תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו למוצרי חשמל בשל הפסקת חשמל 2. אין מחלוקת בין הצדדים כי במועד הנ"ל הופסק זרם החשמל באזור. אין מחלוקת כי הזרם נותק למשך מספר שעות, בשליש מהדירות בבניין התובע, לרבות בדירתו. 3. לטענת התובע, לאחר חידוש הזרם, בשעת לילה מאוחרת, סבר שכל מכשירי החשמל חזרו לעבודה רגילה, אולם בבוקר המחרת גילה כי המקרר נוזל והמוצרים התקלקלו. כמו כן, שלושה שבועות לאחר הפסקת החשמל, גילה כי המחשב הנייד לא נדלק. 4. התובע נשא בהוצאות תיקון המקרר, בסך 1,665 ₪ (עבור עבודת הטכנאי והחלפת מדחס) וקיבל הצעת מחיר לתיקון המחשב בסך 1,400 ₪ (עבור החלפת ספק ולוח אם). על אלה הוא מוסיף הוצאות נלוות של ריבית והצמדה, אבדן ימי עבודה, הכנת מסמכים והוצאות משפטיות, ערך מוצרי המזון שהתקלקלו ופיצוי בגין עגמת נפש, בסך מצטבר של 7,835 ₪. 5. הנתבעת מתנגדת לטענות התובע מכל וכל. לשיטתה, הפסקת הזרם טופלה מידית על ידי צוות מטעמה, ולא נרשמו במהלכה אירועים חריגים. כמו כן, לא נרשמו תלונות נוספות על נזקים למכשירי חשמל, למרות שהתקלה במערכת החשמל ארעה בקו המספק זרם למאות צרכנים. מכאן, מסיקה הנתבעת, בחוות דעת המומחה מטעמה (להלן: "שושן"), כי הנזק למקרר נגרם כתוצאה מפגם בו, או כתוצאה מכך שלא הייתה בו מערכת להגנה מפני שינויים בזרם החשמל. בנוסף לכך, טוענת הנתבעת כי התקלה בזרם מתח נמוך, כפי שארעה במקרה כאן, איננה אמורה לגרום, ככלל, נזק למכשירי חשמל. 6. הוסיפה וטענה הנתבעת, כי לפי אמות המידה לפיצוי הצרכנים בגין נזקים למכשירי חשמל, אין תביעתו של התובע מצדיקה פיצוי, משום שהתקלה שאירעה במערכת היא מסוג התקלות שבהן אין הצרכן זכאי לפיצוי. 7. שמעתי באריכות את טענות הצדדים, לרבות ההסברים הטכניים שנתנו לאופי התקלה. אליבא הנתבעת מדובר ב"ניתוק מוליך ברשת ושריפת נתיך ביציאה מן השנאי ברשת המתח הנמוך" (סע' 1(ג) לחוו"ד שושן). התובע טען כי אירוע כזה אינו אפשרי משום שעם ניתוק המוליך לא יכולה להיווצר שריפה של נתיך, כיון שהניתוק מנתק את הזרם לנתיך ולא יכול לגרום להתכתו. 8. בתי המשפט לתביעות קטנות דנו רבות בתביעות המופנות כנגד חברת החשמל בשל נזקים כאלה ואחרים שנגרמו למוצרי חשמל בעטין של הפסקות בזרם החשמל. נובע מהפסקה הענפה בתחום זה כי אין מחלוקת שלעיתים חיבור זרם החשמל לאחר הפסקתו יוצר שינויים במתח החשמל, אולם מרבית מוצרי החשמל המצויים כיום בשוק ערוכים לשינויים אלה ומוגנים מפניהם. 9. אין ספק שקיים אינטרס ציבורי מובהק ביצירת איזון ראוי בין עניינו של כל אחד מציבור הלקוחות הרחב הנזקק לשירות המונופוליסטי ותלוי בו (ואף התובע דנא הלין רבות על כך שאין לו שליטה על ספק החשמל והוא כבול לחיבור לרשת חברת החשמל לישראל באין ספק אחר למתן אותו שירות), לבין עניינו של הציבור כולו בכך שספק השירות יוכל לפעול באופן יעיל, סביר וכלכלי. איזון זה רלוונטי לגופים ציבוריים רבים והוא מוצא ביטוי בחיקוקים רבים, כדוגמת תקנות משק החשמל (כללים, תנאים ומקרים להפסקת אספקת חשמל), התשס"ג - 2003, שהותקנו מכח חוק משק החשמל, תשנ"ו - 1996. תקנות אלה מזכירות את אמות המידה, שידונו להלן. במסגרת האיזון המבוקש נלקחים בחשבון שיקולים רבים כגון פיזור הנזק, מניעת הטלת חיובים בהיקף נרחב ולא מוגדר העלולה לגרום לייקור השירות, פרופורציה בין גובה הנזקים למחיר השירות והשאלה מיהו מנוע הנזק הטוב ביותר. 10. נראה כי שיקולים אלה עמדו לעיני הרשות לשירותים ציבוריים-חשמל, כשקבעה את הסדר הפיצוי בסע' 4 לאמות המידה שכותרתו: "נזקים למכשירי חשמל". אמות המידה הותקנו מכוח הסמכות שניתנה לרשות לענינים ציבורים-חשמל בחוק משק החשמל. אלה אינן אמות מידה שקובעת הנתבעת, אלא כללים שנקבעים ע"י רשות ציבורית המוסמכת בחוק והכללים מחייבים את כלל הציבור לרבות את הנתבעת עצמה. כבר נקבע בהלכה הפסוקה, כי אמות מידה אלה הינן בנות פועל תחיקתי ויש ליתן להן משקל דומה לזה הניתן לחוק ולתקנות. ניתן להבחין כי אמות המידה מצביעות על מקרים שונים העלולים להיגרם עקב תקלות באספקת החשמל, תקלות שלא כולן בשליטת חברת החשמל. במקרה שלפנינו לא יכולה, לטעמי, להיות מחלוקת כי מדובר בהפסקה שנבעה מאירוע חיצוני שלא בשליטת הנתבעת, אירוע כלשהו שגרם לניתוק המוליך. כפי שציין שושן בעדותו אירוע כזה יכול לנבוע מסיבות רבות ומגוונות, אולם התרשמתי כי אין במקרה הנדון נסיבות המצביעות על התרשלות של הנתבעת בשמירת ותחזוקת מתקני החשמל. קרי: כי ניתוק המוליך לא נגרם כתוצאה מפעולה יזומה של הנתבעת או כתוצאה ממחדל בתחזוקת אותו מוליך. 11. במקרה שלפנינו חלה הוראת אמת מידה 48(ג) הקובעת: "ארעה אחת התקלות המפורטות להלן, לא יהא הצרכן זכאי לפיצוי מספק השירות החיוני אלא אם הוכח אחרת...". משמע, כי אין פטור אוטומטי לנתבעת בהתקיים אחת התקלות האמורות לפיצוי הצרכן, אלא מתקיימת חזקה לכאורה שאין עילה לפיצוי, אלא אם הוכח אחרת. אמת המידה מאזנת בין כלל המקרים, שכידוע לא אמורים לגרום נזק כתוצאה מהתקלה גופה, לבין מקרה ייחודי שבו הוכח אחרת ע"י הצרכן, כלומר שבו ניתן יהיה לקבוע שהתקלה עצמה גרמה לנזק. לפיכך, לא מקובלת עלי טענתה הכללית של הנתבעת כי לנוכח הוראת אמת מידה 48(ג) הנ"ל אין התובע זכאי לפיצוי. זוהי חזקה הניתנת לסתירה, ואם יעלה בכוחו של הצרכן לסתור אותה, יהיה זכאי לפיצוי, בדיוק כפי המקרים שבהם קבעו אמות המידה פיצוי לצרכן. 12. נשאלת השאלה, לנוכח הוראת אמת המידה הרלוונטית, אם עלה בידי התובע לסתור את החזקה כי אינו זכאי לפיצוי. אמת המידה לא קבעה מהם הקריטריונים שבהם צריך לעמוד הצרכן על מנת לסתור את האמור בה, אולם ברי, לנוכח המטריה הנזיקית שבה עסקינן כי עליו להוכיח את קרות האירוע, את הנזק, ואת הקשר הסיבתי ביניהם. במילים אחרות, על הצרכן להוכיח כי הנזק שנגרם למכשיר נבע באופן סיבתי מניתוק הזרם. בנוסף, עליו להוכיח כי הנתבעת הפרה חובה שבחיקוק, או שיש לייחס לה רשלנות, שבעקבותיהן נגרם הנזק האמור. 13. דומני כי המענה לשאלה הנ"ל הוא פשוט יותר בכל הנוגע למחשב הנייד. התובע אינו מתכחש לכך שהנזק הנטען התגלה שלושה שבועות לאחר הפסקת החשמל. עצם הנזק לא הוכח במידה סבירה. התובע הציג במהלך הדיון הצעת מחיר לתיקון מתאריך יום קודם הדיון. הצעה זו איננה תומכת בטענתו כי הנזק למחשב, ככל ואירע, נגרם כתוצאה מהפסקת זרם החשמל. גם בפניותיו לנתבעת לא ציין התובע את הנזק למחשב. אף אם אניח, כי הנזק התגלה 3 שבועות לאחר הפסקת החשמל, לא ניתן לקבוע לנוכח פרק זמן זה, כי התקלה נגרמה כתוצאה ממנה. פסק הדין אליו הפנה התובע (ת"ק 17717-0510) מעיד כי ניתן בנסיבות שונות לחלוטין, בהן מומחה מטעם התובע ביקר בביתו יום לאחר תקלת החשמל והעיד כי המערכות בביתו תקינות. במקרה שלפנינו התובע לא ערך חוות דעת כזו. כאמור, סמיכות הזמנים בין התקלה לבין גילוי הנזק לכאורה במחשב הנייד, איננה יכולה להקים קשר סיבתי בין האירוע לבין הנזק. 14. אשר למדחס המקרר התוצאה דומה. התובע העיד: החשמל חזר בלילה בשעה 24:50. בדקתי שהכל בסדר, הטלביזיה עבדה, במקרר היה אור והכל היה בסדר" (עמ' 2 ש'10-11). אלא שבבוקר, התברר כי המקרר לא קירר והכל נוזל. הטכנאי שהוזמן למחרת מצא שהמדחס אינו תקין והחליף אותו, אולם לא קבע כי מקור התקלה למדחס בהפסקת החשמל. התובע לא הציג חוות דעת הקובעת כי הנזק נגרם בשל ניתוק וחידוש הזרם. יתירה מכן, התובע העיד כי הפסקות חשמל נגרמות חדשות לבקרים. עד כה לא גרמו אל לנזק למדחס המקרר. אין חולק כי מדובר במקרר ישן שהוחזק ע"י התובע עד למועד הקלקול כ- 10 שנים. לפיכך, קיימת אפשרות שהנזק למדחס אינו קשור להפסקת החשמל, אשר לאחריה העיד התובע כי בדק את המקרר והכל היה בסדר. בנסיבות כאלה, שבהן המקרר נמצא תקין אחרי הפסקת החשמל כעובדה ראשונה, והמדובר במקרר ישן שהמדחס שלו עשוי לקרוס מחמת הבלאי כעובדה שנייה, והפסקות חשמל קודמות לא גרמו לו נזק כעובדה שלישית, לא ניתן לקבוע, בהסתברות גבוהה יותר שהמדחס נפגע כתוצאה מניתוק וחידוש הזרם, מההסתברות שנפגע כתוצאה מבלאי טבעי. 15. על כן, דומני כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי הנזקים למכשירים הנ"ל נגרמו כתוצאה ישירה מהפסקת החשמל, באופן שיסתור את הוראת אמת מידה 48(ג) כי במקרה של: "(3) ניתוק מוליך פאזה או שריפת נתיך ברשת אספקה מתח נמוך" אין הצרכן זכאי לפיצוי מספק השירות. 16. כאן המקום להוסיף, כי לפי לשונה של אמת המידה הנ"ל, סע' קטן 3 מתייחס לשני מצבים שבהם לא זכאי הצרכן לפיצוי: המקרה הראשון הוא ניתוק מוליך פאזה; המקרה השני הוא שריפת נתיך. בשני מקרים אלה אין זכאות לפיצוי אלא אם הוכח אחרת. במקרה שלפנינו אירעו שני האירועים. התובע טען כי אמת המידה לא מתייחסת למקרה שבו בו מתרחשים שניהם (מעבר לכך שהדבר לא אפשרי כפי שנטען לעיל), ולכן הוא זכאי לפיצוי. איני מקבלת פרשנות ניסוחית זו. יש להפריד בין השאלה לאילו מקרים מתייחסת אמת המידה, לבין השאלה אם מבחינה טכנית אפשרי מצב שבו יתרחשו שתי הסיטואציות, כפי שטענה הנתבעת כי אירע במקרה כאן. לגבי השאלה הראשונה, אני סבורה כי ההוראה מתייחסת לשני מצבים שונים, ולכן במקרה שבו מתקיימים שניהם, ככל והדבר אפשרי, הריבוי כולל את הפרט. משמע, כי במקרה שלפחות אחד מהם מתקיים אין הצרכן זכאי לפיצוי, כפוף לסתירת החזקה כמבואר לעיל. השאלה השנייה היא שאלה שבמומחיות. התובע טען למומחיות ולא העיד מומחה. דומני כי אף אם אתייחס לעדות התובע וששון כאילו שניהם מומחים, נמצא מוצא למחלוקת כשהעיד שושן: "הפעולה של הגשר הזה שהתנתק הוא עושה את הקצר כי הוא נוגע במשהו וגורם לקצר. אני לא יודע לומר במה נגע הכבל שניתק כדי לגרום לסגירת מעגל חשמלי וקצר שיצר את הפסקת החשמל. זה יכול להיות שהכבל שניתק פגע בעמוד או בחוט אחר או בכל רכיב שיצר סירת מעגל חשמלי" (עמ' 5 ש' 20-22). כלומר, שושן מקבל את עמדת התובע כי עצם ניתוק המוליך אינו גורם להתכת הנתיך, אלא אם נסגר המעגל החשמלי לאחר הניתוק באמצעות מגע של הכבל המנותק בעצם כלשהו הגורם לסגירת המעגל. כלומר שאין מחלוקת בין הצדדים כי ניתוק המוליך ושריפת הנתיך עשויות להיגרם יחדיו, בתנאי שהחלק המתנתק בא במגע עם עצם בעלת תכונות של מוליכות חשמל. 17. התביעה נדחית. בנסיבות העניין ישא התובע בהוצאות בסך 300 ₪ בלבד. מוצרי חשמל (הגנת הצרכן)פיצוייםמוצרחשמל