עיכוב כספים ע"י עורך דין התובע, אחיה של הגב' ז"ל (להלן: "המנוחה") ויורשה היחיד על פי דין בהתאם לצו ירושה מיום 24.4.12, מבקש לחייב את הנתבע, שהינו עורך דין שטיפל במספר עניינים של המנוחה קודם לפטירתה המצערת ביום 7.9.11, להשיב לו סכומים שונים שקיזז מתוך כספים שהתקבלו אצלו בעבור המנוחה, בגין שכר טרחה והוצאות, ובסך הכל 26,760 ₪ בצירוף פיצוי בגין עוגמת נפש. השתלשלות העניינים עד להגשת התביעה 1. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע יצג את המנוחה בשני עניינים: האחד, תביעה לקבלת תגמולי ביטוח מחברת דקלה, הליך שהסתיים בהסכם גישור במהלך חודש 8/11 (להלן: "ההליך מול דקלה") והשני, הליך שנוהל משנת 2006 בבית הדין לעבודה ואשר בו ביקשה המנוחה כי יוצהר שהיא עובדת של מדינת ישראל וזכאית לתשלום שכר ותנאים סוציאליים בסכומים המסתכמים ב- 400,000 ₪ (להלן: "ההליך בבית הדין לעבודה"). בעוד שההליך מול דקלה הסתיים בהסדר גישור לפיו קיבלה המנוחה תשלום סך של 88,050 ₪ (כולל שכר טרחה ומע"מ), הרי שההליך בבית הדין לעבודה הסתיים בדחיית התביעה תוך חיוב המנוחה בהוצאות וזאת בהתאם לפסק דין שניתן ביום 25.7.11 (להלן: "פסק הדין"), דהיינו בסמוך למועד קבלת הכספים מדקלה. 2. בעקבות קבלת הכספים מחברת דקלה, בתחילת חודש 9/11, העביר הנתבע למנוחה מתוך הכספים שהתקבלו סך של 50,724 ₪, כאשר יתרת הסכום נזקפה לטובת שכר טרחה ומע"מ בהליך כנגד דקלה (סך של 13,050 ₪ לגביהם אין מחלוקת בין הצדדים), וכן לטובת שכר טרחה בסך 20,000 ₪ בצירוף מע"מ והוצאות בסך 1,076.2 ₪, בגין הטיפול בהליך בבית הדין לעבודה (להלן: "הסכום שבמחלוקת"). קודם לביצוע קיזוז הסכום שבמחלוקת לא הוצא על ידי הנתבע מכתב דרישה לתשלום שכה"ט וההוצאות בגין ההליך בבית הדין לעבודה, אולם ביום 4.9.11, במקביל לביצוע הקיזוז, נשלח למנוחה מכתב הנתבע, בו פורט אופן חישוב הסכום המועבר לידיה. בעקבות מכתב זה נשלח על ידי עורך דין פניני מכתב מטעם המנוחה, מיום 7.9.11, ואשר בו צוין כי לטענת המנוחה סוכם כי שכרו של הנתבע בגין ההליך בבית הדין לעבודה, יעמוד על 20% מסכום הפיצויים שתקבל המנוחה כאשר שכר טרחה זה מותנה בתוצאות, ומשכך, לטענת המנוחה, אין הנתבע זכאי לקזז סכומים כלשהם מהכספים שהתקבלו מדקלה, עבור שכר טרחה והוצאות בהליך בבית הדין לעבודה. 3. על אף שמכתב עורך דין פניני יצא ביום פטירתה של המנוחה, ציין עורך דין פניני בעדותו בפני כי בימים הקודמים להוצאת המכתב, פנתה אליו המנוחה, בהמלצת התובע אותו יצג עורך דין פניני בעניינים אחרים, וזאת לצורך התייעצות הן באשר לסיכוי הערעור על פסק הדין של בית הדין לעבודה והן ביחס למחלוקת לענין שכר הטרחה. עורך דין פניני ציין בעדותו, כפי שגם עולה מנוסח המכתב, כי המנוחה לא הסכימה עם הקיזוז שביצע הנתבע ועמדה על טענתה כי שכר הטרחה המוסכם ביחס להליך בבית הדין לעבודה היה מותנה בזכייתה בדין. עורך דין פניני אישר שאמנם המנוחה היתה חולה בעת פנייתה אליו, אולם היתה מסוגלת להביע עמדתה ולהגיע למשרדו, ונראה היה כי היא צלולה בדעתה ואף שוחחה עימו מספר פעמים קודם לפטירתה, וכי בעקבות פנייתה, פנה טלפונית, עוד קודם להוצאת מכתבו מיום 7.9.11, לנתבע על מנת לנסות ולהסדיר את המחלוקת בין הצדדים. 4. משלא הגיעו הצדדים להסכמה ביחס לקיזוז שכר הטרחה וההוצאות בגין ההליך בבית הדין לעבודה, חרף פניותיו של עורך דין פניני לנתבע, הגיש התובע תלונה ללשכת עורכי הדין ביום 11.1.12 ובה הועלו טענות התובע בשם המנוחה, כנגד קיזוז שכר הטרחה בגין ההליך בבית הדין לעבודה. במכתב התלונה טען התובע כי הנתבע אינו רשאי לעכב כספים שהתקבלו עבור הלקוח בגין ענין אחד, לצורך תשלום שכר טרחה בתיק אחר, ללא הסכמה מפורשת וכתובה של הלקוח, ולפיכך, דרש התובע כי הלשכה תורה לנתבע להשיב את הכספים שלטענתו נגזלו על ידי הנתבע. 5. הלשכה ביקשה את תגובת הנתבע לטענת התובע, ממנה עלה כי לטענתו היה בינו לבין המנוחה הסכם שכר טרחה לפיו הוא זכאי ל- 15% מכל סכום שיפסק, ולא פחות מ- 5,000$ לפי שער בסיס של 4 ₪ לדולר. הנתבע הוסיף וטען כי הסכם שכר הטרחה שנערך בכתב, תויק באחד מהקלסרים שניהל הנתבע במשרדו אולם, הסכם שכר הטרחה נלקח ממשרדו יחד עם הקלסרים לאחר שאלו נמסרו לידי התובע, לבקשת המנוחה, על מנת להתייעץ עם עורכת דין שהיא קרובת משפחה באשר לסיכויי הערעור על פסק הדין. הנתבע הוסיף כי מסר את הקלסרים לידי התובע תוך מתן אמון מלא בו ומתוך הבנה כי אלו יוחזרו לידיו בתוך מס' ימים. עוד נטען בתגובה כי משהגיעו אליו הכספים מדקלה, שוחח עם המנוחה וציין שבכוונתו לקזז את שכר טרחתו המוסכם בגין ההליך בבית הדין לעבודה, והמנוחה לא התנגדה לכך. 6. לאחר שהלשכה עיינה במלוא המסמכים שהוצגו בפניה, לרבות תשובתו של התובע לתגובת הנתבע לתלונה, אליה גם צורפו מסמכים חתומים על ידי עדים נטענים לכך שהמנוחה לא הסכימה לקיזוז הסכום שבמחלוקת ובהם אף נטען כי מעשיו של הנתבע עוררו את כעסה בימים שקודם לפטירתה, התקבלה החלטת וועדת האתיקה של הלשכה מיום 19.9.12 לפיה בהיעדר הסכם שכר טרחה, אשר קיימת מחלוקת בין הצדדים באם היה, מה תוכנו ומה עלה בגורלו, אין מקום לנקיטת הליכים משמעתיים כנגד הנתבע. 7. בעקבות החלטה זו, נשלח מטעם התובע מכתב שנכתב על ידי ד"ר נורית בבניק עורך דין, שהינה קרובת משפחה של התובע והמנוחה ומשמשת בעצמה כאב בית דין בבית דין משמעתי של הלשכה במחוז תל אביב, ובו צוין בסעיף 3 כדלקמן: ".... המחלוקת איננה על שיעור שכר טרחת עורך דין, שמוסכם על כולם ששולם כפי שסוכם בהסכם בין הצדדים. התלונה הינה על קיזוז הוצאות שלא בא זכרן בהסכם שבין הצדדים." בהמשך המכתב חוזרת עורכת דין בבניק על האמור בתכתובת בין הצדדים בעקבות פניית עורך דין פניני, ומציינת בסעיף 4.5 למכתב כי: "טענת עורך דין סלומונוב בסעיף 5 למכתבו על "הבנה" לכאורה של המנוחה לקיזוז/תשלום הוצאות חסרת בסיס ובמיוחד שהמנוחה התנגדה באופן נחרץ לקיזוז ללא פירוט ההוצאות". דיון והכרעה 8. למען הסדר ובהירות הדיון אציין כבר עתה, בפתח הדברים כי לא מצאתי בסיס לטענות התובע ביחס לקיזוז ההוצאות ובענין זה, מקובלת עלי לחלוטין תשובת הנתבע כי ההוצאות שהוצאו על ידו לצורך ניהול ההליכים בשם המנוחה, עמדו על הסך שפורט במכתביו אל המנוחה ומאוחר יותר בתגובתו לתלונה בלשכה, וכי ביחס להוצאות אלו, אכן היתה הסכמה מלאה כי הנתבע זכאי להשבתן שכן מדובר בהוצאות שנשא בהן בפועל בעבור המנוחה, ומשהוכיח ופרט את ההוצאות כסדרן, זכאי היה הנתבע לקזזן מתוך הסכומים שהתקבלו מדקלה. משכך, כל שנותר לדון הוא בשאלת זכאותו של הנתבע לקזז את שכר הטרחה עבור ההליך בבית הדין לעבודה, מתוך כספים אלו. הודאת בעל דין 9. טענתו העיקרית של הנתבע כנגד התביעה בפני הינה כי במכתב של עורך דין בבניק קיימת הודאת בעל דין לפיה הנתבע זכאי לשכר הטרחה בסכום שקוזז על ידו, ואף זכאי היה לקזזו מתוך הכספים שהתקבלו מדקלה, וזאת לאור האמור בסעיף 3 למכתב כפי שהובא לעיל. כנגד טענה זו, השיב התובע כי האמור במכתבה של עוה"ד בבניק אינו משקף את עמדתו ואין לראות בו הודאה שלו בסוגית שכר הטרחה וקיום זכות הקיזוז, שכן הוא לא היה מעורב בעריכת המכתב, והדברים הכלולים בו, עומדים בניגוד מוחלט לעמדתו העקבית של התובע (והמנוחה לפניו), כי הקיזוז נעשה שלא כדין בהיעדר הסכמה של המנוחה ובהיעדר הסכם בדבר תשלום שכר טרחה שאינו מותנה בתוצאות בהליך בבית הדין לעבודה. לאחר עיון מדוקדק במסמכים השונים שהוצגו בפני, ושמיעת עדויות הצדדים בפני, אני סבורה שאין מקום לראות במכתב עורך דין בבניק משום הודאת בעל דין המחייבת את התובע ומביאה לדחיית תביעתו כנטען על ידי הנתבע. 10. כידוע, "הודאת חוץ" דהיינו הודאה הנעשית מחוץ למסגרת הפורמלית של ההליך המשפטי, וכזו היא ההודאה הנטענת בפני, הינה ראיה ככל ראיה אחרת, ומשקלה הראייתי נתון לשקול דעת בית המשפט (י. קדמי "על הראיות" (2009) בעמ' 1385 והפסיקה בה"ש 16). נכון גם כי הכלל קובע שדברי עורך דין המיצג צד, נתפסים כדברי הלקוח עצמו שכן הכלל הוא כי "שלוחו של אדם כמותו" ואין מניעה אף להכיר בהודאת בעל דין שנעשתה במכתב ב"כ (ראה למשל ע"א 3402/95 ש. גמליאל חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ש. ארצי חברה להשקעות בע"מ (1997) בסעיף 38 לפסה"ד). אולם בנסיבות הענין, משמדובר בטענה המיחסת לתובע הודאת בעל דין כאשר מדובר בעמדה הפוכה לחלוטין לזו שהוצגה על ידי המנוחה ועל ידי התובע קודם לכן, מסתבר בהרבה בעיני, כטענת התובע, כי מקור האמור במכתב, טעות של עוה"ד בבניק ולא דברים מפורשים שנאמרו לה על ידי התובע. התובע אמנם לא זימן את עורך דין בבניק לעדות בפני אולם בהתחשב בכך שמדובר בתביעה קטנה והתובע אינו מיוצג בהליך זה, ויתכן שלא הבין את המשמעות של טענת הנתבע בכתב הגנתו בהקשר זה, אינני מוצאת לנכון לזקוף לחובתו את אי העדת עורך דין בבניק שכן, מקובלת עלי עדותו בענין כי מעולם לא נתן הסכמה לקיזוז שכר הטרחה וכי האמור במכתב עוה"ד בבניק, אינו תואם את עמדתו בענין ונבע ככל הנראה מטעות בהבנת עמדתו על ידי עוה"ד בבניק. 11. יש מקום גם לציין כי מכתבה של עורך דין בבניק שנשלח לאחר שכבר התקבלה החלטת הלשכה, ובנסיון לשנותה, נושאת בכותרתה את המילים "כל הזכויות שמורות". אמנם נכון כי לא ניתן לראות במכתב כמסמך שנשלח לצרכי פשרה אשר לגביו נקבע כי אין מקום שמסמך כזה ישמש כהודאת בעל דין (קדמי, שם בעמ' 1423), אולם בכיתוב הנ"ל יש משום לגרוע, על פני הדברים, מתוקפה של "ההודאה" הכלולה במכתב, שכן ברור כי זה נשלח בנסיון לשנות את החלטת ועדת האתיקה של הלשכה, ומשכך, נקטה עורך דין בבניק זהירות, וכללה בכותרת המכתב הסתייגות, שיש בה להוסיף לנימוקי מדוע אין לתת משקל ראייתי מכריע להודאה הכלולה במכתב. האם קיזוז שכר הטרחה נעשה כדין על ידי הנתבע? 12. השאלה המרכזית לטעמי הדורשת הכרעה בהליך שבפני, הינה זו הנוגעת לסוגיה של עצם ביצוע הקיזוז של שכר הטרחה דהיינו, האם התקיימו התנאים המאפשרים לנתבע לעשות כן, וזאת לאור הכלל שנקבע בפסיקה מזה ימים ימימה, לפיו כספים המתקבלים אצל עורך דין בעבור לקוחו, הינם כספי הלקוח המוחזקים על ידי עורך הדין בנאמנות, לרבות שכר טרחת עורך דין הנפסק (ע"א 309/59 חברת מפעלי מים בע"מ נ' פישוב, פ"ד יד 1121 (....) ואין הוא רשאי לעשות בהם כרצונו ללא הסכמה של הלקוח ושלא בהתאם לאמור בסעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א -1961. סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין מורינו מתי ובאיזה תנאים רשאי יהא עורך דין לעכב תחת ידיו כספים שהתקבלו אצלו עבור לקוחו: " להבטחת שכר טרחתו ולהבטחת החזרת הוצאות שהוציא, רשאי עורך דין לעכב תחת ידו כספי הלקוח שהגיעו לידו בהסכמת הלקוח עקב שירותו ללקוח, פרט לכספים שניתנו לו בפקדון או בתור נאמן וכל עוד הוא נאמן עליהם שלא לטובת לקוחו בלבד, ופרט לכספי מזונות לאשה ולקטינים, וכן רשאי הוא לעכב נכסים ומסמכים של לקוחו שבאו לידיו עקב שירותו ללקוח; ובלבד שהגיש תביעה על שכר טרחתו או הוצאותיו תוך שלושה חדשים מיום שהלקוח דרש ממנו בכתב את מה שעוכב כאמור". 13. הנה כי כן, כל עוד לא קיימת הסכמה בין עוה"ד ללקוחו ביחס לקיזוז שכר טרחה או הוצאות מכספים שהתקבלו בידי עוה"ד בעבור לקוחו, שהם כספי הלקוח, אין עוה"ד ראשי לעכבם תחת ידיו מבלי להגיש תביעה תוך 3 חודשים "מיום שהלקוח דרש ממנו בכתב את מה שעוכב כאמור". מכאן, שהנטל על הנתבע להוכיח קיומה של הסכמה מצד המנוחה לקיזוז שכר טרחתו בגין ההליך בבית הדין לעבודה, ובמקרה שבפני, לאחר שקילת העדויות שהובאו בפני, אינני סבורה כי הנתבע עמד בנטל המוטל עליו בענין זה. הקושי במקרה זה נובע מקושי ראייתי כפול: הראשון מקורו בפטירתה המצערת של המנוחה זמן קצר מאד לאחר שהתקבלו הכספים ובוצע הקיזוז, והשני, העדרו של הסכם שכר טרחה באשר לגובה השכר המוסכם. מקבלת אני בהחלט את עדותו של הנתבע כי שוחח עם המנוחה קודם להוצאת מכתבו מיום 4.9.11, אולם מתקשה אני לקבל כראיה יחידה את עדותו של הנתבע, כעדות יחידה של בעל דין, כי בשיחה זו ניתנה הסכמת המנוחה לקיזוז, שכן כנגד עדות זו מצוי בפני מכתב נגדי שהוצא על ידי עורך דין פניני ממנו עולה מפורשות התנגדות המנוחה לקיזוז, דבר שיש בו כדי לכרסם בטענת הנתבע, אשר לא החתים את המנוחה על מסמך המבטא את הסכמתה לקיזוז. בנסיבות כאלו, ומבלי שאקבע מסמרות בדבר העדפת גרסת עורך דין פניני על פני גרסת הנתבע, אני סבורה שאין באפשרות הנתבע להוכיח קיומה של הסכמה לקיזוז ומשכך, לטעמי הקיזוז בוצע שלא כדין. 14. אין בקביעתי זו משום קביעה שהנתבע אינו זכאי לשכר טרחה בעבור ניהול ההליך בבית הדין לעבודה ואין בכוונתי להיכנס ולדון בשאלה זו, שטענות הצדדים לגביה לא נפרשו בפני באופן מלא, מעצם מהות ההליך כפי שנוהל בפני, כתביעה של התובע דווקא. אולם העדרו של הסכם שכר טרחה המעגן את זכות הנתבע לשכר טרחה שאינו מותנה בתוצאות ההליך בבית הדין לעבודה, אף הוא גורע מיכולת הנתבע להוכיח את הסכמת המנוחה, שכן סביר להניח כי לא היה מוצג הסכם כזה, היה בכך תימוכין משמעותי מאוד לטענת הנתבע בדבר הסכמה לקיזוז שכר הטרחה המוסכם. אלא שאני סבורה כי שאלת גובה שכר הטרחה המוסכם ו/או הראוי, ככל שלא יוכח שכר טרחה מוסכם, צריכה להתברר בהליך נפרד שיזום הנתבע דווקא (דבר המשליך, כמובן על נטלי ההוכחה) וזאת כמצוות סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין הנ"ל. 15. צר לי שהצדדים לא השכילו להגיע להבנה בענין זה שכן, אין באפשרותי לצפות מה תהא תוצאת אותו הליך שהנתבע ינקוט באם ינקוט, אולם בנסיבות הענין ולאור קביעתי שהנתבע לא עמד בנטל להוכיח שניתנה הסכמת המנוחה לקיזוז, אין מנוס מקביעה כי קיזוז שכר הטרחה בגין ההליך בבית הדין לעבודה נעשה שלא כדין ובהתאם אני מחייבת את הנתבע להשיב לתובע את הסך של 23,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. לאור הוראת סעיף 88 הנ"ל, ובהתחשב בעובדה כי אכן היתה מחלוקת כנה בין הצדדים ביחס להסכמת המנוחה לקיזוז (ובהעדר החלטה מחייבת של הלשכה אליה פנה התובע בתחילה), אני קובעת כי לנתבע עומדת זכות עיכבון על הכספים שהוריתי על השבתם, אולם זאת בתנאי כי יגיש תביעה לתשלום שכר הטרחה בגין ההליך בבית הדין לעבודה בתוך 45 יום ממועד המצאת פסק הדין במסגרתה יבקש סעד זמני מתאים שאם לא כן ובהעדר החלטה נוספת, עליו להשיב את הכספים כאמור, בתוך 60 יום. בנסיבות הענין, ומאחר וממילא נראה כי הצדדים צפויים לנהל הליך משפטי נוסף, אינני פוסקת הוצאות בגין הליך זה וכל צד יישא בהוצאותיו. עיכוב כספיםעורך דין