המוכר הסביר לתובעת כי לא ניתן לבטל את העסקה וכי יש צורך במשלוח פקס לחברת כרטיסי האשראי. המוכר הציע לתובעת לסור לחנות למחרת היום ולבחור מערכת ישיבה אחרת. יומיים לאחר מכן, התייצבה התובעת בחנות, אך לא מצאה מערכת ישיבה אחרת לשביעות רצונה. עובד הנתבעת סיכם עם התובעת כי תתקשר אליו למחרת, ותמסור לו את החלטתה. משך שלושה ימים ניסתה התובעת להשיג טלפונית נציג בחנות הנתבעת, על מנת לבטל את העסקה, אך ללא הצלחה. התובעת השאירה הודעות ושלחה פקסים שלא נענו. ביום 17.8.12 הצליחה להשיג עובד בשם צחי, אשר הבהיר לה כי בעל החנות בחו"ל וכי הוא היחיד המוסמך לאשר את ביטול העסקה. לאור האמור, פנתה התובעת ביום 16.8.12 למועצה הישראלית לצרכנות (להלן: "המועצה לצרכנות") בבקשה שתסייע לה במיצוי זכויותיה כלפי הנתבעת. ביום 9.9.12 פנתה המועצה לצרכנות לנתבעת לקבלת עמדתה לתלונת התובעת. ביום 20.9.12 השיב ב"כ הנתבעת למועצה לצרכנות, כי התובעת לא ביקשה לבטל את העסקה אלא לשנות את צבע מערכת הישיבה וכי והוזמנה לחנות על מנת לבחור צבע אחר. ב"כ הנתבעת הוסיף כי התובעת אישרה בחתימתה את תנאי ההזמנה לפיהם מדובר בהזמנה מיוחדת ולא ניתן לבטלה. העסקה שביצעה התובעת נחשבת "עסקה ברוכלות" בהתאם לסעיף 8 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן-"החוק"), ועל פי סעיף 14(א)(1) לחוק, עמדה לה האפשרות לבטלה בתוך 14 ימים ממועד ביצוע העסקה. התובעת טוענת כי ביקשה לבטל את העסקה לכל היאוחר בחלוף יומיים מביצועה, ועל כן היא זכאית להשבת מלוא התמורה ששולמה. התובעת טוענת כי הסייג של "הזמנה מיוחדת" אינו חל בעסקת רוכלות, וכי לא דובר בהזמנה מיוחדת אלא בעסקה רגילה. בנוסף עותרת התובעת לפיצוי בסך 1,000 ₪ בגין עוגמת הנפש, אי הנוחות ובזבוז הזמן שנגרם לה. תמצית טענות הנתבעת התובעת לא פנתה לנתבעת בבקשה לבטל את העסקה, אלא ציינה כי יתכן ותהיה מעוניינת לשנות את צבע מערכת הישיבה נשוא ההזמנה. לפיכך, הוזמנה לחנות על מנת לבחון אפשרות לבחירת גוון אחר. הנתבעת הזמינה עבור התובעת מערכת סלונית בצבע שחור אשר פינתה נמצאת בצד שמאל. אין המדובר בהזמנה סטנדרטית אלא בהזמנה מיוחדת. התובעת אישרה בחתימתה על גבי ההזמנה כי מדובר בהזמנה מיוחדת עבורה. הנתבעת עשתה כל מאמץ על מנת שמערכת הישיבה תהיה מוכנה עבור התובעת לקראת ראש השנה. התובעת ובעלה ביקרו בחנות הנתבעת ביום 17.8.12 ולא ביקשו לבטל את ההזמנה, אלא מסרו כי יודיעו בשלב מאוחר יותר את הצבע הנבחר, ולאחר מכן הודיעו כי הם מעוניינים בצבע בו בחרו מלכתחילה בהזמנה המקורית. בתשובת ב"כ הנתבעת למועצה לצרכנות, הודיעה הנתבעת כי היא עומדת על קיום העסקה וכי בהתאם לתנאי ההזמנה כל איחור בקבלת הרהיט יחויב בדמי אחסנה בסך 20 דולר ליום. דמי האחסון נכון למועד הדיון עומדים על סך של 21,386 ₪. השיהוי בו נקטה הנתבעת בהגשת התביעה משך חמישה חודשים, מעיד על חוסר תום ליבה ועל כוונתה להתעשר על חשבון הנתבעת. דיון והכרעה אין מחלוקת, כי במוצאי שבת 11.8.12, רכשה התובעת מערכת ישיבה בצבע שחור, בדוכן של הנתבעת שהוצב ביריד שהתקיים בגני התערוכה. התובעת שילמה את מלוא התמורה בסך 8,600 ₪ בכרטיס אשראי. טענות התובעת לפיהן ניסתה לבטל את העסקה בסמוך לאחר ביצועה, באות לידי ביטוי בפנייתה מזמן אמת למועצה לצרכנות (5 ימים לאחר ביצוע העסקה), פנייה התומכת בגרסתה. מנגד, טוענת הנתבעת כי התובעת לא ביקשה לבטל את העסקה אלא להחליף את צבעה של מערכת הישיבה; וכמו כן, כי המדובר בהזמנה מיוחדת שנעשתה עבור התובעת, וכי הדבר אושר ע"י התובעת בחתימתה; וכמו כן, כי התובעת ביקרה בחנות ביום 17.8.12 ולא הודיעה על ביטול ההזמנה וכמו כן, כי בהזמנה נכתב מפורשות כי אין ביטולים או החזרות. דין טענות הנתבעת להידחות. אני מאמצת את גרסת התובעת הנתמכת בפנייתה למועצה לצרכנות, לפיה בקשה לבטל את העסקה בסמוך לאחר ביצועה. הנתבעת טוענת כי לתובעת אין זכות לבטל את העסקה לאור העובדה שמדובר בהזמנה מיוחדת שנעשתה עבורה. תקנה 6(א)(2) לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) התשע"א-2010(להלן: "תקנות ביטול עסקה"), קובעת כי זכות הביטול הקבועה בתקנות לא חלה לגבי "טובין שיוצרו במיוחד בעבור הצרכן על פי מידות או דרישות מיוחדות". הפסקה בטופס ההזמנה לפיה מדובר בהזמנה מיוחדת המבטלת את זכות הביטול הקיימת בתקנות ביטול עסקה, לא נכתבה באופן מיוחד ביחס להזמנה הקונקרטית של התובעת, והתובעת אף אינה חתומה בצידה. מדובר בפסקה סטנדרטית המופיעה בטופסי ההזמנות בפנקס ההזמנות של הנתבעת. לא זו אף זו, ממכתב יבואן הרהיטים שהוצג ע"י הנתבעת, עולה כי מערכת הישיבה שהזמינה התובעת הינה מערכת סטנדרטית שהייתה קיימת במלאי (בקונטיינר של היבואן) במועד ביצוע ההזמנה. עובדה זו שומטת את הקרקע מטענת הנתבעת לפיה מדובר בהזמנה מיוחדת. לאור זאת, לא חלה על המקרה דנן תקנה 6(א)(2) לתקנות ביטול עסקה, והתובעת הייתה רשאית לבטל את העסקה. לעניין טענת הנתבעת לפיה נכתב בטופס ההזמנה כי אין זכות לבטל או להחזיר את הסחורה, הרי שהוראות סעיף 4ג לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק") וכן תקנות הגנת הצרכן (הצגת מודעה בדבר מדיניות החזרת טובין), תשס"ה-2005 ברורות בכל הנוגע לחובת הגילוי של מדיניות החזרת טובין. לא הוכח כי הנתבעת עמדה בהוראות החוק והתקנות, והציבה מודעות ברורות כנדרש. מעבר לעובדה שהנתבעת לא הוכיחה כי עמדה בתנאי החוק והתקנות בעניין הצגת מדיניות החזרת הטובין, הרי שהיא אף לא עמדה בתנאי הקבוע בסעיף 2(ב2) לחוק. סעיף זה קובע כדלקמן: "עוסק המודיע, בכל דרך שהיא, שאין לצרכן זכות לבטל עסקה, או לקבל חזרה את כספו, יסייג את הודעתו באופן שיובהר כי האמור בהודעה אינו חל במקרים שנקבעו לפי חוק". בטופס ההזמנה עליו חתמה התובעת, נכתב רק כי "אין ביטולים ו/או החזרות לאחר החתימה". לא נכתב הסייג הקבוע בסעיף 2(ב2) לחוק כאמור, המבהיר כי האמור אינו חל במקרים שנקבעו לפי חוק. אשר על כן, אין תוקף להודעה זו של הנתבעת. העסקה שביצעו הצדדים עונה על הגדרת "עסקה ברוכלות" הקבועה בסעיף 8 לחוק, שכן הצעת העסקה נעשתה במקום שאינו בית העסק של הנתבעת או מי מטעמה, אלא בגני התערוכה. אשר על כן, לפי סעיף 14(א) לחוק לתובעת זכות ביטול מיום עשיית ההסכם עד ארבעה-עשר ימים מיום מסירת הנכס. התובעת ביקשה לבטל את העסקה עוד באותו היום, ואף יומיים לאחר מכן, ועד ליום 16.8.12 בו הגישה את התלונה למועצה לצרכנות. ברי אפוא, כי עמדה בתנאים הקבועים בחוק. אשר על כן, נקבע כי העסקה בוטלה כדין, ובהתאם לסעיף 14(ב) לחוק, על הנתבעת להשיב לתובעת את סכום התמורה ששילמה התובעת, בסך של 8,600 ש"ח. מאחר שהתובעת ביטלה את העסקה כדין, הנתבע אינו זכאי לדמי אחסון. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין סך של 8,600 ש"ח בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בסך 300 ₪. אשראימשלוחפקס