח את החשבונית בפקס והתובע וידא קבלתה במעמד השיחה. בין התובע לנציגת המוקד סוכם כי פנייתו תיסגר עד ה- 28/02/13. ביום 04/03/13 שוחח התובע עם שני נציגים מהמוקד הטלפוני ועם מנהלת במוקד ונאמר לתובע כי עדיין אין תשובה לפנייתו. עד כאן פירוט ההליכים שקדמו להגשת התביעה ביום 7.3.13. ביום 28/08/13 נערך בפניי דיון בתביעה. לדיון התייצבו התובע ונציג הנתבעת. בדיון העידו התובע ונציג הנתבעת. המחלוקת לגבי חיובי המים הגבוהים של התובע, נפתרה בפועל לאחר שהנתבעת החליטה על זיכויו של התובע בגין החיובים הגבוהים, כחודשיים לאחר הגשת התביעה ולשביעות רצונו של התובע. בדיון הנ"ל אמר התובע כי הוא עומד על בירור שאלת הנזק שנגרם לו כתוצאה מהתנהלותה הלא ראויה של הנתבעת ולכן אכריע בפס"ד זה בשאלה זו בלבד. לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים והתרשמתי מעדויות העדים, אני מוצא לפסוק כך (בתמציתיות, עפ"י הוראות הדין): דין התביעה להידחות מהנימוקים הבאים: תחילה יצוין כי בכך שהתובע התחזה לעורך דין במכתביו לנתבעת, פעל בצורה לא ראויה, הגובלת בהתנהגות פלילית ולכן אני מוצא לנכון להעביר הלאה את הטיפול בנושא. התובע טוען כי הנתבעת לא הודיעה לו על נזילה שזוהתה על ידה ואף לא הזכירה זאת באף אחת מפניותיו של התובע למוקד שירות הלקוחות של הנתבעת. טענה זו תמוהה משעולה כי התובע בעצמו ציין בכתב התביעה, כי ביום 05/07/12 קיבל התובע מכתב תשובה מהנתבעת, בו כתוב כי החיובים הגבוהים נובעים מנזילה בנכס של התובע. אמנם תשובה זו ניתנה לאחר פניה של התובע (13/06/12), אך נראה כי לנתבעת לא הייתה אפשרות לדעת מהי הסיבה לצריכה הגבוהה או על התקיימותה של נזילה, טרם עריכת בדיקה. משכך לא הודיעה לתובע על קיומה של נזילה אלא לאחר עריכת הבדיקה (05/07/12). יתר על כן, מכתב ההגנה עולה, כי ביום 22/03/13 הנתבעת יידעה את התובע על צריכה מים חריגה בנכס. בכך פעלה כאמור בכלל 13 לכללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה והוראות בעניין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל חברה לתת לצרכניה) תשע"א- 2011, שזוהי לשונו: (ג) נוכחה החברה לדעת בבדיקה ההשוואתית, כי הכמות שנמדדה מהווה צריכה חריגה, ובלבד שהתקיימו בה שני התנאים שלהלן, תודיע לצרכן בהודעה בנוסח המפורט בטופס מספר 1 שבתוספת, כי צריכתו גבוהה מצריכתו הרגילה ותפרט את שיעור הגידול בצריכה; הודעה כאמור, תישלח לא יאוחר מ-5 ימי עסקים ממועד ביצוע הבדיקה השוואתית: (1) צריכה זו מהווה 150 אחוזים לפחות מצריכתו הממוצעת בשש תקופות החיוב האחרונות; (2) ההפרש בין צריכה זו לבין צריכתו הרגילה עולה על 9 מטרים מעוקבים בתקופת חיוב חודשית או על 18 מטרים מעוקבים בתקופת חיוב דו-חודשית. בכתב התביעה נטען כי הנתבעת שינתה את גרסתה לגבי סיבת החיובים הגבוהים, כך שתחילה טענה כי קיימת נזילה בנכס ולאחר מכן טענה כי מדובר בבעיית אוויר בצנרת הנכס. טענה זו של התובע נשמעת משונה משהתובע מציין בהמשך לאותה טענה, כי המנהלת עמה שוחח ביום 06/01/13, הציעה לתובע להעביר את פנייתו לוועדת נזילות. לא סביר שמנהלת מטעם הנתבעת תציע הצעה כנ"ל, כאשר לא מדובר בנזילה אלא באוויר בצנרת. משכך, השתכנעתי כי הנתבעת לא שינתה גרסתה בדבר הסיבות לצריכת המים הגבוהה של התובע. התובע פירט את פניותיו אל הנתבעת בכתב התביעה ובין היתר כתב ציין כי ביום 06/01/13 שוחח עם מנהלת מטעם הנתבעת, שהתחייבה להשיב לתובע בתוך 30 ימי עסקים על פנייתו לוועדת נזילות. התובע ציין כי לכל המאוחר, על הנתבעת להשיב עד ה- 27/01/13. נראה כי התובע טעה בתאריך בו, לטענתו, היה על הנתבעת להשיב. הנתבעת התחייבה להשיב בתוך 30 יום מיום הפניה לוועדת הנזילות. בהנחה שהועברה פניית התובע לוועדת הנזילות, באותו יום שבו התובע פנה למוקד הטלפוני (06/01/13), היה על הנתבעת להשיב לתובע ביום 14/02/13 ולא ביום 27/01/13, כפי שציין התובע. הנתבעת אמנם איחרה להשיב, אך בימים ספורים בלבד (במידה ובאמת הובטחה לתובע תשובה בתוך 30 יום) ושלחה תגובה לתובע ביום 20/02/13. איחור זה אינו מצדיק פיצוי לתובע, גם בהתחשב בכך התובע לא הוכיח כי הנתבעת התחייבה להשיב לו בתוך 30 יום וגם משלא הוכח נזק בגין האיחור הנטען. התובע טוען כי שלח לנתבעת את חשבונית האינסטלטור עוד בחודש נובמבר. כאשר התקשר למוקד הטלפוני של הנתבעת, נאמר לו כי החשבונית לא נמצאת ולכן היה על התובע לשלוח אותה שוב. הדבר אינו מהווה, לדעתי, מחדל משמעותי המצדיק פיצוי לתובע, וקורה לעיתים שמסמך מסוים לא נמצא פיסית, ומשמתבקשת שליחתו החוזרת, הדבר לא אמור להוות בפני עצמו עילה לתביעה משפטית. עולה כי, בפועל, חשבונית האינסטלטור הגיעה אל הנתבעת רק ביום 21/02/13 ולכן רק במועד זה, הייתה לנתבעת אפשרות להתחיל בבירור המקרה, כאמור בסעיף 2 לכללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה והוראות בעניין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל חברה לתת לצרכניה) (הוראת שעה), תשע"א-2011: 2. (א) צרכן רשאי להגיש בקשה להקלה בחיוב בעד צריכת מים בתקופת חיוב (להלן - בקשה לבירור חיוב חריג), לא יאוחר משלושים וחמישה ימים ממועד משלוח חשבון המים המתייחס לתקופת החיוב, אם במד המים המשויך לו או במד המים הראשי בנכס נמדדה בתקופת החיוב צריכה חריגה מאוד, ובלבד שהתקיימו כל אלה: (1) הצרכן הצהיר כי לא ידועה לו כל סיבה לצריכה החריגה מאוד; (2) הצרכן התחייב לאפשר לנציג של החברה לבקר בנכס לצורך בירור של החיוב החריג בעד צריכת המים; (3) לבקשה להקלה צורף אישור, שנחתם בידי שרברב, כי לא נמצאו בנכס סימנים לנזילה, חיבור שלא כדין למערכת המים או שימוש באמצעים לשיבוש מדידת המים בנכס; באישור יובאו פרטי השרברב שבדק את הנכס, מועד הבדיקה ופירוט הבדיקות שערך. התובע טוען כי הנתבעת לא עמדה בדבריה ולא סגרה את פנייתו, כפי שהובטח לתובע, עד ה- 28/02/12 ואף כי ביום 04/03/13, לא הייתה תשובה לפניית התובע לוועדת הנזילות. התובע לא הציג אסמכתאות המוכיחות כי הנתבעת התחייבה להשיב לו במועד שטען, כאשר לפי סעיף 3(ג) לכללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה והוראות בעניין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל חברה לתת לצרכניה) (הוראת שעה), תשע"א-2011, על המנהל הכללי להחליט בבקשה לבירור חריג, בתוך 60 יום: (ג) המנהל הכללי יחליט בבקשה לבירור חיוב חריג ויודיע על כך לצרכן בכתב בתוך 60 ימים ממועד הגשתה; החליט המנהל הכללי לדחות את הבקשה, יפרט בהודעה את נימוקי הדחייה ואת זכותו של הצרכן להשיג על ההחלטה לפני הרשות הממשלתית בתוך 30 ימים מיום קבלתה, לפי סעיף 4. משכך, נראה כי לנתבעת היו 60 יום להשיב לתובע, החל מיום 21/02/13, בו נמסר לנתבעת חשבונית האינסטלטור, אך התובע הגיש תביעה זו בטרם חלף המועד להגשת התשובה. סיכום התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 400 ₪. בנוסף ובנסיבות המיוחדות שהתבררו בפניי בתיק זה, אני מוצא להעביר את פס"ד זה למנהל בתי המשפט, שישקול, כמובן עפ"י שיקול דעתו, אם יש מקום להעברת פסה"ד (ושאר מסמכי התיק, לרבות פרוטוקול הדיון ביום 28.8.13) למשטרת ישראל, כדי שזו תבחן אם התובע עבר עבירה פלילית, לכאורה, בכך שהתחזה בשני מכתבים שונים מיום 14.11.12 ומיום 6.1.13 (המכתבים צורפו כנספחים לכתב התביעה הסרוק בתיק) לעורך-דין, כאשר התובע אמר בדיון הנ"ל ביום 28.8.13 שהוא עשה זאת באופן מודע ומכוון ("מטעמים טקטיים") וגם בדיעבד הוא סבור שהדבר "כשר". תביעות קטנותמים