תביעה להחזר הלוואה על סך 2,000 ₪ בבית משפט לתביעות קטנות 1. א. לטענת התובע, פנו אליו הנתבעים בשנת 2007 וביקשו ממנו הלוואה בסך של 2,000 ₪ ולמרות בקשותיו הרבות ולמרות הבטחות הנתבעים להשיב לו סכום זה, לא הוחזרה הלוואה זו ולכן, החליט התובע להגיש תביעה זו, בה ביקש לחייב הנתבעים להשיב לו ההלוואה הנ"ל בסך 2,000 ₪. ב. הנתבעים, אינם מכחישים קבלת הסך הנ"ל, אך לטענתם, נתן להם התובע סכום זה כמתנה ולכן, אין עליהם להחזיר סכום זה וכטענה מסייעת לכך, שהסכום ניתן כמתנה, מציינים הנתבעים את עבור מספר השנים בהם לא נקט התובע בהליכים משפטיים להחזרת הסכום הנ"ל. 2. א. מעיון בכתבי הטענות מתברר, שהתובע הוא גרושה של אחות הנתבעת ומטענות הצדדים עולה מערכת יחסים מתוחה וטעונה בין הצדדים, שכן התובע מעלה נגד הנתבעים - ובמיוחד נגד הנתבעת- טענות שונות, תוך שהוא מייחס לנתבעת מעשים אלה או אחרים וגם מלין על כך שבעבר סטרה הנתבעת על לחיו של התובע. ב. גם הנתבעים, אינם חוסכים האשמותיהם כנגד התובע ומלינים על התנהגותו בעבר כלפיהם, אם כי הנתבעת גם מציינת את העובדה, שהסכום הנ"ל ניתן לה עקב כך שהיא טיפלה בבתו הקטנה של התובע. 3. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, החלטתי שלא להתייחס לכל האשמות והטענות אותן מעלה צד זה נגד הצד האחר, שכן במשפט זה לא עולה השאלה, האם הנתבעים אכן קיבלו מהתובע סך של 2,000 ₪, משום שהנתבעים מודים ומאשרים קבלת סכום זה, אלא יש להתייחס לשאלה היחידה השנויה במחלוקת והיא: האם התובע הלווה לנתבעים את הסך של 2,000 ₪ או שמא יש לקבל את טענות הנתבעים, שסכום זה ניתן להם כמתנה. מאחר והנתבעים אינם מכחישים את קבלת הסכום וטוענים שהסכום ניתן להם כמתנה ולא כהלוואה, הרי שעסקינן בעצם בטענת הודאה והדחה ולכן, היה על הנתבעים להוכיח, שאכן הסכום ניתן להם כמתנה ומהנימוקים שיובאו להלן עולה, שהנתבעים לא הוכיחו טענתם. 4. לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות אני מחליט לקבל את תביעת התובע - זאת לאור הנימוקים הבאים: א. א) אני מאמין לתובע, שאכן הסכום שנתן לנתבעים היה בגדר הלוואה והלוואה יש להחזיר. התובע הוכיח בבית המשפט את מתן הסכום הנ"ל- אם כי הנתבעים אינם מכחישים קבלת סכום זה- באמצעות ספח השיק, אשר הוגש לבית המשפט וסומן ת/1. ב) הנתבעת לא הוכיחה, שהסכום הנ"ל ניתן לה כמתנה ועבור הטיפול בבתו. ב. א) צודקת הנתבעת בטענה, שהתובע השהה את הגשת תביעתו במשך שנים רבות, אך התובע הסביר את סיבת הגשת התביעה באיחור כזה. לטענת התובע, מדי פעם הובטח לו השבת הסכום והוא התחשב בבקשת דחיית המועדים להשבת הסכום - זאת בשל מצבם הכלכלי של הנתבעים. מצבם הכלכלי של הנתבעים, מקבל חיזוק בעדותו של הנתבע, אשר העיד כך בבית המשפט: "ראיתי אותו (את התובע- ג.ב.) באיזה מקום...עצרתי בצד. אמרתי לו, יעקב בוא תעלה...אמרתי לו יעקב תסלח לי, אני עובד כמו חמור, לא מצליח לתת לאנשים ומשכנתא ואני נמצא בהישרדות..". (ראה בעמ' 2 לפ',ש' 26- 28). לא רק מדברי הנתבע עולה מצבם הכלכלי, אלא שגם הנתבעת העידה בבית המשפט, שבעת שלתובע היה כסף מזכייתו במשפט עקב תאונת דרכים, הוא בא אל הנתבעת ואמר לה:" אני רואה שאתם כרגע במצב לא טוב, אני נותן לכם את זה, קחי את זה כמתנה...אם הייתי רוצה הלוואה, הייתי הולכת לבנק.." (עמ' 2 לפ',ש' 18- 19). ב) אמנם, אין לדעת באיזו שנה התנהלה שיחה זו, אך יש בעצם דברי הנתבעים כדי לאשש את טענותיו של התובע, שהוא אכן התחשב עם המצב הכלכלי של הנתבעים ודחה מפעם בפעם את מועד השבת ההלוואה. ג. הנתבעת טוענת, שהסכום אשר ניתן לה - ניתן כמתנה, אך באשר להסבריה לסיבת מתן ההלוואה, קיימות סתירות בדבריה, כפי שיצוין להלן: א) בכתב התביעה, מציינת הנתבעת, שהסכום ניתן לה כ:" מחווה לטיפול המסור בביתו הקטנה, שהיה משאיר מבקר עד ערב במשך חדשים רבים" ואילו בעדותה בבית המשפט מציינת הנתבעת, שלא רק בבתו הקטנה היא טיפלה, אלא: "אני כל החיים שלי, טיפלתי לו בבנות , חודשים...הוא הבטיח לי כסף ולא נתן לי אגורה" (עמ' 2 לפ',ש' 3- 6). ב) אין חולק בין הצדדים, שהסך של 2,000 ₪ ניתן לנתבעים בשנת 2007 (זאת גם כפי שהוכח בספח השיק - ת/1), ברם הנתבעת מדברת על קבלת הסך הנ"ל לפני כחמש שנים לאחר שהתובע זכה במשפט בגין תאונת דרכים ומעדותה בבית המשפט עולה, שלאחר שהתובע זכה במשפט, הוא נתן לה סכום זה מרצונו החופשי. הנתבעת גם מסבירה לבית המשפט, שאת הסכום הנ"ל הוא נתן לה, משום:" שהוא ידע שאני זקוקה לכסף, לכן אמר, קחי את זה כמתנה, לא התחייבתי מעולם על כלום ולא נשבעתי". (עמ' 2 לפ',ש' 7, כל ההדגשות הנ"ל שלי - ג.ב.). ד. אמנם - כפי שנאמר לעיל- החליט התובע להגיש תביעתו רק בחודש מרץ 2013, ברם עניין מתן הסכום כהלוואה כבר עלה בעדותו במשטרה ביום 24.8.09 , שם מזכיר התובע במפורש את עניין הלוואה של הסך הנ"ל, כך שטענת ההלוואה לא "נולדה" רק בשנת 2013, אלא כשנתיים לאחר מתן הסכום הנ"ל לנתבעים. 5. א. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל ולאור עדויות הצדדים, החלטתי להאמין לתובע, שאכן בהלוואה עסקינן ולא במתנה. לכל האמור לעיל ובאשר לטענת הנתבעת, שאם הייתה זקוקה להלוואה היא הייתה הולכת לבנק ולא פונה לתובע, אזי בעניין זה עלי להשיב לנתבעת, שעובדה היא, שההלוואה שקיבלה מהתובע היא משתלמת יותר מאשר הלוואה בנקאית, שכן גם היום, היה התובע די הוגן ולמרות השנים שעברו מאז מתן הסכום, לא הגזים התובע בתביעתו ותבע אך ורק את סכום הקרן, קרי סך של 2,000 ₪ והלוואה יותר טובה מזו- לא היו מקבלים הנתבעים מאף בנק. ב. א) לכן, לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד, לשלם לתובע הסך של 2,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה- 21.3.13- ועד התשלום בפועל. ב) כמו כן, אני מחייב הנתבעים, באופן סולידארי, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. תביעות קטנותהחזר הלוואההלוואה