הנתבע טוען להגנתו כי לא נוצרה כל שותפות פורמאלית בין הצדדים, וכי הרעיון לעסק נותר בגדר רעיון בלבד. שני הצדדים הביאו לעסק את כישוריהם, כל אחד בתחומו הוא כאשר הנתבע שב וסרב להתחיל את העבודה על פי המתווה המסוים בו רצה התובע לפיו רק הוא, התובע, יהיה האחראי הבלעדי על השותפות ויחתום לבדו על חוזי ההתקשרות בעוד הנתבע ישא רק בחובות. עם זאת, על מנת שלא לעכב את ההליכים הבירוקרטיים בפתיחת השותפות, החלו הצדדים לנקוט בפעולות אצל המוסדות השונים. אולם בסופו של דבר הבין הנתבע כי דרכם לא תצלח, זאת גם לאחר שהתובע החליף את סיסמאות חשבון הבנק, ועל כן פנה לסניף הבנק כדי למנוע ביצוע עסקאות בחשבון המשותף. במקביל, גם שינה את הסיסמאות לאתר העסק וביטל את כל חשבונות הדואר האלקטרוני על מנת למנוע מהתובע לעשות שימוש לרעה בנתונים שם ולבצע פעולות העלולות לחייבו ללא הרשאתו וידיעתו של הנתבע. עוד מוסיף הנתבע כי העלות הכספית של הקמת אתר האינטרנט מומנה על ידי שני הצדדים, ורק תוצאה של מאמץ משותף בין הצדדים הביאה להקמתו כשאין התובע יכול לטעון כי מדובר באתר שהוא פרי יצירתו הבלעדית. הסכסוך מתמקד אפוא רק סביב אתר האינטרנט והדואר האלקטרוני, והנתבע - כמחווה של רצון טוב - הסכים למסור לתובע את האתר כמו גם את המידע, וזאת על מנת לסיים את הסאגה, אחת ולתמיד. הוא נקט במשנה זהירות והתנה הסכמתו זו להתחייבות התובע כי ישחררו מכל אחריות בהווה ובעתיד, בבחינת קניית "שקט תעשייתי". אלא שהתובע התנה את הסכמתו בתשלום הסך של 6,000 ₪ וקבלת מכתב התנצלות. משלא הסכים הנתבע, הוגשה התביעה. עוד טוען הנתבע כי לא התגבש אצל התובע כל נזק עת נקטעה השותפות עוד בחיתוליה, וכל פעולה שעשה התובע בפניה ללקוחות פוטנציאליים וכד' הוא עשה על דעתו, ואין לו אלא להלין על עצמו. דרישתו של התובע כי ישולם לו הסך של 32,000 ₪ מופרכת על פניה ואין לה אחיזה במציאות. כך הנתבע בכתב הגנתו. לאחר שקראתי את תיק בית המשפט ושמעתי את הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, אם כי בחלקה הקטן בלבד. 4. בין הצדדים אין הסכם בכתב היכול לשקף את אומד דעתם ביחס לעסק, ההשקעות בו ואופן ניהולו. אמנם, התובע העביר לנתבע טיוטות הסכם, אולם לא השתכלל מהן כל הסכם. ובעוד התובע טוען כי הוא 'השותף' הדומיננטי - המביא והמוציא בעסק, המשקיע, הנתבע טוען כי אף הוא תרם חלקו בכל ההליכים עובר לרישום העסק ולאחריו, ובין היתר בבניית ופיתוח אתר העסק. מעיון בתכתובות הדוא"ל בין הצדדים לא ניתן למצוא את אותה מסוימות וגמירות דעת המשותפת לצדדים והיוצרת חוזה. כך למשל, התובע הציע כי השותפות בעסק תחולק באופן שבו התובע יחזיק ב - 65% מהשותפות ואילו הנתבע ב - 35% (ראו טיוטת הסכם [1] מיום 3.2.13 וטיוטת הסכם [2] ללא תאריך, שתיהן נשלחו מהתובע לנתבע, נספחים לכתב התביעה). לא הוצגה לי תשובת הנתבע לטיוטות אלו, ככל שהיתה, אך קיים תיעוד בכתב ידו לפיו יש מספר נקודות עליהן הוא מבקש לשוחח עם התובע וביניהן כי האחוזים של כל אחד מהם בשותפות צריך שיהיו שווים (ראו הערות הנתבע נספח ג' לכתב ההגנה). מכאן שלא נכרת בין הצדדים חוזה בכתב או בעל פה. 5. חרף האמור, נחפזו הצדדים ופתחו עוסק מורשה במשרדי מע"מ כמו גם חשבון בנק וזאת בראשית חודש מרץ 2013, והכל כאשר מערכת היחסים ביניהם, זכויות וחובות - איננה מוסדרת כדבעי. ההמשך ידוע, ובתאריך 24.3.13 נסגר חשבון הבנק ולמעשה בנקודת זמן זו הבינו הצדדים כי דרכיהם נפרדו. 6. אין מחלוקת כי כל שנותר מהסכסוך הוא סוגיית אתר האינטרנט של העסק וחשבונות הדוא"ל - אם של העסק עצמו אם של התובע בעסק. לאחר שעיינתי בתכתובות הדוא"ל בין התובע לבין בונה האתרים בהודו, וכן בתכתובת עניפה שניהל גם הנתבע עם אותו איש מקצוע, הנני קובעת כי שני הצדדים תרמו להקמת האתר, גם אם התובע הוא ששילם עבורו. כל צד תרם מניסיונו ומקצועיותו הוא (כך למשל אפנה לדוא"ל מיום 28.3.13 למעצב האתרים, למסמך בסיס לבניית האתר לרבות תוכנו, כולם נספחים לכתב התביעה וכן לנספח 18 לכתב התשובה. כן אפנה לתכתובת דוא"ל בין הנתבע לבין מעצב האתרים, נספחים ט-יד לכתב ההגנה). 7. על כן, שינוי שנעשה על ידי הנתבע בסיסמת הגישה לאתר ולדוא"ל של העסק באופן חד צדדי, יש בו משום נישולו, שלא כדין, של התובע ממידע (אפילו מועט) שהיה אמור להיות זמין גם לו, באשר הוא אינו בלעדי לנתבע. דומה, כי גם הנתבע מבין זאת ולא בכדי הסכים לאפשר לתובע גישה לנתונים, ואף באופן בלעדי, ובלבד שלתובע לא יהיו דרישות או תביעות כלפיו (דוא"ל מיום 29.3.12 , נספח טו לכתב ההגנה). 8. עם זאת, מכאן ועד לדרישת התובע לחייב את הנתבע לשלם לו את הסך של 32,000 ₪ הדרך ארוכה עד מאד. יוטעם כי בכתב התשובה הסכים התובע להסתפק בכ- 1/5 מהסכום בצרוף מכתב התנצלות מהנתבע. מכל מקום, נוכח שיתוף הפעולה הקצר יחסית בין הצדדים, העובדה כי העסק לא נסק וכשלושה שבועות בלבד לאחר שנפתח עוסק מורשה כבר הופסקה פעילותו ככל שהיתה, היה צריך התובע להמציא אסמכתאות ממשיות לנזק שלכאורה נגרם. וזאת לא עשה - לא בכתב התביעה וגם לא בכתב התשובה. 9. הצדדים חזו לנגד עיניהם עסק משותף פעיל ופורה, אולם נקלעו לסכסוך זמן קצר לאחר שביצעו פעולות ממשיות להקמתו, כאשר הם אינם מסדירים את מערכת היחסים העסקית ביניהם קודם לכן. תקוותם, נכזבה, ויש להניח כי שניהם לא רוו נחת מההתרחשויות שלאחר סגירת החשבון המשותף. עם זאת, אין בכישלון העסקי המשותף לשניהם, כדי להצדיק חיובו של הנתבע בסכום התביעה. משלא הוכיח התובע נזקיו כדבעי, ואין בגישושים ראשוניים של עסק שאך הוקם אצל מספר בודד של לקוחות פוטנציאליים כדי להוות כר לדרישת פיצויים, הפיצוי יהיה בסכום סמלי בלבד ועל דרך האומדן. 10. זאת ועוד; בכתב תשובתו עתר התובע סעדים נוספים. כך, דרש כי הנתבע ימציא לו רישומים שונים ממערכת הניהול של העסק או ישירות מספק השירות. כן דרש כי הנתבע ישיב לו את כל המידע שבאתר בצרוף מכתב לפיו הוא לא עבר כל עבירה בזמן שזה היה בידו. סעיף 60(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד - 1984 מתווה את סמכותו העניינית של בית המשפט לתביעות קטנות וקובע כי זה ידון בתביעה אזרחית שהגיש היחיד שסעדיו יש ויהיו: (1) תביעה כספית עד לסכום של 33,200 ₪; או (2) צו להחלפת מצרך או לתיקונו או לביטול עסקה כשסכום העסקה אינו עולה על סכום של 33,200 ₪. ברי, כי הסעדים לעיל המבוקשים על ידי התובע חורגים מגדר סמכותו העניינית של בית משפט זה, ועל כן אין לי אלא לדחותם. 11. סוף דבר; דין התביעה להתקבל בחלקה. הנתבע ישלם לתובע את הסך של 1,500 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מהיום. לא ישולם הסכום במועד, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. יתר סעדיו של התובע נדחים מחוסר סמכות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים. דיני חברותשותפות