תביעת פיצוי נגד ישראייר בגין איחור בטיסה לרומא

סעיף 6 לחוק שירותי תעופה הקובע אלו הטבות יהיה זכאי לקבל נוסע שטיסתו בוטלה. סעיף 6(א) קובע כדלקמן: "נוסע שהונפק לו כרטיס טיסה לטיסה שבוטלה, יהיה זכאי לקבל ממפעיל טיסה או מהמארגן הטבות אלה: (1) שירותי סיוע; (2) השבת תמורה או כרטיס טיסה חלופי, לפי בחירת הנוסע; (3) פיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה" סעיף 6(א) לחוק שרותי תעופה קובע הטבות מצטברות כדלקמן: שירותי סיוע; השבת התמורה או כרטיס טיסה חלופי לפי בחירת הנוסע, ופיצוי כספי בהתאם לתוספת הראשונה. שירותי סיוע "שירותי סיוע" מוגדרים כ"שירותים לנוסע המנויים בסעיף 3(א)(1)", וכוללים מזון ומשקאות בהתאם לזמן ההמתנה, אירוח בבית מלון אם נדרשת שהיה של לילה - מה שלא מתקיים בענייננו, וכן שירותי תקשורת הכוללים שתי שיחות טלפון ומשלוח הודעה באמצעות פקסימיליה או דואר אלקטרוני. ##להלן פסק דין בנושא איחור טיסה פיצוי:## תביעה בסך של 17,700 ₪ כנגד חברת התעופה ישראייר בגין איחור בטיסתם לרומא. תמצית טענות התובעים ביום 14.7.12, הזמינו התובעים באמצעות סוכנות דיזנהויז יוניתורס תיירות, זוג כרטיסי טיסה, בעלות 850 דולר לכרטיס, ובסה"כ שילמו עבור זוג הכרטיסים 1,700 דולר. מועד הטיסה נקבע ליום 29.9.12 בשעה 06:00. בהתאם, התייצבו התובעים בשדה התעופה בשעה 03:00 לפנות בוקר. בסביבות השעה 05:30, לאחר שהתובעים סיימו את הליך הבידוק ומסירת המזוודות, הודיעה להם נציגת הנתבעת כי שעת ההמראה נדחתה בשעתיים, לשעה 08:00 בגין תקלה טכנית במטוס. התובעים אף הבחינו בטכנאים בסמוך למטוס. במועד הנדחה, בשעה 08:00, פנו התובעים לנציגי הנתבעת ונמסר להם כי יש צורך להחליף חלק לא תקין במטוס, וכי הנתבעת עושה ניסיון למצוא חלק חלופי במחסניה. בחלוף זמן המתנה נוסף, התברר כי התקלה במטוס אינה ניתנת לתיקון מידי, וכי הנתבעת מנסה לאתר מטוס חלופי תחת המטוס המקורי שנגרר מהמקום. התובעים פנו לנציגת הנתבעת בשם אושרת, והסבירו לה כי התובע 1 אחרי ניתוח גב וסובל מכאבים עזים באופן שאינו מאפשר לו להמתין זמן כה ארוך בשדה התעופה. נציגת הנתבעת נענתה לפניית התובעים והפנתה אותם להמתין בטרקלין דן. בסביבות השעה 11:15, בברור שערכו התובעים לעניין שעת ההמראה, נמסר להם כי הנתבעת דאגה למטוס חלופי אשר ממריא בשעה 12:00, אולם במטוס החלופי אין מקום לכל נוסעי הטיסה, אלא ל-140 נוסעים בלבד. הובהר לתובעים כי לא יוכלו לטוס בטיסה זו, מאחר ומספרי הכרטיסים שברשותם הינם 148-149. לאור מצבו הרפואי של התובע, ביקשו התובעים כי יתאפשר להם לעלות לטיסה המאוחרת, אך הנתבעת סירבה. לבסוף, לאחר 11 שעות המתנה, לאחר שהנתבעת הסדירה לתובעים כרטיסי טיסה לטיסת אלאיטליה המריאו התובעים בשעה 17:00 לרומא והגיעו לבית המלון בשעה 24:00 לערך. התובעים טוענים כי נדרשו להם, ובפרט לתובע, יומיים למנוחה והתאוששות אשר פגמו בחופשתם. לאחר חזרתם לארץ, פנו התובעים לנתבעת וביקשו כי הנתבעת תפצה אותם על הנזקים ועוגמת הנפש שנגרמו להם. מאז החלה תכתובת ממושכת עם הנתבעת, אשר סירבה לפצות את התובעים באופן הולם, והצעותיה לתובעים היו מבישות. הנתבעת במכתביה שינתה מפעם לפעם את עמדתה באשר לסיבת העיכוב בטיסה כדי לחמוק ממתן פיצוי הולם לתובעים. התובעים טוענים כי הנתבעת פעלה בניגוד לסעיפים 7(ב) ו-11(א)(ג) לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב-2012 (להלן: "חוק שירותי תעופה"). הסכום הנתבע כולל את מלוא תמורת הכרטיסים בסך של 1,700 דולר, וכן את סכום הפיצויים לדוגמא הקבוע בחוק שירותי תעופה. תמצית טענות הנתבעת העלות של זוג הכרטיסים עמדה על סך של 1,438 דולר, כולל עמלת סוכנות הנסיעות. בעת בדיקת המטוס עובר להמראתו, נמצאה תקלה טכנית בצילינדר מפעיל של פתיחת דלת המטוס. לאחר שלא עלה בידי טכנאי הנתבעת לתקן את התקלה, הוחלט לקרקע את המטוס. הנתבעת החכירה מאל-על מטוס חלופי, אך המטוס היחיד שנמצא היה בעל קיבולת נמוכה יותר מכמות הנוסעים. לפיכך, נאלצה הנתבעת להעביר חלק מהנוסעים, וביניהם התובעים אשר היו בין האחרונים שנרשמו לטיסה, לטיסת אלאיטליה אשר המריאה בשעה 16:15. הנתבעת שילמה עבור כל נוסע שטס באלאיטליה כרטיס טיסה בסך של 433.10 דולר. הנתבעת דאגה כי במהלך שעות ההמתנה יסופקו מזון ושתייה לנוסעים, והתובעים אף המתינו בטרקלין דן. בהתאם לבקשת סוכנת הנסיעות של התובעים, אישרה הנתבעת לדחות את טיסתם חזרה מרומא לת"א ביום אחד, ללא תוספת תשלום וכפיצוי על אובדן היום הראשון, עובדה אותה הסתירו התובעים בתביעתם. אין סתירה במכתבי התובעת ביחס לתקלה במטוס. הנוסעים אשר שובצו לטיסה החלופית במטוס אל-על, חוו עיכוב נוסף בן שעתיים בטיסתם בשל תקלה במכ"ם ביוון, בעטיה נאסרו הטיסות מעל שמי יוון, וזוהי הסיבה הביטחונית אליה התכוונה הנתבעת במכתביה. במטוס הנתבעת התגלתה תקלה טכנית, אשר נגרמה בשל "כוח עליון", ולכן אין להטיל בגינה אחריות על הנתבעת. מיד עם גילוי התקלה עשתה הנתבעת כל שביכולתה ופעלה במהירות להעמדת מטוס חלופי עבור חלק מהנוסעים וסידור טיסה חלופי באלאיטליה עבור יתר הנוסעים, על אף העלויות הגבוהות הכרוכות בכך. על המקרה דנן חל חוק התובלה האווירית, התש"מ-1980 (להלן-"חוק התובלה האווירית"), אשר הפך את האמנה בדבר איחוד כללים מסוימים לתובלה בינלאומית באוויר שנחתמה במונטריאול בשנת 1999 (להלן: "אמנת מונטריאול") לחלק מהדין בישראל. על פי סעיף 19 לאמנת מונטריאול, המוביל לא יישא באחריות לנזק שנגרם כתוצאה מעיכוב, אם יוכיח כי נקט בכל האמצעים הנדרשים באופן סביר למנוע את מקרה הנזק, או שהיה זה בלתי אפשרי עבורו לנקוט בצעדים אלו. התקלה שאירעה במטוס הנתבעת הייתה בלתי צפויה, ולא היה ביכולתה של הנתבעת למנעה. כמו כן, הנתבעת נקטה בכל האמצעים שנדרשו באופן סביר כדי למנוע את הנזק. בסעיף 12 לחוזה התובלה האווירית, נאמר כי המוביל לא יישא באחריות לנזק בגין איחור, כמפורט באמנת וורשה. הנתבעת מציינת כי אמנת מונטריאול החליפה את אמנת וורשה. הפנייה לתנאי חוזה התובלה האווירית מצויה על גבי כרטיס הטיסה ובאתר האינטרנט של הנתבעת. ישנה פסיקה הקובעת כי אם אירע עיכוב במועד הטיסה בשל כוח עליון, כגון תקלה טכנית בלתי צפויה במטוס, אין מקום להשית פיצוי על חברת התעופה. על אף שאינה חייבת בפיצוי התובעים, הציעה הנתבעת לתובעים פיצוי מטעמי שימור לקוחות בלבד ולפנים משורת הדין, אך הם סירבו לקבלו. מעבר לאמור, לנתבעת עומדת ההגנה הקבועה בסעיף 6(ה) לחוק שירותי תעופה, לפיה נוסע שטיסתו בוטלה, או המריאה באיחור של שמונה שעות ומעלה, לא יהיה זכאי לפיצוי אם מפעיל הטיסה הוכיח כי הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, ואשר גם אם היה עושה כל שביכולתו לא היה יכול למנוע את הביטול בשל אותן נסיבות. דיון והכרעה המחלוקת בתובענה דנן נוגעת לשאלה האם חלה על הנתבעת החובה לפצות את התובעים לאור האיחור בטיסתם לרומא. ביום 16.8.12 נחקק חוק שירותי תעופה, המסדיר את נושא הפיצוי המגיע לנוסע אשר טיסתו עוכבה או בוטלה, ובהיותו חוק ספציפי - הוא החוק החל בענייננו. אין מחלוקת כי הטיסה אותה הזמינו התובעים הייתה מיועדת בשעה 06:00 בבוקר, ולבסוף המריאו התובעים בטיסת אלאיטליה לאחר השעה 16:00 (לגרסת התובעים בשעה 17:00, ולגרסת הנתבעת בשעה 16:15). היינו, מדובר בעיכוב של כעשר שעות לכל הפחות. על פי ההגדרה הקבועה בסעיף 1 לחוק שירותי תעופה, "טיסה שבוטלה" היא טיסה שהמריאה באיחור של שמונה שעות לפחות מהמועד הנקוב בכרטיס הטיסה. בהתאם לכך, טיסת התובעים נחשבת כטיסה שבוטלה, וחל עליה סעיף 6 לחוק שירותי תעופה הקובע אלו הטבות יהיה זכאי לקבל נוסע שטיסתו בוטלה. סעיף 6(א) קובע כדלקמן: "נוסע שהונפק לו כרטיס טיסה לטיסה שבוטלה, יהיה זכאי לקבל ממפעיל טיסה או מהמארגן הטבות אלה: (1) שירותי סיוע; (2) השבת תמורה או כרטיס טיסה חלופי, לפי בחירת הנוסע; (3) פיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה" אלא, שלטענת הנתבעת חל במקרה דנן החריג הקבוע בסעיף 6(ה)(1), הקובע כדלקמן: "(ה) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (ג), נוסע שטיסתו בוטלה לא יהיה זכאי לפיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה, אם מפעיל הטיסה או המארגן הוכיח כי התקיים אחד מאלה: (1) הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו - לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות" הנתבעת טוענת כי התקלה הטכנית שהתגלתה בדלת המטוס, נגרמה בשל נסיבות מיוחדות שאינן בשליטתה וכי לא ניתן היה למנוע את ביטול הטיסה. דא עקא, הנתבעת לא הניחה תשתית ראייתית לטענה זו. הנתבעת לא הוכיחה מתי נבדק המטוס ומתי התגלתה התקלה. לא הובהר האם ניתן היה לגלות את התקלה מוקדם יותר או שהמטוס היה בטיסה. כך, לא הונחה תשתית ראייתית ממנה ניתן לקבוע כי הנתבעת עשתה כל שביכולתה כדי למנוע את ביטול הטיסה, לדוג' האם ניתן היה החליף את החלק הלא תקין, האם היה חלק חלופי במחסניה ואם לא מדוע. אכן ישנן תקלות טכניות אשר לא ניתן לצפותן מראש ושאינן בשליטת מפעיל הטיסה, אלא שלא הוכח כי התקלה במקרה דנן הינה אכן כזאת. הנתבעת לא הרימה הנטל להוכחת ההגנה הקבועה בסעיף 6(ה)(1) לחוק שרותי תעופה, ולפיכך, חייבת הנתבעת במתן ההטבות לתובעים בהתאם לסעיף 6(א) לחוק שירותי תעופה. סעיף 6(א) לחוק שרותי תעופה קובע הטבות מצטברות כדלקמן: שירותי סיוע; השבת התמורה או כרטיס טיסה חלופי לפי בחירת הנוסע, ופיצוי כספי בהתאם לתוספת הראשונה. שירותי סיוע "שירותי סיוע" מוגדרים כ"שירותים לנוסע המנויים בסעיף 3(א)(1)", וכוללים מזון ומשקאות בהתאם לזמן ההמתנה, אירוח בבית מלון אם נדרשת שהיה של לילה - מה שלא מתקיים בענייננו, וכן שירותי תקשורת הכוללים שתי שיחות טלפון ומשלוח הודעה באמצעות פקסימיליה או דואר אלקטרוני. אין מחלוקת כי התובעים התארחו בטרקלין דן בעת ההמתנה, וקיבלו מזון ומשקאות בהתאם לצורכם. התובעים לא טענו דבר באשר לשירותי התקשורת, והם לא נתבעו בכתב התביעה. לאור זאת, אני סבורה כי ניתנו לתובעים שירותי סיוע כנדרש. השבת התמורה או כרטיס טיסה חלופי אין מחלוקת כי התובעים קיבלו כרטיס טיסה חלופי בחברת אלאיטליה. מאחר שבחרו לקבל ולממש את כרטיס הטיסה החלופי, הרי שאינם זכאים להשבת תמורת הכרטיסים ששילמו. פיצוי כספי על פי האמור בתוספת הראשונה לחוק שירותי תעופה, הפיצוי נקבע בהתאם למרחק הטיסה בק"מ. מרחק הטיסה מתל אביב לרומא הוא 2,255 ק"מ. לפיכך, זכאי כל אחד מהתובעים בהתאם לתוספת לפיצוי כספי בסך של 2,040 ₪. התובעים עותרים לחייב את הנתבעת אף בפיצויים לדוגמא, בהתאם לסעיף 11 לחוק שירותי תעופה, מאחר ולטענתם, הנתבעת לא העניקה להם את ההטבות הנדרשות בחוק. איני סבורה כי המקרה דנן מצדיק פסיקת פיצויים לדוגמא. הנתבעת סיפקה לתובעים שהייה בטרקלין דן, שכרה מטוס חלופי לחלק מהנוסעים וטיסה חלופית לתובעים, וכן הסכימה לשינוי במועד הטיסה חזרה לארץ ודחייתו ביום ללא תשלום. פסיקת פיצויים לדוגמא נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. לאור התנהלותה כמתואר של הנתבעת בזמן אמת, אין לטעמי הצדקה להשית עליה פיצויים לדוגמא. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לכל אחד מן התובעים פיצוי בסך של 2,040 ₪, ובסך הכל סך של 4,080 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה. הנתבעת תישא בהוצאות התובעים בסך 250 ₪. תביעות נגד חברות תעופהפיצוייםתעופהאיחור טיסה