תביעה בגין פרסום פרטים לא נכונים באתר "יד 2" (קניית רכב) לפניי תביעה לביטול עסקה לרכישת רכב, במסגרתה רכשה התובעת מאת הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע"), רכב מסוג סוזוקי שנת ייצור 2001 (להלן: "הרכב"). הנתבעת 1 הינה אשתו של הנתבע ומי שהרכב היה רשום על שמה בטרם רכישתו ע"י התובעת. מכתבי הטענות עולה כי ביום 20.2.2013 חתמו הצדדים, התובעת והנתבע, על זיכרון דברים לפיו רכשה התובעת מהנתבע את הרכב תמורת סך של 11,500 ₪. הרכב נרכש לאחר שפרסם הנתבע מודעה למכירתו באתר האינטרנט "יד 2" ולאחר שהתובעת באה איתו בדברים עקב אותה מודעה. במודעה פורסם (עותק מהמודעה הוצג לאחר שניתן צו ע"י ביהמ"ש לאתר יד 2) כי מדובר ברכב יד 3, שמור מאוד, צמיגים חדשים, רכב אמין ביותר ששירת משפחה 7 שנים. כן פורסם כי מדובר ברכב חסכוני מאוד 1-15, ק"מ נמוך ו"ידיים פרטיות בלבד" (להלן: "המודעה"). התובעת טענה כי התקשרה לנתבע ואימתה את הפרטים שהופיעו במודעה וזה הוסיף כי הרכב נמצא במצב מצוין. אחיה של התובעת נפגש עם הנתבע, בדק את הרכב ויזואלית בעצמו, יצא לנסיעה קצרה בו ושילם מקדמה של 1,000 ₪, לאחר שהנתבע מסר לו כי רכש את הרכב לפני מספר שנים מחמו, איש מבוגר שטיפל ברכב באופן קבוע. יום לאחר מכן, ביום 20.2.2013 העבירו הצדדים את הבעלות ברכב והתובעת שילמה את יתרת המחיר שלו. לאחר שהועברה הבעלות וחזרה לעבודתה גילתה התובעת שמספר הבעלים ברכב, הוא למעשה 5 והיא היד השישית, ולא כפי שפורסם. היא התקשרה מיד לנתבע וביקשה לבטל את העסקה, אך הוא סירב. התובעת טענה כי פנתה למוסך מוסמך לבדיקת תקינות הרכב ושם התגלו ליקויים רבים: נזילות בשמן, מנוע רעוע שראשו הושחז מספר פעמים ותאונה קשה שפגעה בשלדה. לטענת התובעת, הרכב נקנה עקב הטעייה מכוונת של המוכר שהסתיר ממנה עובדות מהותיות שאם היו ידועות לה לא הייתה קונה אותו, אף לא במחצית המחיר ששילמה. התובעת ביקשה לבטל את העסקה ולהשיב לידה את הכספים ששילמה עבור הרכב בנוסף לעלות התיקונים שנערכו בו והוצאות שנגרמו לה. לחילופין, ביקשה התובעת פיצויים בסך 11,500 ₪, בגין עלות התיקונים, הפסדי ימי עבודה, עוגמת נפש ושכר טרחת עו"ד . בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים את המיוחס להם וביקשו לדחות את התביעה. עיקר טענותיהם נגד התביעה הם אלה : הפרסום כי הרכב יד שלישית אינו זכור להם (המודעה הומצאה לתיק ביהמ"ש במועד מאוחר להגשת כתב ההגנה) ואם אכן פורסם כי הרכב יד 3 ולא 5, הדבר נעשה בהיסח דעת או בטעות שבתום לב. מאחר ומדובר ברכב ישן אין לייחס לעניין זה כל חשיבות הואיל והוא לא בא לידי ביטוי במחירון. הנתבעים מעולם לא ידעו ולא יכלו לדעת את עברו של הרכב ואם אכן הוא עבר תאונה, שכן הוא נרכש על ידם רק חודש אחד לפני המכירה מחברת קל אוטו בב"ש והכחישו את טענת התובעת כי הם מסרו שהרכב נקנה מחמו של הנתבע. הרכב נמסר לתובעת כשהוא במצב מכאני מצוין ותקין מאוד ביחס לשנת ייצורו, לא היו בו נזילות שמן ולא ידוע לנתבעים אם ראש המנוע הושחז, כפי שטענה התובעת. הנתבעים לא ידעו על שום תקלה מיוחדת ברכב והכחישו כי הסתירו מהתובעת כל פרט שהיה ידוע להם. בדיון שמעתי את עדותם של התובעת ושל הנתבע. הנתבעת 1 לא התייצבה לדיון. לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מעדותם באופן בלתי אמצעי ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוגשו, שוכנעתי כי עסקינן במקרה מובהק של הטעייה מצידו של הנתבע, הטעייה אשר הביאה לרכישת הרכב ע"י התובעת ואשר מצדיקה היום ביטול העסקה, הכל בהתאם להוראת סע' 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973. הנתבע, אשר לשאלת ביהמ"ש על עיסוקו השיב כי הוא מתווך רכב, פירסם מודעה למכירת הרכב, אשר אין כל קשר בין הפרטים שהובאו בה לבין האמת, כך למשל: הנתבע פירסם כי מספר הבעלים ברכב הוא 3, כאשר עיון ברישיון הרכב מלמד כי הנתבעת היתה הבעלים החמישי ברכב והתובעת היא הבעלים השישי. הנתבע הודה כי הפרסום שהרכב הוא יד 3 אינו נכון, אך לטענתו מידע זה נמסר בטעות ובהיסח דעת. בעוד שבמודעה נרשם כי הרכב היה בבעלות פרטית בלבד, הנתבע העיד בעצמו כי רכש את הרכב מחברה (חברת קל אוטו) ובהסכם שנערך בינו לבין החברה צוין באופן ברור, כי הרכב היה בבעלות ליסינג תפעולי. אל מול הפרסום במודעה כי מדובר ברכב אמין ששירת משפחה 7 שנים, נרשם בסעיף 2 להסכם שנחתם בין הנתבע לבין חברת קל אוטו, כי הוא "רכב יד רביעית לשעבר ליסינג תפעול וכן כי לרכב 03 בעלים קודמים". גם בנוגע למצבו המיכני של הרכב, פורסמו פרטים לא נכונים, שכן מעדות התובעת - שהיתה אמינה בעיני - והמסמכים שהוגשו עולה כי מצבו של הרכב, במועד הרכישה, לא היה כפי שהוצג ע"י הנתבע; הנתבע הודה כי מסר לתובעת כי הרכב מצוין ובמודעה פורסם כי מדובר ברכב "שמור" ששירת משפחה 7 שנים. לעומת זאת, התובעת צירפה קבלות ממוסכים שונים המעידים על תשלום עבור 3 תיקונים/טיפולים שונים שבוצעו ברכב, במשך שבועיים בלבד מיום קנייתו, כשהתיקון הראשון בוצע יממה בלבד לאחר הקניה. אומנם התובעת לא הגישה חו"ד שמאי בנוגע למצבו של הרכב, אם כי די לדעתי באמור לעיל ובמסמכים שהוצגו כדי ללמוד כי הרכב לא היה במצב 'מצוין' וכי אין מדובר ברכב מטופל או שמור כפי שמסר הנתבע לתובעת, בטרם הרכישה. דומה כי לא יכולה להיות מחלוקת עובדתית בדבר הנתונים שהוצגו דלעיל, ואלה מלמדים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים על ההטעיה של הנתבע ועל הצגת מצג שווא במודעה שפרסם אודות מצבו של הרכב. עדותה של התובעת כי היא גילתה את מספר הבעלים של הרכב ואת ההיסטוריה שלו רק לאחר רכישתו היתה אמינה בעיני, חרף העובדה כי התנהלותה אינה אופיינית למי שרוכש רכב. התובעת העידה כי היא גרושה שאינה מנוסה ברכישת רכבים וכי היא ביקשה מאחיה לעזור לה בעניין. האח בדק את הרכב בדיקה חיצונית בלבד ונסע בו נסיעת מבחן קצרה, שלאחריה הוחלט לרכוש את הרכב על בסיס המידע והנתונים שהוצגו ע"י הנתבע. לאחר שגילתה התובעת את ההטעיה בעניין מספר הבעלים הקודם של הרכב, שוחחה מיד עם הנתבע טלפונית, כך היא העידה ועדותה בעניין זה מקובלת עלי לחלוטין, ולאחר שבדקה את הרכב במוסך, יום לאחר מכן, היא פנתה אל הנתבע - גם בכתב - בדרישה לביטול העסקה (מכתב מיום 25.2.13) ובהמשך פנתה אליו באמצעות עו"ד, במכתב מיום 13.3.13. על בסיס כל אלה אני קובעת כי התובעת לא היתה רוכשת את הרכב וכי העסקה לא היתה משתכללת, ודאי לא בתנאים שסוכמו, אילו ידעה התובעת מלכתחילה את הפרטים האמיתיים אודות הרכב, ומכאן אני קובעת כי עומדת לה הזכות לבטל את העסקה, בהתאם לסע' 15 לחוק החוזים כאמור. בהקשר זה יודגש, כי די בהשפעת הטעייתו של הנתבע על מתכונת ההתקשרות כדי להקנות לתובעת זכות ביטול, שכן כפי שמסביר ביהמ"ש בע"א (י-ם) 5798/04 מאיר כרמל נ' מדרכי לוי: "דרישת הקשר הסיבתי באה על סיפוקה, גם אם מוכח שהקונה היה רוכש את הנכס חרף ידיעתו אודות הדבר שלגביו טעה או הוטעה, אולם הוא היה מוכן לעשות כן בתנאים מסחריים אחרים, טובים יותר עבורו, בהשוואה לתנאי החוזה המקורי. די אפוא, אם הטעות השפיעה על מתכונת ההתקשרות או על תנאיה, ואין הכרח שהיא תשפיע דווקא על עצם ההחלטה להתקשר בחוזה. מעבר לאמור אציין כי, העובדה שהנתבע מתפרנס מסחר ברכב (מתווך) מטילה עליו אף חובה מוגברת למסור פרטים נכונים לתובעת, זאת בהתאם לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות) תשס"ח- 2008, לפיו על העוסק במכירת רכב משומש למסור לקונה בין היתר את "מספר הבעלים קדומים של הרכב, וככל הידוע לו - אם הבעלים הקודמים היה חברה שעיסוקה החכר - גם את שמה ומספרה של החברה". דברי ההסבר להצעת החוק מצביעים על תכלית ברורה של הגנה צרכנית, שמטרתה להרחיב את המידע שמוסר מוכר שעיסוקו במכירת כלי רכב משומשים כך שיצומצמו פערי המידע בינו לבין הצרכן בכוונה ליצירת עסקה כלכלית יעילה. י חובת הגילוי היא אף אינהרנטית לחיובי המוכר על פי חוק המכר. הנתבע אומנם טען כי רכש את הרכב עבור אשתו, אם כי טענה זו אני דוחה שכן קשה להלום כי הוא רכשו עבורה ממגרש רכבים, ללא בדיקה כלשהי (כפי ברשום ב'רחל בתך הקטנה' בהסכם עם קל אוטו) וללא כל התחייבות מצד המגרש וכי חודש לאחר מכן הוא מפרסם אותו למכירה. עדות זו של הנתבע, בדבר רכישת הרכב עבור האישה צריך היה לתמוך אותה לכל הפחות בעדותה של אשתו, אשר החליטה מטעמיה שלה שלא להתייצב כלל לדיון חרף היותה בעלת דין. נוכח האמור, אני קובעת כי מכירת הרכב ע"י הנתבע נעשתה במהלך עיסוקיו הרגיל וכי הוא הפר את הוראות החוק בדבר חובת הגילוי המוטלת עליו. לאור המקובץ, ובין אם בשל הטעיית התובעת ובין אם בשל הפרת חובת הגילוי והוראת חוק המכר, אני מקבלת את עתירתה של התובעת לביטול עסקת המכר ומורה לנתבע להשיב לתובעת סך של 11,500 ₪, אותם קיבל בגין הרכב, וזאת בצירוף הצמדה כדין מיום העסקה. מסכום זה אני מפחיתה דמי שימוש חודשיים המוערכים ע"י ביהמ"ש על דרך האומדנא, בסך של 150 ₪ (לחודש) ובסה"כ 1,650 ₪. רק לאחר השבת הסכום (11,500 - 1,650 ₪) לידיה של התובעת, תשיב התובעת את הרכב לידיו של הנתבע ותפעל להעברת הבעלות על שמו במשרד רישוי. בנוסף, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת עלות התיקונים שביצעה ברכב בסך של 1,900 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום ששולם הסכום ע"י התובעת ופיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לה עקב הטעייתו המכוונת של הנתבע, בסך של 1,500 ₪. הנתבע ישא בהוצאות משפט בסך של 1,000 ₪. כל הסכומים בהם חויב הנתבע ישולמו לתובעת תוך 30 ימים מיום המצאת פסה"ד לידיו. מאחר ולא הוכחה לפני כל מעורבות אישית של הנתבעת במכירת הרכב, אני דוחה את התביעה נגדה ללא צו להוצאות. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין. רכבפרסוםקניית רכב