תביעה בגין נזקי רכוש עקב שבירת גג אסבסט 1. במסגרת התביעה שלפניי מבקשת התובעת לחייב את הנתבע לפצותה בגין נזקים שנגרמו לאביזרים שונים שאוכסנו במחסן הממוקם בחצר ביתה ולגג המבנה, בשל שבירת גג האספלט הישן של המבנה על ידי הנתבע. התובעת והנתבע הם בעלי נכסים שכנים, אשר להם גבול משותף. באזור הגבול ממוקם מחסן השייך לתובעת ולבעלה, ואשר לשיטתם היה ממוקם במקום זה וכפי מתכונתו ערב האירוע עוד בטרם רכשו את הבית מקדמיהם במקום לפני שנים רבות. הנתבע, אשר ביקש לבנות מחסן בצמוד למחסנם של התובעת ובעלה, ואף קיבל היתר לכך פירק את גגו של מחסן התובעת, אשר היה עשוי לוחות אסבסט, הלוחות נשברו ופירורים של אסבסט התפזרו ברחבי המחסן על גבי הרכוש שהיה במקום. 2. לשיטת התובעת, עשה הנתבע כאמור ללא רשות ממנה או מבעלה ובניגוד להתחייבויות מוקדמות שנתן לפיהן לא ילין על שיפועו של גג המחסן ולא יפגע במחסן. לדבריה, במכתב ששלח אליה ואל בעלה לפני הפירוק הודיע כי בכוונתו לפרק את גג המחסן בשל העובדה שזה חורג מהקיר המשותף של המחסנים, ולצורך בניית גג המחסן בחלקתו, וכי יעשה כן ביום 17/6/12. יחד עם זאת, ובניגוד להתחייבותו האמורה, שבר את הגג ביום 12/6/12, ללא כל התראה מוקדמת, והדבר התחוור לה שעה שביקשה להפעיל מכונת כביסה במחסן בבוקרו של אותו יום. לדברי התובעת בעקבות המקרה, ולאחר הסרת הגג מן המחסן נותר המחסן ללא גג במשך תקופה ממושכת, הנתבע לא פעל לתיקון הגג ולבנייתו מחדש, המשיך בעבודות הבניה בחלקתו וגרם נזקים נוספים לציוד שבמחסן כתוצאה מהתזת בטון על החפצים. כמו כן נגרם נזק נוסף לחפצים שהיו במחסן כתוצאה מחשיפה ממושכת לשמש, ונגרם בלאי אשר הוביל לאובדנם של חלק מהחפצים. התובעת טענה כי כאשר נוכחה כי הנתבע אינו מתכוון לתקן את הגג הזמינה פועלים מטעמה אשר ביקשו לבצע עבודות הכנה לבנית הגג (גיבל), אולם הנתבע הבריחם מן המקום. אשר לנזקים טענה התובעת כי ראשית נגרם נזק בדמות בניית גג חדש, כי מעבר לכך אבדו אביזרים שהיו במקום, מפאת שחיקתם תחת השמש, כדוגמת סלקל, עבודות אומנות שהיא עצמה יצרה (בהיותה מורה לאמנות) ועוד. בנוסף, הלינה התובעת על עגמת הנפש והסכנה שבחשיפה לאסבסט השבור, ועל הלכלוך הרב שנפל על בגדים נקיים ומקופלים שהיו במקום ועל מדפי המחסן וסביבותיו. 3. לשיטת הנתבע מעולם לא התחייב להימנע מכל טענה בנוגע לגג המחסן, והסכמתם של התובעת ובעלה למתן היתר בניה ניתנה לאחר התנגדויות רבות, שבגין חלקן אף הוגשה התנגדות לוועדה המקומית לתכנון ובניה, והביאה לעיכוב במתן ההיתר. לשיטתו, נאותו לבסוף התובעת ובעלה לבניית מחסן בחלקתו במתכונתו הנוכחית, ואולם הובהר להם על ידו כי לשם כך יהיה צורך במציאת פתרון בנוגע לגג האסבסט בשל העובדה שהלה חורג מעבר לקיר המחסן בכ- 30 ס"מ לעבר השטח שלו, באופן שיפריע לבניית המחסן בחלקתו. לדבריו, פנה פעמים רבות אל התובעת ואל בעלה בניסיון לפתור הסוגיה ואולם ללא הועיל, עד כי נאלץ להתריעם בעניין. לטענת הנתבע, לאחר פנייתו האמורה - פנה אליו בעלה של התובעת ביום 10/6/12 טלפונית ואישר לו לפרק את הגג. לדבריו, אמנם נשבר גג המחסן כאשר ניסה להסירו, ואולם זאת מפאת היותו ישן, ולמרות שניסה להסירו בשלמותו. לשיטתו, לא היה מודע לסיכון הגלום בחלקיקי האסבסט ולכן הניח את הגג המפורק למרגלות המחסן. התובעת שראתה את החלקים כאמור פנתה למשטרה ופתחה חקירה בעניין, במהלכה הומלץ לו שלא לעמוד בקשר ישיר עם התובעת כי אם עם בעלה בלבד מאותו מועד ואילך. לטענת הנתבע לאחר המקרה פעל לניקיון המחסן בעצמו, ואף סוכם בינו לבין בעלה של התובעת כי יבנה עבורם גיבל כהכנה לבניית גג חדש עם שיפוע לכיוון הכניסה למחסן (בניגוד לשיפועו המקורי), ואולם כאשר שלח אנשי מקצוע מטעמו לביצוע העבודות גרשה אותם התבעת וסירבה לאפשר ביצוע העבודה. לדבריו ניסה לתאם מועד נוסף לבניית הגיבל עם בעלה של התובעת, זה אישר ביצוע הפעולה, ואולם הנתבע ביקש לקבל אישור בכתב מאת התובעת המאשר ביצוע העבודות למניעת הישנות המקרה, וכזה לא התקבל. לדבריו השיחה האמורה התנהל בינו לבין בעלה של התובעת עובר לנסיעת בני הזוג לחופשה באילת, ומשלא התקבל האישור עד מועד נסיעתם, ובינתיים הסתיימו עבודות השלד בביתו, נבצר ממנו לבצע ההכנה כאמור. הנתבע מוסיף ומציין כי משהועברו לימים לוחות האסבסט לחצרו, בהתאם לבקשת בעלה של התובעת לפנותם משטח מגרשם - ולאחר שהתובעת הזמינה פקח של 'המשטרה הירוקה' לביתו בגין מפגע זה - נאלץ לשלם 1,700 ₪ עבור פינוי הלוחות מן החצר. בנוסף הלין הנתבע על כך שלפי תשריטי מודד שבידיו חורג המחסן לתוך שטח חלקתו, והוא מציין בסוף כתב הגנתו כי הוא מבקש לחייב את התובעת בתשלום שכר ראוי, הוצאות וכיוב'. 4. אין חולק כי לימים נבנה הגג מחדש על ידי מי מטעם התובעת ובעלה. 5. עובר לקיומו של הדיון כאן הובהר, בהחלטה נפרדת, כי הנתבע לא הגיש כתב תביעה שכנגד. בהתאמה יובהר כבר בשלב זה כי ביהמ"ש כאן דן אך ורק בסעדים המבוקשים בכתב התביעה שלפניו, שכן סמכותו של ביהמ"ש מצומצמת לגבול הסעדים שבכתב התביעה. במהלך הדיון שנערך לפניי נחקרו התובעת, בעלה (להלן: אבנר), והנתבע. איש מן הצדדים לא ביקש להביא עמו עדים נוספים לדיון. 6. התובעת העידה כי כל ההבטחות שפורטו על ידה במסגרת כתב התביעה, ואשר לשיטתה הובטחו על ידי הנתבע עובר לחתימה על הסכמת השכנים הנדרשת לקבלת היתר הבניה הובטחו לה אישית על ידי הנתבע, ללא כל עדים, ומבלי שאיש שמע ההבטחות, לרבות אבנר. בהתאמה, נראה כי בעניין זה עומדת גרסתה למול גרסתו של הנתבע ואין לפני גירסה נוספת בעניין. בהקשר זה טענה התובעת כי הנתבע הבטיח שאם ינתן לו היתר בהתאם לבקשתו - יהיה גובה המבנה שיבנה על ידו (המחסן הצמוד) נמוך מגובה המחסן של התובעת ובעלה, כי לא ילין אודות מבנהו של גג המחסן שבבעלותה, וכי לא יפגע במחסנהּ. לשיטתה כל עוד לא הבטיח כאמור - לא הסכימה לחתום על בקשתו להיתר, ועל כן למעשה היא סבורה כי הנתבע מעל באמונה שעה שחילץ ממנה הסכמה ולא עמד בהתחייבויותיו, שעה שבנה מבנה גבוה מהמחסן שבבעלותה, הרס את גג המחסן שבחזקתה והפר ברגל גסה את הבטחותיו. הנתבע לעומתה טען כי לא הבטיח הבטחות כאמור, כי אם הבטיח שלא להרוס את המחסן שברשותה, ותו לא. שקלתי את טענות הצדדים והחלטתי לקבל בהקשר זה את גירסתו של הנתבע, שכן אין זה סביר בעיניי כי הנתבע התחייב שלא להלין על מבנה הגג ושיפועו, כאשר זה לכאורה חורג מעבר לקיר המבנה אל תוך שטחו באופן שמפריע לבניית המחסן הצמוד -בחלקו. משאין טענת התובעת בהקשר זה סבירה, וזו אינה מתיישבת עם השכל הישר - איני רואה לנכון לקבלה. אציין כי גרסתו של הנתבע לפיה פנה אל התובעת ואל אבנר וביקש להלין על שיפוע גג המחסן ועל חריגתו אל עבר מגרשו באופן שמונע בניית המחסן בחלקתו נמצאה סבירה והגיונית יותר בעיניי, הן נוכח העובדה שחזקה כי הבחין והיה מודע להפרעה שיוצר הגג, בשים לב לתיאורו כחורג אל עבר השטח בו לבסוף נבנה המחסן בחלקתו, והן נוכח עדותו של אבנר התומכת בטענה זו. בהתאמה, אני רואה לנכון להאמין לנתבע כי נעשו ניסיונות להגיע לסיכומים בסוגיה זו מול התובעת ו/או מול אבנר. בנוסף, אני רואה לנכון לקבל את גרסתו של הנתבע לפיה לפני יום 12/6/12 ולאחר משלוח מכתבו בעניין, שוחחו הוא ואבנר בסוגיה ואבנר אישר הסרת הגג לצורך בניית מחסנו של הנתבע, שכן אף טענה זו מתיישבת הן עם השכל הישר והן עם עדותו של אבנר באותה סוגיה ממש. בהתאמה, למעשה, ניתן לקבוע כי הניסיון להסיר את גג האסבסט מן המבנה נעשה בהסכמה ובאישורו של אבנר, וככל שלא היה הדבר ידוע מבעוד מועד לתובעת - הרי נובע הדבר מכשל בתקשורת בלבד, ולא מדובר בפעולה שנעשתה ללא הסכמת הבעלים. כאן המקום לציין כי איני מקבלת את טענות התובעת לפיהן כל התקשורת צריכה היתה להתנהל מולה בלבד, שכן לכאורה מחזיק אף בעלה במבנה (לא נטען אחרת), ולא שוכנעתי כי לו זכות קניינית פחותה מאשר לתובעת. 7. יחד עם זאת, נראה בעיניי כי אין חולק שהלוחות לא הוסרו על ידי איש מקצוע מיומן ו/או בעל רישיון, כי הלוחות לא הוסרו בצורה מסודרת ובהתאם להוראות הדין, וכי בהתאמה הנזק שנגרם כתוצאה מהסרה חובבנית זו הוא נזק שיש לחייב בגינו את הנתבע. בהקשר זה אבהיר כי על פי החוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, התשע"א - 2011, חל איסור ליצירת מפגע אסבסט, כהגדרתו שם (לרבות שבירתו של לוח המכיל אסבסט), ובנוסף, חל איסור לעיסוק באסבסט על מי שלא קיבל היתר לכך על פי החוק. יובהר כי על פי הוראותיו של החוק, אין אדם רשאי לעסוק באסבסט, אף אם העיסוק הוא חד פעמי, מקרי, וללא שכר - כדוגמת המקרה שלפנינו. אציין כי אף שהעבודה שבוצעה במקרה דנן עשויה לענות על הגדרת "עבודה מצומצמת", כהגדרתה בתקנות למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק (פטור מרישיון ומהיתר לעבודת אסבסט ומניעת ניגוד עניינים), תשע"א-2011, ואף אם נמצא לנכון לומר כי הנתבע מורשה לביצוע עבודה מצומצמת זו על אף העובדה שזו בוצעה בשטח התובעת ובעלה, כמי שבא בנעלי המחזיק, בשים לב לקיומה של הסכמה לכאורה מטעמו של אבנר לביצוע העבודה - הרי שהנתבע לא הראה כי ביצע העבודה בהתאם להנחיות ולתנאים שנקבעו באותן תקנות בנוגע לפרסום הכוונה לבצע העבודה, לכיסוי/פינוי תכולת המבנה, להרטבת הלוחות עובר לביצוע העבודות וכיוב', ולמעשה מדבריו עולה ברורות כי הלוחות התפרקו בין היתר נוכח מצבם היבש, והתוצאות בשטח מלמדות כי תכולתו של המחסן לא כוסתה ולא פונתה. הנה כי כן, אנו למדים מן החוק ותקנותיו כי המחוקק מצא לנכון לאסור על אדם שלא הוסמך לטיפול באסבסט ברישיון, לעסוק באסבסט, בכלל וליצור מפגע בפרט, ומחוקק המשנה אף הוסיף והבהיר הכיצד תבוצע עבודת פינוי כאמור במקרה כגון המקרה שלפנינו. בהתאמה, ניסיונו של הנתבע להסיר את גג האסבסט מן המבנה ללא רישיון לכך ובאופן בו בוצעה המלאכה, וגרימת המפגע אגב כך, מהווים הפרה של הוראות החוק ותקנותיו, וממילא הפועל כך בניגוד להוראות החוק חב בחובת זהירות כלפי כל אדם שעשוי להיפגע כתוצאה מאותה פעולה פסולה. במיוחד נכונים הדברים שעה שמדובר בלוחות אסבסט השייכים לתובעת, והמפגע נוצר בשטחה בשל התנהלותו האמורה של הנתבע. בנוסף, מבהיר החוק כי אדם היוצר מפגע כאמור - בשטח שאינו בבעלותו או בחזקתו - חב בחובת פינויו של המפגע ובעלויות הפינוי. הנתבע כאמור מימן את פינוים של הלוחות השלמים, כעולה מקבלה שהציג, ואולם נראה כי אין חולק שעד לשעה זו לא פעל הנתבע למימון עלויות פינוי המפגע שנותר - קרי שאריות ושברי הלוחות שנחתו במחסנם של התובעת ובעלה, ועל גבי הרכוש שאוחסן במקום, ויש לחייבו בגינן. התובעת לא הציגה בהקשר זה כל קבלה המעידה על עלות הפינוי האמורה, ולמעשה לשיטתה טרם פונה המפגע. ככל שיש ממש בטענה, הרי נראה כי התובעת אינה פועלת להקטנת הנזק העקיף הנגרם כתוצאה מנוכחותו של מפגע אסבסט, וממילא אף לא הביאה לעיוני אסמכתא המעידה על עלותו הצפויה של הפינוי האמור, כנדרש. 8. אשר להתקנת הגג החדש, ולסוגיית בניית הגיבל, בהקשר זה טענה התובעת כי הנתבע מנע מפועלים מטעמה להתקין את הגיבל האמור, ואילו הנתבע טען כי התובעת היא שמנעה מפועלים מטעמו להתקינו. איש מן הצדדים לא הביא את הפועלים מטעמו לתמיכה בגרסתו. אבנר אישר כי שוחח עם הנתבע בנוגע להתקנת גיבל על ידי הנתבע בסמוך לפני נסיעתם לאילת, וכי הנתבע ביקש ממנו להמציאו אישור מאת התובעת לביצוע העבודות, ואולם אישור כאמור לא הומצא. בהתאמה, נדמה בעיניי כי ניתן ללמוד מתוך גרסתו האמורה של אבנר כי יש ממש בטענות הנתבע בנוגע לכוונתו האמורה. התובעת, אשר טענה כי הנתבע מנע מפועליה לבצע את בניית הגיבל לא ביקשה להעידם. ככלל, מוחזק אדם כמי שבחר שלא להביא עדים/ראיה שבשליטתו מקום בו סבר כי הבאתה עשויה לפעול לחובתו. לא נעלם מעיני כי במקרה דנן יכולים היו כל אחד מהצדדים להביא עדים נוספים לתמיכה בטענתם, ואולם משנטל הבאת הראיות והשכנוע רובץ ראש וראשונה על התובעת - וזו לא הרימה את הנטל, ואילו גרסת בעלה, אבנר, תומכת בגרסת הנתבע בנוגע לשיחות שנערכו לתיאום בניית הגיבל על ידו - אני רואה לנכון לדחות את גרסת התובעת שלא שוכנעתי בנכונותה בהקשר זה, ולהעדיף את גרסת הנתבע לגביה שוכנעתי כי זו מבוססת על אדני אמת באותו עניין. יחד עם זאת יובהר כי העובדה שהנתבע לא הצליח לשיטתו לקבל את אישורה של התובעת לבניית הגיבל על ידי פועלים מטעמו, אין בה כדי להבהיר מדוע, על אף העובדה שלכאורה הגיע להסכמות עם אבנר בנוגע לבניית הגיבל, כחלק מהפיצוי בגין הנזק שנגרם - לא מצא הנתבע לנכון להרים את הכפפה ולפעול בהתאם, בשעה שהתובעת ואבנר שהו באילת, ובהתאם להסכמתו של אבנר. סבורני כי יש לזקוף התנהלות זו לחובתו. 9. סוגיית הנזקים שנגרמו לתובעת - א. אשר לעלויות ניקוי ופינוי המחסן ותכולתו משאריות המפגע - התובעת לא הביאה כאמור ראיות בנוגע לעלות ביצוע העבודות האמורות, לא צירפה הצעת מחיר ולא תמכה רכיב זה באסמכתאות כלשהן. בהתאמה, אני רואה לנכון לפסוק לתובעת פיצוי בגין רכיב זה על דרך האומדנא בסך של 500 ₪; ב. אשר לנזק לעגלת תינוקות, שלשיטת התובעת היתה מאוחסנת במחסן - בהקשר זה העידה התובעת בכנותה כי העגלה נוקתה וחודשה על ידה ולמעשה אין מדובר באבדן מוחלט של עגלת הילדים. עוד העידה התובעת כי מדובר בעגלה שנקנתה על ידה לפני שנים ארוכות, כאשר היו ילדיה קטנים, וכי כעת משמשת זו עבור נכדיה. נראה אם כן כי כל נזקי התובעת בגין עגלה זו מתמצים בלכלוכה בלבד, ופיצוי בגינה הוא חלק מן הפיצוי הניתן במסגרת הפסיקה שבס"ק א' לעיל; ג. אשר לסלקל שלשיטת התובעת נפגע אף הוא - בהקשר זה נראה כי מדובר בסלקל שנרכש לפני כ- 20, והטענה כי זה נהרס כתוצאה מהמקרה בשל העובדה שהפלסטיק ממנו הוא עשוי התפורר לא הוכחה. בנוסף נדמה כי התובעת התמהמה בהקמת גג חדש למבנה במשך תקופה ממושכת, וכאמור איני מקבלת את גירסתה לפיה לא בנתה את הגג בשל התנהלות הנתבע כלפי הפועלים מטעמה, ואף מצאתי לנכון לקבוע כי הגיבל לצורך בניית חדש לא נבנה על ידי הנתבע בין היתר לאור התנהלותה באי מתן אישור לביצוע עבודות כאמור מטעמו. משכך, אני קובעת כי התובעת לא פעל כנדרש להקטנת נזקיה ולמניעת החשיפה הממושכת לשמש מאז המקרה, וכי לה אחריות ואשם תורם לנזק שנגרם לאותו סלקל בשיעור של 100%, ואיני רואה לנכון לפסוק לה פיצוי בגינו. ד. אשר לעבודות האמנות שהחזיקה התובעת במחסן - בהקשר זה הבהירה התובעת כי הנזק לאותן עבודות נגרם כתוצאה מחשיפה ממושכת לשמש, ובעניין זה אין לי אלא לחזור על האמור מעלה, בס"ק ג' לעיל. ה. אשר לבניית הגג והכנת שיפוע חדש עבורו, לרבות מרזב למניעת חדירת גשמים לאיזה מן המחסנים, סיודו וצביעתו - בהקשר זה לא הביאה התובעת ראיות לעניין ההוצאות שהוצאו על ידה בסוגיה. הנה כי כן אני רואה לנכון לפסוק פיצוי בגין מרכיב זה על דרך האומדנא בסך של 5,000 ₪; יצוין כי אף ששוכנעתי כי אבנר נתן הסכמתו להחלפת הגג, לרבות שיפועיו, ואף שאין חולק כי התובעת ובעלה עתידים להנות מן הגג החדש, לא מצאתי לנכון לקבוע כי אלו צריכים לשאת בעלות כלשהי מעלויות בנייתו, בשים לב לכך שהמחסן עמד לכאורה תקין ושימושי, מוגן ויציב עובר לביצוע העבודות על ידי הנתבע, והנתבע לא הראה כי התובעת ובעלה נהנים מן הגג החדש הנאה יתירה - המצדיקה חיובם בהתאמה מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט. ו. אשר לפיצוי בגין "החמרה במצב הבריאותי" של התובעת לא הביאה התובעת כל אסמכתא ולא הוכיחה כי אמנם נגרמה החמרה כאמור, ואף לא הראתה כל קשר סיבתי בין החמרה כאמור, ככל שקיימת, לבין המקרה דנן. אשר על כן לא מצאתי לנכון לפסוק לתובעת פיצוי בגין הרכיב האמור. הנה כי כן עומדים נזקיה של התובעת בגין התנהלות הנתבע בפינוי הלוחות בדרך בה נעשתה הפעולה - בסך של 5,500 ₪ בלבד. 10. בשולי הדברים אני סבורה כי לא ניתן לסיים פסק דיני זה מבלי להעיר בנוגע לאופן ניסוח כתב התביעה שהונח לפניי. כתב התביעה מכיל הערות פוגעניות, משתלחות ועולבות שלא נועדו לקדם פתרון הסכסוך, ונדמה כי כל תפקידן להלהיט הסכסוך, להעצימו וללבותו לשווא. צר לי על שהתובעת מצאה לנכון לפעול בדרך זו, תחת ניסיון למצוא פתרון בדרכי נועם לסכסוך שנוצר בין השכנים כאן, בין היתר בגין העדר תקשורת נאותה, ומסרים סותרים שניתנו על ידה ועל ידי בעלה בכל הנוגע לסלע המחלוקת. מכל האמור, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי בלבד, מחייבת את הנתבע לפצות את התובעת בגין נזקיה על דרך האומדנא בסך של 5,500 ₪, ואיני עושה צו נפרד להוצאות. לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים. נזקי רכושגגאסבסט