בפני תביעה ותביעה שכנגד, שהוגשו בבית משפט לתביעות קטנות, בגין אירוע תאונה מיום 15.03.13. למען הנוחיות התובע /הנתבע שכנגד ייקרא "התובע", והנתבעים, הנתבע 1 שהינו התובע שכנגד, והנתבעת 2 ייקרא ו "הנתבעים". טענות הצדדים על פי טענת התובע, התאונה אירעה כאשר בזמן שעמד רכבו במפרץ חניה, עם מנוע מונע, הגיעה נהגת הנתבעים, סטתה הצידה על מנת להימנע מרכב שהגיע מולה, ובכך פגעה בחלקו הקדמי שמאלי של רכב התובע. התובע צירף חוות דעת לכתב התביעה ולפיה, הנזק הישיר שנגרם לרכבו, הינו בשיעור של 7,670 ₪, בנוסף לסך של 2,122 ₪ בגין ירידת ערך רכבו. בנוסף צירף חשבון שכ"ט שמאי בסך של 850 ₪. לטענת התובע, האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים, וביקש לחייבם בתשלום הסכומים הנ"ל, בתוספת הסך של 350 ₪ בגין הפסד יום עבודה, ובסה"כ לחייב את הנתבעים בסך של 10,992 ₪ בגין אחריותם בתאונה. הנתבעים שללו את גרסת התובע לנסיבות התרחשות התאונה. לטענתם, כפי שעלה בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, וכאשר נסעה הנהגת של הנתבעים, לפתח יצא רכב התובע בפתאומיות וחוסר זהירות מחניה בצד הדרך, מבלי לשים דעתו לרכב הנתבעים, ופגע ברכבם בצדו הימני. דיון ומסקנות לאחר ששמעתי את גרסאות הצדדים, לרבות הנהגים המעורבים בתאונה, ועדת הנתבעים, באתי לכלל מסקנה כי יש להשית אחריות על שני הצדדים, בגין אירוע התאונה, וזאת מן הנימוקים שיפורטו. בעדותו חזר התובע, על גרסתו לאירוע התאונה, כאשר חקירתו הנגדית לא הצליחה להראות על סתירות כלשהן בגרסתו. יחד עם זאת, מעיון בטופס "הודעה על מקרה ביטוח" , אשר נערך ביום 17.03.13 (ת/2), מסר התובע למבטחת רכבו, בתיאור נסיבות המקרה, כי נהגת הנתבעים פגעה ברכבו לאחר "שעקפה רכב אחר", עדות אשר מתיישבת אף עם דבריו של הנתבע בפניי (עמ' 3 ש' 2-7). בחקירתו הנגדית לא נתן התובע הסבר מניח את הדעת, לסתירה בין גרסתו הראשונית לתאונה, כפי שעולה מטופס זה, לבין דבריו בכתב התביעה ועדותו הראשית בפניי, דבר אשר משאיר תהיות לגבי הנסיבות שגרמו לקרות התאונה. זאת ועוד, עיון בתמונות רכבו של התובע שנפגע בתאונה (ת/1), מעלה כי הנזקים נגרמו בחלקו הקדמי שמאלי של הרכב. אילו אקבל את גרסתו של התובע, לפיה היה בעצירה מוחלטת במפרץ החניה, כפי ששרטט זאת בתרשימים שצירף לכתב התביעה, אזי יש להניח כי מוקד הנזק יחל לכל הפחות בכנף או בבית הגלגל, מה שאין במקרה זה, אם כי מוקד הפגיעה הינו בקצה הקדמי של הפגוש. מנגד, העידה בפניי נהגת הנתבעים. הגם שבעדותה העידה האחרונה כי התובע יצא בפתאומיות מחניה, וזאת מאחר ורכבו עמד בצורה אלכסונית, אלא שבהמשך עדותה מציינת כי שני הרכבים התנגשו בצורה אלכסונית (עמ' 3 ש' 29). גרסתה של נהגת הנתבעים אינה מתיישבת הן עם גרסתה בכתב ההגנה והן עם תיאור התאונה והשרטוט של התאונה, כפי שעולה בטופס "הודעה על תאונת דרכים" שמסרה למבטחת רכב הנתבעים, שם מציינת האחרונה כי רכב התובע יצא בפתאומית בזמן נסיעתה בכביש ישר, ופגע ברכב הנתבעים, כאשר מעיון בשרטוט התאונה, שנעשה לפי התיאור שלה (עמ' 4 ש' 6), בזמן הפגיעה הרכב עמד בצורה ישרה, ולא אלכסונית כפי שטענה בפניי. חקירתה הנגדית של הנהגת הצביעה על סתירה בין עדותה, לפיה התנגשות הרכבים הייתה בצורה אלכסונית, כאשר בחקירה מאשרת הנהגת כי הרכבים בזמן התאונה, היו כפי שמשורטט בהודעה הנ"ל, משמע רכבה עמד צורה ישרה ורכב התובע בצורה אלכסונית. מטעם הנתבעים העידה נוסעת שישבה ברכבם של הנתבעים, ליד הנהגת, בזמן התאונה. חקירתה של העדה העלתה סתירות לעניין גרסתה של הנהגת. בעוד הנהגת טענה כי ברגע שראתה את רכבו של התובע ניסתה להתחמק מפגיעה, אלא שהעדה שללה זאת וטענה כי הנהגת לא ניסתה לברוח (עמ' 15 ש' 10-11) כי אין כל סיבה לסטייה כזו (עמ' 5 ש' 16-17). יוצא אפוא, כי לאחר שמיעת גרסאות הצדדים ושני הנהגים המעורבים בתאונה, ולאחר שעיינתי בתמונות רכבי הצדדים והנזקים שנגרמו להם, המסקנה אליה הגעתי הינה אחת הסיבות לקרות התאונה הינה כי נהגת הנתבעים סטתה מדרכה, מסיבה כלשהי, אל כיוון הימצאות רכבו של התובע, אשר באותו זמן היה ביציאה מהחניה. אני מקבלת את גרסת התובע לפיה נהגת הנתבעים סטתה מנתיב נסיעתה, אך באותה עת, איני מקבלת את גרסתו של התובע כי היה בעצירה מוחלטת בחניה, אם כי התכוון לצאת ממנה, וזאת הן לאור העדויות שנשמעו בפניי, לרבות עדותו של הנתבע, והן לאור מוקדי הנזק ברכבו של התובע, כפי שתיארתי לעיל, וברכבם של הנתבעים, כפי שעולה בתמונות (נ/1). הנני קובעת כי התאונה התרחשה כתוצאה מנסיעתם של שני הנהגים, הן התובע והן נהגת הנתבע, זאת מאחר והתנגשות הרכבים הייתה בצורה אלכסונית, דבר אשר הביא לנזקים כפי שהן עולים בתמונות וחוות הדעת שצורפו בפניי. אילו אקבל את גרסתה של הנהגת, כפי שהעלתה בהודעה לחברת הביטוח, לרבות שרטוט התאונה, הרי הפגיעה ברכבה אמורה להיות באמצע, ולא בבית הגלגל האחורי. אי לכך, ומכל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי התובע לא הצליח להוכיח כי האחריות לקרות התאונה הינה של הנתבעים, כתוצאה מנהיגת נהגת הנתבע, כאשר באותה מידה, לא הצליח התובע שכנגד, להוכיח כי הפגיעה ברכבו הינה תוצאה בלעדית לנהיגתו והתנהגותו של התובע. בעניין זה אוסיף כי שני הנהגים תרמו לקרות ההתנגשות, ואין לומר כי התאונה ארעה בשל התנהגותו של אחד מהם, בלבד. סוף דבר לאור האמור לעיל, ומשלא הוכח בפני אחריות בלעדית של מי מהצדדים לאירוע התאונה, אני מורה על דחיית התביעה, והתביעה שכנגד. על אף התוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות. תאונת דרכיםמנועחניה