תביעה נגד קל אוטו בנושא טופס גילוי נאות שהרכב נקי מתאונות 1. א. א) ביום 4.5.10 רכש התובע מהנתבעת רכב , שנת ייצור 2008 ומדגם מאזדה 6 (להלן:"הרכב") ובמעמד הקניה הוצגו בפני התובע אישור בדיקה שבוצעה במכון קומפיוטסט רמלה וכן טופס גילוי נאות המאשרים, שהרכב נקי מתאונות. ב) בתביעה זו מלין התובע על כך, שהתברר לו, לאחר 3 שנים בהן היה הרכב ברשותו, ללא תאונות, עבר הרכב שוב בדיקה לפני מכירתו במכון קופיוטסט נס-ציונה ושם נתגלה, שהרכב עבר פגיעת שלדה והנזק הוערך בשיעור של 12%. בעקבות ממצא זה, פנה התובע פעמים מספר אל הנתבעת על מנת לקבל הסברים, אך הוא לא נענה. ב. לאור הממצאים הנ"ל, הגיש התובע תביעה זו לחייב את הנתבעת לשלם לו הסך של 27,376 ₪ - זאת לפי החישוב הבא: א) מחיר הרכב על פי ההסכם היה 122,000 ₪ והפגיעה בשיעור של 12% מגיעה לסך של 14,640 ₪ וסכום זה, כשהוא צמוד ונושא ריבית מגיע לסך של 16,376 ₪. ב) בנוסף לסכום הנ"ל מבקש התובע לחייב הנתבעת לשלם לו סך של 6,000 ₪ - זאת משום שמחיר הרכב בשוק הוא 65,000 ₪ ובעת מכירת הרכב הוא נאלץ להוריד 10% מערכו. ג) כמו כן, תבע התובע פיצויים בגין עוגמת נפש בסך 5,000 ₪. 2. הנתבעת הגישה כתב הגנה, בו סברה, שיש לדחות את תביעת התובע, משום שיש בהגשת תביעה זו משום ניסיון להוציא כסף מהנתבעת שלא כדין ובשל היות התביעה משוללת עילה. בנוסף לטענה כללית זו, מעלה הנתבעת את הטענות העיקריות הבאות: א. א) התובע התעורר לאחר 3 שנים בהם הוא נוהג ברכב ללא רבב ומסתמך על בדיקה מאוחרת של 3 שנים, כאשר המכון שבדק את הרכב עם רכישתו על ידי התובע, בדק והעלה את מלוא הליקויים באופן שאינם משתמעים לשתי פנים. עוד נטען בעניין זה, שהתובע היה רשאי לקחת את הרכב לבדיקה לכל מכון מטעמו. ב) התובע רכש רכב משומש ומלוא המידע נמסר לו עם הרכישה ואף הוצגה לו בדיקת הרכב לפני הרכישה שבוצעה במכון מורשה ובטופס הבדיקה, פורטו ליקויים שונים ובין היתר, הראתה הבדיקה שהרכב עבר תאונה - גם אם צוין שהתאונה היא בעלת משמעות שולית. ב. עוד נטען, שכעבור 3 שנים, אין לנתבעת הכלים לבדוק מה עבר על הרכב. העסקה בוצעה על פי הסכם כדין, בו הצהיר התובע, שהוא בדק את הרכב ומצא אותו מתאים עבורו ולשביעות רצונו ואף הצהיר שניתנה לו האפשרות לבדוק הרכב, תוך מתן הצהרה שלא תהא לו טענה בגין אי התאמה או מום נסתר. 3. א. הדיון הראשון בתיק זה נקבע ליום 29.9.13 ואמנם הנתבעת הגישה כתב הגנה, אך מי מטעמה לא התייצב לדיון ולכן, העלה התובע טענותיו בבית המשפט ואף ענה על שאלות בית המשפט ולאחר מכן, בהיעדר גרסה של מי מנציגי הנתבעת, ניתן פסק דין, כאשר בית המשפט לא נענה למלוא סכום התביעה, אלא חייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 14,640 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 400 ₪. ב. א) לאחר מתן פסק הדין, הגישה הנתבעת בקשה לבטל את פסק הדין, תוך העלאת נימוקים לסיבת אי הופעה לדיון ונימוקים לגופו של עניין ובקשה זו, הועברה לתגובת התובע. בתגובתו, התנגד התובע לביטול פסק הדין ולאחר עיון בתגובה זו, החליט בית המשפט לקבוע הבקשה לביטול פסק דין לדיון ליום 22.12.13. ב) ביום הדיון - 22.12.13- התייצב נציג הנתבעת יחד עם עו"ד, שהינו יועץ משפטי של הנתבעת, אך לא ניתן היתר ייצוג על מנת לאזן וליתן לשני הצדדים הזדמנות שווה לטעון את טענותיהם, כאשר אף אחד לא יהיה מיוצג. בדיון הנ"ל, שוב נשאל התובע, האם הוא מסכים לבטל את פסק הדין ולאחר שהתובע שוב התנגד לביטול פסק הדין, שמעתי את הצדדים לעניין זה ולאחר שמיעת הצדדים בחנתי את האלמנטים הדרושים לצורך ביטול פסק הדין - הן אלמנט הביטול מחובת הצדק והן אלמנט הביטול משיקול דעת בית המשפט ולאחר בחינת כל אלה, הגעתי למסקנה, שהנתבעת הראתה הגנה הראויה להישמע ובשל כך, יש מקום ליתן לנציג הנתבעת את יומו בבית המשפט ולכן, היה מקום לבטל את פסק הדין, תוך חיוב הנתבעת בהוצאות - ללא קשר עם תוצאות הדיון הסופי. 4. בהחלטה לבטל את פסק הדין, שקל בית המשפט גם את השיקול החשוב והוא, האם יש בטענות הנתבעת הגנה כנגד התביעה והאם עשוי ביטול פסק הדין להביא לתוצאה אחרת מזו אשר אליה הגיע בית המשפט, כאשר נשמע רק צד אחד - הוא התובע. לכן, משבוטל פסק הדין, יש להתחיל את הדיון מבראשית, לשמוע הצדדים ולבדוק שוב את הראיות, אשר יוגשו במהלך הדיון וגם אלה אשר צורפו לכתבי הטענות ולאחר שמיעת טענות הצדדים מול חומר הראיות האחר, ליתן פסק דין לגופו של עניין. לאחר שמיעת כל חומר הראיות מחדש ולאחר ששקלתי חומר ראיות זה, הגעתי למסקנה, שאכן יש להביא משפט זה להכרעה שונה, הדוחה את תביעת התובע - זאת לאור הנימוקים הבאים: א. א) אין מחלוקת בין הצדדים בדבר התקשרות בהסכם מיום 4.5.10 לרכישת הרכב הנ"ל (להלן:"ההסכם") ואין גם מחלוקת בין הצדדים, שעת רכישת הרכב ידע התובע, שהרכב רשום על שם הנתבעת ושהרכב שימש כליסינג תפעולי (ראה סעיף 3 להסכם). בסעיף 9 להסכם, הצהיר התובע, שהוא בדק את הרכב, את מקוריות הרכב ומצא אותם מתאימים עבורו ולצרכיו ולשביעות רצונו. בסעיף 14 להסכם הוצהר, שאם הרכב הנמכר אינו בבעלות קבוצת קל אוטו, אזי מצהיר המוכר, שלפי מיטב ידיעתו ועל פי הצהרת הבעלים הקודמים של הרכב, הרכב לא היה מעורב בכל תאונה שפגעה בשלדת הרכב ו/או בקורותיו והרכב לא הוכרז על ידי חב' הביטוח כ-"טוטאל לוס" וכי מספר הק"מ של הרכב הוא מקורי. אם כך הוצהר, כאשר הרכב אינו בבעלות הנתבעת, קל וחומר שסעיף זה חל בכל הקשור לידיעת הנתבעת על מצב הרכב ואם קרתה תאונה שפגעה בשלדת הרכב. בסעיף 22 להסכם, הצהיר התובע, שניתנה לו האפשרות לבדוק את הרכב והוא מצא את הרכב מתאים לצרכיו ולא תהא לו כל טענה בגין אי התאמה או מום נסתר ברכב לאחר החתימה על ההסכם. ב) עוד מוסכם על ידי הצדדים, שעם מכירת הרכב, עבר הרכב בדיקה במכון מורשה ביום 26.3.10, קרי כ- 40 יום לפני שהתובע רכש את הרכב ומתוצאות הבדיקה עולה, שכל המערכות שנבדקו היו תקינות, למעט "שלדת המרכב", אשר צוין כ-"לא תקין", בשל כך, שהרכב עבר תיקוני מרכב וצבע, סימני פגיעה דופן ימין, מעיכות, נזק לפגושים ועובדות אלו הובאו לידיעת התובע, בעת שהוגש לו טופס הבדיקה. (ראה ת/1, אשר גם צורף לכתב התביעה). גם בבדיקה שנערכה ביום 1.3.13 - בטרם מכר התובע את הרכב- גם שם נמצאה "שלדת הרכב" לא תקינה וגם שם צוין: שילדת מרכב משמעות נמוכה, סימני פגיעה, מעיכות, תיקוני מרכב וצבע (ראה ת/2 אשר צורף גם לכתב התביעה) וגם אם היה שוני בין תוצאות הבדיקה הראשונה לבין הבדיקה השנייה, יש לקחת בחשבון, שבין בדיקה לבדיקה עברו שלש שנים, כאשר הממצאים בשתי הבדיקות בכל הקשור ב-"שלדת הרכב" מגלים אי תקינות, תיקוני מרכב - משמעות נמוכה- פגיעות, מעיכות וכבר מבדיקה ראשונה יכול היה התובע להבין, שהרכב עבר תאונה, שכן בטופס הבדיקה הראשון ציין הבודק: תיקוני מרכב, סימני פגיעה דופן ימין, מעיכות ונזק לפגושים. ב. א) התובע לא המציא חוות דעת כלשהי, שאותה פגיעה, שהתגלתה בבדיקה הראשונה או בפגיעה השנייה, מפחיתה 12% מערך הרכב והתובע גם לא הוכיח, שרק בשל אותם פגמים, נאלץ הוא להוריד 10% מערך הרכב. התובע העיד בבית המשפט, שבדו"ח הבדיקה מיום 1.3.13 הוערכה השלדה ב-88%, כלומר 12% משווי הרכב, (עמ' 8 לפ', ש' 1- 2) אך עיון בדו"ח הבדיקה מיום 26.3.10 בסיכום המשוקלל למצב המרכב - המסומן כלא תקין תחת השם:" שלדת מרכב"- הוערך המרכב ב-87%. (ראה ת/1 ו- ת/2). ב) התובע ציין בבית המשפט, שבמהלך 3 השנים, שהרכב היה ברשותו, לא עבר הרכב תאונה וכסיוע לטענה זו היפנה התובע לאישור שניתן לו על ידי מבטחת הרכב מיום 3.3.13, אך אישור זה מצביע על כך, שלא הוגשו תביעות, אך האישור אינו קובע וגם אינו יכול לקבוע, שהרכב עבר תאונה כלשהי או פגיעה כלשהי במהלך 3 שנים- אם לא נמסרת הודעה או תביעה על כך על ידי המבוטח. לכן, בנדון דנן, אין לפסול כליל את טענתו של נציג הנתבעת, מר מאור שמעוני (להלן:"מר שמעוני"), שגם אם הוצג אישור היעדר תביעות:" לא בהכרח אומר שלרכב הייתה פגיעה או לא. לא תמיד צריך ואפשר לערב את חברת הביטוח". ועל כך מוסיף מר שמעוני וטוען - טיעון, שבהחלט יכול להתקבל על הדעת, שפגיעה כזאת, עליה מצביע התובע, יכולה להיגרם גם בעלות רכב על מדרכה, במפר וכל דבר בולט בכביש. (ראה בעמ' 9 לפ',ש' 1- 3 וש' 19- 20). ג) על טענתו של מר שמעוני, משיב התובע - שגם היא טענה הגיונית- שלא סביר שאדם יעשה כזאת תאונה ונזק שיכול להגיע לעשרות אלפים ₪ ולא להפעיל את הביטוח. הכל נכון, כאשר מתרחשת תאונה ונוהג הרכב מודע לכך, אך השאלה היא, האם כאשר קורה הדבר על ידי אחד הגורמים שציין מר שמעוני ולא בתאונה של ממש- יכול תמיד הנהג לדעת או להרגיש, האם אותו גורם הנזכר על ידי מר שמעוני, אכן גרם לנזק הנ"ל. (ראה דברי התובע בעמ' 9 לפ',ש' 23- 25). ג. גם אם נצא מתוך הנחה, שבעת מכירת הרכב לתובע הייתה פגיעה בשלדה, אשר לטענתו הפחיתה מערך המכונית, גם אז אין מקום להעניק לתובע פיצוי כלשהו - זאת מחמישה טעמים עיקריים הבאים: א) התובע טוען בבית המשפט, שאמנם, בבדיקה משנת 2010 מדובר על איזו פגיעה קלה, והוא אינו חולק שהייתה פגיעה וזה הובא לידיעתו ואף אחד לא הסתיר זאת ממנו, אך הוא מצא, שבבדיקה שנערכה 3 שנים אחרי שרכש הרכב, יש אותם אזכורים לפגיעה זו, אך לא מוזכר שהוחלפו קורה, כנף, דלת, ברגים - דברים שהשפיעו על ערך הרכב ונתונים אלה הוסתרו מעיניו. (עמ' 8 לפ',ש' 7- 11). ב) באשר לטענה הנ"ל, יש להשיב לתובע בשניים אלה: ראשית, לא מצאתי בממצאי המכון של הבדיקה מיום 1.3.13, שהוחלפה דלת. שנית, אין להניח כלל, שאם אכן הוחלף מכסה מנוע ברכב, כנף קדמית ימנית לפני הבדיקה של שנת 2010 אין להניח שהמכון לא היה מגלה זאת בבדיקה בשנת 2010, שכן אלה בוודאי לא חלקים נסתרים מהעין במיוחד בפני עינו של מומחה לבדיקת רכב במכון ויתכן מאד, שהחלפת חלפים אלה, יכול היה התובע בעצמו לגלות, אף ללא בדיקת מכון. שלישית, וזה העיקר, התובע לא הוכיח לבית המשפט, שבזמן שנמכר לו הרכב היה בו פגם נסתר, או הפגמים הנזכרים לעיל ושנציגי הנתבעת ידעו עליהם ולא גילו לתובע את הפגמים הנ"ל. ג) בטרם רכש התובע את הרכב, נמסר לו טופס בדיקה - בדיקה שבוצעה בטרם הרכישה- וכפי שכבר צוין לעיל, לא התעלמה בדיקה זו מהליקוי שנמצא בשלדת הרכב ואם נניח, שבמכון הבדיקה, לא גילו את אותה פגיעה, אשר לדעת התובע הייתה ברכב בעת שרכש אותו, אזי אין לתובע מה להלין על הנתבעת אם תוצאות הבדיקה לא הראו ממצאים, כפי שאכן היו ברכב בעת הבדיקה. בהמשך, מציין התובע - משום מה- שהוא לא מדבר על מה שרשום בטופס הבדיקה הראשון (משנת 2010) ומוסיף ואומר:" יתכן שמדובר בתאונה תאונה ויתכן שלא, אין לי מושג". (עמ' 8 לפ',ש' 4- 5). ד) אין להבין, מדוע פתאום מתעלם התובע מתוצאות הבדיקה של שנת 2010 ומהשאלה אם הייתה תאונה - אם לאו, הרי מטופס הבדיקה הראשון יש לצאת לדרך ולהחליט, האם הטופס שיקף את כל הליקויים שהיו בזמנו ברכב, או שמא למרות קיומו של הליקוי - לא גילה המכון את אותו ליקוי. זאת ועוד, בכ"א מטופסי הבדיקה - הן בזה שניתן לתובע בטרם רכישת הרכב והן בזה שניתן לתובע לאחר עבור 3 שנים, מופנית תשומת לבו של התובע לכך, ש-" משמעות הליקויים, חומרתם, והערכת מחיר לתיקון יש לקבל ממוסך מורשה או שמאי רכב לפי הצורך בלבד ובאחריות קונה הרכב". ה) לאור האמור בסיפא לטופס הבדיקה, היו לו לתובע עדיין שתי אפשרויות לפני רכישת הרכב: האפשרות האחת, לא להסתפק בבדיקה שנערכה כ- 40 יום לפני רכישת הרכב ולבחור לעצמו מכון נוסף לבדיקת עדכנית של הרכב והאפשרות השנייה, להתחשב בהערת המכון ולקבל הערכת חומרת הליקויים אצל מוסך מורשה או שמאי. שתי האפשרויות הנ"ל לא נוצלו על ידי התובע והסתפק באותה בדיקה מיום 26.3.10 ואף הצהיר בסעיף 9 להסכם, שהוא בדק את הרכב, את מקוריות הרכב ומצא אותם מתאימים עבורו ולצרכיו ולשביעות רצונו. 5. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה, אני מחליט לדחות את תביעת התובע ולאור נסיבות המקרה, אני מחליט שלא לחייב בהוצאות, למעט אותן הוצאות שנקבעו בהחלטה המבטלת את פסק הדין. (ראה בעמ' 7 לפ',ש' 15- 17). לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. מסמכיםגילוי נאותגילוי נאות במכירת רכב