נטען כי התברר בדיעבד כי הרכב שהוצג היה רכב מהשכרה ולא מליסניג (תביעת פיצויים). התובע המשיך וטען כי מספר ימים לאחר הרכישה, בשל תקלה שהתגלתה, פנה לקבל מהמוסך שטיפל ברכב את היסטוריית הטיפולים ברכב - שכן מידע זה לא נמסר לו מהנתבעת במהלך רכישת הרכב - ואז התברר לו שהרכב עבר תיקון משמעותי והוחלף לו ראש מנוע, ופרטים אלה לא היו ידועים לו ולא נרשמו על גבי טופס בדיקת הרכב שהוצג לו, או בטופס הגילוי הנאות שמולא במהלך עסקת המכירה - וזאת חרף העובדה שהרכב בשעתו הושבת במוסך למשך חודשיים בשל הטיפולים שעבר. התובע הבהיר כי רצה לקחת את הרכב לצורך בדיקה במכון בדיקה לפני רכישת הרכב, אך נציג הנתבעת טען כי חבל לבזבז כסף על תשלום הבדיקה שממילא תצא טובה, והציג בפניו ממצאי בדיקה קודמת שנערכה לרכב בסמוך להגעת הרכב למגרש הנתבעת. התובע טען כי לאור הממצאים שהתגלו התובע ביקש מהנתבעת לבטל את העסקה ולא לבצע את העברת הבעלות ברכב, אך למרות זאת נרשמה העברת הבעלות בניגוד להוראותיו. 3. התובע עתר לפיצוי כדלקמן: 10,000 ₪ בגין ירידת ערכו של הרכב; 8,000 ₪ בגין ירידת ערך הרכב בשל "הוספת יד"; 500 ₪ דמי שכירות לרכב חלופי; 2,500 ₪ על הוצאות הכנת התביעה והגעה לביהמ"ש; 500 ₪ הוצאות בשל משלוח דואר רשום ושיחות טלפון; ו- 12,200 ₪ בגין עוגמת נפש. 4. טענות הנתבעת היו כי לתובע ניתנה אפשרות לבדוק את הרכב במכון בדיקה מטעמו, טרם ביצוע העסקה, אך התובע בחר שלא לעשות כן; טרם מכירת הרכב הובהר לתובע במפורש כי מדובר ברכב מהשכרה, ועניין זה נרשם במפורש גם בהסכם המכר עליו התובע חתם; כל נתוני הרכב לרבות היסטוריית הטיפולים ברכב הובאו בפני התובע טרם ביצוע העסקה; תלונות התובע בנוגע לליקוי ברכב הועלו בחלוף 8 ימים לאחר שנמסר לו הרכב, והנתבעת אינה יודעת איזה שימוש נעשה ברכב במהלך תקופה זו, ולאחר התלונה הרכב נבדק וטופל במוסך והוחלף סליל הצתה, התובע קיבל את רכבו בחזרה כשהוא נמצא תקין לחלוטין; התובע חתם על חוזה מכר בידיעה כי מדובר ברכב משומש ולפיכך הרכב וודאי לא יכול להיות במצב מכאני חדש; חלפו שלושה וחצי חודשים מהיום בו התובע קיבל את הרכב לחזקתו ועד ליום שבו התובע לקח את הרכב למכון הבדיקה מטעמו, ובמהלך תקופה זו הרכב נסע 8,188 ק"מ, ועל כן ככל שאובחנה תקלה ברכב לכאורה בדו"ח הבדיקה מטעם התובע, היא נגרמה בעת שהרכב היה בחזקת התובע. 5. במעמד הדיון, העידו התובע, אשתו, חמו (בעל מוסך) ונציג הנתבעת. התובע טען כי בית המשפט יכול לבדוק כמה שווה ירידת הערך בשל היד הנוספת, וכי לא פנה לשמאי לקבל חוות דעת, כדי לחסוך בהוצאות. התובע חזר והדגיש כי לא קיבל את היסטוריית הטיפולים של הרכב וטען כי לו היה יודע על הבעיה בראש המנוע, לא היה קונה את הרכב. עד התובע, מר נפתלי אברהם, בעל מוסך וחמו של התובע, טען כי לדעתו המקצועית מדובר בבלאי במנוע. אשתו של התובע, טענה כי המוכר זיהה את הלחץ שלהם בקניית הרכב, וכי שלחה לאביה את טופס הבדיקה שהוצג להם על ידי הנתבעת ועל בסיסו החליטו לרכוש את הרכב. עוד ציינה גב' שירן אליהו כי ביקשה לבטל את העסקה ברגע שהבינה כי הרכב פגום וזאת בטרם נעשתה העברת בעלות. נציג הנתבעת חזר על טענות כתב ההגנה וטען כי מר גולן - מנהל הסניף - לא זומן לדיון כי הוא שכיר בחברה והנוהל הוא שמגיע אדם אחד בלבד מטעם החברה. נוסף לכך הגיש הנציג טופס היסטוריית טיפולים מעודכן אשר סומן נ/1. הכרעה ודיון 6. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים וראיותיהם, אני קובעת שהנתבעת הפרה את חובתה לגילוי נאות כאמור בחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח-2008 (להלן: "החוק"), הקובע בסע' 4 כי בכל עסקה למכירת רכב משומש על המוכר למסור לקונה טופס גילוי, וכי: "(ב) עוסק ברכב יפרט במדויק, בטופס הגילוי, את הפרטים שלהלן: ... (4) פגיעות שנגרמו לרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, עד למועד מסירת טופס הגילוי;" 7. מטופס הטיפולים (נ1) עולה כי בחודש מאי 2012 הועבר הרכב בגרר למוסך, לאחר שנדלקה נורת בקרה המעידה על תקלה במנוע והתלונה היתה שהרכב מקרטע. במהלך התיקון נעשה שיפוץ ראש מנוע בהתאם לפירוט בנ/1, או החלפת ראש מנוע מושלם בהתאם לרישום בנספח 3 לכתב התביעה. הרכב שהה במוסך כשבועיים וכל זאת לאחר שבוצעה הבדיקה ברכב בחודש ספטמבר 2011, כאשר הוצגו לתובע ואשתו לפני הרכישה ממצאי בדיקה זו, ולא נערכה על ידי הנתבעת בדיקה חוזרת או נוספת לרכב, לאחר התיקון האמור. 8. לטעמי, מדובר במידע חשוב אשר הנתבעת היתה חייבת לגלות לתובע והמנעותה לעשות כן מהווה הפרה של החוק, ואף עולה לכדי הטעייה, כאשר נמסר לתובע טופס בדיקת הרכב מחודש 9/2011, לפני הטיפול בראש המנוע של הרכב. מטרת חיובו של מוכר בהצגת טופס גילוי הוא לוודא שהרוכש מקבל את כל המידע הרלבנטי כדי לשקול אם ברצונו לרכוש את הרכב המוצג בפניו, וטופס חלקי או כזה שנשמט ממנו - בטעות או בכוונה - מידע לגבי עברו הטיפולי והתקלות שהיו ברכב, אינו עונה אחר דרישות החוק. 9. הנתבעת אמנם טענה כי במהלך הפגישה שנערכה לפני החתימה על ההסכם למכירת הרכב נמסרו לתובע המסמכים הנוגעים להיסטוריית הטיפולים שעבר הרכב, אך היא לא דאגה להתייצבותו של מר גולן להעיד ולאשר טענה זו בעדות בבית המשפט. ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו. כפי שקבע בית המשפט העליון בע"א 548/78, נועה שרון נ. יוסף לוי, פ"ד לה(1)736 [1980], בסעיף 3 לפסק דינה של כב' השופטת בן עתו: "...כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטיים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה". בנסיבות אלה, הימנעות הנתבעת מזימון נציגה, שקיים את הפגישה הראשונה עם התובע ואשתו ומסר להם את נתוני הרכב וכלל הפרטים הרלבנטיים - נזקפת לחובתה. 10. סעיף 5 לחוק קובע את הקנס שניתן להטיל במקרה של הפרת החובה לגילוי נאות, אך בענייננו מדובר בהליך אזרחי ועל כן אין סכום הקנס הקבוע כאמור כדי להשליך על סכום הפיצוי לו זכאי התובע בשל הפרת אותה חובה. הנזקים 11. אמנם, התביעה מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות, בהן ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה". בהתאם, על התובע להוכיח הן את העובדות הנטענות ואחריות הנתבעת העולה מהן, והן את הנזק שנגרם לו. 12. במקרה דנן, התובע לא הוכיח מהו הסכום שבו ירד ערכו של הרכב בשל העובדה שנעשה שיפוץ או החלפת ראש המנוע. התובע טען בסעיף 29 לכתב התביעה כי "בעת שירצה התובע את הרכב מן הסתם יצטרך ליידע את הקונה בדבר הטיפולים שעבר הרכב לרבות פתיחת ראש המנוע, אין ספר שעובדה זו שלעצמה עשויה להפחית ממחירו" [טעות הכתיב במקור - ר.ה.], אך נמנע מלהביא חוות דעת שמאי הקובעת את ירידת הרכב. בנסיבות אלו לא אוכל לקבל את הערכת התובע כי ערכו של הרכב פחות בשל טיפול שעבר בסך של 10,000 ₪. התובע טען כי לא היו בידיו האמצעים לממן חוות דעת שמאי (סעיף 33א לכתב התביעה), ובמהלך הדיון התברר שהעלות של חוות דעת כזו הנה 1,200 ₪. התובע לא הבהיר מדוע אין בידיו אפשרות לממן חוות דעת כזו, בשים לב לעלותה. 13. בממצאי הבדיקה שערך התובע ביום 19.2.13 נרשם שמנוע הרכב לרבות מערכת קירור, מערכת דלק ומערכת ההצתה הינם תקינים. באבחנה נרשם "רעש מערכת תיזמון ושסתומים, סימני פתיחת ראש מנוע-אין אחריות". מאידך בטופס ממצאי הבדיקה שנערכה ביום 1.9.11, שנמסר לתובע טרם מכירת הרכב, נרשם שמנוע הרכב תקין. לא ניתן לקבוע בוודאות כי הפגם במנוע היה קיים ביום המכירה 8.11.12 אך בעניין זה אני סבורה שיש בעדותו של העד מר נפתלי אברהם כדי לסייע לתובע ולהטות את כפות המאזניים לטובתו. על פי עדות זו בסמוך לאחר רכישת הרכב, הרכב נבדק על ידו ולפי הערכתו המקצועית נמצא בלאי במנוע. אמנם, העד הנו חמו של התובע אך לא מצאתי כי יש בכך לפגום במהימנות עדותו. על כן אני קובעת שהרכב נמכר לתובע שהוא סובל מפגם במנוע שלא גולה לתובע והוא זכאי לפיצוי בגין פגם זה. 14. לא שוכנעתי שטיפול בראש המנוע גורם כשלעצמו לירידת ערך הרכב. עם זאת, ואם נמכר לתובע רכב עם פגם במנוע, על הנתבעת לפצות את התובע בעלות תיקון הפגם, על מנת להעמיד את התובע במצב שבו היה לו תוקן מנוע הרכב לפני המכירה, כך שנמסר לידיו רכב בעל מנוע / ראש מנוע תקין. 15. התובע לא הוכיח כי נגרמה ירידת ערך ומה סכומה ואף לא הובאה כל ראייה לגבי עלות תיקון הפגם שנמצא במנוע. למרות העדר הראייה, אני מעדיפה שלא לדחות את התביעה לפיצוי בגין ירידת ערך זו אלא להשתמש בסמכותי לאמוד אותה. כפי שנפסק בע"א 8588/06 דוד דלג'ו נ. אכ"א לפיתוח בע"מ, [11.11.10], בסעיף 27 לפסק הדין: "קיימת הכרה שיפוטית בדבר קיום שיקול דעת שיפוטי בהיקף מסוים לפסיקת פיצוי על פי האומדנא. הנטייה להשתמש בשיקול דעת כזה בולטת כאשר נהיר כי הנפגע סבל נזק של ממש, וכאשר הפער בין ממש... השימוש באומדנא נעשה, דרך כלל, "כאשר בית המשפט נתקל בבעיה קשה הנוגעת לכימות הנזק, בין אם בתחום הנזיקין או בענף משפטי אחר... השימוש באומדנה על ידי בית המשפט לא נעשה כחלק מכלל משפטי מרכזי, אלא בא בעיקר כדי ליתן תשובה ראויה במקרים קונקרטיים"... נזק מסוג אובדן רווח נמנה על סוג הנזקים שהערכתם קשה במיוחד. קביעת הפיצויים בראש נזק זה כרוכה בהערכות והשערות, ולכן ניתן לנקוט גישה מקילה עם נפגע המבקש לפסוק לו פיצויים בגינו." 16. אני מעמידה את הפיצוי לו זכאי התובע בשל היסטוריית הטיפולים בכלל, ופתיחת ראש המנוע תיקון או החלפה בפרט, בסך של 1,500 ₪. 17. התובע עתר לפיצוי נוסף בגין ירידת ערך בשל "הוספת יד" (סעיף 33ב לכתב התביעה) בסך של 8,000 ש"ח. גם ירידת ערך זו לא הוכחה בראיות. אין בידי לקבל דרישה זו. התובע לא ביקש לבטל את העיסקה ולהשיב לו את הכספים אלא למעשה תביעתו היא לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו עקב ההטעיה והעדר גילוי כאמור לעיל. לו היתה הנתבעת מוכרת לתובע רכב בעל מנוע תקין - ועל מנת להביא את התובע למצב זה נפסק הפיצוי בגין הנזק למנוע כמפורט לעיל - עדיין היה התובע, בעת מכירת הרכב, מוכר אותו כרכב יד שנייה ולא נגרם לו הפסד נוסף. 18. פריט הנזק השלישי לכתב התביעה עניינו דמי שכירות לרכב חלופי בסך 500 ₪, המתייחס לתקופת תיקון הרכב לאחר רכישתו. החשבונית שצורפה כנספח 5 לכתב התביעה הוצאה לטובת א.מ. פרחים בע"מ, ולא לטובע התובע. בנסיבות אלו התובע לא הוכיח כי גם נגרמה לו הוצאה בשל השכרת הרכב ואין בסמכות בית המשפט לתביעות קטנות לפסוק לטובתו פיצויים ככל שמדובר בזכות שהונחתה או הוסבה לו מהחברה אשר שילמה עבור השכרת הרכב (כאמור בסעיף 60 (א)(2) לחוק בתי המשפט נוסח משולב תשמ"ד 1984). 19. אני דוחה גם את הדרישה לפיצוי בסך 2,500 ₪ לצורך הכנת התביעה וההגעה לבית המשפט. התובע לא הוכיח כי שילם עבור הכנת התביעה וממילא בדיון המתנהל בבית המשפט לתביעות קטנות אין ייצוג משפט והתובע לא נדרש לעזרה בתשלום לצורך הכנת התביעה. הפיצוי בגין הגעה לבית המשפט נכלל במסגרת הוצאות המשפט. 20. בסיום התביעה עתר התובע לפיצוי בגין עגמת הנפש ואבדן ההנאה ודרש לחייב את הנתבע בפיצויים עונשיים. אינני מקבלת את הטענה שהועלתה בסעיף 30 לכתב התביעה לפיה סופק לתובע "רכב פגום, מסוכן לנהיגה ושונה ממה שהוזמן על ידו", שכן טענה זו לא הוכחה. אין כל ראייה לכך שרכב שעבר טיפול, גם משמעותי, בראש המנוע הוא מסוכן לנהיגה. למרות זאת, אין ספק שנגרמה לתובע עגמת נפש ובנסיבות המקרה אני סבורה שיש מקום גם לפסיקת הוצאות לדוגמה לנוכח התנהלותה של הנתבעת בהפרת חובת הגילוי הנאות שנקבעה בחוק. סוף דבר 21. התביעה מתקבלת בחלקה. אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום ליום מתן פסק הדין על סך של 5,000 ₪. סכום זה ישולם על ידי הנתבעים, ביחד ולחוד, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבעת 1 ו/או הנתבעת 2, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד. רכבפיצוייםשכירות