התביעה והתביעה שכנגד הוגשו בגין אספקת שירות של עיצוב אירוע חתונתה של הנתבעת-התובעת שכנגד על ידי התובעת-הנתבעת שכנגד. בין התובעת-הנתבעת שכנגד, מעצבת אירועים, לבין אחותה של הנתבעת-התובעת שכנגד, הגב' זוהר אלטמן, נחתם ביום 9.12.12 הסכם למתן שירותי עיצוב לחתונתה של הנתבעת-התובעת שכנגד ביום 26.2.13. לטופס ההזמנה שנחתם בין הצדדים צורפה הצעת מחיר ופירוט השירות שינתן על ידי התובעת-הנתבעת שכנגד לנתבעת-התובעת שכנגד. על פי טופס ההזמנה הסכום הכולל לשירותי התובעת לנתבעת היה בסך של 6,000 ₪, מתוכם, אין חולק, שולם הסך של 1,000 ₪. יתרת הסכום, על פי האמור בהסכם, אמורה היתה להיות משולמת במועד האירוע, 26.2.13. אין חולק, כי יתרת התשלום בסך של 5,000 ₪ לא שולמה. לטענת התובעת-הנתבעת שכנגד יש מקום לקבל את תביעתה, לרבות ההוצאות הנלוות שנגרמו לה, כפי המופיעות והמפורטות בתביעתה. לטענתה ביצעה את כל החיובים שהיו מוטלים עליה בהסכם ואילו רק התשלום לא בוצע. לטענתה חלק מהפריטים שהוזמנו הובאו לחתונה, אך הנתבעת-התובעת שכנגד ומשפחתה לא ביקשו לקבל. לטענת הנתבעת - התובעת שכנגד, נושא העיצוב העיב על כל האירוע. לטענתה מרבית הפריטים שהוזמנו כלל לא סופקו. אחותה של התובעת שכנגד, שהיתה בקשר עם המעצבת לגבי פרטי האירוע הגישה לבית המשפט, במועד הדיון קובץ ובו תיעוד מצולם של מה שהוזמן אל מול מה שהתקבל בפועל. דיון לאחר שבחנתי את ההזמנה והמפורט בה, טענות התובעת -הנתבעת שכנגד אל מול טענות הנתבעת- התובעת שכנגד, מצאתי כי אכן לא כל שהוזמן סופק במלואו לנתבעת-תובעת שכנגד. יחד עם זאת גם מצאתי, כי טענות הנתבעת-התובעת שכנגד ובני משפחתה כפי שהועלו בדיון ובקובץ שהועבר לעיוני אינם מוצאים ביטוי בהזמנה, והנתבעת-התובעת שכנגד ואחותה מפנות למעשה לתכתובות מיילים בין הצדדים עליהן הן מסתמכות שלא צורפו לכתב התביעה לכתב התביעה שכנגד או בכלל, ואף לא הוצגו לי עד היום. למעשה הנתבעת- התובעת שכנגד מסתמכת על אותה חלופת מיילים כתנאים נוספים לחוזה שנערך בין הצדדים וכחיובים נוספים, כצורת החופה, צורת הזרים, דוגמאות הכריות (טענת אחותה של הנתבעת-התובעת שכנגד היתה בינה לבין התובעת-הנתבעת שכנגד חלפות מיילים של למעלה מ-100 מיילים!!! ראה פרוטוקול עמ' 2 שו' 9). כל חלופת מיילים זו הנספחים לה והתמונות לא צורפו לכתב ההגנה או לכתב התביעה שכנגד או במועד הדיון. מה שצורף הוא אותו קובץ בו נלקחו חלקים מאותם מיילים. איני יכולה לקבוע מה היה שאר המלל במיילים, האם הוסכמו דברים נוספים או הופחתו אחרים. למעשה מי שמבקש להסתמך על אותה חלופת מיילים כתנאים נוספים שנוספו להסכם לרבות צורת הזרים, צורת הכריות, צורת החופה, עליו לצרף את אותם תנאים לכתב ההגנה או לכתב התביעה שכנגד או להגישם לבית המשפט במועד הדיון, ולתת גם לצד שכנגד אפשרות להגיב עליהם, לאשרם או להכחישם. משכך יש לפני את ההזמנה עצמה ותמונות שצולמו באירוע לגבי הפריטים שהוזמנו. כך גם יש לפני את ההזמנה אשר לשביל הלבד המוביל לחופה בו לא נכתב אורכו או רוחבו, על אף טענות הנתבעת-התובעת שכנגד ואחותה בדיון עצמו, כשלטענתן מדובר "חצי מסעיפי העיצוב נגעו לשביל החופה". כך גם לא נכתב דבר על גודל סידור הפרחים. יתרה מכך, בניגוד לטענות הנתבעת-התובעת שכנגד ואחותה אשר לשילוב פרחים נוספים בסידורי הפרחים, הרי בהזמנה נכתב מפורשות כי סידורי הפרחים בשולחן יהיה שילוב של פרחים ולא רק טוליפים. על פי ההזמנה כריות מעוצבות צבעוניות יהיו פרחוניות על גוונים ורוד / אדום לבן, כפי שראיתי בחלק מהתמונות, כששוב לא נכתב כמות, גודל או צורה מדוייקים. גם אם התובעת-הנתבעת שכנגד הוסיפה כריות נוספות לאירוע בצבעי ירוק ולבן ולא רק כפי שהוזמן אין בכך כדי לשנות לענייננו. מנגד, גם בחנתי את צילומי החופה, בטרם האירוע, ומבלי להביע עמדה בדבר העיצוב עצמו, אין לי ספק כי לא זה היה מה שבדיוק הוזמן. כך גם אין ספק שלא היה כיסא כלה, ממילא לא נעטף בבד שיפון ולא עוצבו סידורי פרחים לו. למרות ההערות הללו, נראה לי, תשלום של שישית מעלות העבודה עליה סוכם, כפי ששולם בפועל, הוא בלתי סביר לחלוטין. לאלו יש לצרף כי התובעת- הנתבעת שכנגד צרפה חשבוניות המראות על חלק מההוצאות בפועל שנגרמו לה, העולות כדי כמעט 2,500 ₪, מבלי להביא בחשבון את שעות עבודתה. לנוכח כל האמור לעיל, ולאחר ששמעתי את התובעת- הנתבעת שכנגד, בעלה, הנתבעת- התובעת שכנגד, אחותה ונציג אולם האירועים, בחנתי את עדויותיהם והתבוננתי בתמונות מהאירוע אני קובעת כי על הנתבעת להשלים לתובעת סך נוסף של 3,500 ₪. אשר לתביעה שכנגד- הנתבעת- התובעת שכנגד הגישה תביעה על סך של 27,300 ₪, 2,300 ₪ מתוכם הם בגין נזקים שנגרמו למפות האולם כתוצאה, כך נטען, טפטוף חלב הנרות של התובעת-הנתבעת שכנגד על מפות האולם, ו- 25,000 ₪ בגין עוגמת נפש. אשר לתשלום לאולם - לא הוצגה לי כל חשבונית או קבלה המלמדים כי אכן שילמה הנתבעת-התובעת שכנגד לאולם בגין אותו נזק. משכך יש לדחות ראש נזק זה. אשר לתביעה בגין עגמת נפש בסך של 25,000 ₪- אין מחלוקת כי משנתגלעו מחלוקות בין התובעת-הנתבעת שכנגד לבין הנתבעת-התובעת שכנגד עובר לטקס החופה, איים בעלה של התובעת-הנתבעת שכנגד לפרק את החופה מהעיצובים שהונחו עליה על ידי התובעת-הנתבעת שכנגד. (ראה עמ' 1 לפרוטוקול שו' 25-29 והתייחסותה של הנתבעת-התובעת שכנגד לדברים בעמ' 2 לפרוטוקול שו' 19-23). גם אם לא התכוון לעשות כן בפועל, כפי עדותו בפניי, אין הדבר מלמד כי לא הושפעה מכך הנתבעת-התובעת שכנגד, דקות לפני חופתה וכי הדבר השפיע עליה ועל קרוביה במועד החתונה. כך גם יתכן שהיתה השפעה של העיצוב והפגמים שנפלו בו, כטענותיהן של הנתבעת - התובעת שכנגד אחותה ומנהל האירועים, על שמחתה השלמה של הנתבעת- התובעת שכנגד ביום כלולותיה. עוגמת נפש הנפסקת במקרים מסוג זה היא פיצוי סובייקטיבי. כפי שהטיבה כב' השופטת נתניהו בע"א 283/89 עירית חיפה ואח' נ' איה מוסקוביץ ואח', פ"ד מז(2), 718, עמ' 732, 733 לבטא ביחס לפיצוי של כאב וסבל, "...כאבו וסבלו של אחר מי ידעהו ומי יחושנו, מי ידע להבחין בין ניזוק לניזוק לעניין הכאב והסבל הסובייקטיביים שלהם עקב אותה פגיעה עצמה, מי יוכל לשער אם הם קשים וכבדים יותר בתקופה הראשונה, של ההסתגלות, או בתקופה מאוחרת, שבם כבר כשל כוח הסבל". יחד עם זאת, לטעמי, תביעה על סך של 25,000 ₪ בגין עגמת נפש הוא ניפוח וגוזמה בנסיבות העניין, והיה על הנתבעת-התובעת שכנגד לשקול, בטרם הגשת התביעה, אם הסכומים הנתבעים בתביעה מציאותיים ביחס לטענות הנטענות. במיוחד שכפי שהעידה הנתבעת-התובעת שכנגד, מרבית עגמת נפשה היתה לדקות שלפני הכניסה לחופה, ואין ספק כי עיצוב החופה לא הוסר לבסוף. הגשת תביעות סרק ולחלופין הגשת תביעות מנופחות, הן תופעות פסולה, שאל לו לבית המשפט ליתן לה מקום ועליו להילחם בה ולהתריע בגינה. בעניין זה קבע בית המשפט בע"א 559/87 מנחם חשאי ואח' נגד יצחק ארוין רונן ובטי רונן, וערעור שכנגד, פד"י מו (1) עמ' 229 : "ניפוח מלאכותי של סכומים כגון דא הינו תופעה שיש להתריע בגינה." הפסיקה לעתים קבעה כי יש להילחם גם בדרך של דחייה או מחיקת התביעה בשל כך. בפסק-דין Yarvis המאוזכר בע"א 430/79 כוכבה בנישתי ואח' נ' רינה ששון ואח', לה(2), 401, 407: "הסכום שנפסק הוא כולו על דרך של פיצוי אבל קביעת הפיצוי הכולל בשיעור כפול ממחיר החופשה יש בה ללמד כי הכוונה היתה לכלול בו השבת הסכום, ששולם בפועל ובנוסף על כך פיצוי על אבדן הנאה ועוגמת נפש...". ובמקרה שלנו הפיצוי המבוקש הוא למעלה מפי ארבעה !!! מהסכום שהוסכם בין הצדדים על עיצוב החתונה, ופי 25 מהסכום ששולם בפועל עד היום לתובעת-הנתבעת שכנגד. לאחר ששקלתי הדברים האמורים, אני פוסקת בתביעה שכנגד בראש נזק זה סך של 2,000 ₪. סוף דבר- על הנתבעת-התובעת שכנגד לשלם לתובעת- הנתבעת שכנגד סך של 1,500 ₪ (לאחר קיזוז של 2,000 ₪ מתוך 3,500 ₪). הסכום ישולם תוך 30 יום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. לנוכח, הטענות ההדדיות שאת חלקן קיבלתי, לא מצאתי מקום לפסוק הוצאות בנסיבות העניין. בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 15 יום מהיום. אירועים (תביעות)נישואין / חתונהעיצובאספקה