תקלה ברכב במהלך טיול בחו"ל (תביעת פיצויים): 1. אלו הן העובדות המועלות על ידי התובע בכתב התביעה - עובדות בכל הקשור לטיול אותו הזמין וגם מעלה טענות כנגד הנתבעת 1 (להלן:"הנתבעת") ונגד הנתבעת 2 (להלן:"הפניקס) - הכל כפי שיפורט להלן: א. א) התובע עם משפחתו וחברים רכשו מהנתבעת טיול לרומניה, הכולל טיולי ג'יפים ברחבי רומניה ואילו הפניקס הינה המבטחת את הנתבעת. מועד היציאה לטיול נקבע ליום 2.10.12 וכרטיסי הטיסה נרכשו מסוכנות נסיעות בשם "פטרה", אשר רכשה עבור הקבוצה את כל חבילת הטיול. מספר ימים לפני מועד היציאה, נפגשו התובע ומשתתפים נוספים בבית התובע עם הנציג הראשי של הנתבעת, (להלן:"הנציג") אשר הסביר את חשיבות הנסיעה בג'יפים וענה גם על שאלות הקשורות לביטוח לרכבי השטח. ב) באותה פגישה הדגיש הנציג, שמבחינת ביטוח הקבוצה מסודרת הקבוצה מול הפניקס ועוד ציין, שיש לקבוצה ביטוח עבור ביטול השתתפות עצמית, אך גם הסביר, שבמועד ההחתמה יהיה על הקבוצה להשאיר כרטיס אשראי כביטחון בסכום של 750 יורו לג'יפ. עוד הסביר הנציג, שבעת תקלה או נזק לג'יפ במהלך או בסוף הטיול, תחייב חברת ההשכרה, שהיא שלמה SIXT (להלן:"חב' ההשכרה") את כרטיס האשראי של התובע ותוך שבועיים מהתשלום בצירוף קבלה מסודרת לנתבעת יוחזר התשלום במלואו ויזוכה בחשבון התובע לאור ביטול סעיף השתתפות עצמית. ג) בעת ההחתמה על שוברי הביטחון נדרש התובע לחתום על סכום של 1,240 יורו ברומניה ולא נותרה ברירה לתובע אלא להסכים לסכום גבוה זה ולטענת התובע, הטעו מדריכי הטיול של הנתבעת את התובע משנאמר לו שתשלום הביטחון עבור השתתפות עצמית הינו סכום של 1,240 יורו ולא 750 יורו. ב. א) התובע חתם ברומניה מול חב' ההשכרה על הג'יפ שעימו יצא יחד עם הקבוצה לטיול בן חמישה ימים ולאחר כ-3 שעות נסיעה במתווה שהוביל המדריך הישראלי והמדריך המקומי של הנתבעת ותוך נסיעה בשיירה של 5 ג'יפים, החל הגי'פ של התובע לקרטע עד כדי עצירה של ממש. המדריך הישראלי והמקומי הודיעו לחב' ההשכרה שהג'יפ תקול ודרשו רכב חלופי ולמרות שחב' ההשכרה הבטיחה לספק רכב חלופי באותו הלילה - לא סופק הרכב במהלך הלילה וגם לא בבוקר. ב) למחרת היום, לאחר שעות המתנה במלון מבלי יכולת להמשיך בטיול, בשל אי אספקת הרכב החלופי, נתן המדריך המקומי לתובע את הג'יפ בו הוא נהג - זאת על מנת שלא לעכב את הטיול. בשעות הלילה ולאחר למעלה מ-24 שעות מאז עצר הג'יפ את המשך נסיעתו, הגיעו נציגי חב' ההשכרה והחתימו את התובע על טפסים בשפה זרה ולאחר מכן התברר לתובע, שהוא בעצם חתם על הודאה בגרימת תקלה, בעוד שהתובע היה סבור שהוא חותם על החלפת הרכב לרכב חלופי. ג) שבועיים לאחר שרשרת האירועים הנ"ל הופתע התובע לגלות, שחשבונו חויב בסכום של כ- 4,450 יורו מבלי לדעת על מה חויב, אך הוסבר לתובע על ידי חברת האשראי, שהחיובים הם תשלום לחב' ההשכרה ברומניה, תוך צירוף חשבוניות על תשלום נזק ששילם התובע בסך 3,000 יורו ועוד 750 יורו שחויבו בכרטיס האשראי ובנוסף לכך, חויב התובע בסכום של 700 יורו בשני תשלומים של 350 יורו כל אחד ובפעולת החיוב מופיעה חב' ההשכרה ובסה"כ 22,896 יורו. ג. א) מאחר והתובע סבור, שלא היה מקום לחייב את כרטיס האשראי בסכומים שחויב בהם, הוא פנה לנתבעת וביקש להשיב לו התשלום ששילם ברומניה לחב' ההשכרה בטענה, שהוא זכאי להחזר תשלום זה מכוח הפוליסה המכסה את הנזק ואף מבטלת את ההשתתפות העצמית. הנתבעת השיבה בחיוב לבקשת התובע והפנתה את התובע אל הפניקס, אך הפניקס טענה, שהביטוח מכסה נזק עד לסכום של 500 יורו ולא כפי שהטעה אותו הנציג באותו מפגש שקיים עם הקבוצה. לאחר שפניותיו הנוספות של התובע אל הנתבעים לא הביאו לתוצאת השבת הסכום ששילם ברומניה, ביקש התובע בתביעה זו, לחייב את הנתבעת, אשר הפרה את האמון בינה ובין התובע לפצותו בגין נזקיו ובשל ההטעיה ולחייב גם את הפניקס, שכן גם עליה מוטלת החובה לפצותו. ב) הסכום הנתבע על ידי התובע מהנתבעים הוא בסך של 29,800 ₪, הכולל בחובו: חיוב הנזק בכרטיס האשראי בסך של 18,964 ₪, חיובים נוספים שחויבו מכרטיס האשראי על ידי חב' ההשכרה בסך של 3,620 ₪, עוגמת נפש ואובדן הנאה בסך 5,716 ₪, ואובדן זמן והנאה עד שהוחלף הרכב בחו"ל בסך של 1,500 ₪. 2. הפניקס הוזמנה כחוק ונמסרו לה כתבי בי- דין ביום 17.3.13, אך לא הגישה כתב הגנה וביום הדיון לא טרח להתייצב נציג מטעמה ובאופן כזה, לא העלתה הפניקס גרסה כלשהי אשר תסתור את גרסת התובע לכל אשר התובע מייחס לפניקס. 3. הנתבעת הגישה כתב הגנה, בו היא מתייחסת לטענות התובע ומעלה את הטענות העיקריות הבאות: א. א) הנתבעת מאשרת, שחב' ההשכרה אכן חייבה את התובע בסך 22,584 ₪, אך לטענת חב' ההשכרה היא חייבה בסכום זה, היות ונגרם נזק חמור למרכב התחתון של הג'יפ בשל נהיגה פרועה של התובע. חב' ההשכרה אף הציגה בפני הנתבעת תמונות הנזק בג'יפ ואף הציגה את ההסכם בינה ובין התובע המאפשר לה לגבות סכום מעבר למגבלת ההשתתפות העצמית במקרים כאלה. ב) הנתבעת מאשרת את טענת התובע, שאכן היא התחייבה לבטח את התובע, אך רק את עלות ההשתתפות העצמית במקרה של תאונה ולמרות שעלות ההשתתפות העצמית ברומניה היא 750 יורו, הסכימו הפניקס והנתבעת להגדיל השתתפותן למלוא הכיסוי בפוליסה כך שהתובע יקבל 1,500דולר לכיסוי ההשתתפות העצמית. ב. א) התובע, משום מה, ביקש להטיל את מלוא האחריות על הנתבעת בדבר עלות הנזק ולמרות ניסיונות חוזרים של הנתבעת להסביר לתובע שיוכל לקבל מהנתבעת רק את גובה ההשתתפות העצמית - משום שזה הביטוח שהוא רכש וכי עליו לפנות ישירות לחב' ההשכרה בעניין יתרת התשלום- בחר התובע לדחות ההצעה לקבלת ההחזר המגיע לו ולוותר על תביעתו נגד הנתבעת. ב) עוד טוענת הנתבעת, שעניין הנזק ועלותו הוא עניין בין התובע ובין חב' ההשכרה והמדריך הדגיש שוב ושוב את נושא הבטיחות וסמכויות המדריך בשטח והיות ועלות הנזק הוא בין התובע ובין חב' ההשכרה, ביקשה הנתבעת כי חב' ההשכרה:"תצטרף כצד ג' לכתב ההגנה". (ראה סעיף 5 לכתב ההגנה). 4. בטרם אתייחס לגופן של טענות הצדדים, יש בדעתי להתייחס תחילה לבקשה אותה ביקשה הנתבעת בכתב ההגנה שחב' ההשכרה: "תצטרף כצד ג' לכתב ההגנה" ובעניין זה, אני מחליט כדלקמן: א. א) בית המשפט סבור, שטוב היה עושה התובע אם היה מצרף לכתב התביעה את חב' ההשכרה כנתבעת, משום שאין חולק על כך, שמי שגבתה את סכום הנזק - אשר לטענת חב' ההשכרה נגרם על ידי התובע- היא חב' ההשכרה ואין ספק, שבנסיבות אלה, היה צריך להיות לתובע עניין לצרפה כנתבעת ובאופן כזה, על ידי צרופה כנתבעת, היו נדונות כל השאלות השנויות במחלוקת בין כל הצדדים שאותם מזכיר התובע בכתב תביעתו ובמיוחד כאשר התובע מעלה טענות שונות כנגד חב' ההשכרה, כגון: התובע חתם ברומניה מול חב' ההשכרה על הג'יפ בו יצא לטיול בן חמישה ימים (סעיף 11 לכתב התביעה), חב' ההשכרה הבטיחה לספק רכב חלופי באותו לילה והתובע מלין על כך, שחב' ההשכרה לא עמדה בהבטחותיה (סעיף 12 לכתב התביעה), עוד טוען התובע, שאחרי 24 שעות מאז ההבטחה לספק לתובע רכב חלופי, הגיעו נציגי חב' ההשכרה בשעות הלילה והחתימו אותו על טפסים בשפה זרה, שלאחר מכן הוברר, שהוא מודה בגרימת תקלה בג'יפ בעוד שהתובע היה סבור שהוא חותם על החלפת רכב תקול (סעיף 13 לכתב התביעה), לאחר שכרטיס האשראי של התובע חויב, נודע לתובע שהתשלום הועבר לחב' ההשכרה ברומניה והתובע אף מפרט מהם הסכומים בהם חויב (סעיף 15 לכתב התביעה). ב) על כל האמור לעיל, יש לציין, שעולה מכתב התביעה, שהתובע פנה שוב ושוב אל הנתבעות להחזר תשלום הנזק, אך לא נאמר ולא הוסבר על ידי התובע, מדוע הוא לא פנה גם אל חב' ההשכרה, כאשר הוא ידע כבר שהסכומים הועברו לחב' ההשכרה. (ראה בסעיף 18 לכתב התביעה). ב. א) זאת ועוד, מנכ"ל הנתבעת מר עומר פלום (להלן:"מר פלום") טען כבר בתחילת הדיון, שיש לצרף את חב' ההשכרה לתביעה ואף הזכיר את העובדה - אותה הזכיר גם בכתב ההגנה- שבעצם הנזק שבו חויב התובע הגיע ישירות מחב' ההשכרה לרומניה, שנמצאת בבעלות ישראלית - זאת על בסיס הסכם שנעשה במקום כמקובל בעולם ההשכרה והתובע שילם בכרטיס אשראי והתחייב בהסכם מול חב' ההשכרה תחת דרישות שבכתב ההשכרה (ראה בעמ' 1 לפ',ש' 15- 18), אך התובע השיב על טענה זו, שלו עצמו אין כל קשר עם חב' ההשכרה. (עמ' 2 לפ',ש' 5). ב) הנתבעת הציעה לתובע, עוד בטרם הגשת כתב התביעה לפצותו בסכום בש"ח השווה לסך של 1,500 דולר לכיסוי ההשתתפות העצמית והתובע אינו מכחיש טענה זו ולכן, נשאל התובע על ידי בית המשפט, מדוע לא היה מוכן לקבל בינתיים - עד שתתברר התביעה- את מה שהוצע לו והתובע השיב, שהוא מעוניין לקבל את כל נזקיו ולא רק הסכום שהוצע לו, משום שאם הם ישלמו לו רק חלק, הם ירצו להתנות תשלום זה בתנאי שזה לסילוק סופי ולכך לא הסכים התובע. (עמ' 2 לפ',ש' 6- 7). ג. עם זאת, עלי גם לציין, שהנתבעת אמנם ביקשה, בגוף כתב ההגנה, שחב' ההשכרה תצטרף כצד ג' לכתב ההגנה, ברם ידוע בוודאי לנתבעת, שחב' ההשכרה לא תבקש מיוזמתה לצרף אותה כצד ג'. נתבע הסבור שיש לצרף מאן דהוא כצד ג', עליו לנקוט בהליך על פי תקנות סדר הדין האזרחי ולצרף לכתב ההגנה הודעה לצד ג' המופנית אל חב' ההשכרה ולבקש בבקשה זו את כל מה שבדעתו לבקש ולפרט העובדות, מדוע סבורה הנתבעת שיש מקום לחייב את צד ג' לשפות את הנתבעת או לחייב אותה בחיוב כלשהו. בעצם, היה צריך להיות לנתבעת עניין בשליחת הודעת צד ג' לחב' ההשכרה - לאור הטענות שהועלו על ידה- ועלי גם להוסיף, שלפי טענות הנתבעת, הוצגו בפניה תמונות הנזק ולא ניתנה סיבה לבית המשפט, מדוע לא הוצגו אותן תמונות גם לתובע על מנת שיוכל להתגונןן בפני הטענות בדבר גרם הנזק. ציון בלבד, בכתב ההגנה, שמבוקש שחב' ההשכרה תצטרף כצד ג', אין בבקשה זו להפוך אוטומטית את חב' ההשכרה כצד ג' או כצד כלשהו לדיון שבין הצדדים. 5. הן התובע והן מר פלום העלו את טענותיהם בבית המשפט ולאחר שמיעת טענותיהם ולאחר עיון בכתבי הטענות ובכל חומר הראיות ולאור האמור בסעיף 4 לעיל, הנני להחליט כדלקמן: א. א) מהעובדות אותן מתאר התובע - עובדות אשר קשורות בתשלומים ששילם או בתשלומים שחויב- עולה, שאת מירב תלונותיו הוא מעלה נגד חב' ההשכרה, כאשר תחילתן של האשמות אלו מבסס התובע על כך, שנציגי חב' ההשכרה הגיעו אליו בשעות הלילה והחתימו אותו על טפסים בשפה זרה, שלאחר מכן הוברר לו, שהוא מודה בגרימת הנזק לג'יפ בעוד שהוא סבר שהוא חותם על טפסים של החלפת רכב תקול. טענה זו, היא בין התובע ובין חב' ההשכרה ובוודאי שלנתבעים אין כל חלק בהחתמה זו ולכן, אם יש לתובע טענות כלשהן כנגד החתמתו על אותם טפסים, כנטען, הרי שאם הוטעה התובע על ידי חב' ההשכרה - אין לו לתובע דין ודברים עם מי מהנתבעים בקשר לאופן החתמתו על הטפסים הנ"ל. ב) כמו כן, מתברר מטענות התובע, שכל החיובים בגין הנזק לרכב הועברו לחב' ההשכרה ואם סבר התובע, שהוא לא היה חייב לשלם תשלומים אלה, משום שהוא עצמו לא גרם לנזק כלשהו לג'יפ, גם במקרה זה, בעלת הדברים של התובע היא חב' ההשכרה ולא מי מהנתבעים. ב. א) התובע צרף לכתב התביעה הודעת אימייל מיום 23.10.12 אשר הועברה אליו על ידי נציג חברת ההשכרה ובהודעה זו מודיעים לתובע על גילוי נזק חדש ברכב שלא היה קיים בעת השכרת הרכב ואף הודע לו מהו סכום הנזק בו יחויב. בהודעה זו אשר צרף התובע, מראה התובע את הקשר הישיר בין טענת הנזק שנטענה על ידי חב' ההשכרה, בין גובה הנזק ובין הצורך בחיוב באותו סכום נזק הנקוב בהודעה. מהודעה זו עולה, היעדר מעורבות או קשר ישיר כלשהו של מי מהנתבעות, בין טענת גרימת הנזק, בין דרישת סכום הנזק ובין חיוב התובע בסכום הנזק. ב) בכתב התביעה, מאשר התובע, שהוסבר לו על ידי חברת האשראי, שסך החיובים הינו תשלום לחב' ההשכרה ברומניה על תשלום הנזק והוא עצמו מאשר, שעל גבי החיוב מופיעה חב' ההשכרה. (ראה סעיף 15 לכתב התביעה). כבר מהאמור לעיל עולה החשיבות שהייתה לו לתובע לצרף גם את חב' ההשכרה לתביעה זו, או למצער להזמין מי מנציגיה להעיד בבית המשפט על מנת, שטענותיו של התובע בדבר ההחתמה על טופס, שהוא לא הבין את הנאמר בו או בדבר גרימת נזק - שהתובע טוען שכלל לא גרמו- או כל טענה אחרת שהעלה התובע כנגד חב' ההשכרה. ג) באותה מידה, שהיה חשוב לתובע לצרף את חב' ההשכרה לכתב התביעה, הייתה גם חשיבות לנתבעת לשלוח לחב' ההשכרה הודעה לצד ג', שכן התשלום אותו תובע התובע מהנתבעות הוא תשלום שנגבה על ידי חב' ההשכרה עקב נזק שנגרם לרכב - בעוד שהתובע מכחיש גרימת נזק לרכב. במקום ללבן את כל השאלות השנויות במחלוקת - שאותן העלה התובע עצמו בכתב התביעה- נותרו טענותיו של התובע וטענות, שהיו נטענות על ידי הנתבעת כלפי חב' ההשכרה בלתי מוכחות ועל ידי אי צירופה של חב' ההשכרה, גם לא אפשר התובע וגם לא הנתבעת לחב' ההשכרה להתגונן בפני הטענות אותן העלו בכתב התביעה ובכתב ההגנה. 6. בית המשפט העלה לעיל את העובדות ואת השאלות הישירות שהיו שנויות במחלוקת בין התובע ובין הנתבעות, אך בסופו של יום, לא עומדת לדיון ולהכרעה שאלת גרם הנזק, אלא השאלה היא, האם - גם אם אקבל את עמדת חב' ההשכרה שהתובע הוא זה אשר גרם הנזק לרכב ובשל כך חויב התובע על ידי חב' ההשכרה בתשלום הנזק. האם הוכיח התובע, שהנתבעות חייבות להחזיר לתובע הסכום ששילם לחב' ההשכרה. לאחר שבחנתי שאלה זו לעומקה ולאחר ששמעתי את התייחסות הצדדים לשאלה זו, אני קובע, שהעובדות והנסיבות מצביעות על כך, שיש לקבל את תביעת התובע בכל הנוגע להחזר הסכום בו חויב התובע בגין הנזק שנגרם לרכב - זאת מהנימוקים הבאים: א. הנתבעת מאשרת את טענת התובע, שחב' ההשכרה חייבה אותו בסכום של 22,584 ₪ בגין הנזק שגרם התובע לרכב, אך לטענת הנתבעת, התחייבה הנתבעת לבטח רק את עלות ההשתתפות העצמית ולכן, למרות שעלות ההשתתפות העצמית ברומניה היא 750 יורו, הסכימו שתי הנתבעות להגדיל השתתפותן למלוא הכיסוי בפוליסה, כך שהנתבעת הסכימה לפצות את התובע בסך של 1,500 ₪ לכיסוי ההשתתפות העצמית. ב. א) עם כל הכבוד לטענות הנתבעת, אינני מקבל את הטענה, שהיה עליה להשיב לתובע אך ורק את ההשתתפות העצמית, משום שאני מאמין לתובע, שמה שהובטח ותנאי הפוליסה מורות על כך, שקבוצת המטיילים מסודרת מבחינת הביטוח מול הנתבעת ובאשר לתנאי ההשתתפות העצמית, מסכימה גם הנתבעת שהתובע רכש ביטול השתתפות עצמית. ב) לטענת התובע - טענה, שלא נסתרה על ידי הנתבעת- שהג'יפים היו מבוטחים על ידי הנתבעת וגם אם נגרם נזק על ידי משתמש כלשהו מקבוצת המטיילים, אזי אותו מטייל אשר גורם נזק לרכב, ישלם את סכום הנזק, אך בסופו של יום ובמסגרת פוליסת הביטוח של הנתבעת- תחזיר הנתבעת לאותו מטייל את הסכום שהוא שילם בעד הנזק שנגרם. ג) התובע רכש גם את ההשתתפות העצמית ואם נקשור רכישה זו עם טענת הנתבעת, שהיא רצתה להשיב לתובע את סכום ההשתתפות העצמית, זה אומר לנו, שבפועל, מטייל אשר לא רכש את ההשתתפות העצמית, היה מסתכן בכך, שאם היה גורם נזק ומשלם באופן ישיר עבור הנזק שגרם, היה מקבל החזר התשלום מהנתבעת עבור הנזק בניכוי סכום ההשתתפות העצמית. אך היות והתובע רכש השתתפות העצמית, הרי התוצאה מכך היא, שעל התובע לקבל החזר עבור הנזק שבו חויב ואין לנכות ממנו את ההשתתפות העצמית. ג. א) התובע טען בבית המשפט - זאת גם בהסתמך על תמליל שיחת המדריך אל המטיילים- שבעצם הוסבר לקבוצה לפני היציאה, שכל סכום שמטייל ישלם עבור נזק לרכב, עליו להמציא הוכחת התשלום לנתבעת וזו תשיב למזיק את הסכום בו חויב. ב) הנתבעת לא סתרה את טענות התובע וגם לא את שהוסבר על ידי המדריך בעת השיחה שניהל עם הקבוצה. הנתבעת לא טרחה להזמין את אותו מדריך להעיד בבית המשפט על מנת שיאשר או יכחיש את טענות התובע ולכן, באין סתירה לטענות התובע - אני מקבל את טענתו, שאכן הובטח למטיילי הקבוצה, שאם ייגרם נזק לרכב, על גורם הנזק לשלם סכום הנזק ולאחר מכן, תוך הצגת אישור תשלום- יושב לו הסכום על ידי הנתבעת. הנתבעת גם לא הציגה בפני בית המשפט את פוליסת הביטוח על מנת לשלול טענות התובע בדבר תנאי הפוליסה במקרה של גרימת נזק לרכב. 7. א. סוף דבר, מאחר והפניקס כלל לא הגישה כתב הגנה והיות והיא מוציאת הפוליסה ולאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה, אני קובע, שעל הנתבעות להשיב לתובע כל סכום בו הוא חויב בגין נזק שגרם לרכב ובמקרה זה, מסכימה גם הנתבעת שהסכום אותו שילם התובע בגין כך הוא 22,584 ₪ ולכן, היות והתובע גם רכש ביטול השתתפות עצמית, על הנתבעות להשיב לתובע את מלוא הסכום בו חויב. ב. א) על כן, אני מחייב את הנתבעות, שתיהן ביחד ו/או כ"א מהן בנפרד, לשלם לתובע סך של 22,584 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 10.3.13- ועד התשלום בפועל. ב) כמו כן, אני מחייב את הנתבעות, באופן סולידארי, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ג) יתרת סכום התביעה נדחית - מחוסר הוכחה. התובע לא הוכיח הסכום של 5,716 ₪, שכן התובע לא פרט מה מתוך סכום זה מהווה עוגמת נפש ומה מהווה סכום עבור אובדן הנאה. התובע גם לא הוכיח את פשר אובדן ההנאה. אם אובדן ההנאה קשורה באי מסירת ג'יפ חלופי בזמן, אזי אין לנתבעת קשר למעשיה של חב' ההשכרה ואם הכוונה לאובדן הנאה אחרת - לא פרט התובע מה מהות אובדן ההנאה, כאשר התובע עצמו מאשר, שהמדריך מסר לו את הג'יפ שלו על מנת שלא לעכב את המשך הטיול. זאת ועוד, התובע תבע פעמיים עבור אובדן הנאה: פעם יחד עם עוגמת נפש ופעם עם אובדן זמן, אך בסופו של יום - לא הוכיח התובע את פרטי הנזקים הנ"ל ולכן איני מקבל התביעה בכל הקשור לסכומים אשר בהם נקב התובע בסעיף 19 (ג)(ד). לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. רכבפיצוייםתקלות ברכב