הוגשו הודעות צד ג' ע"י הנתבעת 1 והנתבעת 2 נגד צדדים ג', הכל כמפורט בהודעות צד ג' . לטענת התובעת, בתאריך 19.09.12 הגיע הנתבע 3 לקרבת ביתה על מנת לחלק עיתון לדייר במקום. הוסיפה התובעת וטענה כי, הנתבע הנ"ל נכנס ברכבו לשביל המיועד להולכי רגל, הצמוד לכניסה לביתה, וזאת על מנת לקצר את ההגעה למנוי, ובדרכו דרס את כלבה ששהה סמוך לבית, וגרם למותו. לטענת התובעת, כל פניותיה לנתבעים לפיצויה בגין מות הכלב, לא צלחו. התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים בתשלום הסך של 10,000 ₪, בגין עוגמת נפש, עלות רכישת הכלב, טיפולים והוצאות וטרינר. מנגד, מבקשים הנתבעים להורות על דחיית התביעה. הנתבעת 1, טענה כי היא המוציאה לאור של העיתון, אך אינה החברה המפיצה אותו, כאשר מחלק העיתונים אינו עובד מטעמה אלא מטעם חברת ההפצה, קרי הנתבעת 2, וכל המתואר בתביעה אינו קשור בה, ולכן הגישה נתבעת זו הודעת צד ג' נגד נתבעת 2 . הנתבעת 2 טענה כי אינה מבצעת את החלוקה בפועל של העיתון באזור בית שאן, אלא זו מבוצעת על ידי חברה הפועלת באזור הנ"ל, והשליחים מטעמה, קרי צדדי ג'. ולכן הגישה נתבעת 1 הודעת צד ג' נגד נתבע 3 והמעביד שלו, כאשר הארחון טרם הגיש כתב הגנה. לגופו של עניין טענה הנתבעת 2 כי, התאריך הנטען בכתב התביעה לדריסת הכלב, אינו תואם את התאריך שצוין על ידי התובעת בתלונתה במשטרה. בנוסף טענה הנתבעת 2 כי התובעת אינה מציגה כל ראיה כי מחלק העיתון נסע על כביש המיועד לכלי רכב בלבד, מה גם, שלא הוצגו אסמכתאות על עלות הטיפול הרפואי לו נזקק הכלב. הנתבע 3 הכחיש את המיוחס לו בכתב התביעה. לטענתו, בעת חלוקת העיתון, נכנס עם רכבו לשביל בו נוסעים כל דיירי הרחוב. הוסיף הנתבע 3 וטען כי, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, ולאחר שהניח את העיתון למנוי, יצא עם רכבו ושמע יללה של כלב. משביקש לברר פשר הדבר, ראה את התובעת מחזיקה בכלב, ולשאלתו באם נפגע, ענתה היא בשלילה. הוסיף הנתבע 3 וטען, כי מאז האירוע הנטען, לא שמע מהתובעת דבר, על אף שהינו מגיע כל ערב לחלק את העיתון בקרבת ביתה. עוד טען הנתבע 3 כי התובעת לא צירפה כל תיעוד על מועד מות הכלב, או נסיבותיו, כאשר גם אם יומצא תיעוד כזה, לא הוכח כי הכלב מת מפגיעת רכבו. הוסיף הנתבע 3 כי התאריך הנטען בתביעה לדריסת הכלב, אינו מתיישב עם התאריך אותו ציינה התובעת במשטרה, או הרשום על גבי מסמך הווטרינר, דבר שיש בו כדי לפגום במהימנות גרסתה. הנתבעים מבקשים להורות על דחיית התביעה. בדיון אשר התקיים בפני ביום 16.09.13 חזרו הצדדים על טיעוניהם. דיון ומסקנות אקדים אחרית לראשית ואציין כי, התובעת לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה הנדרש לתביעתה. גרסתה של התובעת לדריסת הכלב לא נתמכה בראיות כלשהן. מלבד גרסת התובעת עצמה, לא הביאה האחרונה עדים כלשהם, שהיו עדים לאירוע הנטען. כך למשל, על אף טענתה של התובעת בפניי, כי בעקבות הדריסה הנטענת, יצרה קשר עם וטרינר, אשר המליץ על עריכת ניתוח לכלב, אלא שווטרינר זה לא העיד בפניי אודות המקרה, ואף לא הוצג כל מסמך ממנו. זאת ועוד, אף המסמך שהוצג על ידי התובעת (ת/1), הנושא תאריך 02.09.13, לא ניתן ללמוד ממסמך זה כי הכלב מת מדריסה כלשהי, ככל והוטרינרית של מרפאת שדה נחום מציינת כי "מלבד קביעת המוות לא נעשו לכלב שום בדיקות נוספות ולא נקבעה סיבת המוות". למותר לציין, כי מסמך זה הונפק כשנה לאחר האירוע הנטען, ולא הוצג מסמך אחר של הוטרינרית הנ"ל, ממועד סמוך לתאונה, שיש בו כדי לשפוך אור על נסיבות מות הכלב. אוסיף ואציין כי טענתה של התובעת, לפיה הנתבע 3 נסע בדרך האסורה לנסיעת רכבים, אינה מתיישבת עם התמונות אשר הציגה התובעת עצמה (ת/2) וכן התמונות אותם הציג הנתבע 3 לכתב ההגנה, מהם ניתן לראות כי בדרך זו נוסעים רכבים. התובעת לא הכחישה תוכן תמונות אלו, ולא הצביעה על איסור כלשהו לנסיעת רכבים, לרבות רכב הנתבע 3 בדרך זו. עוד אציין כי, צירוף החשבונית על ידי התובעת, יש בה כדי ללמד על מתן טיפול לכלב, לרבות בתאריכים שונים מתאריך הדריסה הנטען, אך אין בהם כדי ללמד כי טיפול זה ניתן בעקבות דריסה כלשהי. הנה כי כן, מהאמור לעיל, עולה כי התובעת לא הצליחה להרים את הנטל הנדרש לתביעתה, לפיה,הנתבע 3 דרס את כלבה, והביא למותו. משהגעתי למסקנתי שלעיל, אין מקום לדון באחריותם של הנתבעים השונים, ביחס לאחריות כל אחד מהם, לדריסתו של הכלב, שכאמור לא הוכחה. סוף דבר לאור האמור, הגעתי למסקנה כי התובעת לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה הנדרש לתביעתה, ומשלא עשתה כן, הנני מורה על דחיית התביעה. כמו כןף אני מורה על דחיית ההודעות לצדדי ג'. על אף התוצאה אליה הגעתי, ולפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות. בעלי חייםכלבדריסהמשפט תעבורהתאונת דרכים