קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת חוזה עבודה לתקופה קצובה: 1. התובעת הגישה נגד הנתבעת, ל. א. פרודקשנס בע"מ, תביעה לתשלום פיצויים בגין הפרת חוזה עבודה בסך 342.79, 32 שקלים. בדיון המוקדם הסכימו באי-כוח הצדדים, בין השאר, לעובדות הבאות: הנתבעת הינה חברה להפקת סרטים והתובעת עבדה בה כמזכירה ובשכר שבועי. בתקופה בה עבדה היה מקום עבודתה בתל-אביב. התובעת לא עבדה כלל בערב. יחסי עובד-מעביד בין התובעת לנתבעת נסתיימו ביזמת הנתבעת. בהחלטתו מיום 23.2.1982 פיצל בית-הדין את הדיון בתובענה זו והחליט לדון תחילה בפלוגתה, האם התחייבה הנתבעת להעסיק את התובעת תקופה קצובה. בהחלטתו מיום 22.9.1983 קבע בית-הדין, כי בין התובעת (לנתבעת - מלה שהושמטה בהחלטה הנ"ל) נכרת חוזה עבודה לתקופה של שלושה חודשים. 2. ואלה עובדות המקרה: התובעת נתקבלה לעבודה אצל הנתבעת לתקופה של שלושה חודשים, החל ביום .22.8.1979 תפקידה של התובעת היה לשמש מזכירתו של העד רינגל, עבודה שכללה קבלת טלפונים, תרגומים עברית אנגלית. מקום עבודתה של התובעת היה בערד, שם הפיקה הנתבעת סרט קולנוע. שכרה של התובעת נקבע ל- 250 דולר לשבוע נטו. הוצאות מגוריה ומחייתה של התובעת בערד היו על הנתבעת. התובעת פוטרה מעבודתה בנתבעת ביום .13.9.1979 בעת פיטוריה לא הודיע לה העד רינגל את הסיבה לפיטוריה. בעת שהתובעת פוטרה מעבודתה התגוררה בדירה שכורה ושילמה סך של 300 שקל בחודש דמי שכירות. 3. בסיכומיו טוען בא-כוח הנתבעת, בין השאר, כי היתה זו התובעת שהפרה "הפרה יסודית" את חוזה העבודה בינה לבין הנתבעת וכי התובעת לא עשתה דבר להקטנת הנזק. "הפרה יסודית" כמשמעותה בסעיף 6לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזים), תשל"א- 1970 (להלן - חוק התרופות) הינה "הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה". דרך הביטול בגין "הפרה יסודית" היא "בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאתר שנודע לו על ההפרה" (סעיף 8 רישה לחוק התרופות). התנהגותו של העד רינגל עם התובעת בתקופת עבודתה בנתבעת (ע' 55 לפרוטוקול) אינה מצביעה על ביצוע העבודה על-ידי התובעת המגיעה כדי "הפרה יסודית" וזאת "בענף" בו "מקובל" - כשאדם לא טוב, "אז הוא הולך הביתה. אני (העד רינגל) משאיר בידי את הפריבילגיה גם להעסיק אותה (את התובעת) בהתאם לצורך וגם להודיע בעוד שעה שהיא הולכת" (ע' 28, שורה 28 ואילך, לפרוטוקול). באשר לחובת ההודעה על-פי סעיף 8 לחוק התרופות, חובה זו לא מולאה על-ידי הנתבעת. לאור האמור לעיל אנו קובעים, כי התובעת לא הפרה את חוזה העבודה בינה לבין הנתבעת "הפרה יסודית". באשר ל"הקטנת הנזק" על-פי סעיף 14 לחוק התרופות, הלכה פסוקה היא, כי משנכרת חוזה עבודה לתקופה קצובה - הפיצוי בשל הפרתו כלל אינו פיצוי על נזק שיש להוכיחו ולהעריכו, אלא "פיצוי מוסכם" ששיעורו כסכום השכר שהיתה מקבלת התובעת עד לתום תקופת החוזה, אלמלא פוטרה (דב"ע לה/5-3, בע' 123). 4. לעניין שיעור הנזק, מקבלים אנו את טענת בא-כוח הנתבעת (בע' 7לסיכומיו), כי על-פי סעיף 10 לחוק התרופות ניתן לפצות את התובעת, מבחינה כספית, במצב שהיתה עומדת בו אילו הועסקה תקופה של שלושה חודשים כולל העסקתה בהפקת סרט הקולנוע בערד. דהיינו, הפיצוי לו זכאית התובעת הוא שכרה עד לתום תקופת החוזה דהיינו 22.11.1979 וכן דמי שכירות, טלפון, חשמל ומזון. שאר פריטי תביעתה אינם בבחינת "ההפרה" ותוצאותיה "ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה" (סעיף 10לחוק התרופות) וכך אנו קובעים. 5. לאור האמור לעיל אנו מחייבים את הנתבעת לשלם סך של 782.50, 6 שקלים (לפי השער היציג של דולר ארה"ב ביום 1.9.1979) - פיצוי בגובה שכרה עד תום תקופת החוזה, וסך של 690שקלים פצוי על הוצאות דמי שכירות, טלפון, חשמל ומזון. הסכומים הנ"ל ישאו ריבית והצמדה מיום 22.11.1979 ועד לתשלום בפועל. כמו כן אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 000, 100 שקלים הוצאות ושכר טרחת עורך-דין (כולל) בתוספת מע"מ. סכום ההוצאות ישא ריבית והצמדה על פי החוק הנ"ל מיום מתן פסק-דין זה ועד לתשלום בפועל. התובעת תשלם לקופת בית-הדין את האגרה הדחויה.חוזהחוזה עבודההפרת חוזה