הנתבע ביצע עבודות איטום בבית התובע, ולטענת התובע העבודות בוצעו באופן חלקי או לקוי, כי הרטיבות חזרה לאותם מוקדים בגינם הוזמנה העבודה, והנתבע אינו מוכן לחזור ולתקן את הנדרש במסגרת האחריות. 2. הנתבע טען כי לא הוכח שהרטיבות קיימת במקומות שבהם בצע את עבודות האיטום, כי העבודה בוצעה רק במרפסת ולא בגג הרעפים, וכי הרטיבות נובעת מבעית איטום בקירות ולא ברצפת המרפסת אותה אטם. 3. הנתבע הגיש כתב תביעה שכנגד בשל פגיעה במוניטין והוצאות שידרשו עבור ימי עבודה, בדיקות, עלות מומחים והוצאות משפט. דיון והכרעה 4. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את עדויות הצדדים לפניי, יש בדעתי לקבל את התביעה בחלקה, ואבאר שיקוליי. 5. בפתח הדברים אציין כי התביעה שכנגד אינה מבוססת ולא היה מקום להגשתה כאשר הסכומים שנדרשו בה הנם עבור עבודות ובדיקות שלא בוצעו. במהלך הדיון הבהיר הנתבע כי לא בוצעו על ידו עבודות או תיקונים נוספים, לא נתנה חוות דעת מומחה ולא בוצעה כל הדמיה טרמית, וטענותיו להוצאות משפט רלוונטיות בתביעה העיקרית (ככל שתידחה התביעה) ואין מקומן בתביעה שכנגד. 6. מדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - ולפיכך די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת ולו במעט, מהגרסה האחרת. במקרה המונח בפניי מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות כדי לתמוך באיזו מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו. בהעדר אותו "דבר מה נוסף" שיהיה בו כדי להטות את המאזניים לכיוון זה או אחר, יש להכריע על בסיס נטל ההוכחה בלבד. 7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, ראיתי את תמונות הרטיבות שהגיש התובע ושמעתי את שני הצדדים ואת העדה, הגעתי למסקנה כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו - בשים לב לרמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי - לשכנע כי ישנה לנתבע אחריות לתיקון הרטיבות החוזרת (בכפוף לאחריות תורמת של התובע, כמפורט להלן), וזאת מהנימוקים שיפורטו להן. 8. העובדות שהוכחו הן אלה: 8.1 הצעת העבודה הראשונית שנתן הנתבע (להלן: "ההצעה") כללה איטום עילי במרפסת לרבות תיקון ליקוי בניקוז המרפסת והאדנית, וכן איטום נגטיבי בקירות. 8.2 התובע הזמין רק את עבודת האיטום במרפסת והליקוי בניקוז שם וביקש שלא להזמין את עבודת האיטום הנגטיבי (איטום בצד הפנימי של הקירות החיצוניים). 8.3 הצעת העבודה לא התייחסה לעבודת איטום כלשהי בגג הרעפים אך בסופו של דבר בוצעה עבודה נקודתית מתחת לגג. 8.4 במכתב האחריות שנתן הנתבע לתובע הצהיר הנתבע כי "בצעתי עבודת איטום במרפסת קומה שתיים ובגג, במידה ותחזור הרטיבות אבוא לתקן בתוך 14 ימים". 9. התרשמתי ממהימנות עדות אשת התובע ואנימ קבלת את דבריה לפיהם הנתבע זומן לבדוק את הטענה כי הרטיבות חזרה לאותם מקומות שבהן היתה בטרם ביצוע עבודות האיטום, ותואמו עמו שתי פגישות אליהן לא הגיע - הן ביום 12.11.12 והן ביום 13.11.12. 10. אינני מקבלת את עמדת הנתבע כי היה על התובע לבצע בדיקת הצפה כתנאי לבדיקה על ידו ולבצוע תיקון. במכתב ההתחייבות שניסח הנתבע, כאמור לעיל, התחייב הנתבע להגיע ולתקן את הנדרש "במידה ותחזור הרטיבות" ודבר זה לא נעשה על ידו. אם סבר הנתבע שיש צורך לבצע בדיקת הצפה כדי למקם את נקודת הכשל באיטום, יכול היה לבצע בדיקה זו על חשבונו. 11. אינני סבורה שהאחריות שנתן הנתבע מתייחסת לכל ליקוי או לכל חזרת רטיבות בכל מקום מתחת לגג הרעפים, מאחר והאיטום שבוצע בגג הרעפים היה איטום נקודתי, וגג הרעפים של התובע מורכב ממספר גגות משופעים כפי שטען הנתבע (ולא הוכחש על ידי התובע). עם זאת, האחריות מתייחסת באופן מפורש גם לעבודת האיטום בגג, בנפרד ובנוסף לאיטום במרפסת וזאת בניגוד לטענת הנתבע בכתב ההגנה. 12. בתמונות שהגיש התובע (ת/2) נראים סימני רטיבות "טריים", ללא סימני עובש שיכלו להעיד על רטיבות מתמשכת בקיר ובשל כך אני מקבלת את טענת התובע כי מדובר ברטיבות שחזרה. משבחר התובע לוותר על בצוע עבודת איטום נגטיבית יתכן והרטיבות היתה קיימת בקירות החיצוניים, רטיבות כלואה, כפי שטוען הנתבע - אך הנתבע יכול היה לסרב לקחת על עצמו את עבודת האיטום באופן חלקי על מנת למנוע את האפשרות להתרחשות תופעה זו. 13. הנתבע טען בדיון כי התמונות ת/2 אינם של הקירות שמתחת למרפסת שכן שם נמצא המחסן, וטענה זו הוכחשה על ידי התובע. עמדת התובע מהימנה עלי. סביר יותר לטעמי כי התובע ידע את מיקום הקירות מתחת למרפסת מאשר הנתבע, שעשוי היה לשכוח את הפרטים המדוייקים, בחלוף זמן ניכר מאז ביקר בבית התובע בחודש דצמבר 2011. 14. אני מקבלת את טענת התובע כי התמונות ת/3 מתייחסות לאותו מקום בו היתה רטיבות תחת גג הרעפים שבגינה נדרשה עבודת איטום נקודתית שבוצעה על ידי הנתבע. 15. בנסיבות המקרה דנן, אני סבורה שיש לחלק את הנזק בין שני הצדדים, כפי שנפסק בע"א 3940/94 שמואל רונן חברה לבנין נ. ס.ע.ל.ר חברה לבנין בע"מ, פ"ד נב(1) 210 [1995], בעמ' 227-226: "נראה כי רצוי להימנע מלקבוע מבחנים קשיחים לחלוקת הנזק ובמקום זאת להיעזר בשורה של מבחני עזר וקריטריונים שיסייעו בחלוקה צודקת של הנזק בכל מקרה על פי נסיבותיו. בחלוקת הנזק יש להביא בחשבון את היחס בין חומרת ההפרות של הצדדים, ראוי להתחשב במידת האשם שדבק בפעולותיו של כל אחד מהם, ויש להשוות את התרומה הסיבתית של כל אחת מההפרות לנזק. במקרים מסוימים יש מקום להבחין בין המשקל שניתן לאינטרס ההסתמכות של הצדדים לבין זה הניתן לאינטרס הציפייה. במקרים אחרים יש מקום לבחון אם מטעמים של מדיניות משפטית ראוי להטיל על צד אחד לחוזה אחריות רבה יותר. שיקולים אלו ואחרים יובאו בחשבון כשהמטרה היא חלוקה צודקת של הנזק בהתחשב במאפייניו של המקרה הנדון." ברע"א 9488/02 חן שחר נ. עטיה גד [23.03.2005], חזר בית המשפט העליון וקבע, כי ניתן לחלק את האחריות לנזק ולייחס אשם תורם במישור החוזי, וציין כי: "יש לזכור כי בחינת התנהגותם של בעלי הדין במערכת היחסים הספציפית, מגלה לא פעם כי זהויות ה"מפר" וה"נפגע" אינן חד משמעיות, וכי יישום הולם של עקרון תום הלב הוא מוצדק במקרים שבהם תרמה התנהגותו של הניזוק לאי קיום החוזה על ידי המזיק ..." ובע"א 3912/90 EXIMIN S.A, תאגיד בלגי נ. טקסטיל והנעלה איטל סטייל פררארי בע"מ, פ"ד מז(4) 64 [1993], בעמ' 85-84 נקבע כי: "אין ספק כמובן, שחלוקת האחריות בענייננו עולה בקנה אחד עם רעיונות של מוסר, צדק ואי עשיית עושר שלא כדין, שהמשפט הישראלי בכלל ודיני החוזים (ובכלל זה חוזי מכר) בפרט, שואבים מהם. כאשר שניים גרמו לנזק, אין זה הוגן ואין זה מוסרי שהאחד יישא במלוא נזקו של האחר. מדוע יזכה צד לחוזה בפיצוי מלא על נזק שנגרם גם עקב התנהגותו הטיפשית וחסרת תום הלב? יתר על כן, בחלוקת האחריות ביניהם יהיה כדי לעודד תום לב או זהירות מצידם של שני הצדדים לעסקה." 16. במקרה דנן אני סבורה, ששני הצדדים אחראים במידה שווה לליקוי הקיים, קרי, להופעה חוזרת של הרטיבות בקירות שמתחת למרפסת ומתחת למיקום ביצוע האיטום באזור גג הרעפים: 16.1 ישנה אפשרות כי הרטיבות נובעת מכשל בעבודת האיטום שביצע הנתבע - אם כך הדבר, שני הצדדים נמנעו מביצוע הבדיקה שיכולה היתה לקבוע ולהכריע את המחלוקת בשאלה זו. התובע, שהוא הנושא בנטל השכנוע, לא דאג להביא ממצאי בדיקה או חוות דעת שיכולה לתמוך בטענתו כי בוצע איטום לקוי. הנתבע מאידך, הפר את התחייבותו לחזור ולבצע תיקונים בתוך 14 יום אם תחזור הרטיבות, כאשר התחייבות זו לא היתה מותנית בבדיקת הצפה או כל בדיקה אחרת. 16.2 קיימת אפשרות נוספת והיא, כי הרטיבות נובעת מהעדר איטום פנימי בקירות החיצוניים - "איטום נגטיבי". גם במקרה שזו הסיבה לסימני הרטיבות בבית התובע, אחראיים לכך שני הצדדים. התובע, שביקש לבצע עבודת איטום במרפסת ובגג ונמנע מביצוע עבודת האיטום בקירות (שנכללה בהצעה) והנתבע, שהסכים לבצע את העבודה שפורטה בהצעה באופן חלקי בלבד - את האיטום בגג ובמרפסת בלבד - ונתן התחייבות לחזור ולתקן ללא התנייה או הגבלה, וזאת גם בהעדר איטום הקירות. 16.3 בדומה, גם בנוגע לאיטום בגג הרעפים - גם כאן התובע כשל בכך שלא ביקש ולא הזמין בדיקת איטום כוללת של כל הגג, לפני (או אחרי) העבודה "הנקודתית" שביצע הנתבע, והנתבע הסכים לבצע עבודה נקודתית כאמור ולכלול את הגג בהצהרת האחריות שלו חרף העדר בדיקה ועבודת איטום כוללת. הנזקים: 17. התובע שילם לנתבע עבור עבודת האיטום 14,000 ₪, והפחית בכתב התביעה 500 ₪ בשל עבודה שולית שבוצעה בשביל חיצוני בחזית הבית. בנוסף דרש התובע 500 ₪ בגין ביטול זמן והמתנה לנתבע בשני המועדים שתואמו איתו ו-500 ₪ נוספים בשל הצורך להזמין בעל מקצוע נוסף לטיפול במוקד רטיבות מתחת לגג הרעפים ולהתדיינות עם הנתבע. מעבר לכך נדרש פיצוי נוסף בסך 500 ₪ בגין עגמת נפש. 18. הנתבע לא הכחיש בכתב ההגנה את החישוב שערך התובע באשר לשווי העבודה שנעשתה בשביל החיצוני ולפיכך אני מקבלת את הערכתו כי עבור עבודות האיטום במרפסת ובגג שילם 13,500 ₪. לאור האמור לעיל לעניין חלוקת האחריות, אני קובעת כי על הנתבע לשלם לתובע מחצית מסכום זה, קרי 6,750 ₪. 19. בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 נקבעו בסעיף 18א הוראות בנוגע לאחריות לטובין ולשירותים. בסעיף קטן (ג)(2) נקבעו פרקי הזמן המקסימליים להמתנה לטכנאי, ובס"ק (ד) נקבע הפיצוי המגיע בגין המתנה מעבר לפרק הזמן הנקוב. אני קובעת כי דין המתנה לכל נותן שירות כדין המתנה לטכנאי. בהתאם, אני מקבלת את הדרישה לפיצוי נוסף בסך 500 ₪ בגין המתנה לנתבע בשני מועדים בהם תואם ביקור והנתבע לא הגיע לבית התובע. 20. אני דוחה את הדרישה לפיצויים נוספים בשל בזבוז זמן ועגמת נפש, מאחר ולדעתי לא מדובר במקרה חריג המצדיק קביעת פיצוי נוסף מסוג זה. סוף דבר 21. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 7,250 ₪. 22. לאחר ששקלתי את הוצאות המשפט, את חלוקת האחריות, את דחיית התביעה שכנגד, את שערוך הפיצוי ליום פסק הדין ואת התייצבותה של אשת התובע להעיד, אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום ליום מתן פסק הדין על סך של 8,000 ₪. סכום זה ישולם על ידי הנתבע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין על ידו, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד. איטום