המכשיר הסלולרי שרכש התובע התקלקל כמספר חודשים לאחר שנקנה, והנתבעות סרבו לתקנו במסגרת האחריות. תמצית טענות הצדדים: תמצית טענות התובע: התובע רכש את המכשיר הסלולרי ביום 3.8.2012 תמורת סך של 2,999 ₪ אצל הנתבעת 1 בסניף המנוהל על ידה באילת. ארבעה חודשים לאחר מועד הרכישה המכשיר כבה באופן פתאומי ולא ניתן היה לתקנו. ביום 12.12.2012 מסר התובע את המכשיר לתיקון בסניף הנתבעת 1 בת"א. לאחר כשלושה שבועות כשקיבל הודעה שניתן לקבל את המכשיר, מצא הוא דו"ח מעבדה מטעם הנתבעת 2 ולפיו נקבע כי המכשיר קיבל "מכה קטנה" בחלקו העליון וכי נמצאה "קורוזיה" בשקע הטעינה אשר גרמו נזק "למעגל חשמלי". לאור האמור לעיל נקבע כי לא ניתן לתקן את המכשיר וכי התקלה איננה מכוסה במסגרת אחריות היצרן. התובע חזר ופנה לנתבעת 1 והסביר כי הוא שמר על המכשיר בצורה קפדנית וכי למכשיר לא נגרם כל נזק מכך שנפל או נרטב ולכן ביקש הוא כי המכשיר יתוקן. נציג הנתבעת 1 הציע לתובע לפנות למעבדה פרטית לצורך קבלת דו"ח. לבקשתו להפנות אותו למעבדה המקובלת על הרשת, סרב הנציג. ביום 10.1.2013 מסר התובע את המכשיר לבדיקה במעבדות "סקיילקס היבואן הראשי של מכשירי סמסנוג לישראל", תוצאות הבדיקה היו כדלקמן: - המכשיר נמצא ללא סימני קורוזיה. - קיים נתק ברכיב זיכרון פנימי כתוצאה מניסיון פריצה. - על המכשיר מותקנת מערכת הפעלה שלא אושרה או שווקה ע"י היבואן. כמו כן צוין כי לא קיים נזק חיצוני / מכני נראה לעין. התובע פנה עם תוצאות הדו"ח לשתי הנתבעות אך לא זכה למענה עד למסרון שקיבל ביום 14.2.2013, ולפיו טענה הנתבעת 1 שניסתה לעזור לו מול היבואן אך זה עומד על הממצאים שנמצאו בדוח הנתבעת 2. עוד ציין התובע כי הנתבעת 1 מכרה את המכשיר ללא תעודת אחריות בניגוד לתקנות הגנת הצרכן, עיכבה את החזר המכשיר זמן רב לאחר שנמסר למעבדה, סירבה להכיר בתוצאות בדיקת המעבדה לאחר שהיא עצמה הציעה לו ללכת ולבדוק את המכשיר במעבדה נוספת, ואף התעלמה מפניותיו של התובע. בנסיבות אלו זכאי התובע לפיצוי כמפורט להלן: 2,999 ₪ - החזר בגין עלות המכשיר, 90 ₪ - החזר בגין בדיקת המעבדה, 3,000 ₪ - פיצוי בגין הנזק שנגרם כתוצאה מכך שהמכשיר לא עבד ו-5,000 ₪ פיצוי בהתאם לסעיף 31(א)(7), (8) וכן הוצאות לדוגמא, סה"כ 11,089 ₪. תמצית טענות הנתבעת 1: לטענת הנתבעת 1 האחריות לגבי שירות והאחריות למכשיר חלה על הנתבעת 2, והנתבעת 1 יוצאת מהתמונה מיד לאחר אספקת המכשיר כתקין ומסירת תעודת האחריות. לטענת הנתבעת 1 נמסרה תעודת אחריות עם רכישת המכשיר והתובע כפי הנראה זרק אותה. הנתבעת 1 אף הגישה הודעת צד ג' כנגד הנתבעת 2, שכן לטענתה גם אם קיימת איזושהי חבות כלפי התובע הרי היא חלה על הנתבעת 2. לטענת הנתבעת 1, אם היה קיים כשל כלשהו במכשיר עצמו הרי שהאחריות לתיקונו מוטלת על הנתבעת 2 ואם לחלופין התובע עצמו לא טיפל במכשיר כראוי וכתוצאה מכך נגרם נזק למכשיר, הרי שבוודאי שאין כל אחריות רובצת לפתחה של הנתבעת 1. בנסיבות אלו יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 1 ולחייב את התובע בהוצאות. תמצית טענות הנתבעת 2 וצד ג': הנתבעת 2 טוענת כי עשתה את הבדיקות והתיקונים שבמסגרת האחריות. לטענתה, הנזקים שנגרמו למכשיר אינם בגדר אחריות יצרן ולכן יש לדחות את התביעה נגדה. דיון: בדיון שהתקיים בפניי העידו התובע ונציגי הנתבעות. התובע חזר על טענתו שהמכשיר שרכש שבק חיים לאחר ארבעה חודשים ממועד רכישתו. לטענתו התנהלות הנתבעות כלפיו לאחר שהתגלתה התקלה נוגדת את הנחיות חוק הגנת הצרכן ונוגדת את ההסכם שהיה בין הצדדים. הנתבעות מגלגלות את האשמה אחת על השנייה ושתיהן יחדיו טוענות שמדובר בתקלה שאיננה מכוסה ע"י היצרן. לאחר עיון בכתבי הטענות ולאחר ששמעתי את הצדדים אני מקבלת את גרסת התובע הנתמכת בדו"ח המעבדה הפרטית שבדקה את המכשיר. אין מחלוקת שהמכשיר נקנה כארבעה חודשים לפני שנמסר לתיקון. אינני סבורה שיכולה להיות מחלוקת על כך שמשך חיי המכשיר אמור להיות הרבה יותר מארבעה חודשים. תקלה שכזו מן הראוי שתתוקן, אלא אם כן הוכח שהיא נגרמה כתוצאה מחבלה שארעה למכשיר. במקרה הנדון, לפי דו"ח המעבדה של הנתבעת 2 התקלה במכשיר ארעה כתוצאה מכך שהמכשיר קיבל מכה או מקורוזיה בתקע ההטענה, ולטענתה המכשיר איננו בר תיקון והתקלה איננה בגדר האחריות. התובע, שלא השלים עם דחייה זו של הנתבעות לדרישתו פנה אליהן ובסופו של דבר הציעה לו הנתבעת 1 לפנות למעבדה פרטית. התובע ביקש מהנתבעת 1 שתפנה אותו למעבדה המקובלת עליה אך בקשה זו לא נענתה. בנסיבות אלו פנה התובע בעצמו למעבדה של יבואן המכשירים מסוג המכשיר הנדון. אני סבורה שהתובע עשה נכון שכן ניתנה לנתבעות האפשרות לתאם בדיקה במעבדה המוסכמת על כל הצדדים. משהדבר לא נעשה בחר התובע במעבדה המתאימה ביותר, שהיא המעבדה של יבואן המכשירים עצמו. דו"ח המעבדה אליה פנה התובע דוחה למעשה את הנסיבות הנטענות בדוח הנתבעת 2 לתקלה במכשיר. לאחר שעיינתי בדוחות ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים מצאתי כי נכון יהיה לקבל את דוח המעבדה אליה פנה התובע באופן פרטי הן מפאת היותה המעבדה של היבואן עצמו והן בהיותה חסרת כל עניין בתוצאות הבדיקה. קיבלתי גם את עדות התובע שהוא שמר על המכשיר וכי המכשיר לא נפל או נרטב או נעשה בו שימוש שלא שימוש רגיל וסביר. בנסיבות אלו ולאור המועד הקצר שמאז הקניה ועד התקלה, אני מקבלת את התביעה וקובעת כי היה קיים פגם במכשיר בגינו זכאי התובע לפיצוי. גובה הנזק: אני מקבלת את התביעה להחזר הסך של 2,999 ₪ ששולם עבור המכשיר. הטענות בדבר רוב ההוצאות הנלוות לא הוכחו ולכן אני פוסקת הוצאות בגין עצם קיום ההליך בסך של 500 ₪ (כולל 90 ₪ של בדיקת המעבדה הפרטית). חלוקת האחריות בין שתי הנתבעות. במקרה הנדון לא היו בפניי מספיק ראיות לתביעת חלוקת האחריות שבין שתי הנתבעות, שכן מחד התקופה הקצרה בה פעל המכשיר מעידה על כך שייתכן ומלכתחילה מדובר במכשיר תקול, אך מאידך המכשיר פעל ארבעה חודשים. כמו כן אינני מקבלת את טענת הנתבעת 1 שכל תפקידה הוא לשמש כ"צינור" אך אין ספק שקיימת אחריות גם לנתבעת 2, שהיא למעשה הספק של הנתבעת 1 והיא גם זאת ששלחה את המכשיר לבדיקה במעבדה המנוהלת על ידה. בנסיבות אלו מצאתי שיש לחלק במקרה הנדון את האחריות בין שתי הנתבעות ולחייב כל אחת מהן במחצית מהסכום שנקבע, דהיינו כל אחת מהנתבעות תשלם לתובע תוך 30 יום סך של 1,750 ₪. בשולי הדברים יוער כי אין באמור בפסק דין זה כל התייחסות לעניין המע"מ אשר עליו יש לדווח כדין ואותו יש לשלם כדין, ואם הדבר עדיין לא נעשה יש לתקנו. על פסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בת"א תוך 15 יום. סלולר (תביעות)