בתחילה חתם על טופס להזמנת שירותי תיווך מהתובע ללא בלעדיות, אך לאחר מספר שבועות בהם הדירה לא נמכרה, הסכים הנתבע לחתום על הסכם המקנה בלעדיות במסגרתו הותנה תשלום דמי התיווך בסכום בו תימכר הדירה. לטענתו, לא קיבל העתק מהסכם זה או שזה אבד. לתמיכת טענתו הציג הנתבע מודעות בהן פרסם התובע את דירתו במספר עיתונים, כאשר במודעות אלה מצויין מפורשות כי הדירה היא בבלעדיות משרד התיווך של התובע. עוד העיד הנתבע, כי לאחר חתימת ההסכם עם רוכש הדירה, לא דרש ממנו התובע תשלום דמי תיווך כי אם מרוכש הדירה בלבד. רק בהמשך העלה התובע את דרישתו בטענה כי ביצע עבודה ועל כן מגיע לו תשלום. מטעם הנתבע העידה הגב' מלכה אסולין, שהינה אדריכלית שעמה התייעץ הנתבע. הגב' אסולין העידה כי יעצה לנתבע להתנות את תשלום דמי התיווך במחיר המכירה של הדירה, כפי שנהגה אף היא כאשר התקשרה בהסכם תיווך למכירת דירתה עם סוכן של התובע. עוד העידה הגב' אסולין, כי לאחר חתימת הסכם המכר סיפר לה הנתבע כי התובע דורש ממנו דמי תיווך בניגוד להסכם שנחתם בין הצדדים. כן העיד מטעם הנתבע מר גבריאל היימן, שהינו חבר של הנתבע ומתווך במקצועו. מר היימן העיד כי עוד טרם נמכרה הדירה, סיפר לו הנתבע כי נתן בלעדיות לתובע וכי תשלום דמי התיווך הותנה בסכום בו תימכר הדירה. אף מר בנימין קצנלבוגן, שהינו חבר של הנתבע, העיד כי הנתבע סיפר לו את אותם דברים בזמן אמת. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים וטענותיהם, הגעתי למסקנה כי יש להעדיף את גרסת הנתבע על פני גרסת התובע. אמנם הנתבע לא הציג את ההסכם המאוחר שלקיומו הוא טוען, שכן לטענתו אבד לו, אך גרסתו של הנתבע היתה אמינה עלי ואף נתמכה בעדויותיהם של העדים מטעמו, אשר עדותם היתה מהימנה. טענת התובע כי הדירה לא נמסרה לבלעדיותו אינה עולה בקנה אחד עם המודעות אותן פרסם בעיתונים, בהן צוין מפורשות כי הדירה היא בבעלות משרד התיווך, מה שמטיל ספק גדול באמינות גרסתו. אף טענתו כי מעולם אינו מתקשרבהסכם תיווך בו תשלום דמי התיווך מותנה במחיר מכירת הדירה, אינה מתיישבת עם עדותה של הגב' אסולין, לפיה התקשרה עם עובד ממשרדו של התובע בהסכם תיווך בו הותנה תשלום דמי התיווך במחיר המכירה. גרסת הנתבע אף נתמכת במכתב ששלח לבא כוחו ביום 21.10.11, בו העלה כבר אז את הטענה בדבר קיומו של הסכם תיווך מאוחר מיום 25.8.11, מה שמחזק את אמינות גרסתו. לאור האמור, ולנוכח התרשמותי ממהימנות הצדדים, אני מבכרת את גרסתו של הנתבע לפיה נחתם בין הצדדים הסכם מאוחר יותר אשר שינה את תנאי ההסכם הראשון על פני גרסת התובע, אשר הכחיש טענה זו. לפיכך, משנחתם הסכם מאוחר לפיו יהא זכאי התובע לתשלום דמי תיווך רק אם תימכר הדירה במחיר העולה על 1,350,000 ₪ ומשהדירה נכרה במחיר נמוך מזה, הרי שהתובע אינו זכאי לתשלום דמי תיווך ועל כן אני דוחה את התביעה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. מסמכיםתיווך