רקע עובדתי: ביום 15.9.10 שילם התובע אגרה באמצעות בא כוחו באותה עת, מר שרגא צייגר, בסכום של 4,062 ₪, במסגרת תביעה שניהל התובע מול חברת מית"ב (ת"ק 23472-09-10). בהליך גישור הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הנתבעת תשלם לתובע סך של 104,000 ₪ לסילוק סופי של המחלוקות בין הצדדים. עוד נקבע כי סכום פסק הדין ישולם לידי עו"ד צייגר בתוך 14 יום. ביום 28.6.11 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים. וכן נקבע: "האגרה תוחזר בהתאם לתקנות ובהתחשב בעובדה, שהתיק הסתיים בגישור." ביום 6.7.11 ביצעה הגזברות החזר אגרה לזכותו של עו"ד צייגר, ב"כ התובע. ההמחאה לכאורה לא התקבלה ולכן הגזברות הפעילה נוהל תשלום בשנית לצורך העברת המחאה נוספת, שכרוכה בחתימת עוה"ד על טופס "אובדן שיק". גזברות ביהמ"ש ניסתה ליצור קשר עם עו"ד צייגר לשם חתימתו על הטופס האמור, אך נתקלה בקושי באיתורו. ביום 24.6.12 חתם עו"ד צייגר על טופס "אובדן שיק". ביום 17.12.12 הועבר סכום האגרה לעו"ד צייגר וביום 19.12.12 הסכום נפדה. ביום 1.4.12 התובע הגיש תביעה כנגד עו"ד צייגר בין היתר, בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובע עקב השיהוי שנקט עו"ד צייגר בטיפולו בהחזרת האגרה (ת"ק 1788-04-12). ביום 2.5.12 ניתן פסק דין בהעדר הגנה, שבוטל לבקשת הנתבע בכפוף לתשלום 1,500 ₪. ביום 23.7.12 התקיים דיון במהלכו נרשמו, בין היתר, הדברים הבאים: "הצדדים: מוסכם שההחזר אגרה שהתקבל מביהמ"ש על המחצית הראשונה ילך ישירות לתובע." הדיון נמשך והתובע ציין שלא כלל סכום זה בתביעה. בתום הדיון ניתנה החלטה לפיה פסק הדין ישלח לצדדים. ביום 8.8.12 ניתן פסק הדין בו צוינו טענות התובע לפיהן: ביום 13.7.11 נשלח שיק מביהמ"ש לעו"ד צייגר בגין החזר אגרה. רק לאחר מספר פניות של המזכירות והחלטות מטעם ביהמ"ש, הגיע עו"ד צייגר לחתום על טופס לפיו לא קיבל את השיק. התובע תבע השבת הסכום שהופקד בסך 5,313 ₪ ועוגמת נפש אך לא כלל את עצם החזר האגרה. פסק הדין קבע, בין היתר, כי אכן השתהה עו"ד צייגר בחתימה על טופס אובדן השיק. לפיכך, חויב הנתבע לשלם לתובע הסך של 5,313 ₪ שהופקד וכן 2,500 ₪ בגין אובדן זמן ועוגמת נפש. 2. ביום 9.4.13 הגיש התובע את התביעה שבפניי בה טען כי עד היום לא קיבל חזרה את אגרת בית המשפט ששולמה ע"י ידו ביום 15.9.10 בסך 4,0262 ₪ בת"ק 23472-09-10 זאת על אף שקיים פסק דין המורה לשלם את האגרה לתובע. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי פסק הדין מיום 28.6.11 בת"ק 23472-09-10 לפיו נקבע כי האגרה תוחזר בהתאם לתקנות, בוצע ע"י הגזברות כבר ביום 6.7.11. ברם, ב"כ התובע איבד לכאורה את השיק ועל אף פניות רבות של המזכירות והחלטות של בית המשפט, השתהה עו"ד צייגר, כאמור בפסה"ד בת"ק 1788-04-12, במילוי טופס "אובדן שיק". רק ב- 24.6.12 חתם על הטופס וביום 17.12.12 הועבר סכום האגרה לעו"ד צייגר ונפדה ביום 19.12.12. הנתבעת טענה כי עם העברת הכספים לעו"ד צייגר, בא כוחו של התובע, הרי שדין התביעה להידחות וכל טענות התובע בדבר אי קבלת כספי האגרה צריכות להתברר מול עו"ד צייגר. 3. דיון: אין חולק, כי ביום 28.6.11 ניתן פסק דין בת"ק 23472-09-10 לפיו נקבע כי האגרה תוחזר בהתאם לתקנות. הגזברות אף פעלה בהתאם לתקנות כאשר העבירה שיק לפקודת בא כוח התובע, באותה עת, בגין החזר האגרה. כמו כן, נקבע בפס"ד 1788-04-12 כממצא עובדתי כי עו"ד צייגר הוא שלכאורה איבד את השיק והשתהה בחתימה על טופס "אובדן שיק". לאחר מילוי הטופס, פעלה הנתבעת בהתאם לתקנות, כאשר הנפיקה שיק חדש לעו"ד צייגר. התובע טען כי כספי האגרה אמורים היו להיות מושבים אליו, תוך שהוא משליך יהבו על הסכמת הצדדים שהוכתבה לפרוטוקול בת"ק 1788-04-12 ביום 23.7.12, לפיה החזר האגרה שיתקבל מביהמ"ש "ילך ישירות לתובע". ברם, להחלטה זו לא ניתן תוקף של פסק דין והיא נותרה בגדר הסכמה של הצדדים, ותו לא. זאת ועוד. בהסכמה זו אף לא צוין מספר תיק התביעות הקטנות האחר במסגרתו מתבקש החזר האגרה ישירות לידי התובע. יתרה מכך, לא ניתנה כל הוראה אופרטיבית למזכירות בתום הדיון לפעול בהתאם להסכמות הצדדים ולהחזיר האגרה לתובע בת"ק 23472-09-10. לאור האמור, סבורה אני כי לא היה על הנתבעת לדעת כי מעת מתן פסק הדין ביום 28.6.11 ועד שנאות עו"ד צייגר לחתום על הטופס הדרוש ביום 24.6.12 ובטרם הגיעו הכספים לידיו, הגיעו הצדדים להסכמות אחרות בנוגע להחזר הכספים. לפיכך, לא מצאתי מקום לחייב הנתבעת בסכום האגרה ששולם על ידה לעו"ד צייגר. אין חולק, שביום 17.12.12 העבירה הנתבעת את סכום האגרה הנדרש לעו"ד צייגר שפדה את השיק ביום 19.12.12. אך, התובע טוען כי עד היום לא העביר לידיו עו"ד צייגר את הכספים שקיבל מהנתבעת בגין החזר האגרה. לאור המפורט לעיל, מצאתי ממש בטענת הנתבעת לפיה טענות התובע בדבר אי קבלת כספי האגרה מעו"ד צייגר צריכות להתברר מול עו"ד צייגר עצמו ולא מול הנתבעת שפעלה בהתאם להוראות הדין כשהעבירה את החזר האגרה לבא כוחו הרשום של התובע בתיק. באפשרות התובע היה לכלול את סכום האגרה במסגרת תביעתו כנגד עו"ד צייגר וגם כיום באפשרותו להגיש תביעה חדשה המבוססת, בין היתר, על הסכמת הצדדים כמפורט לעיל. 4. שיהוי: התובע מבסס תביעתו, בין היתר, על כך שהנתבעת השתהתה עד היום בהחזר האגרה. אין מחלוקת, שעו"ד צייגר חתם ביום 24.6.12 על טופס "אובדן שיק" כנדרש ע"י המזכירות. ברם, רק ביום 17.12.12 הועבר סכום האגרה לעו"ד צייגר וביום 19.12.12 נפדה על ידו. שוכנעתי שהנתבעת השתהתה באופן בלתי סביר רק בנוגע להנפקת השיק החדש. זאת הואיל וחלפו למעלה משבעה חודשים מעת חתימת עו"ד צייגר על גבי הטופס ועד הנפקת השיק. לפיכך, אני מוצאת כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין שיהוי זה בסך של 1,000 ₪. 5. סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 1,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום. ככל שלא ישולם סכום זה במועד יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. פיצוייםגזברותאגרת בית משפטאגרה