תביעה בגין ביטול הופעה בבר מצווה תביעה כספית בסכום של 3,500 ₪. 1. התובע הינו זמר שירה בציבור. לטענתו, בחודש אוקטובר 2012 נקשר בינו לבין הנתבעת 1 הסכם לפיו יופיע בבר המצווה של בנה שעתיד היה להתקיים ביום שישי, 9.11.12, בשעה 15:00 (להלן: "הארוע" או "בר המצווה"). אלא שמסיבות לא ברורות ביכרה הנתבעת 1 - באמצעות הנתבעת 2 מפיקת האירוע - לבטל את ההסכם באופן חד צדדי. לטענתו, מאחר שנקשר ביניהם הסכם מחייב והוא טרח וביטל השתתפותו באירוע אחר אליו היה מוזמן - על הנתבעות לשלם לו את הסך של 3,500 ₪ בגין ביטול הופעתו בבר המצווה. 2. לטענת הנתבעות, הן כלל לא הזמינו את שירותיו של התובע, לא בעל פה ולא בכתב, והשיח שהחל בין הנתבעת 1 לבין התובע לא הבשיל ולו לכדי הצעה מצידו של התובע. עוד נטען כי הנתבעת 1 ביקשה מהתובע שישלח הזמנת עבודה מסודרת, ומשלא עשה כן קבעה עימו פגישה שבה ביקשה לקבל גם מפרט טכני, ובתוך 3 ימים. אולם, סופו של דבר מאחר שהתנהלותו לא היתה מקצועית (הוא איחר לפגישה, כשהגיע נראה רדום ולא ענייני ואת הצעתו לא שלח במועד) הנתבעת 2 כמפיקת האירוע, קיבלה החלטה מקצועית לפיה אין מקום לשלבו בבר המצווה והודיעה לו כי הנתבעת 1 איננה מעוניינת לשכור את שירותיו. עוד טוענות הנתבעות כי התובע פועל בחוסר תום לב מאחר שמתברר כי באותו מועד הופיע-גם-הופיע באירוע אחר. לאחר שקראתי את תיק בית המשפט, שמעתי את הצדדים ואת שלושת עדי התובע (גב' פלר, מר ליטאי ומר אבידור), הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות. 3. מכתבי בי-הדין ועדויותיהם של התובע ושל הנתבעת 1 עולה כי מי ש'קישר' ביניהם היה מכר משותף - מר יואל ליבה (להלן: "ליבה"). הלה, ואין מחלוקת על כך, ביקש רק את טובת שניהם, אך הדברים התגלגלו, סופו של דבר, לפתחו של בית המשפט. וכך, בראשית חודש ספטמבר 2012 העלה מר ליבה בפני הנתבעת 1 את הרעיון כי התובע ישולב באירוע, וזו מצידה ביקשה כי יבדוק אם התובע כלל פנוי באותו מועד ובמידה שתהיה מעוניינת - תתקשר אליו. בהתאמה, ובתאריך 20.9.12 יצר מר ליבה קשר עם התובע וברר עימו את האפשרות להופיע באירוע. לדברי התובע, לאחר שבדק את לוח הופעותיו, השיב בחיוב ושריין את התאריך. מר ליבה מצידו הודיע לתובע כי הנתבעת 1 תיצור עימו קשר לצורך התיאומים השונים (סעיף 3 לכתב התביעה). 4. אין מחלוקת על כך כי הנתבעת 1 לא יצרה קשר עם התובע, וכי היוזמה לכך היתה של התובע עצמו כאשר פנה לנתבעת 1 בראשית חודש אוקטובר 2012. פגישה בין השניים התקיימה בתאריך 21.10.12 כאשר עד לאותו מועד הובהר - אם באמצעות מר ליבה אם ישירות בשיחת טלפון בין התובע לנתבעת 1 - כי הסכום שהתבקש על ידי התובע 3,500 ₪ אינו מקובל, ואכן הסכום ירד לסך של 2,700 ₪. 5. חרף האמור, עד למועד הפגישה, 21.10.12, לא ניתן לראות במגעים שבין התובע לבין הנתבעת 1, באמצעות צד שלישי, כחוזה מחייב. לא בכדי נקבעה פגישה ויש בכך כדי להעיד על העדרם של פרטים נוספים והעדר גמירות דעת לכל הפחות מצידה של הנתבעת 1. 6. והנה, בתאריך 21.10.12 נפגשו הצדדים לראשונה. לטענת התובע הוסכם אז על פרטים שונים נוספים כמיקומו באירוע, תוכנית הערב וכי אף ינחה את האירוע כולו. לדבריו ביקשה ממנו הנתבעת 2 בסיום הפגישה כי ישלח אליה מפרט טכני בתוך 3 ימים, עד לתאריך 24.10.12. 7. אלא, שבתאריך 23.10.12 הודיעה הנתבעת 2 לתובע בטלפון ובהודעת דוא"ל כי משפחת נגריס איננה מעוניינת לשכור את שירותיו. לטענת הנתבעות היה זה מאחר שהתובע איחר לפגישה עימן איחור של שעה (והגיע רק מאחר שצלצלו להזכיר לו), לא שלח הזמנת עבודה מסודרת כפי שהתבקש לעשות עוד לפני הפגישה וגם את המפרט הטכני שעליו הוסכם כי יעביר, לא שלח. 8. מהתנהלות זו שבין הצדדים ניתן לקבוע כי פרטים מהותיים הצריכים להיות בהסכם הופעה: כתאריך, שעה, אופי הארוע ותמהיל השירים, כמו גם התמורה היו ידועים לכל הפחות לתובע. מבחינתו שלו, הצעתו שניתנה בעל פה היתה מסוימת דיה והעידה על גמירות דעתו באופן שבו מתאפשרת כריתתו של חוזה בקיבל ההצעה. אלא שאף אם נראה בפרטים שנוספו - נדבך על נדבך - כהצעה שלמה ומלאה מצידו של התובע - קיבול של הנתבעת 1 לא היה. 9. שתי הנתבעות העידו כי דרשו שהתובע ימציא הזמנת עבודה, כולל מפרט טכני. יתכן, שאין בפרט האחרון משום פרט מהותי, אולם התרשמתי מהן כי רצו שההזמנה תועלה עלי-כתב, תהא מפורטת ומסודרת. חששותיהן גברו גם משלא הגיע התובע לפגישה עימן בזמן, ויצא לכיוונן רק לאחר שקיבל תזכורת לפגישה מהנתבעת 2. לא התרשמתי כלל וכלל כי הנתבעת 1 גמרה אומר בדעתה להתקשר עם התובע. נהפוך הוא - היא התלבטה בכך לאורך כל הדרך. אמנם מר ליטאי העיד כי בסוג כזה של עבודה - הופעת אומן - אין עורכים הסכמים בכתב. דא עקא כי הנתבעת 2 שהיא מפיקת אירועים מזה 15 שנים העידה אחרת, והאומן שהופיע בסופו של דבר בבר המצווה עשה זאת לאחר חתימת הסכם בכתב. 10. הנטל להוכיח את עילת התביעה קרי, את כל אותן עובדות שעל פי הדין המהותי יש בהתקיימותן כדי לזכות את התובע בסעד המבוקש על ידו, מונח לפתחו של התובע, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" (ראו גם ע"א 1184/04 קרויזר נ' שוורץ (15.4.07), בפסקה 23). במשפט האזרחי נקבע כי נטל זה הינו על פי "הטיית מאזן ההסתברויות" - "דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות..." (ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 589, 598 (1986)). התובע הוא הטוען כי נקשר הסכם מחייב בעל פה, אך הוא לא הוכיח האמור. למען הסר ספק, עדיו של התובע לא היו נוכחים בעת שנקשרו פרטי ההסכם לכאורה עם הנתבעות או מי מהן, והם אינם יכולים לשפוך אור על העובדות כהווייתן. 11. יתרה מכך; בכתב התביעה טען התובע כי בעקבות התחייבותו להופיע בבר המצווה של הנתבעת 1, ביטל השתתפותו באירוע אחר. לא הוצגה לי כל אסמכתא להופעה אחרת, בשכר, שהיתה אמורה להיות לתובע באותו היום בשעת הצהריים, ושאותה ביטל. ואילו הופעה שהיתה קבועה לו בשעות הערב, ב'מיסטיק רוז', התקיימה כסדרה, ולא נגרם לו כל נזק כספי. אלא שהוסיף התובע וטען כי בדיוק בשעת הארוע היה אמור להתקיים טקס זכרון לראש הממשלה רבין, ז"ל. טקס זה מקיים מידי שנה, ביום שישי שלאחר ה - 4 בנובמבר, ארגון 'משמרות השלום והדמודקרטיה' שהתובע הוא פעיל וחבר מרכזי בו. ומשום שהתחייב להופיע בבר המצווה, הוקדם הטקס בעטיו בשבוע ימים לתאריך 2.11.12. הקדמה זו חייבה לטענתו טלפונים ותיאומים רבים עם אומנים, מרצים ואנשי מקצוע המופיעים/מרצים ומשתתפים בטקס, כולם בהתנדבות. הוא מכחיש כי הטקס הוקדם ממילא מאחר שכל אירועי יום הזכרון באותה השנה הוקדמו בשבוע. ואכן, תימוכין לדבריו - כי הקדמת הטקס נעשתה בשל הזמנתו להופיע באירוע הבר המצווה - היה גם בגרסת עדיו. אלא מאי ? הגב' פלר החברה בוועד הארגון העידה כי הקדמת הטקס היתה עוד בתאריך 10.9.13 (או בסמוך לכך). מר דני ליטאי, המארגן את הטקס, העיד כי אינו זוכר מתי התובע ביקש ממנו להקדים את הטקס, אך נדמה לו כי היה זה כחודש ימים לפני המועד המקורי (קרי, בתאריך 9.10.12 או בסמוך לכך). עד נוסף של התובע, מר אלחנן אבידור העיד כי "אולי שבועיים לפני" המועד המקורי הודיע התובע כי יש להקדימו. הנני מעדיפה את עדותם של גב' פלר ומר ליטאי העוסקים במלאכת הארגון. עולה מהן כי התובע הודיע/ביקש להקדים את הטקס לכל המאוחר בתאריך 9.10.12. ויודגש, במועד זה טרם פגש התובע בנתבעת 1 וטרם נסגרו כל פרטי ההסכם. ניכר כי התובע ביקש להותיר תאריך זה פנוי ביומנו בציפייה כי הופעתו בבר המצווה תצא אל הפועל. הקדמת הטקס היתה לפי בקשתו ועל יסוד ציפייתו שלו בלבד, מבלי שעדיין נכרת קשר חוזי מחייב עם מי מהנתבעות, חוזה שגם לא נכרת לאחר פגישתם. על כן כל דרישה לפיצוי כספי בגין בזבוז זמן, טלפונים והוצאות מנהלתיות שונות לא ניתן להביא לפתחן של הנתבעות. ועוד אין זה מיותר להוסיף כי הנתבעת 2 הינה מפיקת האירוע, ומלכתחילה אין כל יריבות בינה לבין התובע ואין כל עילת תביעה נגדה באשר היא פעלה בגיבוי מלא של הנתבעת 1. 12. התובע טען כי נאלץ לבטל הזמנתם של שני הנגנים עימם קבע, שהיו אמורים להשתתף אף הם בר המצווה. מעבר לאמור - לא נקב בשמם, לא ציין מהו המועד שבו סוכמה עימם ההופעה, מהו הסכום שאותו התחייב לשלם להם מהו הסכום אותו שילם להם בפועל בעקבות הביטול לכאורה. 13. סוף דבר; לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית. הנתבע ישא בהוצאות כל אחת מהנתבעות בסכום של 500 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים. אירועים (תביעות)