לטענת התובעת, היא עמדה עם רכבה ברמזור, שהראה אור אדום וכשהתחלף האור לירוק, היא ביצעה פניית פרסה כדין ולאחר שהשלימה את הפנייה והמשיכה בנסיעה, פגע לפתע רכב, שהיה נהוג בידי הנתבע 1 (להלן:,הנתבע") בחלק האחורי של רכב התובעת וכתוצאה מכך נגרם נזק לתובעת בסכום של 8,323 ₪, הכולל בחובו: הוצאת תיקון הרכב בסך 4,772 ₪, ירידת ערך 486 ₪, שכ"ט שמאי 585 ₪, השכרת רכב ליומיים בסך 254 ₪, הוצאות נסיעה בתחבורה ציבורית בסך 209 ₪, הוצאות שליחויות בסך 1,017 ₪, עגמת נפש, לרבות בזבוז זמן, נזקים לעסק, עיכובים, הוצאות וכיוצ"ב בסך 1,000 ₪. מאחר והתובעת סבורה, שהאחריות לגרם הנזק הנ"ל רובצת על הנתבע, ביקשה התובעת לחייב הנתבעים לשלם לה את נזקיה הנ"ל. 2. הנתבעים סבורים, שיש לדחות את תביעת התובעת, תוך הטלת האחריות על התובעת, שכן לדעת הנתבעים, גרמה התובעת לתאונה בלתי נמנעת בין שני כלי הרכב ובנוסף לכך, מעלים הנתבעים את הטענות העיקריות הבאות: א. א) רכב הנתבע נסע בנתיב הימני בהתאם לאור ירוק שהיה בכיוון נסיעתו ברמזור. לפתע הגיח רכב התובעת, ביצע פניית פרסה שלא כדין, משמאל לימין וכתוצאה מכך התנגשו שני כלי הרכב. עוד טוענים הנתבעים, שהתובעת ביצעה הפניה בחסות האור האדום ברמזור ובעת שהתובעת סיימה את הפנייה, היה רכבה בנתיב הימני - למרות שפניית פרסה יש לבצע משמאל ולסיים בנתיב השמאלי. ב) לדעת הנתבעים, גם מיקום הנזק תומך בגרסת הנתבע, שרכב התובעת היה ממוקם בנתיב הימני מייד לאחר ביצוע הפרסה. 3. מבחינת הטענות, כפי שהועלו בכתבי הטענות ובעדויות המעורבים בתאונה עולה, שאין מחלוקת על כך שאירוע התאונה, נשוא תיק זה, אירעה בצומת מרומזר, תוך ביצוע פניית פרסה על ידי התובעת והשאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא שאלת אחריות מי מהצדדים לגרם התאונה. לאחר שבחנתי את חומר הראיות כולו, אני קובע, שגרסתה של התובעת היא מתקבלת על דעתי ואני מאמין לגרסה זו וקובע, שהאחריות לגרם התאונה רובצת על הנתבע - זאת לאור הנימוקים הבאים: א. א) בכתב ההגנה, טוענים הנתבעים, שהנתבע נסע בהתאם לרמזור ירוק בכיוון נסיעתו, כאשר לפתע הגיח רכב התובעת, ביצע פנייתה פרסה שלא כדין, משמאל לימין וכתוצאה מכך התנגשו שני כלי הרכב. אני מקבל חלק מטענות אלו, שכן אין חולק על כך, שהתובעת ביצעה פניית פרסה משמאל לימין, ברם איני מקבל את הטענה, שהיא הגיחה כך לפתע ואיני מקבל את הטענה, שהתובעת ביצעה הפנייה בעת שהיה אור אדום ברמזור. (ראה טענות הנתבעים בסעיף 3(ב)(ה) לכתב ההגנה). ב) אני מאמין לתובעת, שהיא החלה את פניית הפרסה בעת שהיה בפניה אור ירוק והיא אף הספיקה להשתלב בנסיעה ישרה ואז הגיע רכב הנתבע במהירות בלתי סבירה ופגע בחלק האחורי של רכב התובעת. הנתבע הגיע מכיוון רמלה בנתיב הימני והיה עליו לעבור כברת דרך, עד שהגיע אל אותו מקום בו ביצעה התובעת פניית פרסה וכבר ממרחק יכול היה הנתבע להבחין ברכב התובעת המבצע את הפנייה. אני לא מקבל את טענת הנתבע, שבאותן נסיבות הוא נסע 40- 30 קמ"ש, (עמ' 4 לפ',ש' 1) משום שאם היה נוסע במהירות זו או במהירות סבירה לאותן נסיבות ואם היה מבחין מבעוד מועד ברכב התובעת המבצע את הפנייה- אין לי ספק, שהיה מספיק לבלום ויכול היה למנוע את התאונה או לפחות למזער את הנזקים. ג) בכיוון נסיעתו של הנתבע יש שדה ראיה ועצם העובדה, שהוא הבחין ברכב התובעת רק עם המכה - זה רק מראה שאכן, הנתבע לא שם לב לנעשה לפניו ולא שם לב שרכב התובעת כבר היה בפנייה. (עמ' 4 לפ',ש' 2- 3). מהמשך עדותו של הנתבע עולה, שאין זה נכון שהוא הבחין ברכב התובעת רק עם המכה, משום שכך אומר הנתבע:" בזמן שראיתי את התובעת היא הייתה עם הרכב בצד ימין. כשאני בא מבילו יש לי שני נתיבים, בצד שלה יש שלושה נתיבים. היא הייתה בנתיב הימני בכיוון ההפוך כשאני בא מבילו..". העולה מעדות זו הוא, שהנתבע הבחין ברכב התובעת עוד לפני הפנייה והיא כבר הספיקה להשתלב בנתיב הימני בכיוון ההפוך ואז פגע רכב הנתבע בחלקו האחורי של רכב התובעת. (ראה בעמ' 4 לפ',ש' 7- 8). ב. א) מטעם הנתבע העידה בתו, הגב' יעל ניסים, (להלן:"גב' ניסים") אך מעדותה עולה גרסה, שאף לא מתיישבת עם גרסת הנתבע. גב' ניסים העידה, שבעת שהנתבע הגיע לצומת היה אור ירוק והנתבע, כדבר מובן מאליו, המשיך לנסוע. כך אומרת גב' ניסים:" איך שחצינו את הצומת, אנחנו בנתיב הימני, הגיע רכב מקביל אלינו, שעשה פרסה, נכנס לנתיב הימני, לנתיב שלנו, זה היה מיד לאחר הצומת. דבר ראשון, בלמנו ועצרנו". (עמ' 4 לפ',ש' 18- 19). ב) עדות זו, אינה מתיישבת עם עדותו של הנתבע וגם לא עם עדות התובעת, שכן עולה מעדותה של גב' ניסים, שאיך שהנתבע חצה את הצומת הגיע רכב התובעת שעשה פרסה, אך מעדותו של הנתבע וגם של התובעת עולה, שקודם ביצעה התובעת את הפנייה ורק לאחר מכן, אירעה התאונה. גב' ניסים מעידה גם, שתוך כדי חציית הרמזור היא ראתה את התובעת פונה שמאלה. מעדותה של גב' ניסים עולה, שאכן - כפי שקבע בית המשפט- הם ראו את רכב התובעת פונה שמאלה, אך אין זה נכון שאז היה רכב הנתבע בנתיב הימני אחרי הרמזור. רכב הנתבע היה אחרי הרמזור - לאחר ההתנגשות בין הרכבים. (ראה בעמ' 4 לפ',ש' 20- 21 וש' 24- 26). ג. א) התובעת נחקרה ארוכות על ידי נציג הנתבעת וניסיונו להוכיח שהתובעת חצתה הצומת באור אדום, או שהתובעת הודתה בפני הנתבע, שהיא עברה באור אדום לא עלה יפה, שכן התובעת הכחישה טענה זו וכפי שעולה מהעובדות אני קובע, שהתובעת אכן לא ביצעה פניית הפרסה בעת שהרמזור היה אדום. ב) התובעת העידה, כיצד מעוצמת המכה החל רכבה לזגזג והעידה גם, שהנתבע פגע בחלק האחורי של רכבה באותה עת שכמעט הספיקה להתיישר. חוות הדעת של השמאי מטעם התובעת, מאשרת, שאכן רכב התובעת נפגע בחלקו האחורי ואם אכן, רכב הנתבע היה פוגע ברכב התובעת בעת שרק החלה את הפנייה, אין לי ספק, שהפגיעה הייתה חייבת להיות במקום אחר מזה אשר פורט בחוות הדעת. התובעת גם תארה את קרות התאונה ואת מיקום המכוניות בעת האירוע בתמונה ובתרשים, שהוגש לבית המשפט (ת/1, ת/2, ת/3) וממוצגים אלה, ניתן לראות בבירות, עד כמה היה לנתבע שדה ראיה ומה המרחק שהיה על הנתבע לעבור עד שהגיע אל מקום הימצא רכבה של התובעת - מרחק שהיה חייב להספיק לנתבע, הן לראות את רכב התובעת והן לנקוט באמצעי זהירות על מנת למנוע התאונה. 4. לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה ולאור הנסיבות, אני קובע, שהתובעת ביצעה פניית פרסה בעת שהיה בפניה אור ירוק ואילו הנתבע המשיך בנסיעה מבלי להבחין ברכב התובעת ופגע בחלקו האחורי של רכב התובעת ולכן, אני קובע כי במקרה זה, רובצת האחריות על הנתבע ועל הנתבעים לפצות את התובעת. 5. באשר לסכום הפיצוי, התייחסו הנתבעים לכל פריט פיצוי שנתבע על ידי התובעת ונטענו טענות כדלקמן: א. א) באשר לסכום הנתבע בגין ירידת ערך, טענו הנתבעים, שקביעת השמאי אינה אמינה, משום שבפני השמאי לא הוצג עברו התאונתי של הרכב. עוד נטען על ידי הנתבעים, שעולה חשש כי הרכב היה מעורב בתאונות קודמות ועוד נטען, שדרושה הוכחה, שהרכב נמכר וככל שהוא נמכר יש להביא הוכחה על הפסד בפועל וקשר סיבתי לאירוע נשוא תביעה זו. ב) החשש שעלה בלב הנתבעים בדבר תאונות קודמות, נותר בגדר חשש בלבד, שכן טענה זו לא הוכחה. באשר לקביעת ירידת הערך - כפי שקבע השמאי- ניתן לומר, שאכן השמאי לא עשה מלאכה מלאה בקובעו את שיעור ירידת הערך, שכן העולה מחוות הדעת הוא, שהשמאי קבע באופן שרירותי את שיעור ירידת הערך מבלי לציין את האלמנטים הדרושים לצורך קביעה זו. זאת ועוד, השמאי קבע את ירידת הערך עוד בטרם תוקן הרכב והשמאי בוודאי יודע, שלאופן תיקון הרכב משמעות רבה לגבי קביעת שיעור ירידת הערך ובמקרה זה, לא לקח השמאי בחשבון אלמנט חשוב זה. ג) עם זאת, אין לי ספק, שעצם הפגיעה ברכב התובעת - במקומות שנפגע- גרם לירידת ערך לרכב התובעת ולא נראה לי שהשמאי הגזים בקביעת ירידת ערך בסכום של 486 ₪ ולכן, אני מקבל התביעה בגין פריט זה. ב. באשר לפריט הנזק של השכרת רכב, אני קובע, שהתובעת לא הוכיחה שהשכרת הרכב ביום 7.11.12 קשורה קשר ישיר עם תוצאות התאונה - מה עוד שהתאונה אירעה ביום 29.10.12 והשכרת הרכב בוצעה ביום 7.11.12. לכן, אני דוחה התביעה בגין פריט זה. ג. כך גם לא הוכיחה התובעת קשר ישיר בין הנסיעות בתחבורה ציבורית ובין התאונה דכאן. לכן, אין אני נעתר לפריט תביעה זה. ד. באשר לפריט נזק בגין שליחותיו. צרפה התובעת חשבונית מיום 30.11.12 בגין שליחויות שבוצעו בין התאריכים 1.11.12- 30.11.12. בין התאריכים הנ"ל נכללים גם הימים, שהתובעת טענה שהיא שכרה רכב ולכן, אין פירוט מדויק מתי היו השליחויות בתשלום ומדוע אם התובעת שכרה רכב, לא השתמשה באותו רכב גם לצורך שליחויות. התובעת הביאה לבית המשפט - להדגמה- שתי חבילות כבדות על מנת להמחיש, שבשל כובד החבילות, עושה היא שימוש במשלוחים, אך התובעת לא הוכיחה, שבימים כתיקונם - לפני קרות התאונה- היא לא שילמה עבור ביצוע שליחויות, בלי קשר עם קרות התאונה. לכן, אני לא מקבל התביעה בגין פריט זה. ה. גם הסכום הכללי של 1,000 ₪ שנתבע על ידי התובעת בגין פריטי נזק שונים, אין בית המשפט מקבל התביעה בגין פירט זה, משום היותו כללי, בלתי מפורט, שכן התובעת לא פרטה מה סכום תובעת היא עבור כל פריט נזק בנפרד ובמיוחד בעד הוצאות וכיוצ"ב. לכן, אין אני נעתר גם לפריט תביעה זה. 5. א. סוף דבר, העולה מהנימוקים שפורטו לעיל, אני קובע, שהתובעת הוכיחה נזקיה בסכום של 5,843 ₪ (הוצאות תיקון הרכב, שכ"ט שמאי וירידת ערך) ולא הוכיחה את יתרת סכום התביעה. ב. א) על כן, אני מחייב הנתבעים, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובעת את הסך של 5,843 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 8.4.13- ועד התשלום בפועל. ב) כמו כן, אני מחייב את הנתבעים, באופן סולידארי, לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ג) יתרת סכום התביעה נדחית- מהנימוקים שפורטו לעיל. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. משפט תעבורהתאונת דרכיםרמזורפניית פרסה