טעה בתאריך הטיסה, הגיש תביעה בגלל שלא הזכירו לו טלפונית בפניי תביעה בהליך של תביעות קטנות שמהותו פיצוי בגין כשל במתן שירותי תיירות. התובע רכש חבילת טיול מאורגן באתיופיה הכוללת טיסה, טיול והדרכה. יציאת הטיול נקבעה ליום 6.2.13 והתובע טעה וסבר שהמדובר ביום 7.2.13. משכך לא הגיע לטיסה ביום ובשעה היעודה. לטענתו היה על הנתבעים לדאוג - ברגע שראו שהוא לא הגיע לשדה התעופה - ליצור עמו קשר טלפוני ולהזכיר לו על הטיסה כך שהוא יכל עוד להספיק להגיע, ולטוס עם הקבוצה. הוא דורש החזר על ההוצאות שהוציא בכדי להגיע למחרת היום לאתיופיה ולהצטרף לקבוצה. הוא טען שנרשם אצל הנתבעים לטיולים כמה פעמים והם לא יכולים לטעון שלא הייתה ברשותם הטלפון שלו, ואם היו מתקשרים אליו היה מגיע תוך שעה. לטענתו מארגן הטיול קבע מפגש לפני הטיסה כדי לוודא שכולם יגיעו. מדריכה מטעם הנתבעים רצתה להתקשר אליו אך לא היה לה מספר טלפון שלו. היא התקשרה לנציג הנתבעת שהבטיח ליידע אותו אך עשה זאת רק למחרת. בגין מחדלי הנתבעות הוציא התובע הוצאות בכדי להשיג טיסה אחרת (620 $), איבד את יום הטיול הראשון (שהוא מעריך ב- 300 $) וגם חויב בסכום של 70 $ על אשרת כניסה. כמו כן נגרמה לו עוגמת נפש שהוא מעריך על סך 250 ₪. נציגת הנתבעת טענה שיש לדחות את התביעה או לחלופין לחייב את צד ג' בגין נזקי התובע הנטענים. לגרסתה התובע הוא אדם בוגר ואחראי למעשיו ואם הוא רכש כרטיס עליו לדעת מתי הוא ממריא. יתירה מזו, את הכרטיס טיסה הוא לא רכש בנתבעת. הנתבעת מארגנת חבילת טיולים, אך הוא רכש את הטיול באיסתא אצל הסוכנת גב' ישראל. היא הוסיפה כי אי הבנות כאלו קורות כשטיסות יוצאות לאחר חצות, אך אם יש נגד משהו עילה לפיצוי זה כלפי איסתא שהיתה בקשר עימו שכן לא רשומות שעות הטיסה בטופס שאיסתא החתימה אותו, ויש להבהיר "ברחל בתך הקטנה" את מועד הטיסה. נציגת הנתבעת אף הכחישה שהיתה איזה שהיא מדריכה מטעמה בשדה התעופה. לטענתה לטיול זה צוות מדריך שהמתין לקבוצה באתיופיה ומשכך רק באתיופיה פוגשים את המדריך. נציגת צד ג' הסבירה שאמנם התובע רכש את החבילה באיסתא אך המוצר הוא של הנתבעת והטיול מאורגן על ידה. הנתבעות שכרו את המדריכים ובנו את המסלול. היא הוסיפה כי התובע היה מודע ליום ושעת הטיסה. הוא התבלבל וזה אנושי אך לא מקים עילת תביעה לפי הדין. למחרת היום התקשרה הנתבעת לצד ג' ודיווחה שהתובע לא הגיע לטיסה וצד ג' במאמצים רבים השיגה כרטיס במחיר נטו מופחת בכדי שהתובע יגיע לטיול. צד ג' לא מכירה כל מדריכה בשם דליה. לצד ג' מוקד חירום ואף אחד לא התקשר בקשר לתובע ביום הטיסה. התובע ציין שהוא הופתע מכך שהנתבעות טענו שדליה איננה עובדת שלהם ולכן ביקש בדיון מיום 29/8/013 לדחות את הדיון ולאפשר לו לזמן את דליה כעדה. הוא ציין שיש לו את כל הפרטים שלה ודיבר איתה טלפונית. הנתבעות וצד ג' לא התנגדו לבקשה והדיון נדחה ליום 17/10/013. ביום 17/10/013 התקיים דיון נוסף בתיק, אך העדה דליה לא הגיע למסור עדות. התובע טען שהעדה לא הגיע בגלל לחצים מטעם הנתבעות שאיימו לפטר אותה. נציגת הנתבעת הכחישה זאת והסבירה שדליה כלל לא היתה מדריכה ואף הציגה מסמכים מהם עולה שהיא שילמה על הטיול ונרשמה כמשתתפת עם כל האחרים שברשימת הנוסעים. סמנכ"ל הנתבעת הוסיף כי לשדה התעופה מגיעים 3 שעות לפני הטיסה ודלפקי הבידוק בדרך כלל נסגרים כשעה ורבע לפני הטיסה בהתאם לשדה התעופה והיעד. משכך גם אם היה מדריך במקום שהיה מתקשר לתובע, בכל זאת התובע לא היה מגיע לטיסה עם מזוודות ודרכון מאשדוד ומספיק לעלות לטיסה. התובע הוסיף שצלצלו אליו יומיים לפני יציאת הטיול ומסרו לו שדליה מחליפה את ירדן הורן והיא תפגוש את הקבוצה בשדה התעופה 3 שעות לפני הטיסה. הוא טען שאם היו מתקשרים אליו בתשע בערב עדיין היה מספיק להגיע. הוא הבהיר שבגלל זה הוא משלם ונוסע עם טיול מאורגן ש"יארגנו אותו" וכדבריו: "אני נוסע במאורגן כדי שיטפלו בי." בית המשפט הציע להפנות את התיק לגישור פנימי ביחידת הגישור שליד בית המשפט אך הצדדים לא היו מעוניינים בגישור. משכך, אין מנוס מלפסוק על פי הדין. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות והמוצגים ושמעתי את טיעוני הצדדים, הנני מחליט כדלקמן: 1. דין התביעה להידחות. לא הוכח שהנתבעות התרשלו או הפרו חובה כלשהי מהחובות המוטלות עליהן על פי החוק או על פי ההסכם. באם התובע היה רוצה לבטח את שווי כרטיס הטיסה יכל לעשות זאת בקלות והיה מקבל שיפוי מחברת הביטוח על הפסד הטיסה. כמו כן התובע ידע על כך שהעדה לא תגיע לדיון שבוע לפני הדיון והיה עליו להגיש בקשה דחופה לבית המשפט בנידון בכדי שאשקול האם להוציא צו הבאה לעדה או לדחות שוב את הדיון. הוא ישב בחיבוק ידיים. יתירה מזו, התובע יכל להביא לעדות גם משתתפים אחרים בטיול המאורגן (עליהם הוא לא יוכל לטעון שהנתבעות הפעילו לחץ כזה או אחר). משתתפים אלו יכלו לתמוך בטענותיו הן לעניין היותה דליה מדריכה מטעם הנתבעות והן לגבי שיחות הטלפון שבוצעו לטענתו בשדה התעופה. משכך ומונחה על ידי סעיף 54 (2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], לא אוכל להסתמך אך ורק על עדותו של התובע כבעל דין. חובות רבות הטילו בתי משפט על מארגני טיולים, אך לא מצאתי שיש להטיל גם להיות "בייביסיטר" ולהתקשר לכל נוסע מאחר לטיול מאורגן בכדי לחפשו. מכל מקום, סבורני שיש ממש בטענה של סמנכ"ל הנתבעות. אם קובעים עם נוסעים להגיע 3 שעות לפני טיסה, בוודאי לא אמורים להתקשר מייד באותו דקה אלא ממתינים עד שיגיעו. כשמסתבר שהאיחור גדול, גם לא היה עוזר להתקשר. בלתי אפשרי ובלתי סביר שהתובע היה מספיק להכין מזוודות, להתארגן ולהגיע לשדה בזמן מאשדוד (אלא אם כן ייסע במהירות מופרזת ובניגוד לחוק, דבר שבית משפט זה לא יכול לקחת בחשבון תוך מתן לגיטימציה לכך...) . אי לכך ולאור האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעות הוצאות בסך 400 ₪. 2. ללא קשר לדחיית התביעה, גם הודעת צד ג' דינה להידחות. לא מצאתי שיש בחומר שהוגש כל בסיס עובדתי או משפטי לעילת תביעה בהודעת צד שלישי כלפי צד ג', מהנימוקים שהעלתה נציגת צד ג' בדיון מיום 29/8/013. משכך, הודעת צד ג' נדחית והנני מחייב את הנתבעות לשלם לצד ג' הוצאות בסך 400 ₪. תביעות נגד חברות תעופהתעופה