השאלה אם קיימת לבעל-דין הזכות לטעון טענות עובדתיות סותרות בהליכים שונים, נגד בעלי דין שונים, נדונה לא-פעם בפסיקה הישראלית. ההלכה בסוגיה זו סוכמה ב-ע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exin - Lines Bros S. A, פ"ד מח(4), 133. בפסק-הדין סָקר כב' הנשיא שמגר (כתוארו דאז), בנוסף לפּסיקה הישראלית, אף את הפּסיקה האנגלית, האמריקאית, וכן הלכות המשפט העברי בנושא, וקבע, כי הכלל העולה מכּל המקורות הללו הוא כי רק כאשר בעל-דין טוען טענה בהליך אחד, וטענו התקבלה - אזי קם "השתק שיפוטי" המונע ממנו מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחֵר. כב' הנשיא שמגר מבהיר בפסק-דינו, כי את המקור במשפטנו לכלל זה בדבר "השתק שיפוטי", המוֹנע מצד שזכה בתביעה על-סמך טענה מסוימת מלטעון טענה סותרת לטענתו זו בהליך אחֵר, יש ללמוד מחובת תום-הלב הקבועה בסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, אשר הורחבה בסעיף 61(ב) לאותו חוק - לכלל החיובים, והפּסיקה הרחיבה אותה אף יותר, וראתה בה עיקרון אוניברסלי המתפרשׂ על כל תחומי המשפט (ראו: עמ' 194-193 לפסק-הדין). הלכה זו יושׂמה וצוטטה רבות בפסיקה הישראלית במרוּצת השנים. כך, לדוגמא, נאֱמר ב-רע"א 6753/96 מ.מ.ח.ת. בע"מ ו-4 אח' נ' ישראל פרידמן, פ"ד נ(5), 418, עמ' 422-421: "...מאחורי ההשתק שאליו שואפים המבקשים, המבוסס על ההצהרה, עומדת בעיקרה טענה של הגינות ותום-לב (ראו ד' פרידמן ו-נ' כהן, חוזים (אבירם, כרך א, תשנ"א) 96). על-פי כלל זה, אם העלה אדם טענה בהליך מסוים וטענתו התקבלה, ובעקבות זאת זכה בטובת הנאה, הוא יהיה מנוע מלהעלות טענה סותרת בהליך אחר. השתק זה חל גם כאשר לבעל דין נתונה הבחירה בין שני מסלולים המקימים לו זכויות. משבחר במסלול אחד וזכה בו, אין הוא יכול לדרוש את הזכות גם במסלול האחר (וראו בעניין זה: ע"א Interlego A/S נ' .Bros. S.A Exin-Lines אח' וערעור שכנגד, פ"ד מח(4), 133, בעמ' 198, וכן: ע"א 658/80, 594 אליאב נ' "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ וערעור שכנגד, פ"ד לו(3), 543, בעמ' 551; ע"א 132/86 ג'ורי נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד מב(1), 555, בעמ' 561 לעניין כלל דומה באנגליה)... אך מה שחשוב להדגיש לענייננו, מי על-פי כלל זה (כך במקור - ש.ש.), תנאי בסיסי להחלת ההשתק הוא שהטענה שנטענה בהליך הראשון נתקבלה, והיא שהצמיחה לטוען אותה טובת הנאה (ראה פרידמן וכהן, בספרם הנ"ל, בעמ' 96)." דברים דומים מפי בית-המשפט העליון נאֱמרו גם ב-ע"א 502/00 רשות שדות התעופה בישראל נ' אפקון בקרה ואוטומציה: "...ההשתק השיפוטי הוא הד לאיסור הנוגע לשימוש לרעה בהליכי משפט. את תוקפו שואב ההשתק מעקרון תום הלב, המהווה חלק ממי התהום השיטה המשפטית. השתק זה יוצר מניעות רחבה מזו הקבועה בתקנות סדר הדין האזרחי, והמתייחסת רק להעלאת טענות עובדתיות סותרות במסמך בי דין אחד (תקנה 72 (ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984). בעל דין המבקש לדבר בשני קולות נחסם בהליך מאוחר, ביחס לשאלות שבעובדה או במשפט, אם זכה ליתרונות על בסיס טיעון הפוך בהליך קודם (בג"צ 566/81 עמרני נ' בית-הדין הרבני הגדול, פ"ד לז (1), 2). ואולם, ההשתק השיפוטי, למרות שמו, אינו רק שאלה שבמשפט. הוא מחייב הנחת תשתית עובדתית. "לצורך הקמת ההשתק יש להוכיח תחילה כי אותו צד טען טענה סותרת בהליך קודם, ומטעם זה מושתק הוא מלהעלותה בהליך מאוחר יותר". בלא הוכחה כזו, "לא הונחה התשתית העובדתית להקמת ההשתק, שיש בו כדי למנוע [את בעל הדין] מלטעון את הטענות [בהליך האחר]" (ע"א 4631/90 חסן מחמוד ג 'ול נ' אחמד אל ג'ול, פ"ד מט(5) 656). זאת ועוד, תנאי להפעלתו הוא שהטענה שנטענה בהליך הראשון הצמיחה לטוען טובת הנאה (כהן ופרידמן, חוזים א (ירו' (1991) 96). על כן יש להוכיח גם קיומו של תנאי זה..." ההלכה בנוגע ל"השתק השיפוטי" מכוונת, אם כן, לקיוּמם של שני תנאים מצטברים. העלאת טענות סותרות כתנאי הכרחי, אך לא מספיק; תנאי נוסף הוא, שהטענה שנטענה בהליך הראשון הצמיחה לטוען טובת-הנאה. רק אם מתקיימים שני התנאים הללו - יושתק הצד הטוען. הרהורים בנוגע לשאלה האִם לא ראוי לסטות מן ההלכה הפּסוקה, הקובעת כי הצלחה בהליך הקודם (על דרך של קבּלת הטענה שנטענה), מהווה תנאי שאין בִּלתוֹ לתחולתו של השתק שיפוטי, עלתה לראשונה ב-רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ ואח' נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ ואח', פ"ד נט(6), 625. כב' השופט גרוניס נדרש בפסק-דינו לשאלה זו, אך בחר להשאירה בצריך עיון, ואליו הצטרפו כל יתר חברי ההרכב (ראו: סעיף 10 לפסק-הדין). באותו מקרה פָּסק בית-המשפט, כי דינו של הסעד הזמני בו זכה הצד שכלפיו נטען ההשתק, עולה כדי "הצלחה בהליך" ומונע ממנו לטעון טענה עובדתית סותרת בהליך מקביל. משכך, ההלכה החד-משמעית באשר לתנאים הנדרשים שצויינו לעיל, לצורך הקמת ה"השתק השיפוטי", נותרה בעינה ויוּשׂמה הלכה למעשה. טענות סותרות